א. מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶן – אֵינָן צְרִיכִין אַפִּטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין בָּהֶן? בּוֹדְקִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, וְיִהְיוּ עִדִּית, וְיִהְיֶה אִישׁ נֶאֱמָן וְשׁוֹמֵעַ דִּינֵי תּוֹרָה, וּמֵעוֹלָם לֹא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי, וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת בְּבֵית דִּין קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד, וְנִמְצְאוּ הַיְתוֹמִין נֶהֱנִין מִשְּׂכַר הַמָּעוֹת.
וְכֵן אִם אֵין לוֹ קַרְקַע, וְנָתַן לָהֶן מַשְׁכּוֹן זָהָב מְשֻׁבָּר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן – נוֹטְלִין בֵּית דִּין הַמַּשְׁכּוֹן, וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וְלָמָּה לֹא יִקְחוּ מַשְׁכּוֹן כֵּלִים שֶׁל זָהָב אוֹ חֲלִי שֶׁל זָהָב? שֶׁמָּא שֶׁל אֲחֵרִים הוּא, וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ, אִם יָדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד.
וְכַמָּה יִפְסְקוּ בַּשָּׂכָר? כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין: אוֹ שְׁלִישׁ הַשָּׂכָר, אוֹ חֶצְיוֹ. אֲפִלּוּ רְבִיעַ הַשָּׂכָר לַיְתוֹמִים – אִם רָאוּ שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה לָהֶם, עוֹשִׂין.
לֹא מָצְאוּ אָדָם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַמָּעוֹת רָחוֹק לְהֶפְסֵד וְקָרוֹב לְשָׂכָר – הֲרֵי אֵלּוּ מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיִּקְנוּ לָהֶן בַּמָּעוֹת קַרְקַע, וְיִמְסְרוּ אוֹתָהּ בְּיַד הָאַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁיַּעֲמִידוּ לָהֶן.
ב. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים – שָׁמִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין אוֹתָן מִיָּד בְּבֵית דִּין. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה – מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק וּמוֹכְרִין אוֹתָן, וְיִצְטָרְפוּ דְּמֵיהֶן עִם הַמָּעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים.
ג. מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֵׁכָר שֶׁל יְתוֹמִים, אִם יַנִּיחוֹ כָּאן עַד שֶׁיִּמָּכֵר, שֶׁמָּא יַחֲמִיץ, וְאִם יוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק, שֶׁמָּא יֶאֶרְעוֹ אֹנֶס בַּדֶּרֶךְ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בֵּית דִּין הָאַפִּטְרוֹפִּין, מוֹסְרִין לוֹ כָּל נִכְסֵי הַקָּטָן, הַקַּרְקָעוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא נִמְכְּרוּ, וְהוּא מוֹצִיא וּמַכְנִיס וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר וְשׂוֹכֵר וְנוֹטֵעַ וְזוֹרֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה שֶׁזֶּה טוֹב לַיְתוֹמִין, וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וְנוֹתֵן לָהֶן כָּל הוֹצָאָתָן כְּפִי הַמָּמוֹן וּכְפִי הָרָאוּי לָהֶן, וְלֹא יַרְוִיחַ לָהֶן יָתֵר מִדַּאי וְלֹא יְצַמְצֵם עֲלֵיהֶן יָתֵר מִדַּאי.
ה. כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים, נוֹתֵן לָהֶן מָמוֹן מוֹרִישָׁן, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת מַה הִכְנִיס וּמַה הוֹצִיא, אֶלָּא אוֹמֵר לָהֶם: 'זֶה הוּא הַנִּשְׁאָר', וְנִשְׁבַּע בִּנְטִילַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָם כְּלוּם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. אֲבָל אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, וְכֵן שְׁאָר הַמּוֹרִישִׁין – אֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת הַסָּפֵק.
יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפּוֹס לִלְבֹּשׁ וּלְהִתְכַּסּוֹת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד וְיִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לַיְתוֹמִים הֲנָאָה בְּנִכְסֵיהֶן בִּהְיוֹת דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין.
ו. יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפִּין לִמְכֹּר בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שָׂדוֹת וּכְרָמִים, לְהַאֲכִיל לַיְתוֹמִין, אֲבָל אֵין מוֹכְרִין וּמַנִּיחִין הַמָּעוֹת, וְאֵין מוֹכְרִין שָׂדוֹת לִקַּח עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לִקַּח שָׂדוֹת, שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחוּ. אֲבָל מוֹכְרִין שָׂדֶה לִקַּח שְׁוָרִים לַעֲבוֹדוֹת שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהַשְּׁוָרִים הֵם עִקַּר כָּל נִכְסֵי שָׂדוֹת.
ז. אֵין הָאַפִּטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְלִגְאֹל בְּקָרוֹב, לִמְכֹּר בְּרָע וְלִגְאֹל בְּיָפֶה, שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ זֶה שֶׁקָּנוּ. וְאֵינָן רַשָּׁאִין לָדוּן וְלָחוּב עַל מְנַת לִזְכּוֹת לַיְתוֹמִים, שֶׁמָּא לֹא יִזְכּוּ, וְנִמְצָא הַחוֹב קַיָּם.
ח. אֵין הָאַפִּטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵרוּת, וַאֲפִלּוּ לִקַּח מִן הָעֶבֶד דָּמָיו שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת. אֲבָל מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן הַדָּמִים עַל מְנַת שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ לְחֵרוּת, וְאוֹתָן הָאֲחֵרִים הֵם שֶׁמְּשַׁחְרְרִין.
ט. הָאַפִּטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין נִכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי לְהַאֲכִילָן, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הַיְתוֹמִים דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל לֹא יְעַשְּׂרוּ וְיִתְרֹמוּ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּ הַפֵּרוֹת מְתֻקָּנִין, אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָן טֶבֶל, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן.
י. הָאַפִּטְרוֹפִּין עוֹשִׂין לַקְּטַנִּים סֻכָּה וְלוּלָב וְצִיצִית וְשׁוֹפָר וְסֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וּמְגִלָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָּה, בֵּין שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – עוֹשִׂין לָהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּמִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְחַנְּכָן. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶן צְדָקָה, וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְווֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶן קִצְבָּה.
יא. וּמִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה אוֹ נִתְחָרֵשׁ – בֵּית דִּין פּוֹסְקִין עָלָיו צְדָקָה, אִם הָיָה רָאוּי.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאַפִּטְרוֹפּוֹס צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, צָרִיךְ לְחַשֵּׁב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְדַקְדֵּק וּלְהִזָּהֵר הַרְבֵּה מֵאֲבִיהֶן שֶׁל אֵלּוּ הַיְתוֹמִין, שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וכו' אֲבִי יְתוֹמִים" וכו' (תהלים סח,ה-ו).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
נִגְמַר סֵפֶר שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה: הִלְכוֹת שְׂכִירוּת – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת שְׁאֵלָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת הַלְוָאָה – שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן – שִׁשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת נְחָלוֹת – אַחַד עָשָׂר פְּרָקִים.
מַשְׁכּוֹן. כדי להבטיח מעות היתומים. זָהָב מְשֻׁבָּר. חתיכות של זהב שלא נעשים מהן חפצים ותכשיטים. שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. ולכן אין חשש שיבואו אחרים ויתבעו אותו באמצעות סימנים. חֲלִי. תכשיט. וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ אִם יָדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד. שאם בא אדם וטען שהפקיד אצל חברו חפץ קודם מותו, ונתן סימנים, מוציאים את החפץ מיד היתומים ונותנים לו, ובתנאי שהדיין מכיר את האדם שמת ויודע שלפי אמדן הונו לא מסתבר שהחפץ היה שייך לו (ראה הלכות שאלה ופיקדון ו,ד).
וְכַמָּה יִפְסְקוּ בַּשָּׂכָר. מה אחוז הרווחים שיקבל המתעסק.
בַּמָּעוֹת. העודפות על מזונותיהם. וְיִמְסְרוּ אוֹתָהּ בְּיַד הָאַפִּטְרוֹפּוֹס. כדלעיל י,ה.