פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי לְעַם הָאָרֶץ אוֹ לְשַׁלֵּחַ לוֹ דְּמַאי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לָזֶה לֶאֱכֹל דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל מוֹכְרִין וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, שֶׁאֵין תַּלְמִיד חֲכָמִים אוֹכֵל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁזֶּה מְעֻשָּׂר.
א. לְשַׁלֵּחַ לוֹ. במתנה.
ב. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְּבוּאָה – מֻתָּרִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי וּלְשַׁלְּחוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדָּה, הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ אוֹ זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ הוּא הַמַּפְרִישׁ מַעְשַׂר דְּמַאי. אֲבָל הַמּוֹדְדִין בְּמִדָּה דַּקָּה, הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר – הוּא מַפְרִישׁ, וְלֹא יִמְכֹּר וְלֹא יְשַׁלֵּחַ אֶלָּא מְתֻקָּן.
ב. הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה. המוכרים בשפע, שמודדים את הסחורה בכלי מדידה גדולים (פה"מ דמאי ב,ד). הַסִּיטוֹנוֹת. סוחר הקונה מאנשים רבים ומוכר במידה גסה. (שם, וראה לקמן יד,א). מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדָּה. והקונה מקבל יותר מהמגיע לו. ולכן תיקנו שהקונה יפריש את המתנות. בְּמִדָּה דַּקָּה. כלי מדידה קטנים. מִשְׂתַּכֵּר. מרוויח. יְשַׁלֵּחַ. במתנה. ואף שבמתנה אינו מרוויח, לא חילקו חכמים בזה (רמב"ם לעם).
ג. וְכַמָּה הִיא מִדָּה גַּסָּה? בַּיָּבֵשׁ – חֲצִי סְאָה; וּבַלַּח – מִדָּה שֶׁהִיא מַחֲזֶקֶת שָׁוֶה דִּינָר מֵאוֹתוֹ דָּבָר הַלַּח.
ג. חֲצִי סְאָה. כארבעה ליטרים. דִּינָר. מטבע כסף במשקל 96 גרגרי שעורה (פה"מ דמאי ב,ה).
ד. סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה – אָסוּר לְמָכְרָן דְּמַאי.
ד. אַכְסְרָה. באומדן, ללא שקילה וספירה. ואף שדרך זו דומה למכירה במידה גסה לא התירו למכור כך דמאי. מפני שדווקא במוסיף על המידה פטרו מלהפריש דמאי, אבל המוכר באומדן אינו מוסיף על המידה (פירוש תבונה לירושלמי דמאי ב,ה).
ה. אָמַר אֶחָד מֵהֶן: 'בֹּא וּנְתַקֵּן הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ', בֵּין שֶׁהָיָה מוֹכֵר בְּדַקָּה אוֹ בְּגַסָּה – הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְדָבָר זֶה תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא.
ה. אָמַר אֶחָד מֵהֶן וכו'. אם מכר במידה דקה ורצה הלוקח להפריש למרות שהחיוב הוא על המוכר, או שמכר במידה גסה ורצה המוכר להפריש למרות שהחיוב הוא על הלוקח (מרכה"מ, רש"ס דמאי ב,ה). וְדָבָר זֶה תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא. השווה לעיל ט,יא.
ו. חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ – יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: 'טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', 'אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: 'טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים', 'טֹל אַתָּה אֶת הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ', מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוֹכֵר דְּמַאי.
ו. שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ. שירשו ממנו פירות שהם בחזקת דמאי. טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. שלכל אחד מהם יש חלק בחטים וכל אחד נחשב כמקבל את חלקו. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוֹכֵר דְּמַאי. שהוא כמחליף את חלקו בחיטים תמורת חלקו של אחיו בשעורים (ראה גם לעיל ו,יד).
ז. מִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא יָרָק, וְכָבֵד עָלָיו מַשָּׂאוֹ, וְרָצָה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנּוּ לַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ – לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לְעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בִּדְמָאיוֹ.
ז. יָרָק. שכבר נאגד ונקבע למעשר (ריק"ו, רדב"ז). בִּדְמָאיוֹ. ללא הפרשת תרומות ומעשרות.
ח. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק, וּמָשַׁךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל וְלֹא מָדַד וְלֹא נָתַן דָּמִים, וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַחֲנוּת – לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
ח. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק. וכבר סיכם עם המוכר את המחיר לכל אגודת ירק ונשאר רק למנות כמה אגודות לקח (פה"מ דמאי ג,ב, ע"פ הירושלמי). וּמָשַׁךְ. הגביה את הירק ובכך עשה בו מעשה קניין ומן הדין אינו יכול לחזור בו (ראה הלכות מכירה ג,ד). וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַחֲנוּת. התחרט והחליט להחזיר את הירק, והמוכר מסכים לכך. לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שמן הדין קנה את הירק וממילא התחייב לעשרו.
ט. הַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ: אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן – פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר; וְאִם רֹב מַכְנִיסִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק – הֲרֵי אֵלּוּ דְּמַאי; וּמֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – דְּמַאי.
ט. אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר. שאין הפירות נקבעים למעשר, ומותר לאכול מהם באופן עראי עד שיכניסם לביתו (לעיל ג,א-ב). ומניחים שהפירות שנפלו בדרך לא נכנסו עדיין לבית, ולכן פטור מלעשר אם אוכל מהם בדרך. וְאִם רֹב מַכְנִיסִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק. שאז נקבעו למעשר משנגמרה מלאכתם (לעיל ג,א). הֲרֵי אֵלּוּ דְּמַאי. שנתחייבו כבר במעשר גם אם לא נכנסו לבית, ומחשש שהבעלים לא עישרו את הפירות כראוי חייב לעשרם מיד.
י. נְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעָן – לֹא יְשַׁהֶה אוֹתָם אֶצְלוֹ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְשַׁהוֹתָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה לְאָכְלָן אוֹ לְשַׁלְּחָן אוֹ לְמָכְרָן, יְעַשֵּׂר אוֹתָן דְּמַאי.
י. נְטָלָן לְאָכְלָן. את הפירות שמצא בדרך. וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעָן. לשמרן על מנת לאכלן אחר כך. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. כדי שלא יהיו מונחים בביזיון ולא על מנת לאכלם. הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וכו'. שכיוון שלא נתכוון לזכות בהם, אין הוא אחראי לתקלה העלולה לצאת מהם (ריק"ו). עַד שֶׁיִּרְצֶה לְאָכְלָן… יְעַשֵּׂר אוֹתָן. ואז זוכה בהם וצריך לעשר.
יא. קְנֹבֶת יָרָק הַנִּמְצֵאת בַּגִּנָּה – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַדְּמַאי; וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הַנִּמְצֵאת בַּבַּיִת – חַיֶּבֶת; שֶׁעַל גַּבֵּי הָאַשְׁפָּה – בְּכָל מָקוֹם מֻתֶּרֶת.
יא. קְנֹבֶת יָרָק. קצות הירק המעופשים שנחתכו ממנו. הַנִּמְצֵאת בַּגִּנָּה. ומניחים שנחתכה על ידי הגנן, ואינה ראויה לאכילה (ראה הלכות תרומות יא,י). הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַדְּמַאי. שאין חיוב להפריש תרומות ומעשרות אלא מדבר הראוי לאכילה. הַנִּמְצֵאת בַּבַּיִת חַיֶּבֶת. שיש בעלי בתים המקפידים יותר על מזונם וחותכים מהירק גם חלקים הראויים עדיין לאכילה (רדב"ז). שֶׁעַל גַּבֵּי הָאַשְׁפָּה בְּכָל מָקוֹם מֻתֶּרֶת. שהנזרק לאשפה אינו נחשב עוד לאוכל.
יב. הַנּוֹתֵן לַפֻּנְדָּקִית לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת לוֹ – מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים, וּמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף שֶׁל זֶה בָּזֶה. אֲבָל הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, בֵּין שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ בֵּין שֶׁאֵרְסָהּ, אוֹ לִשְׁכֶנְתּוֹ, פַּת לֶאֱפוֹת וְתַבְשִׁיל לְבַשֵּׁל – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר לָעִסָּה וּתְבָלִין לַקְּדֵרָה. אֲבָל אִם לֹא נָתַן – חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת, וּלְפִיכָךְ מְעַשֵּׂר מַה שֶּׁיִּטֹּל מִמֶּנָּה, וְחוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וּלְפִיכָךְ אִם הָיְתָה שְׁנַת שְׁמִטָּה – הַפַּת אֲסוּרָה, שֶׁמָּא הַשְּׂאוֹר מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא.
יב. לַפֻּנְדָּקִית. בעלת הפונדק, ודרך הסוחרים לתת לה קמח ובשר והיא מבשלת ואופה עבורם (פה"מ דמאי ג,ה). מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ. כדי שאם יאכלו היא או אחרים משלו לא ייכשלו באיסור. וּמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה. שמא נתנה לו משלה או משל אחרים שאינם מעשרים. מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף. מפני שיש אצלה אורחים רבים מצוי שתתבלבל ותחליף ביניהם את האוכל (ערוה"ש יו"ד קיט,יז) ויש מפרשים שמפני שהפונדקית טורחת עבור האורח היא מורה היתר לעצמה לקחת לעצמה את האוכל הטוב של האורח ולתת לו תמורתו את האוכל הגרוע שלה (תוספות חולין ו,ב פאה"ש דמאי טז,יג ס"ק כב, ערוה"ש קיא,כ). לַחֲמוֹתוֹ. אף שהיא אשת עם הארץ שאינה נאמנת על המעשרות. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר. שמא נתנה לו אוכל שאינו מעושר. וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית. שמא נתנה לו מספיחי שביעית שאסורים באכילה (ראה הלכות שמיטה ד,ב-ג). מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף. שסתם עמי הארץ אינם חשודים להחליף דבר שהופקד אצלם (ערוה"ש יו"ד קיט,יז). או מפני שדרך השכנים לטרוח זה עבור זה ולכן שכנה אינה מורה היתר לעצמה להחליף את המאכלים (תוספות שם), ודין חמותו כדין שכנתו (ירושלמי דמאי ג,ו) מפני שאינה חשודה להאכיל את בתה דבר איסור (רדב"ז).
בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר לָעִסָּה וּתְבָלִין לַקְּדֵרָה. ויש לה כל מה שצריכה עבור הבישול או האפייה. אֲבָל אִם לֹא נָתַן חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת. שמא הוסיפה תבלין או השתמשה בשאור של דמאי.
יג. הַמּוֹלִיךְ חִטָּיו לְטָחוֹן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף. הוֹלִיכָן לְטָחוֹן נָכְרִי – הֲרֵי הֵן דְּמַאי, שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָן בְּחִטָּיו שֶׁל עַם הָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּפְקִיד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן.
יג. לְטָחוֹן. טוחן. שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָן בְּחִטָּיו שֶׁל עַם הָאָרֶץ. שרבים, ובהם עמי הארץ מביאים לו חיטים לטחון.
יד. עַם הָאָרֶץ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל חָבֵר, אַף עַל פִּי שֶׁחָבֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הֶחֱלִיף.
יד. מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל חָבֵר. משמש כמוכר או כמלצר שמגיש אוכל לאנשים שבאים לסעוד שם (ראה תוכ"פ דמאי עמ' 226). אַף עַל פִּי שֶׁחָבֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס. מהחנות, ויש זמנים שעם הארץ נמצא שם לבדו.
טו. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַנָּכְרִי – הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי, שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן. וְהֵיאַךְ דִּינָם? אִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, וְנִגְמְרוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁלָּקַח הַפִּקָּדוֹן – מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁהִפְקִיד טְבָלִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן – חַיָּב לְהַפְרִישׁ, שֶׁמָּא לֹא הֶחֱלִיף הַגּוֹי. וּלְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁיַּפְרִישׁ – סָפֵק. אֲבָל אִם הִפְקִיד חֻלִּין מְתֻקָּנִין – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ כְּלוּם, שֶׁאֲפִלּוּ הֶחֱלִיף הַגּוֹי – פְּטוּרִין הֵן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה: "דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד), וְלֹא דְּגַן גּוֹי.
טו. הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן. ואינם כפירות דמאי, שלסתם נכרי אין פירות של אחרים אלא רק לטוחן, כדלעיל (ריק"ו). שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כגון תבואה שנקצרה ונידושה ועדיין לא נזרתה ולא נמרחה (לעיל ג,א). מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכות תרומות א,יא. שפירות שנגמרה מלאכתם ביד ישראל חייבים בתרומות ומעשרות גם אם גדלו בקרקע של גוי. וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁהִפְקִיד טְבָלִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. אצל ישראל קודם שהפקיד, וקיבל מהנכרי בחזרה פירות שנגמרה מלאכתם. חַיָּב לְהַפְרִישׁ שֶׁמָּא לֹא הֶחֱלִיף הַגּוֹי. אלא נתן לו את אותם פירות הטבל שהפקיד אצלו. וּלְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁיַּפְרִישׁ סָפֵק. לפי שייתכן שהגוי החליף ונתן לו פירות שגדלו ברשותו ונגמרו על ידו ופטורים ממעשר. אֲבָל אִם הִפְקִיד חֻלִּין מְתֻקָּנִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ כְּלוּם. שאם החזיר לו הגוי את אותם פירות – הרי כבר תיקן אותם. ואם החליף אותם – הרי נגמרה מלאכתם ביד הגוי ופטורים ממעשרות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה. א,יא, שפירות שגדלו ברשות הגוי ונגמרה מלאכתם על ידו, פטורים מתרומות ומעשרות.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות מעשר

נתינת דמאי לאחרים

ישנה זהירות הנדרשת מן הנאמנים על המעשרות, עד כדי כך שאסרו עליהם להוציא מתחת ידם פירות דמאי ולתת לאדם אחר, מחשש שהלה יאכל את הפירות כפי שהם ויעבור על האיסור. תחילה מבאר הרמב"ם את חובת ההפרשה מדמאי לפני נתינה או מכירה,אפילו אם מוציא גידולים מרשותו סתם כך עליו לתקנם תחילה. בסוף הפרק מבוארים מקרים שונים שבהם אדם נותן את פירותיו למי שאינו נאמן לצורך מסויים (שיבשל לו, חיטים לטחון, כפקדון), שעליו לחשוש שהלה החליף את פירותיו, וממילא מחוייב לתת לו פירות מתוקנים, וגם לאחר שלקח ממנו חייב לעשר.

אחריות ההפרשה: בסיטונאי האחריות על הקונה, בבודדים האחריות על המוכר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר למכור דמאי לסיטונאי גדול?

2.מצא פירות בדרך – במקום שמכניסים פירות הביתה-חייב לעשר?

3.האם קיים ההבדל בין חמותו לפונדקאית?

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן