ג. כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף – בְּחֶזְקַת בְּרִיאִין הֵן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן טְרֵפָה. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשָּׁחֲטוּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה – אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן אַחַת מִן הַטְּרֵפוֹת, אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת הֶתֵּר, עַד שֶׁיִּוָּלֵד לָהֶן דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ, וְאַחַר כָּךְ בּוֹדְקִין עַל אוֹתוֹ דָּבָר בִּלְבַד.
ד. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁמַט הַגַּף שֶׁל עוֹף – בּוֹדְקִין אֶת הָרֵאָה שֶׁמָּא נִקְּבָה. נָפְלָה הַבְּהֵמָה – בּוֹדְקִין אוֹתָהּ שֶׁמָּא נִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ. נִתְרֹצֵץ עֶצֶם הָרֹאשׁ – בּוֹדְקִין שֶׁמָּא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ. הִכָּה אוֹתָהּ קוֹץ אוֹ נִזְרַק בָּהּ חֵץ אוֹ רֹמַח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְנִכְנַס לַחֲלָלָהּ – חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וּצְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד כָּל הֶחָלָל, שֶׁמָּא נִקַּב אֶחָד מִן הָאֵבָרִים שֶׁתִּטָּרֵף בִּנְקִיבָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. לְפִיכָךְ, רֵאָה שֶׁהֶעֱלָת צְמָחִים, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ סְרָכוֹת כְּמוֹ חוּטִין תְּלוּיִין מִמֶּנָּה וְלַדֹּפֶן, אוֹ לַלֵּב אוֹ לְטַרְפֵּשׁ הַכָּבֵד – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִקְּבָה, וּצְרִיכָה בְּדִיקָה. וְכֵן אִם נִמְצָא בָּהּ אֲבַעְבּוּעַ מָלֵא לֵחָה – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִקַּב סִמְפּוֹן שֶׁתַּחְתָּיו, וְצָרִיךְ בְּדִיקָה.
ז. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים הַנִּרְאִין מִדִּבְרֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא: כְּשֶׁשּׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּהֵמָה אוֹ אֶת הַחַיָּה, קוֹרְעִין אֶת הַטַּרְפֵּשׁ שֶׁל כָּבֵד וּבוֹדְקִין אֶת הָרֵאָה בִּמְקוֹמָהּ: אִם לֹא נִמְצֵאת תְּלוּיָה בְּסִרְכָא, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת סִרְכָא מֵאֹזֶן מֵאָזְנֵי רֵאָה וְלַבָּשָׂר שֶׁבִּמְקוֹם רְבִיצָתָהּ, בֵּין בָּשָׂר שֶׁבֵּין צְלָעוֹת בֵּין בָּשָׂר שֶׁבֶּחָזֶה, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת סִרְכָא מֵאֹזֶן לְאֹזֶן עַל הַסֵּדֶר, אוֹ מִן הָאֵם לָאֹזֶן הַסְּמוּכָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ מַתִּירִין אוֹתָהּ.
יב. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן אֵינָן עַל פִּי הַדִּין, אֶלָּא עַל פִּי הַמִּנְהָג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ בְּמִי שֶׁבָּדַק עוֹף אֶלָּא אִם נוֹלַד לוֹ חֲשַׁשׁ.
יג. מִי שֶׁשָּׁחַט אֶת הַבְּהֵמָה וְקָרַע אֶת הַבֶּטֶן, וְקֹדֶם שֶׁיִּבְדֹּק הָרֵאָה בָּא כֶּלֶב אוֹ גּוֹי וְנָטַל אֶת הָרֵאָה וְהָלַךְ לוֹ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא נְקוּבָה הָיְתָה הָרֵאָה אוֹ שֶׁמָּא דְּבוּקָה הָיְתָה, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין אִסּוּר, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת הֶתֵּר עַד שֶׁיִּוָּדַע בַּמֶּה נִטְרְפָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לִקְרוּם מֹחַ וְלַשִּׁדְרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כָּךְ לֹא נָחוּשׁ לָרֵאָה שֶׁאָבְדָה. וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵין בּוֹ מִנְהָג.
יד. בָּא הַגּוֹי אוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְהוֹצִיא הָרֵאָה קֹדֶם שֶׁתִּבָּדֵק, וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת – נוֹפְחִין אוֹתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָיוּ שָׁם צְמָחִים אוֹ לֹא הָיוּ, מִפְּנֵי פִּשּׁוּט הַמִּנְהָג.
פרק י"א הלכות שחיטה 🔪
ספק טריפה
נולד ספק אם טריפה או לא -אסורה להימכר לגוי. ואם הזכר חי לאחר הטלת הספק עוד 12 חודש, והנקבה ילדה (כמפורט בפרק) – נעשו כשרים.
בסתם שחוטה: בחזקת כשרה ואין חייבים לבודקה, אלא אם יש חשש בודקים את אותו חשש. ונהגו בכל מקרה לבדוק בבהמה את הריאה, ולאסור אם יש סירכא וכדומה.
1.האם נהגו לבדוק את טרפש הבהמה?
2.האם ישנם חלקים שנהגו לבדוק בעוף?
3.הטעם שלא החמירו בסרכות מדולדלות – משום הפסד ממון?
תשובות
1-לא 2-לא 3-כן
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים