א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, אוֹ שֶׁאָמַר לָעֵדִים: 'הֱיוּ עָלַי עֵדִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לָזֶה מָנֶה' אוֹ 'אַתֶּם עֵדַי שֶׁאֲנִי חַיָּב לָזֶה מָנֶה' – זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת מִלְוָה עַל פֶּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים. לְפִיכָךְ, אִם טָעַן אַחַר כָּךְ וְאָמַר: 'פָּרַעְתִּי' – נִשְׁבָּע הֶסֵּת, וְנִפְטָר.
אֲבָל הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר – צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים. לְפִיכָךְ, אִם טָעַן וְאָמַר: 'פָּרַעְתִּי שְׁטָר זֶה' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ: 'אוֹ הָבֵא עֵדִים אוֹ עֲמֹד וְשַׁלֵּם לוֹ חוֹבוֹ'.
לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר לָעֵדִים: 'הֱיוּ עָלַי עֵדִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לָזֶה מָנֶה' – אֵין כּוֹתְבִין עֵדוּתָן וְנוֹתְנִין לַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּ עֵדוּת עַל פֶּה מִלְוָה בִּשְׁטָר, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶן הַלֹּוֶה: 'כִּתְבוּ שְׁטָר וְחִתְמוּ בּוֹ וּתְנוּ לוֹ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהֶן כָּךְ – צְרִיכִין לְהִמָּלֵךְ בּוֹ אַחַר שֶׁחָתְמוּ בַּשְּׁטָר, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה.
קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָנֶה – הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן 'כְּתֹבוּ', שֶׁסְּתָם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד, וְאֵינָן צְרִיכִין לְהִמָּלֵךְ בּוֹ.
ב. לֹוֶה שֶׁכָּתַב שְׁטָר בִּכְתָב יָדוֹ וְהֵעִיד בּוֹ עֵדִים וּנְתָנוֹ לַמַּלְוֶה – הֲרֵי זֶה שְׁטָר כָּשֵׁר. וְכֵן אִם כָּתַב שְׁטָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ עֵדִים וּנְתָנוֹ לַמַּלְוֶה בִּפְנֵי עֵדִים – הֲרֵי זוֹ מִלְוָה בִּשְׁטָר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּתָב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, וְיִקְרְאוּ אוֹתוֹ הָעֵדִים שֶׁנִּמְסַר בִּפְנֵיהֶם. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר לָעֵדִים שֶׁיִּמְסְרוּ בִּפְנֵיהֶם: 'חִתְמוּ וְהָעִידוּ שֶׁנִּמְסַר בִּפְנֵיכֶם'.
ג. הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְאֵין שָׁם עֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין – הֲרֵי זוֹ כְּמִלְוָה עַל פֶּה לְכָל דָּבָר, וְאִם טָעַן שֶׁפָּרַע – נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה בִּכְתָב זֶה לֹא מִן הַיּוֹרֵשׁ וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת.
ד. כָּל מִלְוָה שֶׁבִּשְׁטָר – גּוֹבֶה אוֹתָהּ מִן הַיּוֹרְשִׁין וְגוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמִלְוָה עַל פֶּה – גּוֹבֶה אוֹתָהּ מִן הַיּוֹרֵשׁ וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ קוֹל, לְפִיכָךְ לֹא יִטְרֹף בָּהּ.
אֲבָל מִלְוָה שֶׁבִּשְׁטָר – קוֹל יֵשׁ לָהּ, וְהַלּוֹקֵחַ הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא שָׁאַל עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁנְּכָסָיו שֶׁל זֶה מְשֻׁעְבָּדִין בַּמִּלְוָה שֶׁעָלָיו, שֶׁכָּל נִכְסֵי הַלֹּוֶה תַּחַת שִׁעְבּוּד הַמַּלְוֶה מִן הַתּוֹרָה.
ה. הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בְּעֵדִים, וְיָצָאת מִתַּחַת יְדֵי הַלּוֹקֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שְׁטָר בְּיַד הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְטוֹרֵף מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, שֶׁכָּל הַמּוֹכֵר – בְּפַרְהֶסְיָא מוֹכֵר, וְקוֹל יֵשׁ לוֹ.
ו. אֵין הַהַלְוָאָה שֶׁעַל פֶּה נִגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ: בְּשֶׁהַחַיָּב בָּהּ מוֹדֶה וְצִוָּה בְּחָלְיוֹ שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי עָלָיו חוֹב עֲדַיִן; אוֹ שֶׁהָיְתָה הַהַלְוָאָה לִזְמַן וְלֹא הִגִּיעַ זְמַן לְפָרְעָהּ, וַחֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם פּוֹרֵעַ בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁנִּדּוּהוּ עַד שֶׁיִּתֵּן, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ – כָּל אֵלּוּ גּוֹבִין מִן הַיּוֹרֵשׁ בְּלֹא שְׁבוּעָה.
אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן חַיָּב לָזֶה מָנֶה, אוֹ שֶׁ'בְּפָנֵינוּ הִלְוָהוּ' – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרֵשׁ כְּלוּם, שֶׁמָּא פְּרָעוֹ, שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים. וְכֵן אִם הוֹצִיא כְּתַב יַד אֲבִיהֶן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ – אֵינוֹ גּוֹבֶה בּוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. לֹוֶה שֶׁאֵין לוֹ מִטַּלְטְלִין וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע: אִם נוֹדַע לְבֵית דִּין שֶׁתָּלָה מְעוֹתָיו בְּיַד אֲחֵרִים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר וְלִתֵּן לְבַעַל חוֹבוֹ; וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶן דָּבָר זֶה – מַחֲרִימִין עַל מִי שֶׁיָּדַע לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין וְלֹא יְבִיאֵם, וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִין לַבֵּינוֹנִית שֶׁבִּנְכָסָיו וּמַגְבִּין לְבַעַל חוֹבוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנִּפְרָעִין מִן הַלֹּוֶה עַצְמוֹ. אֲבָל הַבָּא לִפָּרַע מִן הַיּוֹרֵשׁ, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל – לֹא יִפָּרַע מִן הַמִּטַּלְטְלִין, אֲפִלּוּ הָיוּ מֻפְקָדִין אוֹ מִלְוָה אֵצֶל אֲחֵרִים, שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין אֵינָן תַּחַת שִׁעְבּוּד בַּעַל חוֹב מִן הַתּוֹרָה.
ח. מִצְוָה עַל הַיְתוֹמִים לִפְרֹעַ חוֹב אֲבִיהֶן מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהִנִּיחַ. וְאִם לֹא רָצָה הַיּוֹרֵשׁ לִתֵּן – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ. וְאִם תָּפַס בַּעַל חוֹב מֵחַיִּים – גּוֹבֶה מֵהֶן. טָעַן שֶׁ'מֵּחַיִּים תָּפַסְתִּי', וְהַיּוֹרֵשׁ טוֹעֵן שֶׁאַחַר מִיתָה תָּפַס – עַל הַיּוֹרֵשׁ לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שֶׁכָּךְ וְכָךְ הוּא חַיָּב לוֹ, וְיָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶן, וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁמֵּחַיִּים תָּפַס.
הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁתָּפַס שְׁטָרוֹת, וְטָעַן שֶׁהֵן מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ עַל חוֹבוֹ וְשֶׁמֵּחַיִּים תָּפַס – עַל הַמַּלְוֶה לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּחַיִּים תָּפַס; וְאִם לֹא הֵבִיא – יַחֲזִיר לַיּוֹרְשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵן לִקְנוֹת גּוּפָן אֶלָּא לָרְאָיָה שֶׁבָּהֶן.
ט. יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹב שֶׁהָיָה לַאֲבִיהֶן אֵצֶל אֲחֵרִים – יֵשׁ לְבַעַל חוֹב שֶׁל אֲבִיהֶם לַחֲזֹר וְלִגְבּוֹת אוֹתָהּ מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי קַרְקַע זוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם הִיא.
י. רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחֲרָיוּת, וְזָקַף שִׁמְעוֹן דְּמֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו מִלְוָה לִרְאוּבֵן, וּמֵת רְאוּבֵן, וּבָא בַּעַל חוֹב שֶׁל רְאוּבֵן לִטְרֹף מִשִּׁמְעוֹן הַשָּׂדֶה, וּפִיְּסוֹ שִׁמְעוֹן בְּמָעוֹת וְהָלַךְ לוֹ – הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיָּבֹאוּ יוֹרְשֵׁי רְאוּבֵן וְיִתְבְּעוּ שִׁמְעוֹן בַּמִּלְוָה שֶׁזָּקַף עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מִשְׁתַּעְבֶּדֶת לְבַעַל חוֹב שֶׁל רְאוּבֵן.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה שִׁמְעוֹן פִּקֵּחַ – נוֹתֵן לָהֶן הַקַּרְקַע שֶׁלָּקַח מֵרְאוּבֵן בַּמִּלְוָה שֶׁזָּקַף עַל עַצְמוֹ, וְחוֹזֵר וְטוֹרֵף אוֹתָהּ מֵהֶן מִפְּנֵי הַמָּעוֹת שֶׁנָּתַן לְבַעַל חוֹבוֹ שֶׁל רְאוּבֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרֹף אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי בְּאַחֲרָיוּת לְקָחָהּ מֵרְאוּבֵן.
יא. כְּבָר תִּקְּנוּ גְּאוֹנִים הָאַחֲרוֹנִים כֻּלָּן שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִטַּלְטְלִין מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְכָךְ דָּנִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל בֵּית דִּין שֶׁבָּעוֹלָם. אֲבָל בַּמַּעֲרָב הָיוּ כּוֹתְבִין בְּשִׁטְרֵי חוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִגְבּוֹת מִן הַקַּרְקַע וּמִן הַמִּטַּלְטְלִין, בֵּין בְּחַיָּיו בֵּין אַחַר מוֹתוֹ, וְנִמְצָא גּוֹבֶה לְפִי תְּנַאי זֶה יָתֵר עַל הַתַּקָּנָה.
וּסְיָג גָּדוֹל עָשׂוּ בַּדָּבָר, שֶׁמָּא לֹא יָדַע הַלֹּוֶה בְּתַקָּנָה זוֹ וְנִמְצָא מָמוֹן יְתוֹמִים יוֹצֵא שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁאֵין כֹּחַ בְּתַקָּנַת אַחֲרוֹנִים לְחַיֵּב בָּהּ יְתוֹמִים.
צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים. כדי שיעידו שהשטר פרוע (אבל אם המלווה מחזיר ללווה את השטר או כותב לו שובר על פירעון השטר אין צורך בעדים). אֵינוֹ נֶאֱמָן. לטעון פרעתי, אם המלווה טוען שלא פרע לו (אמנם חכמים תיקנו שהלווה יכול לחייב את המלוה להישבע שלא פרע לו כדלקמן יד,ב).
לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר לָעֵדִים וכו'. מפני ההבדל שיש בין מלווה בעל פה למלווה בשטר, יש להקפיד לא לכתוב שטר במלווה על פה. יַחֲזִירוּ. יסבו. לְהִמָּלֵךְ בּוֹ. לבקש את הסכמתו.
קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. עשו קניין סודר לחיזוק הדברים (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין. כותבים שטר על החוב ונותנים אותו לבעל החוב, ומכאן ולהבא נחשב החוב הזה כמלווה בשטר. שֶׁסְּתָם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד. כשעשו קניין על החוב התכוונו שיכתבו עליו שטר גם אם לא נאמר כך בפירוש. וְאֵינָן צְרִיכִין לְהִמָּלֵךְ בּוֹ. בכתיבה ובנתינה.