פרק י"א, הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אוֹ קָבַע בֵּית הַכִּסֵּא אוֹ מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָבָק וְעָפָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶעָשָׁן אוֹ רֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא אוֹ הָאָבָק וְהֶעָפָר לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁלֹּא יַזִּיקוֹ.
אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרוּחַ הִיא שֶׁמְּסַיַּעַת אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ, וּמוֹלֶכֶת הֶעָפָר אוֹ נְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וְהַמֹּץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמַגִּיעָתָן לַחֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוֹ וְלֹא יַזִּיקוֹ, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ הַמְּצוּיָה, שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו הֵן.
א. מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן. גורן שאינו קבוע, אבל גורן קבוע חייב להרחיק חמישים אמה (כדלעיל י,ב, לח"מ).
וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ הַמְּצוּיָה. אף שאינו מזיק בידיו, אם הנזק נובע מהרוח המצויה, חייב להרחיק. שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו הֵן. כדלעיל י,ה.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ, אִם הוֹלִיכָה הָרוּחַ הַמְּצוּיָה אֶת הַמֹּץ וְהֶעָפָר וְהִזִּיקָה בָּהֶן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, שֶׁהָרוּחַ הִיא שֶׁסִּיְּעָה אוֹתוֹ, וְאֵין נֶזֶק זֶה בָּא מִכֹּחַ הַמַּזִּיק עַצְמוֹ.
ג. הַכּוֹתֵשׁ אֶת הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וּבְעֵת שֶׁמַּכֶּה מְנַדְנֵד חֲצַר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּתְנַדְנֵד כִּסּוּי הֶחָבִית עַל פִּי הֶחָבִית – הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּחִצָּיו, וְחַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יְנַדְנֵד, אוֹ יְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁמַּזֶּקֶת. וְאִם הִזִּיק בְּעֵת הַנִּדְנוּד – חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ בָּא הַנֶּזֶק.
ג. הָרִיפוֹת. גרעיני חיטה שמחלקים אותם לכמה חלקים על ידי כתישה. עַד שֶׁיִּתְנַדְנֵד כִּסּוּי הֶחָבִית עַל פִּי הֶחָבִית. אם יניחו חבית בחצר ינוד המכסה של החבית. שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ בָּא הַנֶּזֶק. שהנזק מגיע באופן ישיר מכתישתו ולא על ידי סיוע של דבר אחר (כרוח וכדומה, כנזכר בהלכה הקודמת).
ד. כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפְּרָקִים שֶׁלְּמַעְלָה, אִם לֹא הִרְחִיק וְרָאָה חֲבֵרוֹ וְשָׁתַק – הֲרֵי זֶה מָחַל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַצְרִיכוֹ לְהַרְחִיק; וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה מִמֶּנּוּ שֶׁמָּחַל, כְּגוֹן שֶׁסִּיַּע עִמּוֹ מִיָּד, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת, אוֹ שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָשָׂה בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה וְשָׁתַק וְלֹא הִקְפִּיד עַל זֶה. שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיק בַּנֶּזֶק זָכָה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר נְזָקִים חוּץ מֵאַרְבַּעַת מִינֵי נְזָקִים אֵלּוּ הָאֲמוּרוֹת בְּפֶרֶק זֶה, שֶׁהֵן: הֶעָשָׁן, וְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא, וְהָאָבָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְנִדְנוּד הַקַּרְקַע; שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֲזָקָה, וַאֲפִלּוּ שָׁתַק הַנִּזָּק כַּמָּה שָׁנִים – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְכוֹפֵהוּ לְהַרְחִיק. וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה – כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְלָמָּה שָׁנוּ נְזָקִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר הַנְּזָקִים? לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹבֶלֶת נֶזֶק מֵאֵלּוּ, וְחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מָחַל, שֶׁהֶזֵּקָן הֶזֵּק קָבוּעַ הוּא. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל בִּנְזָקִים אֵלּוּ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,יב, ז,א, ז,ו, ח,א ועוד.
וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה. כגון בחצר השותפים וכדומה. אבל הפותח חלון או זיז כלפי חצר חברו אף שיכול להזיקו משם בראייה, יש לו חזקה (כדלעיל ז,ו, ח,א, וראה שו"ע חו"מ קנד,ח שנתן טעם לעניין). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,יד.
שָׁנוּ. השתנו. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ. שעשו קניין סודר על המחילה (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם).
ה. מִי שֶׁהֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּם אוֹ נְבֵלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְקוֹמוֹ, וְיָבֹאוּ הָעוֹרְבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּגְלַל הַדָּם וְיֹאכְלוּ, וַהֲרֵי הֵן מְצֵרִין לַחֲבֵרוֹ בְּקוֹלָן וְצִפְצוּפָן אוֹ בַּדָּם שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל הָאִילָנוֹת וּמְלַכְלְכִין פֵּרוֹתֵיהֶן, אִם הָיָה חֲבֵרוֹ קַפְּדָן אוֹ חוֹלֶה שֶׁצִּפְצוּף זֶה מַזִּיקוֹ אוֹ שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ נִפְסָדִין לוֹ בַּדָּם – חַיָּב לְבַטֵּל אוֹתָהּ מְלָאכָה, אוֹ יַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הֶזֵּק מֵחַמָּתוֹ, שֶׁנֶּזֶק זֶה דּוֹמֶה לְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה.
וְכֵן בְּנֵי מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶן אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק, וְהָיוּ הָעָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ וְשָׁתְקוּ – לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה, וְיֵשׁ לָהֶן בְּכָל עֵת לְעַכֵּב וְלוֹמַר: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין', שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ הוּא, כְּמוֹ הֶעָשָׁן וְהָאָבָק. וּבָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
ה. מְלֶאכֶת דָּם. מקיז דם. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ קַפְּדָן. אף על פי שסתם בני אדם אינם מקפידים בדברים אלו, אם אדם זה ידוע כאדם שאין דעתו סובלת דברים אלו ומוחזק בכך, יכול למחות (מ"מ).
מָבוֹי. שאינו מפולש (ראה לעיל ו,יא). וְלֹא מִחוּ בּוֹ שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק. שמלכתחילה יכולים לעכב בידו שלא לעשות זאת שם, אך אם לא מיחו החזיק בדבר אף אם מלאכתו מרעישה (ראה שם הי"ב). וְשָׁתְקוּ. שכניו. לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה. אף שהחזיק לעשות מלאכתו בבית, יכולים למחות בידו שלא למכור שם. וּבָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. באופן הזה.
ו. מִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּנֶזֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה, כְּגוֹן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן אוֹ הֶעֱבִיר אַמַּת הַמַּיִם אוֹ לֹא הִרְחִיק מַה שֶּׁרָאוּי לְהַרְחִיק, וַהֲרֵי הַמַּחֲזִיק טוֹעֵן: 'אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת' אוֹ 'מָחַלְתָּ לִי אַחַר שֶׁרָאִיתָה' אוֹ 'הֻכַּר הַנֶּזֶק וְשָׁתַקְתָּה וְלֹא מִחִיתָה בִּי', וְהַנִּזָּק אוֹמֵר: 'עַכְשָׁיו הוּא שֶׁרָאִיתִי, וְלֹא יָדַעְתִּי מִקֹּדֶם', אוֹ שֶׁאָמַר: 'כְּשֶׁרָאִיתִי מָחִיתִי בְּךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: עַתָּה אַרְחִיק אוֹ אֶסְתֹּם, וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם לְיוֹם כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּע הֶזֵּקְךָ' – בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה, וְאִם לֹא הֵבִיא – יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר.

ו. שֶׁפָּתַח חַלּוֹן. לעיל ז,ו. הֶעֱבִיר אַמַּת הַמַּיִם. לעיל ט,א. מָחַלְתָּ לִי. במפורש. עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה. מכיוון שחזקת נזקים אלו נקנית לאלתר המזיק מוחזק, והניזק המערער על החזקה צריך להביא ראיה (מ"מ). יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵּת. שבועה מתקנת חכמים למי שנתבע וכופר בכול (הלכות הלכות טוען ונטען א,ג).

ז. הֶחֱזִיק בְּנֶזֶק שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה, כְּגוֹן עָשָׁן וּבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְטָעַן הַמַּזִּיק שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל נִזָּק – עַל הַמַּזִּיק לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ, וְאִם לֹא הֵבִיא – יִשָּׁבַע הַנִּזָּק הֶסֵּת שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּךְ, וִיסַלֵּק זֶה הֶזֵּקוֹ.

תקציר הפרק 

🤔 מותר להשתמש בקמין עצים בשכונת מגורים?
על מה אמר הרמב"ם: "אין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו"? – על נזקי עשן, בין היתר, "שהֶזקן הזק קבוע הוא". לכן, אפילו אם שתק האדם הניזוק במשך שנים, הוא יכול לחזור ולהתלונן, ואף לכפות את השכן המזיק להרחיק את הנזק (הלכה ד). אמנם, יש דיון בין האחרונים אם עשן של קמין ביתי הוא בכלל זה או לא, אבל ברור שקמינים פולטים זיהום רב יותר מאשר שאר אמצעי החימום, ובכך מסכנים את בריאות השכנים ופוגעים באיכות חייהם 😰

🤷‍ למכירה: נזק
אם יש דבר שכולנו מנסים להתרחק ממנו ככל היותר הרי אלו הנזקים. מכה קטנה בכנף המכונית, שבר במסך הטלפון או קנס פתאומי – כל אלו יכולים לקלקל לנו את היום… אז מה פירוש דברי הרמב"ם: "כל המחזיק בנזק – זכה בו" (הלכה ד)? מי בכלל רוצה לזכות בנזק?! – אלא שכוונת רמב"ם היא לכך שכאשר אדם עושה פעולה שעלולה לפגוע בשכנו והשכן לא מחה אלא גילה דעתו שהוא מוחל על כך, יש לאדם חזקה וזכות על הפעולה שעשה, ושכנו אינו יכול להתנגד לכך; כך, למשל, אם אדם פתח חלון המשקיף לחצר שכנו והשכן סייע לו לפתוח את החלון או ששתק בזמן שראה אותו פותח את החלון, האדם 'החזיק בחלון וזכה בו' ושכנו אינו יכול להכריח אותו לסתום אותו. 🚧

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קדח בקיר שלו ומצידו השני נפלה תמונה של שכנו – האם חייב לשלם?

2.פתח חנות בביתו ואחרי שנתיים טענו השכנים נגדו- האם חייב לסגור?

3.נזק מוחזק שטוען הניזק שלא מחל עליו – על המזיק להביא ראייה שמחל לו?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן