פרק י"א, הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם וּטְבִילַת יָדַיִם – הַכֹּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיָדַיִם שֶׁצְּרִיכוֹת טְבִילָה – אֵין מַטְבִּילִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמִקְוֶה כָּשֵׁר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָאָדָם טוֹבֵל בּוֹ, כֵּלִים וְיָדַיִם טוֹבְלִין.
אֲבָל יָדַיִם שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת אֶלָּא נְטִילָה בִּלְבַד: אִם הִטְבִּיל אוֹתָן בְּמֵי מִקְוֶה – טְהוֹרִים; וְאִם הִטְבִּיל אוֹתָם בְּמַיִם שְׁאוּבִין, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת – לֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין מִן הַכְּלִי עַל יָדָיו, שֶׁאֵין נוֹטְלִין לַיָּדַיִם אֶלָּא מִן הַכֵּלִים וּמִכֹּחַ נוֹתֵן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות ברכות ו,ב, הלכות שאר אבות הטומאות ח,ז-ח. וּטְבִילַת יָדַיִם. על מנת לטהרן לקודש, אבל לתרומה די בנטילה (שם).
וּמִכֹּחַ נוֹתֵן. באמצעות מעשה של שפיכה, ולא שיישפכו מאליהם. בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת. ו,ו, ו,יא-יד.
ב. כָּל הַחוֹצֵץ בַּטְּבִילָה – חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם, בֵּין בִּטְבִילָתָן בֵּין בִּנְטִילָתָן. וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה, כַּטִּיט הַנָּרוֹק – עוֹלֶה לְשִׁעוּר הָרְבִיעִית שֶׁנּוֹטְלִין בָּהּ הַיָּדַיִם. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו – צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף.
ב. כָּל הַחוֹצֵץ בַּטְּבִילָה. כמפורט לעיל פ"ב. וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה כַּטִּיט הַנָּרוֹק. ראה לעיל ז,ג. צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף. את ידיו זו בזו (פה"מ בהקדמה למסכת ידים), כדי להעביר מהן את כל הלכלוך (משנ"ב או"ח קסב ס"ק כד).
ג. הַנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו לִתְרוּמָה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל פַּעַם שְׁנִיָּה בְּמַיִם שְׁנִיִּים כְּדֵי לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעַל גַּב יָדָיו, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶם תְּחִלָּה, וְהֵם הַנִּקְרָאִים מַיִם רִאשׁוֹנִים, נִטְמְאוּ בְּיָדָיו. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶם יָדָיו תְּחִלָּה – נִטְמָא; וְאִם נָפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים – לֹא נִטְמָא; וְאִם נָטַל רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד וְנָפַל שָׁם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – נִטְמָא.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו דָּבָר חוֹצֵץ, הֱסִירוֹ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים – הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת כְּשֶׁהָיוּ, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין אֶלָּא הַנִּשְׁאָר מִן הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים עַל גַּב יָדָיו.
ג. וְהֵם הַנִּקְרָאִים מַיִם רִאשׁוֹנִים נִטְמְאוּ בְּיָדָיו. המים הראשונים מטהרים את הידיים אך נטמאים בעצמם (שמשקה הנוגע בידיים טמאות נעשה ראשון לטומאה – הלכות שאר אבות הטומאות ח,י), ולכן תיקנו חכמים ליטול שנית על מנת להסיר מהידיים את שאריות המים שנטמאו (פה"מ ידים ב,ב). ובכלל התקנה שהמים הראשונים אינם מטמאים את השניים וכן אינם מטמאים חזרה את הידיים, כי אחרת אין אפשרות לטהר ידיים (תוי"ט שם).
שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין וכו'. המים השניים נועדו להעביר את המים הראשונים שנשארו על גב ידיו ושנטמאו מחמתם, ואינם מטהרים את הידיים בעצמם.
ד. הַיָּדַיִם מִתְטַמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד? נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְנָטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ מִחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדוֹ – הֲרֵי יָדוֹ טְהוֹרָה, שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִים הֵן. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְהַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לְיָדוֹ – נִטְמֵאת יָדוֹ, שֶׁהַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדוֹ, וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין מַיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק, וּלְפִי שֶׁחָזְרוּ הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדוֹ, טִמְּאוּהָ.
ד. הַיָּדַיִם מִתְטַמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות ח,א. עַד הַפֶּרֶק. מקום החיבור בין איברים או חלקי איברים נקרא פרק, ולגבי זיהוי הפרק האמור כאן ראה פסקים ושיטות. וְנָטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק. עד הפרק וגם מחוצה לו. שֶׁהַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדוֹ. אף שחלק היד שמחוץ לפרק אינו בכלל טומאת הידיים, מכל מקום המים הראשונים שחוץ לפרק נטמאים בגלל שנגעו בתחילה בכף היד ולאחר מכן יצאו אל מחוץ לפרק. וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין מַיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק. שהטהרה באמצעות מים שניים הרי היא תקנה מיוחדת בדין נטילת ידיים, ונתקנה רק לגבי המים הנופלים בחלק היד הטעון נטילה (עד הפרק).
ה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת, וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו – יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁהַשְּׁנִיִּים מִתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַיָּד שֶׁלֹּא נִטְּלָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים, וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת – הָאַחַת טְהוֹרָה. נָטַל יָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ – נִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מֵחֲמַת חֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא נִטְּלָה, וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד שֶׁנִּטְּלָה. שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
ה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת. שרצה לטהר רק אותה. וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו. התחרט והחליט לטהר את שתי ידיו, ושפך את המים השניים על שתי ידיו יחד (פה"מ ידים ב,ג).
נָטַל יָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ וכו'. אפילו נטל אותה גם במים שניים ונטהרה לגמרי, הרי היא חוזרת ונטמאת כשנוגעת בחברתה. שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל. שאינם טמאים.
ו. נָטַל שְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת, וְאֵין אוֹמְרִין: הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה; אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיִּרְפּוּ עַד שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.
ו. אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה. אנשים, שכל הידיים נחשבות כמו יד אחת (פה"מ ידיים ב,ג). שֶׁיִּרְפּוּ. שהידיים תהיינה רפויות ולא צמודות אחת לשנייה.
ז. נָטַל מִקְצָת יָדוֹ וְחָזַר וְהוֹסִיף וְנָטַל הַנִּשְׁאָר מִן יָדוֹ – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם עֲדַיִן יֵשׁ עַל מִקְצָת שֶׁנָּטַל בַּתְּחִלָּה טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים. אֲבָל בַּשְּׁנִיִּים – נוֹטֵל מִקְצָת יָדָיו וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עַל מִקְצָתָן.
ז. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה. שאין נטילה לחצאים אלא צריך ליטול את כל היד בבת אחת (פה"מ ידים א,א). טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ. מים בכמות כזו שדבר הנוגע במים יכול להרטיב דבר שלישי. הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. ששני השלבים בנטילה זו נחשבים כנטילה אחת. אֲבָל בַּשְּׁנִיִּים. שאינם מטהרים אלא רק מעבירים את הראשונים (לקמן ה"ח).
ח. שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן תְּחִלָּה – רְבִיעִית לְכָל אָדָם וְאָדָם לִשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, אֵין פָּחוּת מִשִּׁעוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם לַפַּת. אֲבָל מַיִם שְׁנִיִּים – יֵשׁ לִשְׁנַיִם לִנְטֹל יְדֵיהֶם מֵרְבִיעִית, וּמֵחֲצִי לֹג נוֹתְנִין לִשְׁלֹשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה, וּמִלֹּג נוֹתְנִין אֲפִלּוּ לְמֵאָה, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים לְטַהֵר, אֶלָּא לְהַעֲבִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים.
ח. רְבִיעִית. רבע לוג, כ-86 סמ"ק. לִשְׁתֵּי הַיָּדַיִם. רביעית אחת לשתי ידיים של אדם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם לַפַּת. הלכות ברכות ו,ד, ו,י.
ט. כְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ רְבִיעִית מַיִם כְּשֵׁרִים לִנְטִילַת יָדַיִם, וְנָתַן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם פְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. נָטַל מִן הַכֹּל כַּשִּׁעוּר שֶׁנָּתַן וְנִשְׁאֲרָה רְבִיעִית בִּלְבַד כְּשֶׁהָיְתָה – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם הַפְּסוּלִין הִשְׁלִימוּ שִׁעוּר הָרְבִיעִית.
ט. נָטַל מִן הַכֹּל. מתערובת הכשרים והפסולים. וְנִשְׁאֲרָה רְבִיעִית בִּלְבַד כְּשֶׁהָיְתָה. כשיעור שהיה בתחילה.
י. כָּל הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים, כָּךְ הֵן פְּסוּלִין בְּמַיִם שְׁנִיִּים. וְכָל כְּלִי שֶׁאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים, כָּךְ אֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ מַיִם שְׁנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים מִכֹּחַ אַחֵר, כָּךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים.
י. מִכֹּחַ אַחֵר. באמצעות כח של אדם ששופך (הנוטל עצמו או אדם אחר), וכדלעיל ה"א.
יא. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת כָּל מִינֵי הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם וְהַכְּשֵׁרִים, וְכָל הַכֵּלִים שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן לַיָּדַיִם וְשֶׁאֵין נוֹטְלִין, וְאֵי זוֹ נְתִינָה הִיא מִכֹּחַ נוֹתֵן וּכְשֵׁרָה וְאֵי זוֹ נְתִינָה אֵינָהּ מִכֹּחַ נוֹתֵן וּפְסוּלָה; וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפַת חֻלִּין, כָּךְ הֵן לִתְרוּמָה. וּכְשֵׁם שֶׁכָּל סְפֵק יָדַיִם טָהוֹר לְחֻלִּין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם, כָּךְ לִתְרוּמָה כָּל סְפֵק יָדַיִם טָהוֹר.
יא. הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם וְהַכְּשֵׁרִים. הל' ז-ט. וְכָל הַכֵּלִים שֶׁנּוֹטְלִין וכו'. הל' יא-יב. וְאֵי זוֹ נְתִינָה הִיא מִכֹּחַ נוֹתֵן וכו'. הל' יג-יד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם. הט"ו.
יב. דָּבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁהַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת גְּזֵרַת הַכָּתוּב הֵן, וְאֵינָן מִדְּבָרִים שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מַכְרַעַת אוֹתָן, וַהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַחֻקִּים. וְכֵן הַטְּבִילָה מִן הַטֻּמְאוֹת מִכְּלַל הַחֻקִּים הִיא, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה טִיט אוֹ צוֹאָה שֶׁתַּעֲבֹר בַּמַּיִם, אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא, וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: טָבַל וְלֹא הֻחְזַק – כְּאִלּוּ לֹא טָבַל.
וְאַף עַל פִּי כֵן, רֶמֶז יֵשׁ בַּדָּבָר: כְּשֵׁם שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ לִטַּהֵר, כֵּיוָן שֶׁטָּבַל טָהַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ בְּגוּפוֹ דָּבָר, כָּךְ הַמְכַוֵּן לִבּוֹ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטֻּמְאַת הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁהֵן מַחֲשָׁבוֹת הָאָוֶן וְדֵעוֹת הָרָעוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּים בְּלִבּוֹ לִפְרֹשׁ מֵאוֹתָן הָעֵצוֹת וְהֵבִיא נַפְשׁוֹ בְּמֵי הַדֵּעוֹת – טָהַר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו,כה).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
נִגְמַר סֵפֶר עֲשִׂירִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה מֵאָה וְאַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים: הִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת – חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה – חֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת – שִׁשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת – עֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת טֻמְאַת אֳכָלִים – שִׁשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת כֵּלִים – שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת מִקְווֹת – אַחַד עָשָׂר פְּרָקִים.
יב. טָבַל וְלֹא הֻחְזַק כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. אם טבל ולא התכוון שעל ידי הטבילה יוחזק כטהור לעניין תרומה או קדשים אינו נטהר לגביהם (הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב, אבל לעניין חולין טבילה ללא כוונה מועילה בדיעבד כדלעיל א,ח).
וְדֵעוֹת הָרָעוֹת. מידות רעות.

תקציר הפרק 

פרק ​יא ואחרון בהלכות מקוות

​פרק סיום ספר טהרה ‼
יישר כח לכולם שסיימנו עמנו את ספר הלכות טהרה 👏🏻 💪🏻 לאחר 4⃣4⃣1⃣ ימי לימוד

*טהרת הידיי​ם*​
הדין: א) טבילת ידיים – במקווה כשר; ב) נטילת ידיים – במים שאובים, על ידי כלי, מכוח נותן, עד הפרק, מינימום רביעית, שני נטילות, עם שפשוף.​

_ט​הרת הגוף וטהרת הנפש​_​
מפאת יופיים של דברי הרמב"ם הבאנו לפניכם את דבריו כלשונם:

"דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר–כיון שטבל–טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות–כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות–טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם".​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מקוואות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ידיים שצריכות טבילה ניתן לטהרן במקוה כשר?

2.טהרה תלויה בכוונת הלב בדומה לטהרת הנפש?

3.כדי לטהר את נפשו צריך לצלול לעומק התורה?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן