פרק י"א, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶרֶץ הָעַמִּים – בַּתְּחִלָּה גָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ בִּלְבַד, כְּבֵית הַפְּרָס, וְלֹא הָיוּ מְטַמְּאִין אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ בָּהּ אוֹ נוֹגֵעַ אוֹ נוֹשֵׂא מֵעֲפָרָהּ. חָזְרוּ וְגָזְרוּ עַל אֲוִירָהּ שֶׁיְּטַמֵּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע וְלֹא נָשָׂא, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים – נִטְמָא. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְאֶרֶץ הָעַמִּים, וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים – נִטְמְאוּ.
א. אֶרֶץ הָעַמִּים. כל ארץ שאינה מארץ ישראל. בַּתְּחִלָּה גָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ בִּלְבַד. על גוש מעפרה (ראה לקמן ה"ג). וטעם הגזרה משום שהם מזלזלים במתים וקוברים אותם בכל מקום (פה"מ אהלות ב,ג, לעיל ב,טז). וְרֻבּוֹ. רוב גופו. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ. המקבל טומאה דרך אווירו. וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן וכו'. הואיל ואינם מקבלים טומאה דרך אווירם דינם שווה לדין האדם (וראה גם הלכות טומאת צרעת טז,ו, הלכות שאר אבות הטומאות ו,ו).
ב. טֻמְאַת אֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים – לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּטֻמְאַת עֲפָרָהּ, אֶלָּא קַלָּה הִיא מִמֶּנָּה, שֶׁעַל טֻמְאַת עֲפָרָהּ שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים, וְהַמִּתְטַמֵּא בְּגוּשָׁהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, אֲבָל הַמִּתְטַמֵּא בַּאֲוִירָהּ אֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, אֶלָּא טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת אֲוִירָהּ – תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.
ב. שֶׁעַל טֻמְאַת עֲפָרָהּ שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,יג. וְצָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. מאפר פרה אדומה, כדין כל טמא מת. אֶלָּא טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. שצריך רק לטבול ולהמתין לערב בכדי להיטהר. תּוֹלִין. מניחים ללא הכרעה.
ג. עֲפַר אֶרֶץ הָעַמִּים וַעֲפַר בֵּית הַפְּרָס – מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכַמָּה שִׁעוּרָן? כְּחוֹתַם הַמַּרְצְפִין, וְהִיא כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין.
עֲפַר בֵּית הַפְּרָס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ בַּיָּרָק: אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצְפִין – מְטַמֵּא; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מִצְטָרֵף, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ בָּהֶן כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת, וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם טֻמְאָה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחוֹתָם מֵהֶן כְּחוֹתַם הַמַּרְצְפִין.
ג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,טז. כְּחוֹתַם הַמַּרְצְפִין. חותם של טיט שחותמים בו שקים גדולים המשמשים לאחסון סחורות. וְהִיא כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין. פקעת של חוטים המשמשים לתפירת שקים, שהם עבים יותר מחוטים רגילים.
שֶׁבָּאוּ בַּיָּרָק. שעפרם נדבק בירקות שנעקרו מהם. כִּבְרִיָּתוֹ. בשלמותו. וְהָיוּ בָּהֶן כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת. שהאיגרות היו חתומות בטיט העשוי מעפר חוץ לארץ הטמא, והיו שם חותמות מרובות.
ד. הַמֵּבִיא תַּנּוּרים וּסְפָלִים וּכְלֵי חֶרֶשׂ מִחוּצָה לָאָרֶץ: עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ – טְמֵאִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים; מִשֶּׁהֻסְּקוּ – טְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּטְמָא בְּאֶרֶץ הָעַמִּים, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. שכל עוד לא הוסק החרס דינו כעפר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ו.
ה. הַמְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים: בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים – טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה; בַּיָּם וּבְמָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ – טָהוֹר מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים, וְטָמֵא מִשּׁוּם אֲוִירָהּ. הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הַפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר – טָמֵא, שֶׁאֹהֶל זָרוּק אֵינוֹ קָרוּי אֹהֶל.
ה. טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. אף על פי שאין דרך לקבור במקומות אלו. וּבְמָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ. כאשר יש גאות. טָהוֹר מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים. שבמקומות אלו בוודאי לא ניתן לקבור. בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הַפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר טָמֵא. אף על פי שהרהיטים תלוים באוויר והאדם שבתוכם אינו נוגע בקרקע ואינו חשוף לאוויר ארץ העמים. שֶׁאֹהֶל זָרוּק אֵינוֹ קָרוּי אֹהֶל. אוהל המיטלטל ממקום למקום אינו נחשב כאוהל לחצוץ מפני הטומאה (ראה לקמן יג,ה).
ו. סוּרְיָא – עֲפָרָהּ טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ, וַאֲוִירָהּ טָהוֹר; לֹא גָּזְרוּ עַל אֲוִירָהּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׂפָה בְּשָׂפָה, וְלֹא הָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן לֹא אֶרֶץ עַמִּים וְלֹא בֵּית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בֵּית הַפְּרָס – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְהוּא שֶׁלֹּא יִגַּע בְּגוּשָׁהּ. וְכֵן אֶרֶץ הָעַמִּים הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין בֵּינֵיהֶן מָקוֹם טָמֵא – הֲרֵי זוֹ נִבְדֶּקֶת, וּטְהוֹרָה.
ו. סוּרְיָא. הארצות שכבש דוד מחוץ לארץ כנען ומעלתן גדולה משל חוץ לארץ אך אינן במעלת ארץ ישראל (הלכות תרומות א,ג; לפירוט גבולותיה ראה שם א,ט). לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל. הואיל ואווירה טהור הרי יש אפשרות לצאת מארץ ישראל ולהיכנס אל תוך האוויר שלה מבלי להיטמא כאשר אין טומאה בינתיים. הֲרֵי זוֹ נִבְדֶּקֶת וּטְהוֹרָה. הואיל והיא סמוכה לארץ ישראל יש אפשרות להיכנס אליה מבלי להיטמא על ידי שיבדוק אותה.
ז. מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ גּוֹיִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּאֶרֶץ הָעַמִּים עַד שֶׁיִּבָּדֵק, שֶׁמָּא קָבְרוּ בּוֹ נְפָלִים.
ז. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּאֶרֶץ הָעַמִּים. שהעפר והאוויר שלהם מטמאים. עַד שֶׁיִּבָּדֵק. כדלקמן ה"ט. שֶׁמָּא קָבְרוּ בּוֹ נְפָלִים. ואף על פי שאין הגויים מטמאים באוהל (לעיל א,יג) יש חשש לטומאה על ידי מגע או משא (ראה שו"ת הרמב"ם קמה).
ח. וּתְרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מְדוֹר הָעַמִּים – תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְכַמָּה יִשְׁהֵא בַּמָּקוֹם וְיִהְיֶה צָרִיךְ בְּדִיקָה? אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשָּׁה וְתַפִּיל נֵפֶל שֶׁמְּטַמֵּא.
אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה, אִם שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם – מְדוֹרוֹ טָמֵא עַד שֶׁיִּבָּדֵק, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מָדוֹר שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ אִשָּׁה. אֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ סָרִיס אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – עוֹשֶׂה מְדוֹר הָעַמִּים.
ח. מְדוֹר הָעַמִּים. מקום ששכנו בו גויים. וְכַמָּה יִשְׁהֵא. הגוי. וְתַפִּיל נֵפֶל שֶׁמְּטַמֵּא. שכל עוד אינו בן ארבעים יום לא נגמרה צורתו ואינו מטמא (ראה הלכות איסורי ביאה י,א).
אֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה. שאין עמהם עוד אישה או איש אחרים (ראה מרכה"מ, תפא"י אהלות יח,ז). סָרִיס. מי שיש בו פגם גופני המונע ממנו להוליד. קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שמגיל זה והלאה ביאתו נחשבת ביאה (ראה הלכות אישות יא,ג).
ט. מְדוֹר גּוֹיִם שֶׁהָיָה בּוֹ עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע מְשַׁמְּרִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ שָׁם נֵפֶל – אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאֶת מָה הֵן בּוֹדְקִין? אֶת הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּין וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַחֲזִיר וְהַחֻלְדָּה יְכוֹלִים לְהוֹלִיךְ מִשָּׁם הַנֵּפֶל – אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוֹרְרִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מְדוֹר הָעַמִּים שֶׁחָרַב – הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּבָּדֵק.
ט. עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל. עבד של ישראל, שאם היה עבד של גוי הרי הוא עצמו עושה מדור העמים כדלעיל. אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע. שיודע לשמור שלא יקברו שם נפל (כס"מ). אֶת הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּין. תעלות הביוב שמתחת לבית. וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִין. המכונסים בחצר, שבמקומות אלו משליכים הגויים את נפליהם.
י. הָאִצְטְוָנִיּוֹת – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם, לְפִי שֶׁהִיא גְּלוּיָה וְאֵין בָּהּ מָקוֹם לְהַטְמִין הַנְּפָלִים. וַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם; לְפִי שֶׁאֵין דִּירָתָן קְבוּעָה – לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה.
וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת: אָהֳלֵי הָעַרְבִיִּים, וְהַסֻּכּוֹת, וְהַצְּרִיפִין, וְהַבֻּרְגָּנִין, וְתִקְרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הָעַמּוּדִים וְאֵין לָהּ דְּפָנוֹת וְהֵם בָּתֵּי הַקַּיִץ, וּבֵית שַׁעַר, וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר, וְהַמֶּרְחָץ, וּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַחִצִּים וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה, וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת.

י. הָאִצְטְוָנִיּוֹת. שדרות של עמודים המקורים בתקרה.

וְהַבֻּרְגָּנִין. מגדלים העשויים להצניע בהם פירות (פה"מ אהלות יח,י), ויש מפרשים שהכוונה היא לסוכות שומרי הפירות (רע"ב שם). וּבֵית שַׁעַר. חדר הכניסה לבית או לחצר. וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר. חצר שאינה מקורה. וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת. מחנות צבאיים. וכל אלו הם דירות עראי שאין דרים בהן בקביעות.

יא. הַחֲנוּת – אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דָּר בְּתוֹכָהּ. חָצֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם מְדוֹר הָעַמִּים – הֲרֵי בֵּית שַׁעַר שֶׁלָּהּ וַאֲוִירָהּ טְמֵאִים כָּמוֹהָ. וְאֵין מְדוֹר הָעַמִּים וְלֹא בֵּית הַפְּרָס בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
יא. חָצֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם מְדוֹר הָעַמִּים. שדרים בה גויים במקום מקורה שבתוכה. וַאֲוִירָהּ. השטח הפתוח שבחצר.
יב. עֲיָרוֹת הַמֻּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן סִיסִית וְחַבְרוֹתֶיהָ וְאַשְׁקְלוֹן וְחַבְרוֹתֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. וְחֶזְקַת דְּרָכִים שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל טְהוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ הָעַמִּים.
יב. וְחַבְרוֹתֶיהָ. הערים שסביבותיהן. אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית. שלעניינים אלו הן נחשבות כחוץ לארץ (ראה הלכות תרומות א,ה, א,ט). וְחֶזְקַת דְּרָכִים שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל. דרכים שעולי בבל החזיקו בהן לעלות דרכן לארץ.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות טומאת מת

טומאת חו"ל

חכמים גזרו טומאה על עפר ואויר חו"ל (כלומר בעת כניסה לחו"ל נטמאים אפילו מהאוויר), מדור הגויים (מגוריהם) – טמא אף הוא, שמא קברו נפלים. מלבד מקום שנבדק, או שאינו קבוע, או שאין מקום לנפל, או שחולדה יכולה לגוררו.

💭
רעיון רוחני עולה מהפרק היום:
מלמדת אותנו ההלכה היום שבכוחו של יהודי להפוך מקום בחו"ל כאילו הוא בישראל בענייני טהרה ! להוסיף מהקדושה לחו"ל. (הלכה יב)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תרומה שנטמאה בטומאת חו"ל-לעולם תולין?

2.טס מעל ארץ העמים-האם טמא?

3.טומאת מדור גויים לא ניתנת לטיהור?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן