פרק י"א, הלכות מטמאי משכב ומושב, ספר טהרה
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ט במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ו במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת פָּרַת הַחַטָּאת; מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ אֵין מְזַלְזְלִין בָּהּ. וְכֵן נֶאֱמָנִין הֵן עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל נְסָכִים: אִם אָמְרוּ: 'טָהוֹר הוּא' – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה; מִפְּנֵי חֻמְרָתוֹ נִזְהָרִין בּוֹ.
וְכֵן נֶאֱמָנִין הֵן עַל הַתְּרוּמָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם מְטַהֲרִין עַצְמָן וּכְלֵיהֶן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת יֵינָם וְשַׁמְנָם בְּטָהֳרָה. עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים – אֵינָן נֶאֱמָנִין, אֶלָּא

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות פרה יג,יב. נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת פָּרַת הַחַטָּאת. שאם אמרו על דבר מסוים שהוא טהור לצורך קידוש מי אפר הפרה אדומה או הזאתם נאמנים, אף שדרגת טהרה זו חמורה יותר מן הקודש והתרומה (כמפורט בפרק יג שם). עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל נְסָכִים. יין ושמן שהוקדשו לצורך נסכים ומנחות.

בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים. בזמן שדורכים את הענבים בגת ואת הזיתים בבית הבד לעשות יין ושמן.

ב. כֹּהֵן שֶׁהֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה – לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הִנִּיחָהּ עַם הָאָרֶץ אֶצְלוֹ עַד גַּת הַבָּאָה וֶהֱבִיאָהּ לוֹ – יְקַבְּלֶנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים.
ב. לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ. בתורת תרומה טהורה, אבל יכול לקבלה על דעת שהיא פסולה מספק (פה"מ חגיגה ג,ד). אֶשְׁתָּקַד. שנה שעברה.
ג. עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּעַל בֵּית בַּדּוֹ אוֹ גִּתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁגָּמְרוּ הָעָם לִדְרֹךְ, וְהוֹלִיךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִיָּד לַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כַּמָּה יָמִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ הַגִּתּוֹת – הֲרֵי הַכֹּהֵן בָּא וּפוֹתֵחַ לְפָנָיו, וּמַטְבִּילוֹ, וְדוֹרֵךְ, וְנוֹטֵל תְּרוּמָה בְּטָהֳרָה. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן – לֹא יִטֹּל תְּרוּמָה מֵעַם הָאָרֶץ, אֶלָּא זֵיתִים אוֹ עֲנָבִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ג. וּמַטְבִּילוֹ. את עם הארץ, שהוא בחזקת טומאה. שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין. שלא נרטבו על ידי משקים המכשירים את האוכלים לקבל טומאה (ראה הלכות טומאת אוכלין א,א-ב).
ד. הֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה וְאָמַר: 'בְּתוֹכָהּ קֹדֶשׁ', אֲפִלּוּ רְבִיעִית – מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָן עַל הַכֹּל.
אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים, שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הַתְּרוּמָה – אֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַכְּלִי הָרֵיקָן לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לַתְּרוּמָה. וְכֵן אֵינָן נֶאֱמָנִין לְעוֹלָם עַל כְּלִי רֵיקָן לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ.
ד. בְּתוֹכָהּ קֹדֶשׁ. בתוך החבית נמצא יין או שמן של קודש לצורך נסכים. מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. כדלעיל ה"א.
ה. כְּלִי שֶׁהָיָה לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן, וְרָאִינוּ עַם הָאָרֶץ יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נְסָכִים – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן עַל טָהֳרַת הַכְּלִי, וַאֲפִלּוּ קֹדֶם לַגִּתּוֹת וְלַבַּדִּים בְּשִׁבְעִים יוֹם. אֲבָל קֹדֶם לְשִׁבְעִים – אֵינָן נֶאֱמָנִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל כְּלִי חֶרֶשׂ הָרֵיקָן לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ לְעוֹלָם; בֵּין כֵּלִים דַּקִּין בֵּין כֵּלִים גַּסִּין, בֵּין שֶׁהָיוּ הַכֵּלִים רֵיקָנִין בֵּין שֶׁהָיוּ מְלֵאִין – הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל הַכְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְמֵאִין. אֲפִלּוּ הָיָה בִּגְדוֹ שֶׁהוּא מִדְרָס בְּתוֹךְ הַכְּלִי – הֲרֵי הַכְּלִי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לַקֹּדֶשׁ. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בָּהֶן? מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.
ה. הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן עַל טָהֳרַת הַכְּלִי. אף על פי שעדיין לא הקדיש את הנסכים, נאמן הוא לשמור את הכלי בטהרה לצורך כך. אֲבָל קֹדֶם לְשִׁבְעִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. ואף שעמי הארץ נאמנים על טהרת יין ושמן של נסכים כל השנה (לעיל ה"א), והוא הדין לכלים המלאים בהם (כפי שמשמע לעיל ה"ד), אין זה אלא בנסכים שהוקדשו כבר (ריק"ו, וראה פה"מ חגיגה ג,ד).
עַל כְּלִי חֶרֶשׂ. שאין לו טהרה במקווה (ראה הלכות מקוואות א,ג). אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְמֵאִין. שהמשקים של עם הארץ בחזקת טומאה. ואף שמשקים טמאים מטמאים את הכלים מדברי סופרים (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ז,א-ג), כאן לא גזרו טומאה זו (ראה בבלי חגיגה כו,א). בִּגְדוֹ שֶׁהוּא מִדְרָס. כדלעיל י,א. מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. שתיקנו חכמים שלא לעשות כבשונות (שבהם מייצרים כלי חרס) בירושלים מפני העשן (הלכות בית הבחירה ז,יד). ומשום שכלי החרס היו פחות מצויים בירושלים, הקלו חכמים בטומאתם, וכן עמי הארץ עצמם היו נזהרים יותר שלא יטמאום (פה"מ חגיגה ג,ו).
ו. מִן הַמּוֹדָעִית וְלִפְנִים נֶאֱמָנִין עַל כְּלֵי חֶרֶשׂ, וּמִן הַמּוֹדָעִית וְלַחוּץ אֵין נֶאֱמָנִין. וְהַמּוֹדָעִית עַצְמָהּ – פְּעָמִים כְּלַחוּץ וּפְעָמִים כְּלִפְנִים. כֵּיצַד? הָיָה חָבֵר נִכְנָס וְעַם הָאָרֶץ יוֹצֵא וּכְלִי חֶרֶשׂ בְּיָדוֹ – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן בַּמּוֹדָעִית לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן נִכְנָסִין אוֹ שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין – אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיִּהְיֶה לִפְנִים מִן הַמּוֹדָעִית.
ו. מִן הַמּוֹדָעִית וְלִפְנִים. השטח שמן העיר מודיעים ועד לירושלים (כ-15 קילומטר; וכן כמידה זו לכל רוח, פסקי רי"ד חגיגה כה,ב). שהתחום עד מודיעים נחשב כסמוך למקום המקדש ומשמש לצרכי המקדש, ומעבר למרחק זה נחשב 'דרך רחוקה' מירושלים (משנה פסחים ט,ב). הָיָה חָבֵר נִכְנָס וְעַם הָאָרֶץ יוֹצֵא. החבר בדרכו לירושלים ועם הארץ בדרכו חזרה ממנה, ונפגשו במודיעים. הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן בַּמּוֹדָעִית לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ. ויכול החבר לקנות ממנו שם את הכלי. הָיוּ שְׁנֵיהֶן נִכְנָסִין אוֹ שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיִּהְיֶה לִפְנִים מִן הַמּוֹדָעִית. כיוון ששניהם באותה הדרך יכול החבר לקחת את כלי החרס מן עם הארץ לפנים מן המודיעים, ולפיכך אין הוא נאמן במודיעים עצמה (רש"י חגיגה כה,ב מובא בכס"מ).
ז. קַדָּר שֶׁהֵבִיא קְדֵרוֹת וְהִנִּיחָן לִפְנִים מִן הַמּוֹדָעִית, וּבָאוּ הַלּוֹקְחִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת, וְלָקַח הַקְּדֵרָה וְנִכְנַס בָּהּ – הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לָקַח קְדֵרָה וְיָצָא בָּהּ חוּץ לַמּוֹדָעִית – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בֵּין לַתְּרוּמָה בֵּין לַקֹּדֶשׁ; אַף עַל פִּי שֶׁהֵן הֵן הַקְּדֵרוֹת וְהוּא הַקַּדָּר עַצְמוֹ – אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא לִפְנִים מִן הַמּוֹדָעִית.
ז. וְלָקַח הַקְּדֵרָה וְנִכְנַס בָּהּ הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה לַקֹּדֶשׁ. אפילו כשהלוקח הוא עם הארץ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ה-ו. לָקַח קְדֵרָה וְיָצָא בָּהּ חוּץ לַמּוֹדָעִית הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בֵּין לַתְּרוּמָה בֵּין לַקֹּדֶשׁ. ודווקא כאשר הלוקח הוא עם הארץ, אבל אם הלוקח הוא חבר הרי שהקדרה נשארת בטהרתה גם מחוץ למודעית (ר"י קאפח).
ח. הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי חֶרֶשׂ מִן הַכִּבְשָׁן בְּכָל מָקוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין לַקֹּדֶשׁ בֵּין לַתְּרוּמָה, וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ לָקַח מִן הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּבְשָׁן פָּתוּחַ וּכְבָר נִלְקַח חֶצְיוֹ, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל כֵּלִים שֶׁבַּכִּבְשָׁן.
ח. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. שאפילו כשהיוצר הוא עם הארץ אין הכלי נטמא ממנו אלא לאחר צירופו בכבשן, וכל עוד הוא בתוך הכבשן לא נגע בו אדם והוא טהור (פה"מ פרה ה,א). וַאֲפִלּוּ לָקַח מִן הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן. מן השורה החיצונית של הכלים הסדורים בתוך הכבשן, שהיא הכי קרובה לפתח, והחשש שנגע בה עם הארץ גדול יותר. וּכְבָר נִלְקַח חֶצְיוֹ. כבר לקחו חצי מן הכלים שבתוכו.
ט. טֻמְאַת עַמֵּי הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כְּטָהֳרָה הִיא חֲשׁוּבָה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים בָּרֶגֶל, וּכְלֵיהֶן כֻּלָּן וְאָכְלֵיהֶן וּמַשְׁקֵיהֶן טְהוֹרִים בָּרֶגֶל, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְטַהֲרִין עַצְמָן וְעוֹלִין לָרֶגֶל. לְפִיכָךְ הֵן נֶאֱמָנִין בְּכָל יְמוֹת הָרֶגֶל, בֵּין עַל הַקֹּדֶשׁ בֵּין עַל הַתְּרוּמָה. וּמִשֶּׁיַּעֲבֹר הָרֶגֶל – חוֹזְרִין לְטֻמְאָתָן.
ט. בָּרֶגֶל. בשלושת הרגלים. שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים בָּרֶגֶל. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,ח. מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְטַהֲרִין עַצְמָן וכו'. שכל ישראל מוזהרים להיות טהורים ברגל כדי שיוכלו להיכנס למקדש ולאכול קדשים (הלכות טומאת אוכלין טז,י).
י. הַפּוֹתֵחַ חָבִיתוֹ בָּרֶגֶל וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ, וְעָבַר הָרֶגֶל – הֲרֵי שְׁאָר הֶחָבִית וּשְׁאָר הָעִסָּה בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בָּהּ עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא כְּחָבֵר – אֵינָהּ טְהוֹרָה אֶלָּא בִּימֵי הָרֶגֶל בִּלְבַד.
יא. אַחַר הָרֶגֶל בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָיוּ מַטְבִּילִין אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ בָּרֶגֶל בִּשְׁעַת הֶחָג. וּלְפִיכָךְ הָיוּ אוֹמְרִין לָהֶן: 'הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן' בְּשָׁעָה שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָמֵא בְּמַגָּעָן אַחַר הָרֶגֶל וְנִמְצָא צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים: "לְפָנַי תָּמִיד" (שמות כה,ל). וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ טְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁצִּפּוּיֵיהֶן כִּבְטֵלִים לְגַבֵּיהֶן.
יא. בַּשֻּׁלְחָן. שולחן לחם הפנים. וְנִמְצָא צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. כדין טבול יום שנטהר לגמרי רק לאחר שטבל והמתין לערב. וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. כיוון שלחם הפנים צריך להיות תמיד על השולחן, היו נזהרים שלא לגרום לשולחן טומאה כדי שלא יהיה טעון טבילה ויצטרכו להסיר את הלחם ממנו. מִפְּנֵי שֶׁצִּפּוּיֵיהֶן כִּבְטֵלִים לְגַבֵּיהֶן. שאף על פי שהם מצופים בזהב ונחושת שהם חומרים המקבלים טומאה, ציפויים אלו בטלים לגבי המזבחות עצמם שאינם מקבלים טומאה (בבלי חגיגה כז,א).
יב. עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר: 'טָהוֹר אֲנִי מִטֻּמְאַת מֵת', אוֹ שֶׁאָמַר: 'כְּלִי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת' – נֶאֱמָן, וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בִּלְבַד, וְצָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשְּׁאָלוֹ, וְאָמַר: 'טָהוֹר הוּא'. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ כְּלִי סְתָם מֵרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ – חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא טְמֵא מֵת הוּא, וּמַזִּין עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטֻמְאַת הַסְּפֵקוֹת.

יב. וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה. אין צורך להזות עליו מי אפר פרה אדומה שהרי הוא נאמן שטהור מטומאת מת. וּמַזִּין עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. ביום השלישי וביום השביעי לטהרתו (ראה הלכות פרה יא,א-ב). כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. שהם בחזקת טומאה שמא נטמאו בזב או במת. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטֻמְאַת הַסְּפֵקוֹת. הלכות שאר אבות הטומאות יג,ד-ה.

תקציר הפרק 

פרק יא הלכות מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב

נאמנות עם הארץ

עם הארץ נאמן על דברים חמורים (פרה אדומה, קודשים) בעונה שדורכים את הענבים ואת הזיתים ("בשעת גיתות והבדים") ובזמן שלושת הרגלים.
בכלי חרס הוא נאמן בסביבות ירושלים (הגבולות בהלכה ו)
נאמן ה עם הארץ להעיד על עצמו שהוא טהור מטומאת מת.

מעניין💬

כמו בימינו כך גם פעם, העיר הגובלת את רדיוס ירושלים כנגד שאר ארץ ישראל הינה מודיעין או בשמה בפרק: מּוֹדָעִית (הלכה ו)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מטמאי משכב ומושב ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הרגל הופך עמי ארצות לחברים?

2.כל כלי המקדש טעונים טבילה מלבד המצופים זהב?

3.יין שנפתח ברגל הופך להיות טמא בצאת החג?

תשבות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן