פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת לִצְמִיתוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" (ויקרא כה,כג). וְאִם מָכַר לִצְמִיתוּת – שְׁנֵיהֶן עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶן מוֹעִילִין, אֶלָּא תַּחֲזֹר הַשָּׂדֶה לִבְעָלֶיהָ בַּיּוֹבֵל.
א. לִצְמִיתוּת. לעולם. שְׁנֵיהֶן. המוכר והקונה.
ב. וְהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה – אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵין חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֶלָּא דָּבָר הַנִּמְכָּר סְתָם אוֹ הַנִּמְכָּר לִצְמִיתוּת.
ג. לֹא יִמְכֹּר אָדָם בֵּיתוֹ אוֹ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹזְרִין אַחַר זְמַן, אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כה,כה, ושם: כִּי). אֲבָל לִמְכֹּר וּלְהַנִּיחַ הַדָּמִים בְּכִיסוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה אוֹ לִקַּח בָּהֶן כֵּלִים וַעֲבָדִים וּבְהֵמָה – אֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא לִמְזוֹנוֹת בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וּמָכַר מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִים,
ג-ד. שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. נחלת אבותיו. וְאִם עָבַר וּמָכַר מִכָּל מָקוֹם… וְדָנִין בַּבַּיִת וכו'. אם בכל זאת מכר בית או שדה אחוזתו שלא לצורך מזונות, המכירה קיימת, ודינם ככל בית או שדה הנמכרים, שחלים עליהם הדינים המפורטים בפרק זה ובפרק הבא.
לְחַשֵּׁב אֶת הַדָּמִים. להעריך את שווי השדה. וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת. לקנות חזרה אפילו אם הקונה אינו מעוניין בכך. מְחַשֵּׁב עִם הַלּוֹקֵחַ עַל הַשָּׁנִים שֶׁאָכַל. עורכים חשבון על פי מספר השנים שהשדה הייתה בחזקת הקונה ואכל את יבולה.
ד. וְדָנִין בַּבַּיִת דִּין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה, וּבַשָּׂדֶה דִּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה.
דִּין מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לְחַשֵּׁב אֶת הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים הַנִּשְׁאָרוֹת לַיּוֹבֵל. וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת – מְחַשֵּׁב עִם הַלּוֹקֵחַ עַל הַשָּׁנִים שֶׁאָכַל, וְגוֹרֵעַ מִדְּמֵי הַמֶּכֶר, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר.
ה. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַר לַיּוֹבֵל עֶשֶׂר שָׁנִים וּמָכַר לוֹ שָׂדֵהוּ בְּמֵאָה דִּינָר. אֲכָלָהּ הַלּוֹקֵחַ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְרָצָה מוֹכֵר לִגְאֹל – נוֹתֵן לוֹ שִׁבְעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר שָׂדֵהוּ. וְכֵן אִם אֲכָלָהּ שֵׁשׁ שָׁנִים – נוֹתֵן לוֹ אַרְבָּעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר שָׂדֵהוּ. לֹא גְּאָלָהּ, אֶלָּא הָיְתָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל – תַּחֲזֹר לַבְּעָלִים בְּלֹא דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ" (ויקרא כה,טו, ושם: בְּמִסְפַּר).
ה. הֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַר לַיּוֹבֵל עֶשֶׂר שָׁנִים. המכירה נעשתה עשר שנים לפני היובל. וּמָכַר לוֹ שָׂדֵהוּ בְּמֵאָה דִּינָר. ואם כן שווי כל שנה עשרה דינרים.
ו. מְכָרָהּ לוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת, וּלְאַחַר שָׁנִים גְּאָלָהּ – אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'הַחֲזִירָהּ לִי מְלֵאָה פֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ'. לְפִיכָךְ, אִם מְכָרָהּ לוֹ מְלֵאָה פֵּרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְאָלָהּ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים, וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶלָּא לְפִי שְׁתֵּי שָׁנִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי הַשָּׁנִים" (ויקרא כז,יח) – לֹא עַל פִּי הַתְּבוּאוֹת.
ז. הַקָּנִים וְהַזְּמוֹרוֹת וּפֵרוֹת שִׁקְמָה שֶׁבְּתוֹכָהּ – הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ, כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ. אֲבָל אִילָן שֶׁנִּכְסַח אוֹ שֶׁיָּבַשׁ – שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בְּדָמָיו קַרְקַע, וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ עַד שֶׁתִּגָּאֵל הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ.
ז. וּפֵרוֹת שִׁקְמָה. קורות וענפי השקמה. הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ. דינם כפירות אף על פי שאינם נאכלים. שֶׁנִּכְסַח. שנכרת. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ. למוכר אסור להשתמש בעץ להסקה וכדומה, מפני שהקרקע וכל אשר בה בחזקת הקונה. ולקונה אסור, מפני שעץ הנמכר יחד עם הקרקע דינו כקרקע שחוזרת לבעלים. יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בְּדָמָיו קַרְקַע. ימכרו את העץ ויקנו במקומו קרקע. עַד שֶׁתִּגָּאֵל הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ. אם המוכר ישיג כסף ויגאל את השדה מיד הלוקח לפני היובל, יוכל הוא ליהנות מהפירות הצומחים בקרקע שנלקחה תמורת העץ היבש, עד שקרקע זו תחזור לבעליה ביובל (מרכה"מ).
ח. הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּנְטָעָהּ אִילָנוֹת וְהִשְׁבִּיחָה – כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, שָׁמִין שֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְנוֹתֵן בַּעַל הַשָּׂדֶה דְּמֵי הַשֶּׁבַח לַלּוֹקֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת" (ויקרא כה,לג) – מִמְכָּר חוֹזֵר וְאֵין הַשֶּׁבַח חוֹזֵר.
ח. שָׁמִין שֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ. מעריכים את עליית ערך השדה בעקבות נטיעת האילנות.
ט. הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ" (ויקרא כה,טו). וַאֲפִלּוּ רָצָה הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה" (שם) – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַמְּכִירָה.
ט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ט. אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. המוכר רשאי לקנות חזרה רק לאחר שעברו שנתיים מזמן המכירה. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה. ומכאן שגם על הקונה מוטל חיוב שקניית השדה תהיה ל"מספר שנים". מֵעֵת לְעֵת. מתאריך המכירה עד לתאריך זה כעבור שנתיים.
י. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל הַלּוֹקֵחַ שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים וְאַחַר כָּךְ יִגְאַל, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁנֵי תְבוּאֹת" (שם). לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׁנִים שְׁבִיעִית אוֹ שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ יֵרָקוֹן – אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן.
י. שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת. יבול של שנתיים. שִׁדָּפוֹן. מכת יובש בתבואה. יֵרָקוֹן. נראה כי מדובר בתוצאה של השידפון שהשיבולים מקבלות מראה ירוק הנוטה לצהוב, הגורם לנביטה מוקדמת של השיבולים לפני הבשלת הגרעינים (ראה דעת מקרא עמוס ד,ט, ספראי תענית ג,ה).
יא. הִנִּיחָהּ הַלּוֹקֵחַ בּוּרָה שָׁנָה וַאֲכָלָהּ שָׁנָה, אוֹ אֲכָלָהּ שָׁנָה וְנָרָהּ שָׁנָה לְזָרְעָהּ וְלֹא זְרָעָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִים לַמִּנְיָן.
מְכָרָהּ בִּשְׁנַת יוֹבֵל עַצְמָהּ – אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת, וְהַדָּמִים חוֹזְרִין לַבְּעָלִים.
יא. בּוּרָה. לא מעובדת. וְנָרָהּ. חרש אותה.
יב. מְכָרָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל – הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה אַחַר הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁנֵי תְבוּאֹת" (ויקרא כה,טו).
יב. מְכָרָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל. שנה שעולה מן המניין (שהרי השביעית שלפני היובל אינה מן המניין כדלעיל ה"י). הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה אַחַר הַיּוֹבֵל. הקונה מחזיק בקרקע שנה אחת אחר היובל כדי להשלים שנתיים, ואחר כך מחזירה למוכר שהרי היובל הפקיע את זכותו.
יג. מָכַר נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם אוֹ סְלָעִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִזְרִיעָה – הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת" (ויקרא כה,טו, ושם: בְּמִסְפַּר) – שָׂדֶה הָרְאוּיָה לִתְבוּאָה הִיא שֶׁאֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֶלָּא אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם לֹא גְּאָלָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִזְרִיעָה – חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל.
יג. נְקָעִים. בורות. בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. לפני שעברו שנתיים מהמכירה. חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל. שגם קרקע כזו נחשבת שדה אחוזה.
יד. מָכַר אִילָנוֹת – אֵין נִגְאָלִין לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי רְאוּיִין לִתְבוּאוֹת. וְאִם לֹא גְּאָלָן – אֵינָן חוֹזְרִין לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כה,כז; כה,כח) – וְלֹא לָאִילָנוֹת.
יד. מָכַר אִילָנוֹת. ללא הקרקע (רדב"ז, והשווה לעיל ה"ז). שֶׁהֲרֵי רְאוּיִין לִתְבוּאוֹת. מפיקים יבול. ואילנות סרק נגאלים מיד (רדב"ז).
טו. מָכַר שָׂדֵהוּ לָרִאשׁוֹן, וּמְכָרָהּ רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי וְשֵׁנִי לַשְּׁלִישִׁי, אֲפִלּוּ מֵאָה – בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחֲזֹר לְאָדוֹן רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ" (ויקרא כז,כד).
טז. מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמֵאָה דִּינָר וּמְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם, וְרָצָה הָאָדוֹן לִגְאֹל – אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ" (שם כה,כז).
מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וּמְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמֵאָה – הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב עִם הָאַחֲרוֹן. וְכֵן אִם מְכָרָהּ בְּמֵאָה וְהִשְׁבִּיחָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמָאתַיִם – מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁמָּכַר. וְאִם מְכָרָהּ בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיפָה וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמֵאָה – מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁהִיא. לְעוֹלָם מְיַפִּין כֹּחַ הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּמְרֵעִין כֹּחַ הַלּוֹקֵחַ.
טז. אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן. חישוב הסכום שצריך האדון לתת על מנת לגאול (כמבואר לעיל ה"ד וה"ה), נעשה על פי הסכום שקיבל מהקונה הראשון.
וְהִכְסִיפָה. פחת ערכה. לְפִי מַה שֶּׁהִיא. לפי ערכה כעת. לְעוֹלָם מְיַפִּין כֹּחַ הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה. כיוון שנאלץ למכור שדה אחוזתו מחמת דוחק כלכלי (פה"מ ערכים ט,ב).
יז-יח. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אינו רשאי לגאול את שדהו אלא בהסכמת הקונה (פה"מ ערכים ט,ב). וְאִם רָצוּ קְרוֹבָיו לִגְאֹל גּוֹאֲלִין. בעל כרחו של קונה. קְרוֹבָיו. מצד אביו, שראויים לירשו (ד"א). אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ. נאמר ביחס למוכר עצמו לגוי, ומשם נלמד לשאר הגאולות שכל הקרובים יכולים לגאול (יד"פ).
יז. הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְהָיוּ לוֹ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת, וּמָכַר מֵאוֹתָן הַשָּׂדוֹת כְּדֵי לִגְאֹל שָׂדֶה שֶׁמָּכַר – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כו) – עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר. וְכֵן אִם לָוָה לִגְאֹל – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ" (שם) – לֹא שֶׁיִּלְוֶה.
יח. מָצָא מְעַט וְרָצָה לִגְאֹל חֲצִי שָׂדֶה שֶׁמָּכַר – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" (שם) – אוֹ גּוֹאֵל אֶת כֻּלָּהּ אוֹ אֵינוֹ גּוֹאֵל. וְאִם רָצוּ קְרוֹבָיו לִגְאֹל – גּוֹאֲלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ" וכו' (שם כה,מט).
יט. הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ מַתָּנָה – הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לוֹ בַּיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" וכו' (ויקרא כה,יג) – לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה.
כ. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ – כְּלָקוֹחוֹת הֵן, וּמַחֲזִירִין זֶה לָזֶה חֶלְקוֹ בַּיּוֹבֵל וְלֹא תִּבְטַל חֲלֻקָּתָן מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן הַבְּכוֹר וְהַמְיַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו – מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל חֵלֶק שֶׁנָּטַל וְנוֹטֵל הַחֵלֶק שֶׁכְּנֶגְדוֹ.
כ. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ. שחילקו ביניהם את נחלת אביהם שקיבלו בירושה. כְּלָקוֹחוֹת הֵן. כל אחד מהם נחשב כקונה את חלקו מהשני. וּמַחֲזִירִין… וְלֹא תִּבְטַל חֲלֻקָּתָן מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. אינם צריכים לעשות חלוקה חדשה, אלא רק להחליף ביניהם את החלקים עד היובל הבא (ריק"ו, כס"מ וערוה"ש לב,יג, וראה פירוש נוסף בפסקים ושיטות). הַבְּכוֹר. שיורש חלק כפול. וְהַמְיַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו. הנושא אשת אחיו שמת ללא בנים, שאף הוא מקבל חלק כפול (הלכות נחלות ג,ז). מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל וכו'. נותן לאֶחָיו את חלקו הכפול, ומקבל מהם חלק כפול אחר.
כא. אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵיהֶם, עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה וְאֵינוֹ מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל. וְאִם יָרַשׁ מִמֶּנָּה בֵּית הַקְּבָרוֹת – יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה, מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה, וְיִתְּנוּ לוֹ דָּמֶיהָ. וּמְנַכִּין לוֹ מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ, שֶׁהֲרֵי חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ.
כא. אַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵיהֶם. חכמים תיקנו שהבעל יורש את אשתו (הלכות אישות יב,ג). עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה וְאֵינוֹ מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל. חכמים נתנו לירושת הבעל תוקף של ירושה מדין תורה שאינה חוזרת ביובל. יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. יחזיר למשפחת אשתו, שכן בני משפחתה נקברו שם, ואם המקום יצא מרשותם נחשב הדבר לגנאי. וְיִתְּנוּ לוֹ דָּמֶיהָ וכו'. ישלמו לו את מחיר בית הקברות, חוץ מהמחיר של קבר אשתו. שֶׁהֲרֵי חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ. וחייב לשאת בהוצאות הכרוכות בכך (שם יד,כג-כד).

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות שמיטה ויובל

שדה אחוזה

בפרק הקודם למדנו שכחלק ממצוות היובל, השדות חוזרות לבעליהן – מצוות 'גאולת קרקעות'. בפרקנו מבאר הרמב"ם מצווה זו, שבעצם מכילה שתי מצוות, מצוות עשה 'ליתן גאולה לארץ בשנה זו', ומצוות לא תעשה 'שלא תמכר הארץ לצמיתות'. בתחילת הפרק מבאר הרמב"ם את איסור מכירת הארץ לצמיתות וההגבלות שבמכירתה.
בשאר הפרק דן בהשלכות הממוניות של מצווה זו: חישוב ערך השדה והדברים הכלולים במכירה, הגבלות בזמן גאולת השדה, הגבלות בדרך גאולת השדה, מתנה וירושה.

לכתחילה אין למכור בית ושדה אחוזה, ובכל מקרה הם חוזרים ביובל לבעלים הראשון. ויכול הבעלים לגאול את השדה מהקונה אחר שנתיים מהמכירה, לפי חשבון השנים ליובל (כמפורט בפרק). היורש מאשתו, אינו מחזיר ביובל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זרעים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שדה שנמכרה לזמן מוגבל -האם יוצאת ביובל?

2.שדה שנמכרה שנה לפני היובל-האם הקונה אוכל ממנה לאחר היובל?

3.האם ניתן לגאול חצי שדה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן