א. מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת אָדָם מַעֲקֶה לְגַגּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" (דברים כב,ח), וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה. אֲבָל בֵּית הָאוֹצָרוֹת וּבֵית הַבָּקָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינוֹ זָקוּק לוֹ. וְכָל בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה.
א. מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת אָדָם מַעֲקֶה לְגַגּוֹ. ובבית שכור מוטלת מצווה זו על השוכר ולא על בעל הבית (הלכות שכירות ו,ג). בֵּית דִּירָה. המשמש למגורים. בֵּית הָאוֹצָרוֹת. מחסן. וּבֵית הַבָּקָר. רפת. וְכָל בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה. לדין דומה במזוזה ראה הלכות מזוזה ו,ב.
ב. וּבַיִת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין חַיָּב בְּמַעֲקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (שם), לֹא תָּלָה אֶלָּא בַּנּוֹפֵל. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "גַגֶּךָ"? לְמַעֵט בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִים לְדִירָה. הָיְתָה רְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה מִגַּגּוֹ – אֵינוֹ זָקוּק לְמַעֲקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (שם), לֹא בְּתוֹכוֹ.
ב. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר גַגֶּךָ. בלשון יחיד, שניתן להסיק ממנה שאין חיוב בבית של שותפים. הָיְתָה רְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה מִגַּגּוֹ אֵינוֹ זָקוּק לְמַעֲקֶה. למנוע נפילה מרשות הרבים לרשותו.
ג. גֹּבַהּ הַמַּעֲקֶה אֵין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת הַמְּחִצָּה חֲזָקָה כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁעֵן הָאָדָם עָלֶיהָ וְלֹא תִּפֹּל. וְכָל הַמַּנִּיחַ גַּגּוֹ בְּלֹא מַעֲקֶה – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב,ח). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
ג. גֹּבַהּ הַמַּעֲקֶה. מעל שפת הגג. אֵין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים שֶׁלֹּא יִפֹּל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ. מעקה נמוך אינו מונע נפילה ואינו ממלא את ייעודו. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. שאין לוקים על עברה אלא אם יש בה מעשה ממשי (הלכות סנהדרין יח,א-ב).
ד. אֶחָד הַגַּג וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְרָאוּי שֶׁיִּכָּשֵׁל בּוֹ אָדָם וְיָמוּת, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּאֵר אוֹ בּוֹר בַּחֲצֵרוֹ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַיִם בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן מַיִם – חַיָּב לַעֲשׂוֹת לָהֶן חֻלְיָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶן כִּסּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת.
וְכֵן כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת – מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ" (דברים ד,ט). וְאִם לֹא הֵסִיר, וְהִנִּיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְּבִיאִין לִידֵי סַכָּנָה – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּ"לֹא תָשִׂים דָּמִים" (שם כב,ח).
וְכֵן כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת – מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ" (דברים ד,ט). וְאִם לֹא הֵסִיר, וְהִנִּיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְּבִיאִין לִידֵי סַכָּנָה – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּ"לֹא תָשִׂים דָּמִים" (שם כב,ח).
ד. חֻלְיָה. גדר אבנים מוגבהת מסביב לבור.
שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ. ומכאן נלמד שחובה לשמור על הנפש מפני הסכנה.
שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ. ומכאן נלמד שחובה לשמור על הנפש מפני הסכנה.
ה. הַרְבֵּה דְּבָרִים אָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וְכָל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן וְאָמַר: 'הֲרֵי אֲנִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ, אֵין אֲנִי מַקְפִּיד עַל כָּךְ' – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ה. הֲרֵי אֲנִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ וכו'. אף שחושב שההסתכנות שלו אינה עניין של אחרים, מלקים אותו על כך מלקות מדברי חכמים.
ו. וְאֵלּוּ הֵן: לֹא יַנִּיחַ אָדָם פִּיו עַל הַסִּילוֹן הַמְקַלֵּחַ מַיִם וְיִשְׁתֶּה, וְלֹא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה מִן הַנְּהָרוֹת וּמִן הָאֲגַמִּים, שֶׁמָּא יִבְלַע עֲלוּקָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה. וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם מְגֻלִּין, שֶׁמָּא שָׁתָה מֵהֶן נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִזּוֹחֲלֵי עָפָר, וְיִשְׁתֶּה וְיָמוּת.
ו. לֹא יַנִּיחַ אָדָם פִּיו עַל הַסִּילוֹן הַמְקַלֵּחַ מַיִם וְיִשְׁתֶּה. לא יצמיד פיו לקצה הצינור וישתה ישירות ממנו באופן שאינו רואה את המים קודם ששותה אותם. שֶׁמָּא שָׁתָה מֵהֶן נָחָשׁ. והטיל לתוכם ארס.
ז. וְאֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁקִין הָאֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי: הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, אֲפִלּוּ מָזוּג, אֲפִלּוּ הִתְחִיל לְהִשְׁתַּנּוֹת טַעְמוֹ לְחֹמֶץ, וְהֶחָלָב, וְהַדְּבַשׁ, וְהַצִּיר. אֲבָל שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין – אֵין מַקְפִּידִין עַל גִּלּוּיָן, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי אֶרֶס שׁוֹתִין מֵהֶן.
ז. מָזוּג. מעורב במים. וְהַצִּיר. רוטב המתמצה מן הדג.
ח. הַשּׁוּם שֶׁנִּתְרַסֵּק, וַאֲבַטִּיחַ שֶׁנֶּחְתַּךְ וְנִתְגַּלָּה – אָסוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יַיִן מְבֻשָּׁל – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּלּוּי. וְכֵן יַיִן תּוֹסֵס, וְהוּא הַיַּיִן מִשְּׁעַת דְּרִיכָתוֹ עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְיַיִן אוֹ מַיִם אוֹ חָלָב שֶׁהָיוּ חַמִּים כָּל זְמַן שֶׁהַהֶבֶל עוֹלֶה מֵהֶן, וְכֵן מַשְׁקִין שֶׁהָיָה הַמַּשְׁקֶה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה לְתוֹכָן טִפָּה אַחַר טִפָּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טוֹרֵד וְיוֹרֵד – כָּל אֵלּוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי, שֶׁזּוֹחֲלֵי עָפָר מִתְיָרְאִין מִבִּעְבּוּעַ הַמַּשְׁקֶה וּמִן הַהֶבֶל, וְאֵין שׁוֹתִין מִמֶּנּוּ.
יַיִן מְבֻשָּׁל – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּלּוּי. וְכֵן יַיִן תּוֹסֵס, וְהוּא הַיַּיִן מִשְּׁעַת דְּרִיכָתוֹ עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְיַיִן אוֹ מַיִם אוֹ חָלָב שֶׁהָיוּ חַמִּים כָּל זְמַן שֶׁהַהֶבֶל עוֹלֶה מֵהֶן, וְכֵן מַשְׁקִין שֶׁהָיָה הַמַּשְׁקֶה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה לְתוֹכָן טִפָּה אַחַר טִפָּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טוֹרֵד וְיוֹרֵד – כָּל אֵלּוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי, שֶׁזּוֹחֲלֵי עָפָר מִתְיָרְאִין מִבִּעְבּוּעַ הַמַּשְׁקֶה וּמִן הַהֶבֶל, וְאֵין שׁוֹתִין מִמֶּנּוּ.
ח. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. פירות וירקות לחים חתוכים ומרוסקים.
כָּל זְמַן שֶׁהַהֶבֶל עוֹלֶה מֵהֶן. שעולים מהם אדים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טוֹרֵד וְיוֹרֵד. מטפטף ברצף ללא הפסקה.
כָּל זְמַן שֶׁהַהֶבֶל עוֹלֶה מֵהֶן. שעולים מהם אדים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טוֹרֵד וְיוֹרֵד. מטפטף ברצף ללא הפסקה.
ט. מֵי כְּבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת וּמֵי תֻּרְמוֹסִין – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי. מַיִם שֶׁשָּׁרָה בָּהֶם כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת וְתֻרְמוֹסִין: אִם נִשְׁתַּנָּה טַעְמָן – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי; וְאִם אֵין בָּהֶם נוֹתֵן טַעַם – אֲסוּרִין. וְכֵן מַיִם שֶׁהֵדִיחַ בָּהֶן פְּרִישִׁין וְדַרְמֻסְקִין לְחוֹלֶה – אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי.
ט. מֵי כְּבָשִׁים. מים שכבשו בהם פרי או ירק. וּמֵי שְׁלָקוֹת. מים שבישלו בהם פרי או ירק. וּמֵי תֻּרְמוֹסִין. מים שכבשו או בישלו בהם תורמוס (מין קטנית שמבשלים אותה כמה פעמים). מַיִם שֶׁשָּׁרָה בָּהֶם כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת וְתֻרְמוֹסִין. ששרה בהם את המאכלים אך לא בישל בהם. אִם נִשְׁתַּנָּה טַעְמָן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי. שנעשה דינם כמי כבשים. פְּרִישִׁין. חבושים. וְדַרְמֻסְקִין. שזיפים. לְחוֹלֶה. לצורך שימוש במים הללו לרפואה. ואף על פי שהמים ספגו טעם מהפירות הללו, מכל מקום אסורים עדיין משום גילוי (ראה תוכ"פ תרומות עמ' 413).
י. וְיַיִן שֶׁעֵרֵב בּוֹ דְּבָרִים חַדִּין, כְּפִלְפְּלִין, אוֹ דְּבָרִים מָרִים, כְּאַפְּסִתְנִין, עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה טַעְמוֹ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּלּוּי. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין.
י. חַדִּין. חריפים. כְּאַפְּסִתְנִין. יין מעורב בעשב הלענה. [הערה: יש גורסים: 'כאפסינתין', וכן הוא בבבלי עבודה זרה ל,א, והיא מילה יוונית וגם בערבית קוראים לה כך.] וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין. שעירבו בהם דבר חריף או מר.
יא. כָּל הַמַּשְׁקִין הָאֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי, שֶׁנִּתְגַּלּוּ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה – אֲסוּרִין, וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּצִדָּן אָדָם יָשֵׁן, אֵין אֵימַת יָשֵׁן עַל הַזּוֹחֲלִים. וְכַמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִתַּחַת אֹזֶן כְּלִי, וְיִשְׁתֶּה וְיַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ.
יא. הָרַחַשׁ. הנחש. אֹזֶן כְּלִי. ידית כלי, שתחתיה נמצא המקום הקרוב ביותר שיכול הנחש להתחבא בו.
יב. שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁיֵּאָסְרוּ אִם נִתְגַּלּוּ – כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַסַּם נִכָּר בָּהֶם וּמַזִּיק. אֲבָל אִם הָיוּ הַמַּיִם מְרֻבִּין כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶן הַמָּרָה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּכֵלִים. וְכֵן הַדִּין בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין.
יב. אֲבָל אִם הָיוּ הַמַּיִם מְרֻבִּין כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶן הַמָּרָה. שיעור מסוים שהיה ידוע שדי בו לבטל את הארס שמטיל הנחש בפעם אחת (רע"ב תרומות ח,ה). הַסַּם. ארס הנחש. בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּכֵלִים. בין אם המים עומדים בקרקע (מקווה מים וכדומה), ובין אם הם נמצאים בכלי.
יג. מַעְיָן הַמּוֹשֵׁךְ כָּל שֶׁהוּא – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּלּוּי.
לָגִין מְגֻלֶּה שֶׁהִנִּיחוֹ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, אוֹ בַּתִּיק שֶׁלּוֹ, אוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה, אוֹ בְּמִגְדָּל גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָּה, אוֹ בִּטְרַקְלִין מְיֻפֶּה וּמְסֻיָּד – הֲרֵי זֶה אָסוּר. בָּדַק אֶת הַתֵּבָה אוֹ אֶת הַמִּגְדָּל, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ בּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם הָיָה בָּהֶן נֶקֶב – אָסוּר. כַּמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל קָטָן.
לָגִין מְגֻלֶּה שֶׁהִנִּיחוֹ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, אוֹ בַּתִּיק שֶׁלּוֹ, אוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה, אוֹ בְּמִגְדָּל גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָּה, אוֹ בִּטְרַקְלִין מְיֻפֶּה וּמְסֻיָּד – הֲרֵי זֶה אָסוּר. בָּדַק אֶת הַתֵּבָה אוֹ אֶת הַמִּגְדָּל, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ בּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם הָיָה בָּהֶן נֶקֶב – אָסוּר. כַּמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל קָטָן.
יג. מַעְיָן הַמּוֹשֵׁךְ. שהמים שבו זורמים.
לָגִין. כד. בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל. סוגים של ארונות. בַּתִּיק שֶׁלּוֹ. מנשא של הכד. ובכל אלו חוששים שמא היה בהם נחש לפני כן שלא הבחינו בו, או שמא יש בהם חור שדרכו הוא יכול להיכנס. בְּבוֹר אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה. אף שהכד נמצא בעומק האדמה נחש עשוי לזחול לשם. בְּמִגְדָּל גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָּה. מבנה גבוה מאוד, ונחש עשוי לטפס לגובה. בִּטְרַקְלִין מְיֻפֶּה וּמְסֻיָּד. חדר גדול וקירותיו צבועים ומצוירים, והיה אפשר לחשוב שהנחש יירתע מהאיורים שבקיר (חזו"י תרומות ז,כ, תוכ"פ שם עמ' 417). בָּדַק אֶת הַתֵּבָה אוֹ אֶת הַמִּגְדָּל וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ בּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בדק שאין בהם נחש ואין בהם נקב. אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל קָטָן. זרת של תינוק, ומדובר בתינוק בן יומו (כס"מ).
לָגִין. כד. בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל. סוגים של ארונות. בַּתִּיק שֶׁלּוֹ. מנשא של הכד. ובכל אלו חוששים שמא היה בהם נחש לפני כן שלא הבחינו בו, או שמא יש בהם חור שדרכו הוא יכול להיכנס. בְּבוֹר אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה. אף שהכד נמצא בעומק האדמה נחש עשוי לזחול לשם. בְּמִגְדָּל גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָּה. מבנה גבוה מאוד, ונחש עשוי לטפס לגובה. בִּטְרַקְלִין מְיֻפֶּה וּמְסֻיָּד. חדר גדול וקירותיו צבועים ומצוירים, והיה אפשר לחשוב שהנחש יירתע מהאיורים שבקיר (חזו"י תרומות ז,כ, תוכ"פ שם עמ' 417). בָּדַק אֶת הַתֵּבָה אוֹ אֶת הַמִּגְדָּל וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ בּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בדק שאין בהם נחש ואין בהם נקב. אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל קָטָן. זרת של תינוק, ומדובר בתינוק בן יומו (כס"מ).
יד. חָבִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ – לֹא יִשְׁתֶּה עֲשִׂירִי. מַעֲשֶׂה הָיָה וְאָמְרוּ שֶׁשָּׁתָה עֲשִׂירִי וּמֵת, מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶס הַנָּחָשׁ שׁוֹקֵעַ לְמַטָּה, וְיֵשׁ שָׁם חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר שֶׁעוֹלָה וְצוֹפָה לְמַעְלָה, וְיֵשׁ סַם שֶׁהִיא נִתְלֵית בְּאֶמְצַע הַמַּשְׁקֶה, וּלְפִיכָךְ הַכֹּל אָסוּר, וַאֲפִלּוּ סִנְּנָן בְּמַסְנֶנֶת. וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ – לֹא יֹאכַל עֲשִׂירִי.
יד. לֹא יִשְׁתֶּה עֲשִׂירִי. שהארס אינו מתערבב בכל המים ויש לחשוש שהוא מרוכז במים שנותרו בחבית. חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר. הארס שלהם. שֶׁעוֹלָה וְצוֹפָה לְמַעְלָה. צפה על פני המשקה. וַאֲפִלּוּ סִנְּנָן בְּמַסְנֶנֶת. שהארס עובר בחורי המסננת.
טו. מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ – לֹא יִשְׁפְּכֵם לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא יְרַבֵּץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת, וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט, וְלֹא יִרְחַץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בְּהֵמָה, בֵּין בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּהֶמְתּוֹ, אֲבָל מַשְׁקֶה אוֹתָן לֶחָתוּל.
טו. וְלֹא יְרַבֵּץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת. לא ירטיב את הרצפה כדי שהאבק ישקע, כדי שלא ייכנס הארס ברגלי אדם שהולך שם יחף. וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט. שלא ייכנס הארס לידי המגבל. וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בְּהֵמָה. שאם יש בהם ארס הוא יהרוג את הבהמה. אֲבָל מַשְׁקֶה אוֹתָן לֶחָתוּל. שארס הנחש אינו הורג חתולים.
טז. עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמַיִם מְגֻלִּין, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה – תִּשָּׂרֵף. וַאֲפִלּוּ נֶאֱפָת – הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה.
טז. אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה תִּשָּׂרֵף. אף שאסור לאבד עיסה של תרומה טהורה (ראה גם הלכות תרומות יב,יד). וַאֲפִלּוּ נֶאֱפָת הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה. שחום האפייה אינו מבטל את כוח הארס.
