א. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת? דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל רְאוּיִין לְלַמֵּד זְכוּת אוֹ חוֹבָה, בֵּין הַדַּיָּנִין בֵּין הַתַּלְמִידִים, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וַאֲפִלּוּ תַּלְמִידִים, וְאֵין מְלַמֵּד חוֹבָה אֶלָּא הַדַּיָּנִין.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַדַּיָּן הַמְלַמֵּד חוֹבָה חוֹזֵר וּמְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה חוֹזֵר וּמְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה; אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר וּלְהִמָּנוֹת עִם הַמְחַיְּבִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת, וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה.
ב. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא עֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא עֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָרְגוֹ לְמָחָר, וְאָסוּר לְעַנּוֹת אֶת דִּינוֹ וּלְהַנִּיחוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת, אֶלָּא אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד אֶחָד בְּשַׁבָּת וּמַתְחִילִין בְּדִינוֹ.
ג. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁדָּנִין אוֹתָן בְּכָל יוֹם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שמות יח,כו) – מִדִּבְרֵיהֶן שֶׁאֵין דָּנִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
ד. אֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְאֶחָד דִּינֵי מַלְקֻיּוֹת וְאֶחָד דִּינֵי גָּלֻיּוֹת – כָּל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ שָׁוִין בָּהֶן, אֶלָּא שֶׁהַמַּלְקוּת בִּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, חוּץ מִדָּבָר אֶחָד, שֶׁדִּינָיו בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
ה. הַמֵּסִית – אֵין דִּינָיו כִּשְׁאָר דִּינֵי נְפָשׁוֹת: מְכַמְּנִין לוֹ אֶת הָעֵדִים, וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַתְרָאָה כִּשְׁאָר הַנֶּהֱרָגִין; וְאִם יָצָא מִבֵּית דִּין זַכַּאי וְאָמַר אֶחָד: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה' – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; יָצָא חַיָּב וְאָמַר אֶחָד: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת' – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וְאֵין טוֹעֲנִין לַמֵּסִית, וּמוֹשִׁיבִין בְּדִינוֹ סָרִיס וְזָקֵן וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְרַחֲמוּ עָלָיו, שֶׁהָאַכְזָרִיּוּת עַל אֵלּוּ שֶׁמַּטְעִין אֶת הָעָם אַחַר הַהֶבֶל – רַחֲמִים הִיא בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן יָשׁוּב יי מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים" (דברים יג,יח).
ו. דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין וְשׁוֹמְעִין אֶת דְּבָרָיו, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד, וְאֵין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הַגָּדוֹל אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה.
ז. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְכֵן הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת: אָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ – מוֹנִין אוֹתָן בִּשְׁנַיִם; וְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּמַכּוֹת וְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וְעִבּוּר הַשָּׁנָה: אָב וּבְנוֹ אוֹ הָרַב וְתַלְמִידוֹ – מוֹנִין אוֹתָן בְּאֶחָד.
ח. זֶה שֶׁאָנוּ מוֹנִין הָאָב עִם הַבֵּן, בֵּין בְּאֶחָד בֵּין בִּשְׁנַיִם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּסַּנְהֶדְרִין, וְהָיָה מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁאָמַר: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת' אוֹ 'חוֹבָה' – שׁוֹמְעִין דְּבָרָיו, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ, וְנִמְנִין עִמּוֹ.
ט. וּבִשְׁעַת גְּמַר דִּין – אֵין גּוֹמְרִין אֶת הַדִּין בִּקְרוֹבִים, שֶׁהַדַּיָּנִין הַקְּרוֹבִים פְּסוּלִין לַדִּין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
י. תַּלְמִיד שֶׁהָיָה חָכָם וּמֵבִין, וְהָיָה מְחֻסַּר קַבָּלָה – הֲרֵי רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ הַקַּבָּלָה שֶׁצָּרִיךְ לָהּ בְּדִין זֶה, וְהוּא דָּן עִמּוֹ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.
יא. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אֲפִלּוּ גֵּר, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וְגֵר דָּן אֶת חֲבֵרוֹ הַגֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן הַמַּמְזֵר וְהַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו כָּשֵׁר לְדִינֵי מָמוֹנוֹת. אֲבָל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת – אֵין דָּנִין אוֹתָן אֶלָּא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, וְלֹא יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶן סוּמָא אֲפִלּוּ בְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. כשטעו הדיינים מבטלים את הדין (לעיל ו,א). וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ט. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל רְאוּיִין לְלַמֵּד זְכוּת אוֹ חוֹבָה. אף התלמידים. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וכו'. לעיל י,ח.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ב.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה. צריך להתחיל את הדין ביום ומותר להמשיך אותו בלילה (לעיל ג,ג-ד). וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. שאם לא מצאו לו זכות לפטרו יושבים הדיינים זה עם זה כל היום וכל הלילה שאחריו לעיין בדינו ורק למחרת גומרים את דינו (לקמן יב,ג).