פרק י"א, הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. טָהֳרַת מְצֹרָע מִצְוַת עֲשֵׂה, וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֶׁיִּטְהַר מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכֵיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָע? מֵבִיא מִזְרָק שֶׁל חֶרֶשׂ חָדָשׁ, וְקַבָּלָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה חָדָשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אוֹתָן מֵי חַטָּאת, וְשִׁעוּר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים דְּרוֹר טְהוֹרוֹת לְשֵׁם טָהֳרַת צָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר" וכו' (ויקרא יד,ד), וְשׁוֹחֵט אֶת הַבְּרוּרָה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן עַל הַמַּיִם שֶׁבִּכְלִי חֶרֶשׂ, וּמְמַצֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם נִכָּר בַּמַּיִם. וְחוֹפֵר וְקוֹבֵר הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה בְּפָנָיו. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה.
וְנוֹטֵל עֵץ אֶרֶז, וּמִצְוָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִכַּרְעֵי הַמִּטָּה, וְאֵזוֹב שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אֵין פָּחוּת מִטֶּפַח, וּשְׁנִי תּוֹלַעַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁקֶל, וְאִם טְעָמוֹ – פְּסָלוֹ, כִּצְבִיעַת הַתְּכֵלֶת. וְכָל הַשִּׁעוּרִין – הֲלָכָה. וְלוֹקֵחַ עִם שְׁלָשְׁתָּן הַצִּפּוֹר הַחַיָּה. וְאַרְבַּעַת מִינִים אֵלּוּ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב שֶׁנִּתְקַלְּפוּ – פְּסוּלִין.
כּוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, וּמַקִּיף לָהֶן רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל צִפּוֹר הַחַיָּה, וְטוֹבֵל אַרְבַּעְתָּן בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי וּבַדָּם שֶׁעֲלֵיהֶן, וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל אַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע, וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר. וְכֵיצַד מְשַׁלְּחָהּ? עוֹמֵד בָּעִיר וְזוֹרְקָהּ חוּץ לַחוֹמָה, וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (ויקרא יד,נג). שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה – חוֹזֵר וּמְשַׁלְּחָהּ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים.
וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ הַכֹּהֵן אֶת הַמְּצֹרָע. כֵּיצַד מְגַלְּחוֹ? מַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ הַנִּרְאֶה, אֲפִלּוּ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה וּשְׁאָר כָּל שְׂעַר הַגּוּף, עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד,ח; יד,ט). אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "רֹאשׁוֹ" וּ"זְקָנוֹ" וְ"גַבֹּת עֵינָיו" (שם יד,ט)? לְרַבּוֹת כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, וּלְמַעֵט שֵׂעָר שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹטֶם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה.
וְאַחַר כָּךְ מְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטוֹבֵל, וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה וּמִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְיִכָּנֵס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים. וְהוּא אָסוּר בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִחוּץ לְאָהֳלוֹ" (ויקרא יד,ח) – מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְהַמְּצֹרַעַת מֻתֶּרֶת בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
א. מִזְרָק שֶׁל חֶרֶשׂ. כלי חרס. וְקַבָּלָה הִיא. מסורת חכמים. מַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אוֹתָן מֵי חַטָּאת. מים נובעים (בניגוד למי גשמים) הכשרים לקידוש אפר הפרה אדומה (ראה הלכות פרה ו,א, ולהגדרתם ראה שם הל' י-טז).
הַבְּרוּרָה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. המובחרת יותר (במקרה שאינן שוות לגמרי, ראה לקמן ה"ח). וּמְמַצֶּה. סוחט את הדם מן הציפור.
וְעָבְיוֹ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִכַּרְעֵי הַמִּטָּה. רבע העובי של אחד מרגלי המיטה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכות פרה יא,ה. אֵין פָּחוּת מִטֶּפַח. אורכו. וּשְׁנִי תּוֹלַעַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁקֶל. צמר צבוע בתולעת שני (לצבעה ראה הלכות פרה ג,ב) במשקל שקל אחד. וְאִם טְעָמוֹ פְּסָלוֹ כִּצְבִיעַת הַתְּכֵלֶת. אם נטל מן הצבע אפילו מעט לצורך בדיקתו על גבי הצמר נפסל כולו למצווה, כדין הנוהג בצביעת התכלת לציצית (ראה הלכות ציצית ב,ג). הֲלָכָה. למשה מסיני. מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שלא ניתן לבצע את ההזאה על המצורע (כמבואר בפסקה הבאה) בחסרונו של אחד מהם.
בְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. רצועת הצמר הצבועה בתולעת שני. וּמַקִּיף לָהֶן רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם. מקרב אליהם את ראשי הכנפיים. אַחַר יָדוֹ. גב ידו. וְזוֹרְקָהּ חוּץ לַחוֹמָה. כלפי חוץ לחומה. אֶל מִחוּץ לָעִיר. מכאן שהמשלח עומד בתוך העיר (מל"מ). אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. מכאן שאינו הופך פניו לשאר מקומות אלא לשדה.
עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת. כלומר חלק בכל גופו.
מְכַבֵּס בְּגָדָיו. מטבילם במקווה. וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה וּמִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. ראה לעיל י,יא-יב. וְיִכָּנֵס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. שעד כה היה יושב מחוץ לחומת העיר (שם ה"ז).וַהֲרֵי הוּא כְּכָל טְבוּלֵי יוֹם. שהוא שני לטומאה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,ב). וְאוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר. מותר לאכול מעשר שני (הלכות מעשר שני ג,ד). הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. כשמגיע הערב נטהר לעניין אכילת תרומה (הלכות תרומות ז,ב). הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים. לאחר שהביא קרבנותיו מותר באכילת קדשים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מחוסרי כפרה א,א.

ב. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ עֲדַיִן הוּא אַב טֻמְאָה, מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וכו' וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו" (ויקרא יד,ט) – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים; וּכְשֵׁם שֶׁהָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע, כָּךְ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע, שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם.
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלְּחוֹ הַכֹּהֵן תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה, וּמְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטוֹבֵל, וְיִטְהַר מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל טְבוּלֵי יוֹם, וְאוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ – אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ – אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. כְּשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת, אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר. וְאִם גִּלַּח שֶׁלֹּא בְּתַעַר, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵינוֹ מְגַלְּחוֹ אֶלָּא כֹּהֵן. וְאִם שִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וְגִלְּחָן בַּשְּׁנִיָּה – לֹא עָלְתָה לוֹ אֶלָּא תִּגְלַחַת אַחַת בִּלְבַד, וַהֲרֵי הִיא רִאשׁוֹנָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע.
ג. וַהֲרֵי הִיא רִאשׁוֹנָה. וצריך למנות שבעה ימים מחדש.
ד. תִּגְלָחוֹת הַמְּצֹרָע, וּטְבִילָתוֹ, וְהַזָּיָתוֹ – אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו – מְעַכְּבִים.
ד. תִּגְלָחוֹת הַמְּצֹרָע וּטְבִילָתוֹ וְהַזָּיָתוֹ אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו מְעַכְּבִים. על פי רוב המפרשים יש כאן טעות סופר וצריך להפך הגרסה: 'תגלחות המצרע וטבילתו והזייתו מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו אין מעכבים', שכך נאמר בתוספתא (נגעים ח,ה, וראה כס"מ שמקיים את הגרסה שלפנינו). וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו. כמו שילוח הציפורים וכיבוס הבגדים.
ה. שְׁחִיטַת הַצִּפּוֹר, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַהַזָּיָה – בַּיּוֹם. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו – בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים, וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו – בֵּין בָּאֲנָשִׁים בֵּין בַּנָּשִׁים. אֵלּוּ בְּכֹהֲנִים, וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו – בֵּין בְּכֹהֲנִים בֵּין בְּיִשְׂרָאֵל.
ה. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו. כמו לקיחת הציפורים ושילוחם, הטבילה וכיבוס הבגדים (ראה ספרא מצורע פרש' א ה"ג).
ו. טָהֳרַת מְצֹרָע זוֹ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְכֹהֵן שֶׁטִּמְּאוֹ – מִצְוָה לְטַהֲרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ" (ויקרא יג,נט). וְהַכֹּל כְּשֵׁרִים לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע, אֲפִלּוּ זָב וַאֲפִלּוּ טְמֵא מֵת. וְאֵין מְצֹרָע מְטַהֵר מְצֹרָע. וְאֵין מְטַהֲרִין שְׁנֵי מְצֹרָעִים כְּאֶחָד, שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת.
ו. בִּפְנֵי הַבַּיִת. כשבית המקדש קיים. שֶׁנֶּאֱמַר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ. ומכאן שמצווה על הכהן המטמא להיות זה שמטהר. ומכאן גם נלמד שנוהג בכל זמן ובכל מקום (ראה ספרא תזריע פר' ה פט"ז הי"ג). אֲפִלּוּ זָב וַאֲפִלּוּ טְמֵא מֵת. אף שאינם מותרים להיכנס למקדש, מכיוון שמותרים להיכנס לערים המוקפות חומה יכולים לטהר את המצורע (הלכות ביאת מקדש ג,א-ד; וראה ספרא מצורע פרש' א ה"ה). שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. ראה גם הלכות רוצח י,ה, הלכות עבדים ג,ט.
ז. עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וְתוֹלַעַת שָׁנִי שֶׁטִּהֵר בָּהֶן מְצֹרָע זֶה, מְטַהֵר בָּהֶן מְצֹרָעִין אֲחֵרִים. וְכֵן צִפּוֹר הַמִּשְׁתַּלַּחַת – מֻתָּר לְטַהֵר בָּהּ מְצֹרָעִים אֲחֵרִים מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה, וּמֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. אֲבָל הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה. וּמֵאֵימָתַי תֵּאָסֵר? מִשְּׁעַת שְׁחִיטָתָהּ.
שְׁחָטָהּ, וְאֵין שָׁם אֵזוֹב וְלֹא עֵץ אֶרֶז וְלֹא שְׁנִי תּוֹלַעַת – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, שֶׁשְּׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. וְהָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה – עָבַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם" (דברים יד,יב): מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁ"זֶּה" – לְרַבּוֹת הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה; וְנֶאֱמַר: "טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" (שם יד,יא) – הָא אַחֶרֶת לֹא תֹּאכְלוּ, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה.
ז. אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה. וכל שכן באכילה.
שֶׁשְּׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה. למצוותה. שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי העופות האסורים באכילה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. איסור שלא נתפרש בתורה בלשון שלילה, אלא נלמד ממשמעות לשון עשה, אינו נחשב כלאו אלא כמצוות עשה.
ח. אֵין לוֹקְחִין שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים מִצִּפֳּרֵי עִיר הַנִּדַּחַת, וְלֹא מִצִּפֳּרִים שֶׁהֶחֱלִיפָן בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא מִצִּפֳּרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּמִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים, וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁווֹת, אוֹ שֶׁלָּקַח אַחַת מֵהֶן הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר – כְּשֵׁרוֹת.
לָקַח שְׁתֵּי צִפֳּרִים לְשֵׁם אִישׁ – כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶם אִשָּׁה. לְשֵׁם אִשָּׁה – כְּשֵׁרוֹת לְטַהֵר בָּהֶן אִישׁ. לְקָחָן לְטַהֵר בָּהֶן בַּיִת מְנֻגָּע – כְּשֵׁרוֹת לְטָהֳרַת אָדָם. לְקָחָן לְאָדָם – כְּשֵׁרוֹת לְבַיִת מְנֻגָּע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר" (ויקרא יד,ד).
ח. עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב תושביה עובדי עבודה זרה, ויש לשרוף את כל רכושה (הלכות עבודה זרה ד,ו). שֶׁהֶחֱלִיפָן בַּעֲבוֹדָה זָרָה. שהחליף עבודה זרה תמורתם, שחליפי עבודה זרה אסורים בהנאה כמותה (ראה שם ח,א, ז,ט). וְלֹא מִצִּפֳּרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. שאסורים למזבח (הלכות איסורי מזבח ג,ו). בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים. במראה הכללי, בגודל ובערך הכספי שלהם. וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. יקנו את שתיהן יחד.
לְטַהֵר בָּהֶן בַּיִת מְנֻגָּע. שגם בית מנוגע טעון ציפורים כטהרת האדם (לקמן טו,ח). וְלָקַח לַמִּטַּהֵר. משמע כל מיטהר באשר הוא.
ט. שָׁחַט אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא דְּרוֹר – יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה, וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. שָׁחַט הָאַחַת וְנִמְצֵאת טְרֵפָה – יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה, וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה.
ט. וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא דְּרוֹר. שאין ציפור זו ממין המכונה 'דרור', או שאין ציפור זו חופשית (ראה פסקים ושיטות לעיל ה"א). וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. הואיל והציפור לא הייתה ראויה כלל למצווה זו אין היא נאסרת. וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. ואין הטרפה כשרה למצווה זו (להגדרת טרפה ראה הלכות מאכלות אסורות ד,ו-ט). וְהָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. אך לא באכילה שהרי היא טרפה.
י. נִשְׁפַּךְ הַדָּם – מַנִּיחִין אֶת הַמִּשְׁתַּלַּחַת עַד שֶׁתָּמוּת. מֵתָה הַמִּשְׁתַּלַּחַת – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם, וְיִקַּח שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת.
י. נִשְׁפַּךְ הַדָּם. של הציפור שנשחטה.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות טומאת צרעת

טהרת המצורע

הסדר:
מביא כלי חדש, שם בתוכו מים חיים (מים נובעים) מביא שתי ציפורי דרור כשרות וטהורות, שוחט אחת וממצה דמה על המים; לוקח עץ ארז, אזוב ותולעת שני וכורך עם הציפור החיה, טובל במים ומזה על המצורע, משלח את הציפור; מתגלח בתער, מכבס וטובל; ממתין שבוע, מתגלח שנית, מכבס בגדיו וטובל, מעריב שמשו (מחכה שהשמש תשקע); מקריב קרבנותיו. כל הנ"ל אפשרי בכל מקום, זמן ואיש, והשחיטה רק ביום, והתגלחת רק באמצעות כהן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מזים על בהונות ידיו ורגליו של המצורע?

2.האם מצורע מטמא במשא אחר שטבל?

3.ציפורי מצורע צריך שיהיו שווים במראה בקומה ובדמים?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן