פרק י"א, הלכות כלים, ספר טהרה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי מַתֶּכֶת וְלֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ יִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ? הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא;
א. הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא. לפי השימוש המיוחד לכלי.
ב. כָּל זְמַן שֶׁהַכְּלִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ – עֲדַיִן הוּא כְּלִי, וְחָשׁוּב כִּכְלִי שָׁלֵם.
כֵּיצַד? דְּלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבַּר, וַהֲרֵי הוּא יָכוֹל לְמַלֹּאות בּוֹ – הֲרֵי הוּא כְּלִי כְּשֶׁהָיָה. הַקֻּמְקוּם – כְּדֵי לָחֹם בּוֹ חַמִּין. הַמֵּחַם – כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלְּפָס – כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. הַקִּיתוֹן – כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת הַיַּיִן – כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַיַּיִן; וּמִדּוֹת הַשֶּׁמֶן – כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַשֶּׁמֶן.
מַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּה זֶה לְתוֹךְ זֶה – טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ. מַגְרֵפָה שֶׁנִּטַּל כַּפָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקֻרְנָס – טְהוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ אֶלָּא מֵעֵין הַקֻּרְנָס, וְהִיא לֹא נַעֲשֵׂית לִתְקֹעַ בָּהּ כְּקֻרְנָס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. כָּל זְמַן שֶׁהַכְּלִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ. מלאכה הדומה למלאכה שלה היה מיועד לפני שנשבר.
דְּלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבַּר וַהֲרֵי הוּא יָכוֹל לְמַלֹּאות בּוֹ. מים בשיעור שתייה (תוספתא כלים ב"מ ד,א). הַקֻּמְקוּם כְּדֵי לָחֹם בּוֹ חַמִּין. שיכול לחמם בו מים לשתייה. הַמֵּחַם. כלי לחימום מים, גדול יותר מן הקומקום. כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. להניח בו מטבעות של סלע שהם גדולים ולא יפלו דרך הנקב. וכנראה שהיו משתמשים במחם גם לצורך זה כאשר היה שלם ולכן נחשב כעושה מעין מלאכתו הראשונה (תפא"י כלים יד,א, חזו"א כלים יח,א). או שמפני שכלי מתכות היו יקרים, היו רגילים להשתמש בהם לצורך אחר כאשר ניקבו (חזו"א שם). הַלְּפָס. כלי מתכת גדול. כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. שיוכלו להניח בו ספלים. כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מטבעות של פרוטה שהם קטנים, וכנראה היו משתמשים בקיתונות לשם כך גם כשהם שלמים. מִדּוֹת הַיַּיִן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַיַּיִן. שלא יצא דרך הנקב. ויש מפרשים שאם היין מטפטף בקצב אטי שאינו מפריע למדידה עדיין הכלי טמא (תפא"י כלים יד,א). וּמִדּוֹת הַשֶּׁמֶן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַשֶּׁמֶן. שהוא סמיך ויוצא דרך נקב גדול יותר.
מַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל. היו שורים את החרדל במים ואחר כך מסננים אותו במסננת מתכת. שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּה זֶה לְתוֹךְ זֶה. שנקרעו שלושה נקבים סמוכים זה לזה ונוצר נקב גדול. טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ. שהחרדל נופל דרך החור. מַגְרֵפָה שֶׁנִּטַּל כַּפָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקֻרְנָס. שאפשר להשתמש בברזל שיש בראש הקת שלה כפטיש.
ג. מַסְרֵק שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד – טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מִן הַשָּׁלֹשׁ – טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְרֹק בּוֹ פִּשְׁתָּן, שֶׁהַחִיצוֹנָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לִסְרִיקָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָהוֹר. נִטְּלוּ מִן הַמַּסְרֵק שְׁתַּיִם וַעֲשָׂיָן לְמַלְקֶטֶת – טְמֵאוֹת; אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר, אוֹ לִלְפֹּף עָלֶיהָ הַחוּט לְרִקּוּם – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם הָיְתָה הַשֵּׁן עָבָה וּגְדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְקִינָהּ – הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
ג. מַסְרֵק שֶׁל צֶמֶר. העשוי עץ ושיניו עשויות מתכת. אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד טָמֵא. שעדיין אפשר לסרק בו צמר. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מִן הַשָּׁלֹשׁ טָהוֹר. שיני המסרק החיצוניות הן גדולות ועבות יותר משאר השיניים ואי אפשר לסרק בהן. ולכן השן החיצונה אינה נספרת במניין השיניים. לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְרֹק בּוֹ פִּשְׁתָּן. יש שכתבו שיש למחוק את תיבת "פשתן" לפי שמדובר כאן במסרק של צמר (מער"ק). ויש שהסבירו באופנים אחרים (עיין מרכה"מ). נִטְּלוּ מִן הַמַּסְרֵק שְׁתַּיִם וַעֲשָׂיָן לְמַלְקֶטֶת טְמֵאוֹת. ניטלו מן המסרק שתי שיניים ועשה מהן צבת קטנה שמלקטים בה שערות מן הגוף, מקבלות טומאה מכאן ולהבא ככלי חדש. וְהִתְקִינָהּ לְנֵר. להוציא בה את הפתילות מן הנר. וְאִם הָיְתָה הַשֵּׁן עָבָה וּגְדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְקִינָהּ הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שחורטים בה על לוח שעווה (תוספתא כלים ב"מ ג,טו, לקמן הי"ד).
ד. מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם – טָמֵא; נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ אַחַת – טָהוֹר.
ד. מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן. שסורקים בו סיבי פשתן ושיניו גדולות יותר משיני מסרק של צמר.
ה. הַכְּדוּמִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת – טְמֵאִים, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא בָּהֶן הַדְּלִי מִן הַבְּאֵר כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.
ה. הַכְּדוּמִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ. מתקן המשמש להעלאת דליים שנפלו לבאר, עשוי מחישוק של ברזל ובו תלויות שרשראות מתכת קצרות שבקצה כל אחת וו שבו תולים את הדליים (פה"מ כלים יג,ז, ויש מפרשים באופנים אחרים, ראה פירוש הגאונים ור"ש שם). וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת. הווים והשרשראות.
ו. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלָה שִׁנָּהּ אַחַת מִבִּנְתַּיִם – טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד – טְמֵאָה, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לָגֹר בַּנִּשְׁאָר.
ו. מְגֵרָה. מסור. שֶׁנִּטְּלָה שִׁנָּהּ אַחַת מִבִּנְתַּיִם. כל שן שנייה, ולא נשארו שתי שיניים רצופות. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד. נשארו שיניים שלמות רצופות כשיעור מלא הסיט שהוא רוחב שתי אצבעות, דהיינו חצי טפח (ראה פה"מ ערלה ג,ב ובהערת הר"י קאפח שם, פה"מ שבת יג,ד ובהערות הר"י שילת שם; שיעור זה שונה מ'רוחב הסיט' ששיעורו כשני טפחים – ראה הלכות שבת ט,ז). טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לָגֹר בַּנִּשְׁאָר. לנסר בעזרת השיניים שנותרו.
ז. הַמַּעֲצָד וְהָאֻזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵּחַ שֶׁנִּפְגְּמוּ – עֲדַיִן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. נִטַּל חִסּוּמָן – טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם – טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִנְקֹב בּוֹ. וְהָרוּנְקִי בִּפְנֵי עַצְמָהּ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִקְצָת כְּלִי.
ז. הַמַּעֲצָד. קרדום, כלי לחיתוך ועקירת עצים (פה"מ כלים יג,ד). וְהָאֻזְמֵל. מין סכין צרה לגירוד, חריתה וסיתות. וְהַמַּפְסֶלֶת. כלי לפיסול עצים (פירוש הגאונים כלים יג,ד). וְהַמַּקְדֵּחַ. כלי לנקיבת חורים בעץ. שֶׁנִּפְגְּמוּ. נעשו בהם שברים קטנים. עֲדַיִן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שאפשר להשתמש בהם. נִטַּל חִסּוּמָן. קצה הכלי העשוי מברזל קשה. טְהוֹרִין. שאינם ראויים עוד למלאכה. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם טְמֵאִים. שאפשר עדיין לחתוך ולהשחיז בהם. וְהָרוּנְקִי. כלי להחלקת עצים שעשוי מידית עץ שבה תחוב ברזל (פירוש הגאונים שם). [הערה: בחלק מכתה"י הגרסה: 'והדונקי'.] בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שהברזל נפרד מהידית.
ח. הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַסַּכִּין הֶעָקֹם כְּמוֹ מַגָּל, וְהָרֹמַח, וּמַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וְזוּג מִסְפָּרַיִם קְטַנִּים שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, וְזוּג שֶׁל מִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ – כָּל חֵלֶק מֵהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ.
ח. הַסַּיִף. חרב. וְהַסַּכִּין הֶעָקֹם כְּמוֹ מַגָּל. בצורה מעוגלת. וְהָרֹמַח. חנית. וּמַגַּל יָד. סכין קטנה מעוגלת לשימוש ביתי. וּמַגַּל קָצִיר. מגל לקצירת תבואה.
ט. מַסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם – טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מַעֲבֶרֶת אֶת הַשֵּׂעָר אֶלָּא בְּדֹחַק.
י. שִׁרְיוֹן שֶׁנֶּחֱלַק לְאָרְכּוֹ – טָהוֹר; לְרָחְבּוֹ – אִם מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה, טָמֵא. מֵאֵימָתַי טָהֳרָתוֹ? מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ. בָּלָה וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ: אִם מִלְּמַעְלָה – טָמֵא; וְאִם מִלְּמַטָּה – טָהוֹר. קָצַץ מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָה לְתַכְשִׁיט – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
י. שִׁרְיוֹן שֶׁנֶּחֱלַק לְאָרְכּוֹ. שנפרדו צדו הימני וצדו השמאלי. טָהוֹר. שהוא מגן רק על חצי הגוף ואינו ראוי למלאכתו. לְרָחְבּוֹ. שנפרדו חלקו העליון והתחתון. אִם מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה טָמֵא. אם אפשר ללבוש אותו כך שיגן על חלק מהגוף. בָּלָה וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ אִם מִלְּמַעְלָה טָמֵא. מפני שאפשר ללבשו והכתפיים מחזיקות אותו (בדומה לדין חלוק לקמן כב,טז). וְאִם מִלְּמַטָּה טָהוֹר. שאין אפשרות להחזיקו על הגוף וללבשו והוא כשבר כלי. קָצַץ מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָה לְתַכְשִׁיט הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שנחשבת לכלי חדש ומקבלת טומאה מדין תכשיט.
יא. שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל זֶהָבִים וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל נַפָּחִין וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ – טְהוֹרָה; לְרָחְבָּהּ: אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.
יא. שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל זֶהָבִים. קנה שהצורפים נושפים דרכו אוויר כדי ללבות את הגחלים ולהתיך את הזהב. וְשֶׁל זַגָּגִין. המתיכים זכוכית. וְשֶׁל נַפָּחִין. המלבנים ברזל. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית. הנושפים לתוך כדור של זכוכית לוהטת וכך יוצרים כלי. שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ טְהוֹרָה. שאי אפשר לנשוף דרכה. לְרָחְבָּהּ אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה. שנשארה באורך המספיק לכך.
יב. כַּלְבָּא שֶׁל סַפָּרִים וְשֶׁל רוֹפְאִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם – טְהוֹרָה; וְשֶׁל נַפָּחִים – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּתְּחִלָּה חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים וְעַכְשָׁיו חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים.
יב. כַּלְבָּא. צבת, מלקחיים. שֶׁל סַפָּרִים. שתולשים בה שער. וְשֶׁל רוֹפְאִים. המשתמשים בה לצרכים כירורגיים. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית. שמחזיקים באמצעותה את גוש הזכוכית הלוהטת כשעושים ממנו כלי.
יג. מַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ שֶׁנִּטַּשְׁטְשָׁה: אִם אֵינָהּ מַרְאָה רֹב הַפָּנִים – טְהוֹרָה; הָיְתָה מַרְאָה רֹב הַפָּנִים – עֲדַיִן הִיא כְּלִי כְּשֶׁהָיְתָה.
יג. שֶׁנִּטַּשְׁטְשָׁה. שאינה מבריקה.
יד. מַחַט שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב אוֹ עֻקְצָהּ – טְהוֹרָה. וְאִם הִתְקִינָהּ לִלְפֹּף עָלֶיהָ אֶת הַחוּט לִרְקֹם בָּהּ – טְמֵאָה. אֲבָל מַחַט שֶׁל שַׂקִּים שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹשֵׁם בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי.
יד. מַחַט שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב. הקצה שבו החור שדרכו משחילים את החוט. אוֹ עֻקְצָהּ. הקצה המחודד. וְאִם הִתְקִינָהּ לִלְפֹּף עָלֶיהָ אֶת הַחוּט לִרְקֹם בָּהּ טְמֵאָה. לכרוך סביבה חוט כדי שיהיה נוח יותר לרקום בו, שלשימוש זה אין צורך בחור המחט ובחודה והרי היא ככלי חדש וטמאה. אֲבָל מַחַט שֶׁל שַׂקִּים. של תופרי שקים, שהיא גדולה ועבה. שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב. ואי אפשר לתפור בה. טְמֵאָה. אף בלא שהתקינה לכך. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹשֵׁם בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי. בקצה המחודד, שרגילים להשתמש בה לחריטה על לוח שעווה גם כשהיא שלמה, ולא בטלה מכל מלאכתה הראשונה (משנה אחרונה כלים יג,ה).
טו. הַמַּחַט שֶׁלּוֹפְפִין עָלֶיהָ הַשָּׁנִי אוֹ הַזָּהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹקְמִין עוֹשִׂין, בֵּין שֶׁנִּטַּל הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּטַּל עֻקְצָהּ – טְמֵאָה, שֶׁאֵין מְלַאכְתָּהּ הַתְּפִירָה.
טו. הַמַּחַט שֶׁלּוֹפְפִין עָלֶיהָ הַשָּׁנִי אוֹ הַזָּהָב. שכורכים עליה חוטי שני או זהב. שֶׁאֵין מְלַאכְתָּהּ הַתְּפִירָה. שמיועדת מתחילתה לליפוף.
טז. מַחַט שֶׁהֶעֱלָת חֲלוּדָה: אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה – טְהוֹרָה; וְאִם לָאו – טְמֵאָה.
טז. אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה. אם החלודה גורמת לכך שאי אפשר להשתמש במחט לתפירה.
יז. הַסַּיִף וְהַסַּכִּין שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה – טְהוֹרִין; שָׁפָן וְהִשְׁחִיזָן – חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. וְכֵן צִנּוֹרָה שֶׁפְּשָׁטָהּ – טְהוֹרָה; כְּפָפָהּ – חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ הַיְשָׁנָה.
יז. שָׁפָן וְהִשְׁחִיזָן חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. כדין שברי כלי מתכת שעשה מהם כלים חדשים (לקמן יב,א). וְכֵן צִנּוֹרָה. מחט ללא חור וחוד הכפופה בראשה כמין וו, ומשמשת לניקוי הנר מהפתילה השרופה. שֶׁפְּשָׁטָהּ. יישר אותה.
יח. מַפְתֵּחַ עָקֹם כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבָּתוֹ – טָהוֹר, וְכֵן מַפְתֵּחַ הֶעָשׂוּי כְּמִין גַּ"ם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גַּמּוֹ – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ בָּהֶן, וַהֲרֵי אֵינָן מְשַׁמְּשִׁין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. הָיוּ בּוֹ שִׁנַּיִם וּנְקָבִים – טָמֵא, שֶׁעֲדַיִן מַפְתֵּחַ הוּא.
נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם – טָמֵא מִפְּנֵי הַנְּקָבִים; נִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים – טָמֵא מִפְּנֵי הַשִּׁנַּיִם. נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם וְנִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים, אוֹ שֶׁנִּפְרְצוּ הַנְּקָבִים זֶה לְתוֹךְ זֶה – טָהוֹר.

יח. מַפְתֵּחַ עָקֹם כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה. שהידית שלו בעלת זווית כעין ברך (המנעול בימיהם היה מהצד הפנימי של הדלת, וכדי לפתוח את הדלת מבחוץ היו מכניסים את היד דרך חור בדלת ותוקעים את שיני המפתח בתוך הבריח. השיניים היו מזיזות את הקפיץ התופס את הבריח ואז היה אפשר למשוך את הבריח בעזרת המפתח. כיפוף המפתח היה נצרך כדי לאפשר את האחיזה והמשיכה בבריח לאדם העומד מחוץ לדלת – ראה תרבות חומרית ח"א עמ' 49). שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבָּתוֹ טָהוֹר. אם נשבר מתחת לזווית טהור, שאי אפשר לפתוח בו מבחוץ. וְכֵן מַפְתֵּחַ הֶעָשׂוּי כְּמִין גַּ"ם. בצורת האות היוונית גמ"א שצורתה: Γ. שאין למפתח ארכובה אלא קו שבקצהו בליטה, בדומה למפתחות הפשוטים בימינו. שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גַּמּוֹ. בנקודה שבה המפתח מתעקם. הָיוּ בּוֹ שִׁנַּיִם וּנְקָבִים וכו'. שבקצה המפתח יש בליטות וחורים שנכנסים למנעול ופותחים אותו. טָמֵא שֶׁעֲדַיִן מַפְתֵּחַ הוּא. שגם כשנשבר יש לו צורת מפתח.

נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם טָמֵא מִפְּנֵי הַנְּקָבִים וכו'. שעדיין יש לו צורת מפתח. אוֹ שֶׁנִּפְרְצוּ הַנְּקָבִים זֶה לְתוֹךְ זֶה. ונעשו נקב אחד.

יט. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד כַּף לְהָרִים בּוֹ הַדֶּשֶׁן וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי מַזְלֵג לִצְלוֹת בּוֹ הַבָּשָׂר, שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו; נִטְּלוּ שִׁנָּיו – טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ. וְכֵן מִכְחוֹל שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ שֶׁגּוֹרְפִין בָּהּ הַכֹּחַל – טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר שֶׁכּוֹחֲלִין בּוֹ הָעַיִן; נִטַּל הַזָּכָר – טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף.
יט. לְהָרִים בּוֹ הַדֶּשֶׁן. האפר שבתנור. שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ. הוסרה ממנו. טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו. שעדיין אפשר להשתמש בו כמזלג, וכן אם ניטלו שיניו אפשר להשתמש בו ככף. וְכֵן מִכְחוֹל שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ שֶׁגּוֹרְפִין בָּהּ הַכֹּחַל. כלי לצביעת העין שבקצהו כפית קטנה לגרוף בה את הצבע. טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר שֶׁכּוֹחֲלִין בּוֹ הָעַיִן. מפני שאפשר להשתמש בקצה השני של הכלי שהוא מחודד ובו צובעים את העין.
כ. כְּלִי שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד כַּף כִּסְבָכָה לִצְלוֹת עָלָיו, וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שִׁנַּיִם לְהוֹצִיא בָּהֶן הַבָּשָׂר מִן הַקְּדֵרָה אוֹ מֵעַל הָאֵשׁ: נִטְּלָה כַּפּוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו; נִטְּלוּ שִׁנָּיו – טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ.
וְכֵן עֵט שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁכּוֹתְבִין בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד וּמוֹחֲקִין בְּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי: נִטַּל הַכּוֹתֵב – טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק; נִטַּל הַמּוֹחֵק – טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנִּשְׁאָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ.
כֵּיצַד? עֵט שֶׁנִּטַּל הַמּוֹחֵק שֶׁלּוֹ וְנִשְׁאַר הַכּוֹתֵב, אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו – טָמֵא, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאחַז בּוֹ וְיִכְתֹּב. נִטַּל הַכּוֹתֵב וְנִשְׁאַר הַמּוֹחֵק: אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ מְלֹא פַּס יָדוֹ – טָמֵא, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְחֹק בּוֹ; נִשְׁאַר פָּחוֹת מִזֶּה – טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כ. כַּף כִּסְבָכָה. עשויה כרשת.
וְכֵן עֵט שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁכּוֹתְבִין בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד. על ידי חריטה בשעווה או על ידי הטבלה בדיו ורישום על קלף. וּמוֹחֲקִין בְּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי. שקצהו השני רחב יותר ובו מחליקים את השעווה שחרטו בה אותיות או שהוא חד ומגרדים בו את האותיות מהקלף.
כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו. למקום שבו האצבעות מחוברות לכף היד. אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ מְלֹא פַּס יָדוֹ. באורך השווה לרוחב כף היד.
כא. קַרְדֹּם שֶׁנִּטַּל עֻשְׁפּוֹ, וְהוּא הַצַּד שֶׁהֶחָרָשׁ מְנַגֵּר בּוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ; נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מַקּוֹפוֹ – טָהוֹר.
כא. קַרְדֹּם. כלי של נגרים שיש לו שני צדדים. וְהוּא הַצַּד שֶׁהֶחָרָשׁ מְנַגֵּר בּוֹ. מפסל בו את העץ, והוא עשוי כפטיש שקצהו רחב ושטוח. בֵּית בִּקּוּעוֹ. הצד החד והמעוגל המשמש לביקוע העצים. מַקּוֹפוֹ. החור של הקרדום שלתוכו מכניסים את ידית העץ. טָהוֹר. שאי אפשר להכות בקרדום ללא הידית.
כב. חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם – עֲדַיִן הוּא כְּלִי עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. נִשְׁבַּר מַקּוֹפוֹ – טָהוֹר.
כב. חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם. אזמל רחב המשמש להסרת העפר הנדבק במחרשה ולסילוק שורשים המעכבים את המחרשה שניטל חלק מחודו. מַקּוֹפוֹ. החור שבו מכניסים את העץ המשמש כקת החרחור.
כג. הַמַּרְדֵּעַ, וְהוּא הַמַּלְמָד, הוּא עֵץ אָרֹךְ עָבֶה, וּכְמוֹ מַסְמֵר חַד תָּקוּעַ בִּקְצָתוֹ מִלְּמַעְלָה, וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא דָּרְבָן, וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי מִלְּמַטָּה בַּרְזֶל כְּמוֹ רֹמַח, וְהָעֵץ נִכְנָס בּוֹ, וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא חַרְחוּר.
כג. הַמַּרְדֵּעַ וְהוּא הַמַּלְמָד וכו'. בהלכה זו מבואר מהו החרחור שנזכר בהלכה הקודמת וכן שאר חלקי המרדע שיוזכרו לקמן (כ,יב, כח,ד). וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא דָּרְבָן. שדוקרים בו את הבהמה כדי להמריצה ולכוונה.
כד. מְנִיקִית שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁהִיא כְּמוֹ שְׁפוֹפֶרֶת, שֶׁנִּטְמְאָה, מִשֶּׁיִּקְבַּע אוֹתָהּ בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת וִיחַבְּרֶנָּה עִם הָעֵץ – תִּטְהָר. לֹא נִטְמֵאת, וּקְבָעָהּ בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁכָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁקְּבָעָן בַּקּוֹרָה אוֹ בַּכֹּתֶל, מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ, עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מַעֲשֵׂיהֶן.
לְפִיכָךְ, דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל – טָמֵא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּקְבְּעוּ, בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ.
כד. מְנִיקִית שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהִיא כְּמוֹ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁנִּטְמְאָה. צינור מתכת קטן, המשמש כקשית לשתייה מהחבית או לשימושים אחרים. מִשֶּׁיִּקְבַּע אוֹתָהּ בַּמַּקֵּל. בראש המקל, לשם נוי. אוֹ בַּדֶּלֶת. בתחתית הדלת, כדי שלא תירקב מהלחות שבקרקע. וִיחַבְּרֶנָּה עִם הָעֵץ תִּטְהָר. שבטלה משימושה הישן ולכן נטהרת מטומאתה. לֹא נִטְמֵאת וּקְבָעָהּ בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ. שאין הקביעה מבטלת את המניקית מלהיות כלי אלא רק עושה אותה ככלי חדש ומקבלת טומאה מכאן ולהבא (כס"מ, ח"ד כלים ב"מ ד,י). ויש מפרשים שאין חילוק בין טהרה מטומאה ישנה לקבלת טומאה להבא, אלא שמניקית שחיברה לעץ וקבעה במסמרים נטהרה לגמרי, אבל אם רק קבע את המניקית ולא חיברה לעץ במסמרים וניתן לפרקה ולהשתמש בה, המניקית לא נטהרה (ערוה"ש רד,יז, חזו"א כלים יח,יא וראה סד"ט כלים קלו,ב).
דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁל מַתֶּכֶת. לוח מתכת שהאופה מסדר עליו את הבצק. שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל טָמֵא. שאפשר להמשיך ולהניח עליו את הבצק.

תקציר הפרק 

פרק ​יא הלכות​ *​כלים​*

אזהרה ⚠
פרק ארוך מהרגיל, נא להקדיש עוד כמה דקות ללימוד היום…🕒

*טהרת כלי מתכת בשבירה*
בדומה לשאר כלים, כלי מתכות יוצאים מהגדרת כלים במידה ונשברו או החלידו באופן שמוציא אותם משימושם המיוחד.​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.רק מספריים לגילוח שיער – נטהרות בשבירה?

2.מראה שנשברה – נטהרה?

3.חרב חלודה – טהורה לעולם?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן