פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְהַשּׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא מִתִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מִבָּשָׂר אוֹ פֵּרוֹת, אֲפִלּוּ מַיִם וָמֶלַח, הָאוֹכֵל מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב,לח).
א. יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה. שנעשה בו טקס של שפיכה כתקרובת לכבוד עבודה זרה. אָסוּר בַּהֲנָיָה. נאסר בהנאה, כלומר בכל שימוש שהוא. מִתִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. מה שהוקרב לעבודה זרה (ראה גם הלכות עבודה זרה ז,ב).
ב. יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ כְּזֶבַח שֶׁקָּרַב לָהּ. וְכֵיוָן שֶׁאִסּוּר זֶה מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה הוּא – אֵין לוֹ שִׁעוּר, שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (שם יג,יח).
ג. יֵין הַגּוֹיִם שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְנַסֵּךְ אוֹ לֹא נִתְנַסֵּךְ, וְהוּא הַנִּקְרָא סְתָם יֵינָם – אָסוּר בַּהֲנָיָה כְּיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ. וְדָבָר זֶה מִגְּזֵרַת סוֹפְרִים הוּא. וְהַשּׁוֹתֶה מִסְּתָם יֵינָם רְבִיעִית – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ד. וְכָל יַיִן שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי – אָסוּר, שֶׁמָּא נִסֵּךְ אוֹתוֹ, שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת הַגּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי – דִּינוֹ כִּסְתָם יֵינָם, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה.
ד. שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי. לאופן הנגיעה האוסרת עיין לקמן יב,א. שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת הַגּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה. כוונתו כשנוגע ביין לפולחן עבודה זרה.
ה. גּוֹי שֶׁנָּגַע בַּיַּיִן שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, וְכֵן תִּינוֹק גּוֹי שֶׁנָּגַע בַּיַּיִן – אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם וּמָלָן וּטְבָלָן – מִיָּד אֵינָן מְנַסְּכִין אֶת הַיַּיִן, וְיַיִן שֶׁיִּגְּעוּ בּוֹ מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָהֲגוּ בְּדָתֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא פָּסְקָה עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם.
ה. גּוֹי שֶׁנָּגַע בַּיַּיִן שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. לפירוט הדין ראה לקמן יב,ה. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים… וּמָלָן וּטְבָלָן. שכן מטבילים את העבדים לשם עבדות (הלכות איסורי ביאה יג,יא). וְלֹא פָּסְקָה עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם. עוד מזכירים את שמה.
ו. בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הַגּוֹיוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וּמָלוּ וַעֲדַיִן לֹא טָבְלוּ – הַגְּדוֹלִים אוֹסְרִין הַיַּיִן כְּשֶׁיִּגְּעוּ בּוֹ, וְהַקְּטַנִּים אֵינָן אוֹסְרִין.
ו. וְהַקְּטַנִּים אֵינָן אוֹסְרִין. שנולדו לסביבה יהודית, ואינם מכירים את פולחן עבודה זרה.
ז. גֵּר תּוֹשָׁב, וְהוּא שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – יֵינוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וּמְיַחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן, וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן. וְכֵן כָּל גּוֹי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן אֵלּוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים – יֵינָם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה, וְכֵן הוֹרוּ כָּל הַגְּאוֹנִים. אֲבָל הַנּוֹצְרִים – עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵם וּסְתָם יֵינָם אָסוּר בַּהֲנָיָה.
ז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי ביאה יד,ז. וּמְיַחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן. מותר להשאיר אצלו יין במקום מיוחד למשך זמן קצר. וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן. והטעם מבואר לקמן יג,יב. כָּל גּוֹי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. ואין חשש שניסך את היין. אֲבָל הַנּוֹצְרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כמבואר בהלכות עבודה זרה ט,ד; וראה עוד הלכות מלכים יא,י-יא.
ח. כָּל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהַיַּיִן אָסוּר: אִם הָיָה הַגּוֹי שֶׁנֶּאֱסַר הַיַּיִן בִּגְלָלוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה; וְאִם אֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הוּא אָסוּר בִּשְׁתִיָּה בִּלְבַד. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר גּוֹי סְתָם – הֲרֵי זֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.
ט. אֵין מִתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא יַיִן שֶׁרָאוּי לְהִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל סְתָם יֵינָם וְגָזְרוּ עַל כָּל יַיִן שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַגּוֹי שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה, לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל הַיַּיִן שֶׁרָאוּי לְהִתְנַסֵּךְ. לְפִיכָךְ יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי – אֵינוֹ אָסוּר, וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ עִם הַגּוֹי בְּכוֹס אֶחָד. אֲבָל יַיִן מָזוּג וְיַיִן שֶׁהִתְחִיל לְהַחֲמִיץ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁתֶה, אִם נָגַע בּוֹ – נֶאֱסַר.
ט. יַיִן שֶׁרָאוּי לְהִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. והיינות הפסולים מפורטים בהלכות איסורי מזבח ו,ט-י. יַיִן מָזוּג. מעורב במים.
י. הוֹרוּ גְּאוֹנֵי הַמַּעֲרָב שֶׁאִם נִתְעָרֵב בְּיֵין יִשְׂרָאֵל מְעַט דְּבַשׁ אוֹ מְעַט שְׂאֹר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ – הֲרֵי הוּא כִּמְבֻשָּׁל אוֹ כְּשֵׁכָר, וְאֵינוֹ מִתְנַסֵּךְ, וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ עִם הַגּוֹי.
י. שְׂאֹר. מחמצת. הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ. כמבואר בהלכות איסורי מזבח ה,א (לדין דומה ראה הלכות שבת כט,יד).
יא. מֵאֵימָתַי יֵאָסֵר יֵין הַגּוֹיִם? מִשֶּׁיִּדְרֹךְ וְיִמָּשֵׁךְ הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָרַד לַבּוֹר אֶלָּא עֲדַיִן הוּא בַּגַּת – הֲרֵי זֶה אָסוּר. לְפִיכָךְ אֵין דּוֹרְכִין עִם הַנָּכְרִי בַּגַּת, שֶׁמָּא יִגַּע בְּיָדוֹ וִינַסֵּךְ, וַאֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ גַּת דְּרוּכָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַיַּיִן מְעֹרָב עִם הַחַרְצַנִּים וְהַזֻּגִּין וְלֹא יָרַד לַבּוֹר.
יא. מִשֶּׁיִּדְרֹךְ וְיִמָּשֵׁךְ הַיַּיִן וכו'. מעת שהמשקה הזב מן הענבים הנדרכים מתחיל לזרום בגת, ואף לפני שהוא יורד מתוכה אל בור האיסוף. וַאֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת. גם אם הגוי קשור בידיו, ואין חשש שייגע בידו ביין. וְהַזֻּגִּין. קליפות הענבים.
יב. נָכְרִי שֶׁדָּרַךְ הַיַּיִן לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא נָגַע בּוֹ, וַהֲרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְיִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁכְּנָסוֹ בֶּחָבִית – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁתִיָּה.
יב. נָכְרִי שֶׁדָּרַךְ הַיַּיִן. באיסור (ראה הלכה קודמת). עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. משגיח שלא ייגע.
יג. הַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר בַּהֲנָיָה, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ קֹדֶם שֶׁיַּחֲמִיץ.
גּוֹי שֶׁהָיָה דּוֹרֵס עֲנָבִים בֶּחָבִית, אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן צָף עַל גַּבֵּי יָדָיו – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. הָיָה אוֹכֵל מִן הַסַּלִּים וְהוֹתִיר כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם וּזְרָקָן לַגַּת, אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מְנַתֵּז עַל הָעֲנָבִים – אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ יֵין נֶסֶךְ.
יג. אֵין חוֹשְׁשִׁין. כי זו לא הדרך הרגילה של הניסוך. כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם. כמות משמעותית הגורמת להנעת היין בגת מכוחו של הגוי.
יד. הַחַרְצַנִּים וְהַזֻּגִּין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּלְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּבָר יָבְשׁוּ וְלֹא נִשְׁאַר בָּהֶן לַחְלוּחִית – מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. וְכֵן שְׁמָרִים שֶׁל יַיִן שֶׁיָּבְשׁוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – מֻתָּרִין, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהֶן רֵיחַ יַיִן, וַהֲרֵי הֵן כְּעָפָר וְכַאֲדָמָה.
טו. נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶם שֶׁהִכְנִיסוּ בָּהֶן הַגּוֹיִם יֵינָם – אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכָן יַיִן עַד שֶׁיְּיַשְּׁנָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירָן לָאוּר עַד שֶׁיִּתְרַפֶּה הַזֶּפֶת שֶׁעֲלֵיהֶן, אוֹ עַד שֶׁיֵּחַמּוּ, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, וּמְעָרֶה הַמַּיִם וּמַחֲלִיף מַיִם אֲחֵרִים מֵעֵת לְעֵת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בִּשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, בֵּין שֶׁהָיוּ הַכֵּלִים שֶׁלָּהֶן בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשָׁאֲלוּ אוֹתָן וְהִכְנִיסוּ בָּהֶן יֵינָם. וְאִם נָתַן לְתוֹכָן יַיִן קֹדֶם שֶׁיְּטַהֵר אוֹתָן – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁתִיָּה.
טו. נוֹדוֹת. כלי עור. וְקַנְקַנֵּיהֶם. כלי עץ או חרס. שֶׁיְּיַשְּׁנָן. יניחם בלא שימוש. שֶׁיִּתְרַפֶּה הַזֶּפֶת. יימס קצת. אוֹ עַד שֶׁיֵּחַמּוּ. אם אינם מצופים זפת. שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. שלוש יממות שלמות. הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. שהיין סופג את טעמו של יין האיסור הבלוע בכלי.
טז. וּמֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכָן שֵׁכָר אוֹ צִיר אוֹ מֻרְיָס מִיָּד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם. וּמֻתָּר לִתֵּן הַיַּיִן לְתוֹכָן אַחַר שֶׁנּוֹתֵן הַצִּיר אוֹ הַמֻּרְיָס, שֶׁהַמֶּלַח שׂוֹרְפָן.
טז. צִיר. רוטב המתמצה מן הדג. מֻרְיָס. שומן דג. שֶׁהַמֶּלַח שׂוֹרְפָן. המלח שיש בציר או במורייס מכלה את היין שבלוע בכלי.
יז. הַלּוֹקֵחַ כֵּלִים חֲדָשִׁים שֶׁאֵינָן מְזֻפָּתִין מִן הַגּוֹיִם – נוֹתֵן לְתוֹכָן יַיִן מִיָּד, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נָתְנוּ בָּהֶן יֵין נֶסֶךְ. וְאִם הָיוּ מְזֻפָּתִין – מְדִיחָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חֲדָשִׁים. וְכֵן כְּלִי שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ יֵין נֶסֶךְ וְאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, כְּגוֹן כְּלִי שֶׁחוֹסֵף בּוֹ אוֹ הַמַּשְׁפֵּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְשַׁכְשְׁכוֹ בַּמַּיִם וְדַיּוֹ.
יז. וְאִם הָיוּ מְזֻפָּתִין מְדִיחָן וכו'. מצופים זפת, וצריך לשטוף אותם במים משום שבמהלך הזפיתה רגילים להוסיף מעט יין לזפת. וְאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. כלי המשמש למילוי לזמן קצר. כְּלִי שֶׁחוֹסֵף בּוֹ. דולה בעזרתו יין מהחבית או מהבור. מְשַׁכְשְׁכוֹ בַּמַּיִם וְדַיּוֹ. לכלים כאלו מספיקה הכשרה זו, ואין צורך בהכשרה הרגילה המבוארת לעיל הט"ו.
יח. וְכֵן כּוֹס שֶׁל חֶרֶס שֶׁשָּׁתָה בּוֹ הַגּוֹי – אָסוּר לִשְׁתּוֹת בּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית מֻתָּר, שֶׁכְּבָר הָלְכוּ צִחְצוּחֵי הַיַּיִן שֶׁבּוֹ. וְהוּא שֶׁהָיָה מְצֻפֶּה בַּאֲבָר כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיּוֹצְרִין עוֹשִׂין אוֹ שֶׁהָיָה מְזֻפָּת. אֲבָל שֶׁל חֶרֶס צָרִיךְ הֲדָחָה.
יח. כּוֹס שֶׁל חֶרֶס שֶׁשָּׁתָה בּוֹ הַגּוֹי. אפילו הוא של ישראל. אָסוּר לִשְׁתּוֹת בּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. בפעמיים הראשונות ששותים בו, ובלא שידיחוהו. צִחְצוּחֵי הַיַּיִן. שאריות טיפות יין. בַּאֲבָר. עופרת. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיּוֹצְרִין עוֹשִׂין. כך מייצרים האומנים כלים אלו. שֶׁל חֶרֶס צָרִיךְ הֲדָחָה. כוס חרס שאינה מצופה באבר או מזופתת, צריך הדחה גמורה.
יט. כְּלֵי חֶרֶשׂ הַשּׁוּעִים בַּאֲבָר שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּיֵין נֶסֶךְ: אִם הָיוּ לְבָנִים אוֹ אֲדֻמִּין אוֹ שְׁחֹרִים – מֻתָּרִין; וְאִם הָיוּ יְרֻקִּין – אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹלְעִין. וְאִם יֵשׁ בָּהֶם מָקוֹם מְגֻלֶּה שֶׁל חֶרֶס – בֵּין לְבָנִים בֵּין יְרֻקִּין אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹלְעִין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא בְּשֶׁכְּנָסוֹ בָּהֶן לְקִיּוּם. אֲבָל אִם לֹא כְּנָסוֹ בָּהֶן לְקִיּוּם – מְדִיחָן וּמֻתָּרִין, וַאֲפִלּוּ הֵן שֶׁל חֶרֶשׂ.
יט. הַשּׁוּעִים בַּאֲבָר. מוחלקים בציפוי עופרת. לְבָנִים אוֹ אֲדֻמִּין אוֹ שְׁחֹרִים וכו'. סוגי תערובות מתכתיות. אִם הָיוּ לְבָנִים… מֻתָּרִין. בהדחה בלבד, שהציפוי מונע מהיין להיבלע בכלי. וְאִם הָיוּ יְרֻקִּין אֲסוּרִין. ודינם כדין כלים רגילים המבואר לעיל הט"ו. בְּשֶׁכְּנָסוֹ בָּהֶן לְקִיּוּם. שמו בהם את היין על מנת שיישאר שם לפרק זמן ממושך. אִם לֹא כְּנָסוֹ בָּהֶן לְקִיּוּם מְדִיחָן וּמֻתָּרִין. כמבואר לעיל הי"ז.
כ. גַּת שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל עֵץ שֶׁדָּרַךְ בָּהֶן הַגּוֹי, אוֹ גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ הַגּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא דָּרַךְ בָּהֶן – מְדִיחָן בְּמַיִם וּבְאֵפֶר אַרְבָּעָה פְּעָמִים וְדוֹרֵךְ בָּהֶן. וְאִם הָיְתָה בָּהֶן לַחְלוּחִית – מַקְדִּים הָאֵפֶר לַמַּיִם, וְאִם לָאו – מַקְדִּים הַמַּיִם.
כ. מְדִיחָן בְּמַיִם וּבְאֵפֶר אַרְבָּעָה פְּעָמִים. מדיח את הגת במים ומשפשף על המים את האפר, וחוזר על כך פעם שנייה.
כא. גַּת שֶׁל אֶבֶן מְזֻפֶּפֶת שֶׁדָּרַךְ בָּהּ הַגּוֹי, אוֹ גַּת שֶׁל עֵץ זְפוּתָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא דָּרַךְ בָּהּ – צָרִיךְ לִקְלֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְאִם יִשְּׁנָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹ נָתַן בָּהּ מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת – אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְלֹף, לֹא תִּהְיֶה הַגַּת חֲמוּרָה מִן הַקַּנְקַנִּים; לֹא נֶאֱמַר 'יִקְלֹף' אֶלָּא לְהַתִּירָהּ מִיָּד.
כא. לֹא תִּהְיֶה הַגַּת חֲמוּרָה מִן הַקַּנְקַנִּים. שמוכשרים ביישון או בעירוי מים, כמבואר לעיל הט"ו.
כב. גַּת שֶׁל חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת – אָסוּר לִדְרֹךְ בָּהּ מִיָּד, עַד שֶׁיָּחֵם אוֹתָהּ בָּאֵשׁ עַד שֶׁיִּרְפֶּה הַזֶּפֶת. וְאִם יִשְּׁנָהּ אוֹ נָתַן בָּהּ מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים – מֻתֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת.
כג. מַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן שֶׁל גּוֹיִם: אִם הָיְתָה שֶׁל שֵׂעָר – מְדִיחָהּ וּמְשַׁמֵּר בָּהּ; וְאִם הָיְתָה שֶׁל צֶמֶר – מְדִיחָהּ בְּמַיִם וּבְאֵפֶר אַרְבָּעָה פְּעָמִים וּמַנִּיחָהּ עַד שֶׁתִּנָּגֵב, וּמְשַׁמֵּר בָּהּ; וְאִם הָיְתָה שֶׁל שֵׁשׁ – מְיַשְּׁנָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם יֵשׁ בָּהּ קְשָׁרִים – מַתִּירָן.
וְכֵן כְּלֵי חֵלֶף וְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִקְּפִיפוֹת שֶׁדּוֹרְכִין בָּהֶן הַיַּיִן: אִם הָיוּ תְּפוּרִין בַּחֲבָלִים – מְדִיחָן; וְאִם הָיוּ אֲחוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּסִבּוּךְ קָשֶׁה – מְדִיחָן בְּאֵפֶר וּבְמַיִם אַרְבָּעָה פְּעָמִים וּמְנַגְּבָן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן; וְאִם הָיוּ תְּפוּרוֹת בְּפִשְׁתָּן – מְיַשְּׁנָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם הָיָה בָּהֶן קְשָׁרִים – מַתִּירָן.
כג. מַשְׁמֶרֶת. מסננת לסינון יין משמרים. שֵׁשׁ. פשתן. מַתִּירָן. כדי שיצא היין מבין הקשרים.
כְּלֵי חֵלֶף. מין צמח המשמש להכנת סלים וכדומה. וְהוּצִין. סיבי דקל. מִקְּפִיפוֹת. סלים קלועים.
כד. כְּלֵי הַגַּת שֶׁדָּרַךְ בָּהֶן הַנָּכְרִי יֵין נֶסֶךְ, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁיִּדְרֹךְ בָּהֶן הַיִּשְׂרְאֵלִי? הַדַּפִּין וְהָעֲדָשִׁים וְהַלּוּלָבִין – מְדִיחָן; הָעֲקָלִים שֶׁל נְסָרִים וְשֶׁל בַּצְבּוּץ – מְנַגְּבָן; שֶׁל שִׁיפָה וְשֶׁל גֶּמִי – מְיַשְּׁנָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; וְאִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד – מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין אוֹ חוֹלְטָן בְּמֵי זֵיתִים אוֹ מַנִּיחָן תַּחַת צִנּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ בְּמַעְיָן שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וְאַחַר כָּךְ יֻתְּרוּ.
כד. הַדַּפִּין. קרשים שמניחים על הענבים ועליהם מניחים את הקורה הלוחצת את הענבים. וְהָעֲדָשִׁים. כלים עגולים. וְהַלּוּלָבִין. עמודים להחזיק בהם את הקורה שדורכים בה. הָעֲקָלִים. רשת המחזיקה את הענבים שלא יתפזרו במהלך הדריכה. שֶׁל נְסָרִים וְשֶׁל בַּצְבּוּץ. נצרים או קנבוס. שִׁיפָה. עשב הגדל במים. חוֹלְטָן. משרה אותם במים חמים. שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין. שוטפים בזרימה קבועה וחזקה.
כה. בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל, הָיוּ לוֹקְחִין הַיַּיִן מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ לֹא הָיוּ לוֹקְחִין הַיַּיִן מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לוֹקְחִין יַיִן בְּכָל מָקוֹם, אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת, וְכֵן הַבָּשָׂר וְהַגְּבִינָּה וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כה. שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. שידוע כי הוא מקפיד על הלכות כשרות היין. וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן. סימני כשרות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,כא.
כו. הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וְהֵבִיא לוֹ יַיִן אוֹ בָּשָׂר אוֹ גְּבִינָה וַחֲתִיכַת דָּג – הֲרֵי זֶה מוּתָּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ אֶלָּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי בִּלְבַד. וְאִם הוּחְזַק שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר וְלֹא מְדַקְדֵק בִּדְבָרִים אֵלּוּ – אָסוּר לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ; וְאִם עָבַר וְנִתְאָרַח אֶצְלוֹ – אֵינוֹ אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן עַל פִּיו, עַד שֶׁיָּעִיד לוֹ אָדָם כָּשֵׁר עֲלֵיהֶן.
כו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. שסתם אדם אינו חשוד לתת לאורחיו איסורים. עַל פִּיו. לפי דברי בעל הבית.

תקציר הפרק 

פרק יא הלכות מאכלות אסורות

יין נסך🍷

יין שנתנסך לעבודה זרה (=מזיגת יין לכבוד עבודה זרה), אסור בשתיה ובהנאה.
יין הגויים שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך, והוא הנקרא סתם יינם אסור בהניה כמו יין נסך.
גוי הנוגע ביין -אסור בשתיה והנאה.
גוי שנגע בלי כוונה או שדרך הגוי על הענבים וישראל השגיח -מותר בהנאה ואסור בשתיה.
יין שעבר בישול לא חלים עליו דיני יין נסך.
כלי גוי של יין אסורים כל עוד נשאר בהם יין (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הדרך המהירה ביותר להכשיר כלי שנאסר מיין היא להכניס אותו לאש?

2.משה שתה עם ג'ון לאחר שבישל את היין והמתיקו-האם נהג כהלכה?

3.האם יש גויים שיינם מותר?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן