[א] כָּל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הָעוֹלָה, בֵּין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים בֵּין לְאַחַר זְרִיקַת דָּמָהּ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וכו' וּנְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר" (דברים יב,יז, ושם: וְכָל נְדָרֶיךָ). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לֶאֱכֹל בְּשַׂר הָעוֹלָה. [ב] וְהַחֵלֶב שֶׁל עוֹלָה, וּבְשָׂרָהּ, וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל נְסָכֶיהָ – חֲמִשְׁתָּן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת.

א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש המקראות. שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לֶאֱכֹל בְּשַׂר הָעוֹלָה. אזהרה שלא לאכול. ומכתוב זה למדו גם את האזהרה על מעילה בקדשים (הלכות מעילה א,ג).
ב. נְסָכֶיהָ. מנחת הנסכים הבאה עם העולה (לעיל ב,א-ב). חֲמִשְׁתָּן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת. לחיוב מלקות אם אכלם (וכן לעניין מעילה אם נהנה מהם, פה"מ מעילה ד,ב).

[ג] וְכֵן הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִכָּל הָאֵמוּרִין, בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל – לוֹקֶה, שֶׁהָאֵמוּרִין כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ כְּכָל הָעוֹלָה, וַהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים: "כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא ו,טז) – כָּל שֶׁהוּא כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ אֲכִילָתוֹ בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְלוֹקִין עָלָיו בְּכַזַּיִת.
וְכֵן כָּל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד… לֹא תֵאָכֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא ו,כג).

ג. הָאֵמוּרִין. ראה לעיל א,יח. כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ. כולם נשרפים על המזבח. בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים. המנחות שמביאים הכהנים נשרפות על המזבח, ולא נאכלות כשאר המנחות (לקמן יב,ט).
מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. לעיל א,טז.

[ד] כָּל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים, אֲפִלּוּ קָדָשִׁים קַלִּים, קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וכו' וְנִדְבֹתֶיךָ" (דברים יב,יז), כְּלוֹמַר: לֹא תּוּכַל לֶאֱכֹל נִדְבוֹתֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ קֹדֶם שֶׁזּוֹרְקִין דָּמָם בְּשַׁעֲרֵי הַמָּקוֹם. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לֶאֱכֹל תּוֹדָה אוֹ שְׁלָמִים קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים, בֵּין קַלִּים בֵּין חֲמוּרִין. וְשִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבַּתּוֹדָה, שֶׁהֵן הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר וְהַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן וְהַלֶּחֶם – כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת.

ד. קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים לוֹקֶה. גם לאחר זריקת הדם אין לאכול מהבשר עד הקטרת האימורים (לעיל ט,יא, אך אין לוקים על כך – מל"מ). בֵּין קַלִּים בֵּין חֲמוּרִין. קדשים קלים וקדשי קדשים. וְהַלֶּחֶם. הבא עם התודה (לעיל ט,יז-יח).

[ה] כָּל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וכו' בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" (דברים יב,יז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר הַחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת חוּץ לָעֲזָרָה. וְהוּא הַדִּין לָאוֹכֵל קָדָשִׁים קַלִּים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא לוֹקֶה, שֶׁחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם לְקָדָשִׁים קַלִּים כְּחוֹמַת הָעֲזָרָה לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאֶחָד בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אוֹ שְׁיָרֵי מְנָחוֹת.

ה. חוּץ לָעֲזָרָה. לעיל י,ג. חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. לעיל י,ה. וְאֶחָד בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אוֹ שְׁיָרֵי מְנָחוֹת. איסורם שווה.

[ו] בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם – נִפְסַל, וְנֶאֱסַר לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר לִמְקוֹמוֹ – אָסוּר לְאָכְלוֹ, וְהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות כב,ל) – כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִצָּתוֹ, נַעֲשָׂה כִּטְרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. [ז] נִכְנַס בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים לַהֵיכָל – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

ו. חוּץ לִמְחִצָּתוֹ. מחוץ לגבול המקום שבו מותר לאכול אותו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. ה,ט.
ז. נִכְנַס בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים לַהֵיכָל. וכל שכן בשר קדשי קדשים (ראה לעיל י,ג).

[ח] זָר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בָּעֲזָרָה אַחַר זְרִיקַת דָּמִים – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם, וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם" (שמות כט,לג) – בְּמָקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן אוֹכֵל וּבָעֵת שֶׁרָאוּי לֶאֱכֹל, אִם אֲכָלוֹ שָׁם הַזָּר לוֹקֶה. אֲבָל אִם אָכַל הַזָּר בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בַּחוּץ – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכְלָן בַּחוּץ, לֹא מִשּׁוּם זָר שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין שָׁם לַכֹּהֲנִים. וְכֵן אִם אֲכָלָן בָּעֲזָרָה קֹדֶם זְרִיקָה – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל קֹדֶם זְרִיקָה בִּלְבַד, לֹא מִשּׁוּם זָרוּת.

[ט] זָר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מֵחַטַּאת הָעוֹף – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: אַחַת מִשּׁוּם זָר שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה; שֶׁכָּל מְלוּקָה – נְבֵלָה הִיא, וּכְשֶׁהֻתְּרָה – לַכֹּהֲנִים הֻתְּרָה, לֹא לְזָרִים, וַהֲרֵי הֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ט. מֵחַטַּאת הָעוֹף. חטאת העוף לא נשחטת אלא נמלקת, ובשרה נאכל לכהנים בעזרה כבשר חטאת בהמה (לעיל ז,ו-ז). נְבֵלָה. חיה או עוף שמתו ללא שחיטה. שֶׁכָּל מְלוּקָה נְבֵלָה הִיא. שהרי לא נשחטה. וּכְשֶׁהֻתְּרָה. אכילת חטאת העוף. שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כששני איסורים חלים בו זמנית, חל איסור על איסור ולוקים על מעשה אחד פעמיים (הלכות איסורי ביאה יז,ח).