פרק י"א, הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד מְטַהֲרִין טְמֵא מֵת בְּמֵי נִדָּה? לוֹקֵחַ אָדָם טָהוֹר שְׁלֹשָׁה קְלָחִים שֶׁל אֵזוֹב וְאוֹגְדָן אֲגֻדָּה אַחַת, וּבְכָל בַּד וּבַד גִּבְעוֹל אֶחָד, וְטוֹבֵל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין בְּמֵי נִדָּה שֶׁבַּכְּלִי, וּמִתְכַּוֵּן וּמַזֶּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְאִם הִזָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – כָּשֵׁר. וְאַחַר שֶׁיַּזֶּה עָלָיו בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, טוֹבֵל בַּיּוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר לָעֶרֶב.
טָבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּלַּיְלָה וְהִזָּה בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּיּוֹם וְהִזָּה בַּלַּיְלָה – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה, וְהַמַּיִם מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מֵי חַטָּאת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, עַד שֶׁתִּהְיֶה טְבִילַת הָאֵזוֹב בַּמַּיִם וְהַזָּיָתוֹ מִמֶּנּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – כָּשֵׁר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. קְלָחִים. ענפים נוקשים מעוצים היוצאים משורש הצמח. וּבְכָל בַּד וּבַד גִּבְעוֹל אֶחָד. בכל אחד משלושת הענפים צומח לפחות גבעול אחד ירוק. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. לטומאתם. טוֹבֵל. המיטהר. וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. ממתין שיעריב היום.
וְהַמַּיִם מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מֵי חַטָּאת. כדין כל מי חטאת המטמאים את הנוגע או הנושא אותם שלא לצורך (לקמן טו,א). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת.
ב. מִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים בְּלֹא הַזָּיָה – כְּשֶׁיָּבֹא לְהַזּוֹת, מוֹנֶה בְּפָנֵינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּמַזִּין עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּא לְהַזּוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר: 'הַיּוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁמָּא הַיּוֹם נִטְמָא, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִמְנוֹת בְּפָנֵינוּ. אֲבָל חָבֵר שֶׁבָּא לְהַזּוֹת – מַזִּין עָלָיו אוֹ עַל כֵּלָיו מִיָּד.
מִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִזָּה בַּשְּׁבִיעִי, וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים – טוֹבֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אַחַר הַשְּׁבִיעִי, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, וּמַזִּין עָלָיו בַּיּוֹם בֵּין קֹדֶם טְבִילָה בֵּין אַחַר טְבִילָה, אֲפִלּוּ טָבַל בְּלֵיל תְּשִׁיעִי אוֹ לֵיל עֲשִׂירִי. וּמַזִּין עָלָיו לְמָחָר אַחַר הָנֵץ.
ב. בְּעַם הָאָרֶץ… אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁמָּא הַיּוֹם נִטְמָא. לפי שאינו בקיא וזהיר בדיני טומאה וטהרה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב י,א). חָבֵר. אדם שקיבל עליו להיזהר בטומאות וטהרות (שם).
ג. כָּל הַטְּמֵאִים מְקַבְּלִין הַזָּיָה. כֵּיצַד? זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת – מַזִּין עֲלֵיהֶן בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת מֵת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִים בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא" (במדבר יט,יט) – הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַזָּיָה מוֹעֶלֶת לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא.
וְכֵן הֶעָרֵל מְקַבֵּל הַזָּיָה. כֵּיצַד? עָרֵל שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהֻזָּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי – הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת, וּכְשֶׁיִּמּוֹל – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.
ג. וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב. שכל עוד היה ערל היה אסור בקדשים (הלכות מעשה הקרבנות י,ט).
ד. מִצְוַת אֵזוֹב – שְׁלֹשָׁה קְלָחִים, וּבְכָל קֶלַח וָקֶלַח גִּבְעוֹל אֶחָד; נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה גִּבְעוֹלִין. וּשְׁיָרָיו – שְׁנַיִם. וְאִם לָקַח שְׁנַיִם בַּתְּחִלָּה וַאֲגָדָן – כָּשֵׁר. נִתְפָּרְדוּ הַגִּבְעוֹלִין וְנָשְׁרוּ הֶעָלִים, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל גִּבְעוֹל מֵהֶן אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא – כָּשֵׁר. וּשְׁיָרֵי הָאֵזוֹב כָּל שֶׁהוּא.
קֶלַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדִּין – מַפְסִיקָן וְאַחַר כָּךְ אוֹגֵד שְׁלָשְׁתָּן, שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת אֲגֻדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ אֲגֻדָּה. פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, אוֹ שֶׁאֲגָדוֹ וְלֹא פְּסָקוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, וְהִזָּה בּוֹ – כָּשֵׁר.
הָאֵזוֹב הַקָּצָר – אוֹגְדוֹ בְּחוּט עַל הַכּוּשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְטוֹבֵל בַּמַּיִם וּמַעֲלֶה, וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה. נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם מִן הַחוּט הִזָּה אוֹ מִן הַכּוּשׁ אוֹ מִן הַגִּבְעוֹל – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.
ד. מִצְוַת אֵזוֹב. לכתחילה. וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם. אם נפל אחד מהם לאחר זמן ונשתיירו שניים בלבד, כשר. וְאִם לָקַח שְׁנַיִם בַּתְּחִלָּה וַאֲגָדָן כָּשֵׁר. בדיעבד. נִתְפָּרְדוּ הַגִּבְעוֹלִין. הותרה אגודתם (מרכה"מ), אך הגבעולים עודם בידו. אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל גִּבְעוֹל מֵהֶן אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא. שנשרו כמעט כל העלים מהגבעולים. וּשְׁיָרֵי הָאֵזוֹב כָּל שֶׁהוּא. אם נשבר ונתקצר כשר כל עוד נותר בו שיעור כלשהו.
קֶלַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדִּין. מתוך השורש יוצאים שלושה גבעולים. מַפְסִיקָן. חותכם מהשורש ומפרידם. כָּשֵׁר. בדיעבד.
הָאֵזוֹב הַקָּצָר. שאינו מגיע למי החטאת שבשולי הכלי. הַכּוּשׁ. עץ המשמש לטוויה.
ה. אֵין מַזִּין לֹא בְּיוֹנְקוֹת הָאֵזוֹב וְלֹא בַּתְּמָרוֹת, אֶלָּא בַּגִּבְעוֹלִין. אֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת? גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָּמְלוּ. וּמִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בַּיּוֹנְקוֹת וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ – פָּטוּר. וּמֵאֵימָתַי מַזִּין בָּאֵזוֹב? מִשֶּׁיָּנִיץ. וְאֵזוֹב שֶׁהֻזָּה בּוֹ מֵי נִדָּה – כָּשֵׁר לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְּצֹרָע.
כָּל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַי – פָּסוּל. וְהָאֵזוֹב שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתוֹ אֵזוֹב בְּיִחוּד – הוּא הַכָּשֵׁר, וְהוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים. אֲבָל זֶה שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתוֹ אֵזֹבְיוֹן וְאֵזוֹב כֹּחֲלִית וְאֵזוֹב מִדְבָּרִי וְאֵזוֹב רוֹמִי – פָּסוּל.
ה. לֹא בְּיוֹנְקוֹת הָאֵזוֹב. שהוא השלב המוקדם בגידול האזוב קודם שמוציא עלים. וְלֹא בַּתְּמָרוֹת. בגמר גידול האזוב לאחר שהוציא כמין תרמילים שנמצאים בראשו ובתוכם הזרעים (פה"מ פרה יא,ז). אֶלָּא בַּגִּבְעוֹלִין. לאחר שהאזוב גדל מעט והוציא עלים. גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָּמְלוּ. שלא הוציאו עלים. מִשֶּׁיָּנִיץ. משיגמור להוציא ניצניו. לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְּצֹרָע. להזות בו על המצורע לטהרו מצרעתו (ראה הלכות טומאת צרעת יא,א).
בְּיִחוּד. ללא תוספת שם. אֵזֹבְיוֹן וְאֵזוֹב כֹּחֲלִית וכו'. מיני אזוב שיש להם שם לוואי.
ו. אֵזוֹב שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה – פָּסוּל. וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה – לֹא יַזֶּה, וְאִם הִזָּה – כָּשֵׁר.
ו. אֲשֵׁרָה. עץ שניטע כדי שישמש כעבודה זרה. עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב יושביה עבדו עבודה זרה ויש לשרוף את כל רכושה (ראה הלכות עבודה זרה פרק ד). וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. רכוש השייך לעבודה זרה. וכל אלו הואיל ועומדים לכיליון אינם כשרים להזאה (ראה גם הלכות ציצית א,יא, הלכות שופר א,ג, הלכות לולב ח,א). וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה. שדינו כדין כל אזוב טמא שפסול להזאה (לקמן טו,ט). וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לֹא יַזֶּה. לכתחילה, משום שיכולה לבוא לידי הפסד בעקבות כך.
ז. אֵזוֹב שֶׁלְּקָטוֹ לְעֵצִים וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין – מְנַגְּבוֹ וְהוּא כָּשֵׁר לְהַזָּיָה. לְקָטוֹ לָאֳכָלִין וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ – פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי נִטְמָא לְהַזָּיָה, שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הָאֳכָלִים וְכָל הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כִּטְמֵאִים לְעִנְיַן חַטָּאת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְקָטוֹ לְחַטָּאת – הֲרֵי זֶה כְּנִלְקָט לְעֵצִים, וְאִם נָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין – מְנַגְּבוֹ וּמַזֶּה בּוֹ.
ז. שֶׁלְּקָטוֹ לְעֵצִים. לצורך הסקה וכדומה, ולפיכך אינו מקבל טומאה שאינו מיוחד למאכל אדם (ראה הלכות טומאת אוכלין א,א). מְנַגְּבוֹ. שלא יתערבו מים פסולים בכשרים. לְקָטוֹ לָאֳכָלִין. לצורך אכילה. וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין. אחד משבעת המשקים המכשירים את המאכלים לקבל טומאה (ראה שם ה"ב). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יג,א.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות פרה אדומה🐄

התכל'ס!

היום לומדים מה תכל'ס עושים באפר פרה ובמי החטאת, איך מזים וכו.
הסדר:
אוגד שלוש קלחי אזוב, טובלם במי חטאת, ומזה בכוונה למצווה ביום השלישי והשביעי של טמא מת, הנטהר טובל ומעריב שמשו וטהר (שוקעת השמש).

כל סוגי הטמאים מקבלים הזיה.
לדוגמא:
זבים וזבות נידות ויולדות שנטמאו במת -מזין עליהם בשלישי ושביעי, והרי הם טהורים מטומאת מת -ואף על פי שהן טמאים בטומאה אחרת.-

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יתכן שהזו על אדם הזאה כשרה והוא נותר טמא?

2.כל הבא להיטהר-מיד שמגיע מתחיל תהליך טהרתו?

3.אזוב שהוכשר לטומאה -יש מצב שנשאר כשר להזאה?

 

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן