פרק י"א, הלכות שבת, ספר זמנים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׁוֹחֵט – חַיָּב. וְלֹא שׁוֹחֵט בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי חַיָּה וּבְהֵמָה וָעוֹף וְדָג וְשֶׁרֶץ, בֵּין בִּשְׁחִיטָה בֵּין בִּנְחִירָה בֵּין בְּהַכָּיָה – חַיָּב. הַחוֹנֵק אֶת הַחַי עַד שֶׁיָּמוּת – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. לְפִיכָךְ, אִם הֶעֱלָה דָּג מִסֵּפֶל שֶׁל מַיִם וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁמֵּת – חַיָּב מִשּׁוּם חוֹנֵק. וְלֹא עַד שֶׁיָּמוּת, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּבַשׁ בּוֹ כַּסֶּלַע בֵּין סְנַפִּירָיו – חַיָּב, שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְדִלְדֵּל עֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ – חַיָּב.
א. הַשּׁוֹחֵט. חתך את צוואר בעל החיים. כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה. גורם למוות של בעל החיים. בִּנְחִירָה. הריגה על ידי הוצאת הדם שלא בשחיטה, כגון בדקירה וכדומה. הַחוֹנֵק… הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. שמלאכה זו דומה לשחיטה, בכך שגורמת למוות. שֶׁיָּבַשׁ בּוֹ כַּסֶּלַע. התייבש בגופו של הדג שטח בגודלו של מטבע גדול. שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. הדג כבר לא יכול לחיות. לִמְעֵי הַבְּהֵמָה. אל תוך הרחם. וְדִלְדֵּל עֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ. ניתק את העובר ממקור חיותו.
ב. רְמָשִׂים שֶׁהֵן פָּרִים וְרָבִים מִזָּכָר וּנְקֵבָה, אוֹ נֶהֱוִין מִן הֶעָפָר כְּמוֹ הַפַּרְעוֹשִׁין – הַהוֹרֵג אוֹתָן חַיָּב כְּהוֹרֵג בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל רְמָשִׂים שֶׁהֲוָיָתָן מִן הַגְּלָלִים וּמִן הַפֵּרוֹת שֶׁהִבְאִישׁוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּגוֹן תּוֹלָעִים שֶׁל בָּשָׂר וְתוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקִּטְנִיּוֹת – הַהוֹרְגָן פָּטוּר.
ב. פָּרִים וְרָבִים מִזָּכָר וּנְקֵבָה. נולדים מרבייה מינית. נֶהֱוִין מִן הֶעָפָר. נוצרים מן העפר. שֶׁהִבְאִישׁוּ. שהסריחו והרקיבו. הַהוֹרְגָן פָּטוּר. שאינם חשובים בכלל בעלי חיים.
ג. הַמְפַלֵּא כֵּלָיו בְּשַׁבָּת – מוֹלֵל אֶת הַכִּנִּים וְזוֹרְקָן. וּמֻתָּר לַהֲרֹג אֶת הַכִּנִּים בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִן הַזֵּעָה.
ג. הַמְפַלֵּא כֵּלָיו. מוציא מן הבגדים את הכינים (ראה לעיל ה,יד). מוֹלֵל. מועך באצבעותיו. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִן הַזֵּעָה. ואינן נולדות מזכר ונקבה, וחיותן מועטת ביותר.
ד. חַיָּה וָרֶמֶשׂ שֶׁהֵן נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי, כְּגוֹן זְבוּב שֶׁבְּמִצְרַיִם וְצִרְעָה שֶׁבְּנִינְוֵה וְעַקְרָב שֶׁבַּהֲדָיִב וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה בְּכָל מָקוֹם – מֻתָּר לְהָרְגָן בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵּרָאוּ. וּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין: אִם הָיוּ רָצִין אַחֲרָיו – מֻתָּר לְהָרְגָן; וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן אוֹ בּוֹרְחִין מִלְּפָנָיו – אָסוּר לְהָרְגָן. וְאִם דְּרָסָן לְפִי תֻּמּוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ וַהֲרָגָן – מֻתָּר.
ד. זְבוּב שֶׁבְּמִצְרַיִם וכו'. מינים מסוימים של אותן החיות, שהם ארסיים ומסוכנים. וְכֶלֶב שׁוֹטֶה. חולה כלבת. כְּשֶׁיֵּרָאוּ. אם נצפו במקום שיש בו בני אדם, אף אם לא הזיקו עדיין. דְּרָסָן לְפִי תֻּמּוֹ. לא נמנע מלדרוך עליהם אם הזדמנו בדרכו. מֻתָּר. שהרי אינו מתכוון לכך.
ה. הַמַּפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ – חַיָּב. וְכֵן הַמְעַבֵּד מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ – חַיָּב. וְאֶחָד הַמְעַבֵּד וְאֶחָד הַמּוֹלֵחַ, שֶׁהַמְּלִיחָה מִין עִבּוּד הִיא. וְאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹחֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ – חַיָּב. וְאֵי זֶה הוּא מוֹחֵק? זֶה הַמַּעֲבִיר הַשֵּׂעָר אוֹ הַצֶּמֶר מֵעַל הָעוֹר אַחַר מִיתָה עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵי הָעוֹר.
ה. הַמַּפְשִׁיט. את העור מחיה שמתה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ. שיעור המלאכה לחיוב הוא גודל של קמיע, שהוא השימוש שנעשה בפיסת עור קטנה ביותר. שֶׁהַמְּלִיחָה מִין עִבּוּד הִיא. היא אופן מסוים של עיבוד העורות, והיא מעין האב. הַמּוֹחֵק. מחליק. הַמַּעֲבִיר הַשֵּׂעָר… אַחַר מִיתָה. שקודם המיתה אין זו מלאכת הכשרת העור (ראה לעיל ט,ז).
ו. הַמְפָרֵק דּוֹכְסֻסְטוֹס מֵעַל הַקְּלָף – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַפְשִׁיט, וְחַיָּב. הַדּוֹרֵס עַל הָעוֹר בְּרַגְלוֹ עַד שֶׁיִּתְקַשֶּׁה, אוֹ הַמְרַכְּכוֹ בְּיָדוֹ וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשְׁוֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַצְעָנִין עוֹשִׂין – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַבֵּד, וְחַיָּב. הַמּוֹרֵט נוֹצָה מִן הָאֶבְרָה – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק, וְחַיָּב. וְכֵן הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה כָּל שֶׁהוּא אוֹ שַׁעֲוָה אוֹ זֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין עַד שֶׁיַּחֲלִיק פָּנִים – חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק. וְכֵן הַשָּׁף בְּיָדוֹ עַל הָעוֹר הַמָּתוּחַ בֵּין הָעַמּוּדִים – חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק.
ו. הַמְפָרֵק דּוֹכְסֻסְטוֹס מֵעַל הַקְּלָף. נהגו מעבדי העורות לצורך כתיבה לחלק את העור לשניים לעוביו, השכבה הפנימית נקראת דוכסוסטוס, והשכבה החיצונית נקראת קלף (ראה הלכות תפילין א,ו-ז). וּמוֹשְׁכוֹ. מותח. וּמַשְׁוֶה אוֹתוֹ. מיישר. שֶׁהָרַצְעָנִין. סנדלרים. הָאֶבְרָה. כנף העוף. תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק. מחיקת העור, החלקתו. הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה. תחבושת, ומחליק עליה את חומר התרופה באופן אחיד. חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק. תולדת מוחק, שדומה להחלקת העור. הַשָּׁף בְּיָדוֹ עַל הָעוֹר הַמָּתוּחַ בֵּין הָעַמּוּדִים. משפשף ומחכך בו כדי לנקותו ולהחליקו.
ז. הַמְחַתֵּךְ מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ – חַיָּב; וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וְיַחְתֹּךְ בְּכַוָּנָה, הוּא שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אִם חָתַךְ דֶּרֶךְ הֶפְסֵד, אוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְמִדָּתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק אוֹ כִּמְשַׂחֵק – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְהַקּוֹמֵט אֶת הַכָּנָף – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְחַתֵּךְ, וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז – חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. וְכֵן כָּל חֲתִיכָה שֶׁיַּחְתֹּךְ חָרַשׁ הָעֵץ מִן הָעֵצִים אוֹ חָרַשׁ מַתֶּכֶת מִן הַמַּתֶּכֶת – חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. הַנּוֹטֵל קֵיסָם שֶׁל עֵץ מִלְּפָנָיו וּקְטָמוֹ לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁנָּיו אוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת – חַיָּב.
ז. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וְיַחְתֹּךְ בְּכַוָּנָה. שחותך במידה מסוימת שרוצה בה. דֶּרֶךְ הֶפְסֵד. השחתת העור. בְּלֹא כַּוָּנָה לְמִדָּתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק אוֹ כִּמְשַׂחֵק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שכל החותך את העור השלם בלא שהחיתוך יביא תועלת, נמצא מקלקל אותו. וְהַקּוֹמֵט אֶת הַכָּנָף. קוטם את ראש שדרת הנוצה, לעשותה קולמוס לכתיבה. הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז. משייף את קצות הקורות הארוכות, כדי שתהיינה שוות זו לזו. חָרַשׁ הָעֵץ… חָרַשׁ מַתֶּכֶת. העוסק באומנות אותו החומר. וּקְטָמוֹ לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁנָּיו וכו'. חתכו ובכך עשה ממנו כלי שימושי.
ח. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, כְּגוֹן תֶּבֶן וַעֲשָׂבִים לַחִים וְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר לִקְטֹם אוֹתָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן תִּקּוּן כֵּלִים. וּמֻתָּר לִקְטֹם עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן קָשִׁין וִיבֵשִׁין, וּמְפַשֵּׁחַ מֵהֶן כָּל שֶׁיִּרְצֶה, בֵּין שֶׁפִּשַּׁח עֵץ גָּדוֹל בֵּין שֶׁפִּשַּׁח עֵץ קָטָן.
ח. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וכו'. שהם רכים. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן תִּקּוּן כֵּלִים. שהחומר אינו עמיד, ואין חיתוכו משמעותי. וּמֻתָּר לִקְטֹם עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן. שאין הוא חותכם לתיקון העץ ככלי, אלא שיופץ ממנו הריח. וּמְפַשֵּׁחַ מֵהֶן. מפריד ענפים מעצי בשמים שנתלשו בשלמות מן הקרקע.
ט. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתוֹת – חַיָּב. הַמּוֹחֵק כְּתָב עַל מְנָת לִכְתֹּב בִּמְקוֹם הַמְּחָק שְׁתֵּי אוֹתוֹת – חַיָּב. הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם – פָּטוּר. מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתַּיִם – חַיָּב. כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִים בָּהּ אֶת הַסֵּפֶר – חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל מְנָת לְקַלְקֵל הָעוֹר – חַיָּב, שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ עַל מְקוֹם הַכְּתָב אֶלָּא עַל הַכְּתָב. אֲבָל הַמּוֹחֵק עַל מְנָת לְקַלְקֵל – פָּטוּר. נָפְלָה דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סֵפֶר וּמָחַק אוֹתָהּ, נָפְלָה שַׁעֲוָה עַל גַּבֵּי הַפִּנְקָס וּמָחַק אוֹתָהּ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתוֹת – חַיָּב.
ט. שְׁתֵּי אוֹתוֹת. שתי אותיות. הַמּוֹחֵק וכו'. שהוא מקלקל על מנת לתקן (ראה לעיל א,יח). הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם פָּטוּר. שחייבים רק בכתיבת שתי אותיות. מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה… חַיָּב. שבמחיקה זו הכין מקום לשתי אותיות. כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִים בָּהּ אֶת הַסֵּפֶר חַיָּב. שהשלמת הספר היא פעולה בעלת משמעות, אף בלא שיכתוב שתי אותיות (וראה לעיל ט,יח). שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ עַל מְקוֹם הַכְּתָב אֶלָּא עַל הַכְּתָב. שפעולת הכתיבה (בניגוד למחיקה) אינה נוגעת למצע הכתיבה, אלא לכתיבה עצמה. נָפְלָה דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סֵפֶר וכו'. שמחיקה זו לשם תיקון הספר והפנקס.
י. הַכּוֹתֵב אוֹת כְּפוּלָה פַּעֲמַיִם וְהִיא שֵׁם אֶחָד, כְּגוֹן 'רָר', 'תֵּת', 'גַּג' – חַיָּב. וְהַכּוֹתֵב בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן – חַיָּב, וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי סִמְיוֹנוֹת.
י. אוֹת כְּפוּלָה פַּעֲמַיִם. את אותה האות פעמיים, ולא כתב שתי אותיות שונות זו מזו. שֵׁם אֶחָד. מילה שלמה בעלת מובן. בְּכָל כְּתָב. בכל סוג של כתב (גופן). וּבְכָל לָשׁוֹן. בכל שפה. וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי סִמְיוֹנוֹת. סימנים וסמלים אחרים בעלי משמעות, אף שאינם נקראים כאותיות (כגון סְפרוֹת).
יא. הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב, אוֹ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב, הַמִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיְ"נִין, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת בָּאָרֶץ וְאוֹת אַחַת בַּקּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה, אוֹ שֶׁכָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְאֵינָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה – פָּטוּר. כְּתָבָן בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית אוֹ בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה – חַיָּב.

יא. אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב. סמוך לאותיות שהיו כתובות מכבר. כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב. שכתב שתי אותיות על גבי אותיות הכתובות כבר וחידשן. וְכָתַב שְׁנֵי זַיְ"נִין. שהאות חי"ת מורכבת משני אותיות זי"ן, ולא חיברן. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת. שכתבן בשני חלקים ולא חיברם, ונוצרו לו מכך שתי אותיות. ופטור משום שלא התכוון לכתוב שתי אותיות אלא אחת. בָּאָרֶץ. בצד הרצפה. בַּקּוֹרָה. לצד התקרה. שֶׁהֲרֵי אֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה. לא ניתן לקרוא את שתי האותיות יחד, משום המרחק. בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס. העשוי לוחות קשיחים. בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית. שני קירות הבית הסמוכים זה לזה.

#איור Z6.jpg. כותרת: חילק גג החי"ת ונעשית שני זי"נין#

יב. לָקַח גְּוִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכָתַב עָלָיו אוֹת אַחַת בִּמְדִינָה זוֹ, וְהָלַךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת – חַיָּב, שֶׁבִּזְמַן שֶׁמְּקָרְבָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה, וְאֵינָן מְחֻסָּרִין מַעֲשֶׂה לִקְרִיבָתָן.
יב. גְּוִיל. עור מעובד המשמש לכתיבה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמְּקָרְבָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה וְאֵינָן מְחֻסָּרִין מַעֲשֶׂה לִקְרִיבָתָן. שאת הכתוב על גבי שתי המגילות ניתן לקרוא יחד אם מצמידים אותן זו לזו, בלא מעשה נוסף, בניגוד לאותיות שבשני דפי פנקס וכיוצא בזה, שלא ניתן לקראן ביחד בלא לקצצן מן הפנקס.
יג. הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרִין מִמֶּנָּה תֵּבָה שְׁלֵמָה – פָּטוּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁכָּתַב מ' וְהַכֹּל קוֹרִין אוֹתָהּ 'מַעֲשֵׂר', אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ בִּמְקוֹם מִנְיָן, שֶׁהֲרֵי הִיא כְּמִי שֶׁכָּתַב 'אַרְבָּעִים' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁתַּיִם, כְּגוֹן שֶׁחִלֵּק גַּג הַחֵי"ת וְנַעֲשֵׂית שְׁנֵי זַיְ"נִין – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יג. אוֹת אַחַת… שֶׁקּוֹרִין מִמֶּנָּה תֵּבָה שְׁלֵמָה. שנכתבה כראשי תיבות, נוטריקון. בִּמְקוֹם מִנְיָן. במשמעות של מספר, גימטריה. הַמַּגִּיהַּ. מתקן. וְנַעֲשֵׂית שְׁנֵי זַיְ"נִין חַיָּב. שנמצא שכתב שתי אותיות.
יד. הַכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ, אוֹ לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו, וּמַרְפְּקוֹ – פָּטוּר. אִטֵּר שֶׁכָּתַב בִּימִינוֹ, שֶׁהִיא לוֹ כִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם – פָּטוּר; וְאִם כָּתַב בִּשְׂמֹאלוֹ – חַיָּב. וְהַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה וְכָתַב בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ – חַיָּב. קָטָן אוֹחֵז בַּקֻּלְמוֹס וְגָדוֹל אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב – חַיָּב. גָּדוֹל אוֹחֵז בַּקֻּלְמוֹס וְקָטָן אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב – פָּטוּר.
יד. בִּשְׂמֹאלוֹ וכו'. שאין כך דרך הכתיבה הרגילה. לְאַחַר יָדוֹ. בצד גב ידו. אִטֵּר. שמאלי. קָטָן אוֹחֵז בַּקֻּלְמוֹס וְגָדוֹל אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב חַיָּב וכו'. שאחיזת הקולמוס במקרה זה איננה הפעולה העיקרית, אלא הזזת היד לצורך הכתיבה.
טו. אֵין הַכּוֹתֵב חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד, כְּגוֹן דְּיוֹ וְשָׁחֹר וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְיִכְתֹּב עַל דָּבָר שֶׁמִּתְקַיֵּם הַכְּתָב עָלָיו, כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַכּוֹתֵב בְּדָבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ נִכָּר וְעוֹמֵד, כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת, אוֹ שֶׁכָּתַב בִּדְיוֹ עַל עֲלֵה יְרָקוֹת וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד – פָּטוּר. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָעוֹמֵד עַל דָּבָר הָעוֹמֵד. וְכֵן אֵין הַמּוֹחֵק חַיָּב עַד שֶׁיִּמְחֹק כְּתָב הָעוֹמֵד מֵעַל דָּבָר הָעוֹמֵד.
טו. בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד. חומר שהכתיבה שלו יציבה ומתקיימת (השווה הלכות גירושין ד,א). וְשָׁחֹר. פיח. וְסִקְרָא. צבע אדום. וְקוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס. מיני צבעים המשמשים להכנת דיו (ראה לעיל ט,יד). כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ. שהם חומרים יציבים המתקיימים לאורך זמן. כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. שהכתיבה בהם דהה ונמחית בזמן מועט.
טז. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר; וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲמִימוּת בְּשָׂרוֹ מַעֲבֶרֶת הַכְּתָב לְאַחַר זְמַן – הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִכְתָב שֶׁנִּמְחַק. אֲבָל הַמְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ צוּרַת כְּתָב – פָּטוּר. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב – חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְהָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב – פָּטוּר.
הַמַּעֲבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִקְרָא – חַיָּב שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְאַחַת מִשּׁוּם מוֹחֵק. הֶעֱבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִקְרָא עַל גַּבֵּי סִקְרָא אוֹ סִקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ – פָּטוּר.
טז. עַל בְּשָׂרוֹ. עור האדם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר. חומר המתקיים (לעיל הט"ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲמִימוּת בְּשָׂרוֹ מַעֲבֶרֶת הַכְּתָב וכו'. כלומר מדובר בחומר הנחשב יציב, אלא שהכתב נמחק מחמת סיבה אחרת. אֲבָל הַמְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ צוּרַת כְּתָב פָּטוּר. ואפילו אם השריטה הוציאה דם, שאין דרך כתיבה בכך (פה"מ שבת יב,ד). וְהָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב. יצר צורה של אותיות באמצעות שריטה וכדומה, ופטור מכיוון שאין דרך כתיבה בכך (פירוש קדמון מובא ביד"פ).
הַמַּעֲבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִקְרָא. שחור על האדום, והכתיבה בדיו נחשבת איכותית יותר. אַחַת מִשּׁוּם כּוֹתֵב. שכתב בדיו. וְאַחַת מִשּׁוּם מוֹחֵק. על שמחק את הכתוב בסקרא, שהוא כתב המתקיים (לעיל הט"ו), על מנת לכתוב במקומו. הֶעֱבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וכו'. בכל מקרה שבו לא שיפר את איכות הכתב, הרי זה בכלל כתב על גבי כתב, שפטור (לעיל הי"א).
יז. רוֹשֵׁם – תּוֹלֶדֶת כּוֹתֵב הוּא. כֵּיצַד? הָרוֹשֵׁם רְשָׁמִים וְצוּרוֹת בַּכֹּחַל וּבַשָּׁשַׁר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּיָּרִין רוֹשְׁמִין – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְכֵן הַמּוֹחֵק אֶת הָרָשׁוּם לְתַקֵּן – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק, וְחַיָּב.
הַמְשַׂרְטֵט כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתוֹת תַּחַת אוֹתוֹ שִׂרְטוּט – חַיָּב. חָרָשֵׁי הָעֵצִים שֶׁמַּעֲבִירִין חוּט שֶׁל סִקְרָא עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּנְסֹר בְּשָׁוֶה – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְשַׂרְטֵט. וְכֵן הַגַּבָּלִין שֶׁעוֹשִׂין כֵּן בָּאֲבָנִים כְּדֵי שֶׁיִּפְצַל הָאֶבֶן בְּשָׁוֶה. וְאֶחָד הַמְשַׂרְטֵט בְּצֶבַע אוֹ בְּלֹא צֶבַע – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
יז. רוֹשֵׁם. מצייר. בַּכֹּחַל וּבַשָּׁשַׁר. מיני צבעים.
הַמְשַׂרְטֵט. מסמן שורות על הקלף, כדי ליישר את הכתיבה. כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתוֹת תַּחַת אוֹתוֹ שִׂרְטוּט. שנוהגים לשרטט את השורות לסימון גג האותיות. שֶׁמַּעֲבִירִין חוּט שֶׁל סִקְרָא. מותחים חוט עם צבע אדום לסימון קו הניסור. הַגַּבָּלִין. מסתתי אבן. כְּדֵי שֶׁיִּפְצַל הָאֶבֶן בְּשָׁוֶה. שהאבן תבוקע בקו ישר. אוֹ בְּלֹא צֶבַע. אלא בשריטה בלבד.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק יא

מלאכות שוחט+כותב

הנוטל נשמה חייב משום שוחט. מותר להרוג חיות מסוכנות. המפשיט את העור או מעבדו חייב. המעביר את השיער מעל העור חייב משום מוחק, וכן הממרח שעווה וכדומה חייב משום מוחק. המחתך את העור במידה, וכן החותך חתיכה מעץ או מתכת חייב משום מחתך.
הכותב שתי אותיות חייב, וכן המוחק על מנת לכתוב שתי אותיות חייב. הכותב חייב רק אם כתב את שתי האותיות סמוכות זו לזו. וכן אינו חייב על כתיבת אות אחת אף שמסמלת מילה שלמה. ימני הכותב ביד שמאל או בפה פטור. אין הכותב חייב עד שיכתוב בכתב המתקיים ועל גבי דבר המתקיים. הרושם צורות בעלות משמעות הרי זה תולדת כותב וחייב.

🗯🗯
הרמב"ם כותב שמותר להרוג את היצורים המתהווים מן הגללים או מהפירות שהבאישו, וכן את הכינה הנוצרת מזיעה. בתקופת הרמב"ם האמינו שישנם יצורים שלא נוצרים מזכר ונקבה. חלק מן האחרונים טוענים שכיום שאנו יודעים שאין הדבר כך הדין משתנה, ואסור להרוג יצורים אלו. אחרים כתבו שהכול הולך אחר מה שרואים, וכיוון שלא רואים שהיצורים נוצרים מזכר ונקבה מותר להרגם, וכמו שכתוב ברמב"ם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נחש ארסי – מותר להורגו בשבת?

2.רדף אחריו פודל שנראה לו כמטורף – מותר להורגו?

3.יצא מהבית וראה עקרב ישן ונוחר על המדרגות-מותר לדרוך עליו?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן