פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַתְּרוּמָה נִתֶּנֶת לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, שֶׁהַסִּיכָה כַּשְּׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו" (תהלים קט,יח), וְהַשְּׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וְלִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. וְלֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר, וּמַדְלִיק אֶת הַטָּמֵא, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּכָל מָקוֹם.
א. שֶׁהַסִּיכָה כַּשְּׁתִיָּה… וְהַשְּׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. לגבי תרומה נאמרה בתורה כמה פעמים לשון אכילה (ויקרא כב), ופירשו חכמים ששתייה בכלל אכילה, והוסיפו על פי הכתוב בתהלים שסיכה כשתייה. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שֶׁמֶן שְׂרֵפָה. מאחר שאין לו שימוש אחר חוץ מהדלקה (וראה דיניו לקמן הל' טז-יט).
ב. תְּמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה – מֻתָּר לְחַבֵּץ אוֹתָן וּלְקַבְּצָן כְּעִגּוּל הַדְּבֵלָה, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שֵׁכָר. וְכֵן אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ, וְלֹא תַּפּוּחִים יַיִן, וְלֹא פֵּרוֹת הַסְּתָו חֹמֶץ, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבְּרִיָּתָן בִּתְרוּמָה, חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד.
עָבַר וְעָשָׂה הָאֹכֶל מַשְׁקֶה – הֲרֵי זֶה שׁוֹתֵהוּ. וְזָר שֶׁאָכַל דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁגָגָה – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם אָכַל בְּמֵזִיד – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ב. מֻתָּר לְחַבֵּץ אוֹתָן. למעוך ולדבק אותן. הַדְּבֵלָה. תאנים מדובקות. וְלֹא פֵּרוֹת הַסְּתָו. ענבים שמבשילים בעונת הסתיו. חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. שליין ושמן יש חשיבות מיוחדת, והדרך לגדל זיתים וענבים לצורך סחיטתם.
הֲרֵי זֶה שׁוֹתֵהוּ וְזָר שֶׁאָכַל וכו'. אף ששינה אותם למשקה אינם מותרים לזר, אך פטור מחומש ומלקות מכיוון שחייב רק על אכילה שעליה נצטוו הכהנים (ערוה"ש פא,א). אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. חומש (פה"מ תרומות יא,ב), אבל חייב בקרן שהרי חיסר את ממונו של הכהן (ראה לעיל י,יא).
ג. אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת לְתוֹךְ הַמֻּרְיָס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן, אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמֻּרְיָס. וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִכְּלַל מַאֲכָלוֹת וְעוֹשֵׂהוּ שֶׁמֶן מִשְׁחָה, אֲבָל מְעָרְבִין יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ לְאָכְלָן.
ג. דְּבֵלָה. גוש של תאנים דרוסות. וּגְרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות. הַמֻּרְיָס. מִתבל מלוח עשוי מציר דגים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן. מכיוון שנהוג לסחטם לאחר השרייה ולהשליכם, ואין להפסיד תרומה (לקמן יב,א). אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמֻּרְיָס. כדי לשפר את טעמו, כי היין עצמו משמש לאכילה (ריק"ו). וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן וכו'. לא יוסיף לו חומרי ריח וכדומה שהופכים אותו למשחה רפואית, מפני שבכך מוציאו מכלל מאכל. אֲבָל מְעָרְבִין יַיִן וכו'. מותר לערב שמן ויין ותבלינים לצורך אכילה.
ד. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ.
אֵין כּוֹבְשִׁין בְּצָלִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּחֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד הַחֹמֶץ. אֵין מְעָרְבִין תְּבוּאָה בְּקִטְנִית. וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ זֶה מִזֶּה כְּשֶׁכּוֹבְרִין אוֹתוֹ – מְעָרְבִין. וּמִשֶּׁחָרְבָה אֶרֶץ יְהוּדָה, הִתְחִילוּ לְעָרֵב תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית, אֲבָל לֹא תְּבוּאָה בְּקִטְנִית.
ד. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. מבחינה כמותית, אף שהבישול מוסיף לו טעם וריח (פה"מ יא,א).
אֵין מְעָרְבִין תְּבוּאָה בְּקִטְנִית. מכיוון שהתבואה חשובה יותר ועצם העירוב שלה ברוב קטנית מהווה הפסד שלה (רדב"ז). וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ זֶה מִזֶּה כְּשֶׁכּוֹבְרִין אוֹתוֹ. שאפשר להפריד בין המינים בכברה. וּמִשֶּׁחָרְבָה אֶרֶץ יְהוּדָה הִתְחִילוּ לְעָרֵב תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית. לאחר החורבן, מחמת העניות לא הקפידו על עירוב בחולין, ולכן התירו לעשות כן אף בתרומה (רדב"ז).
ה. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּרַקְּדִין אֶת הַקֶּמַח בַּחֻלִּין, כָּךְ נוֹהֵג הַכֹּהֵן בַּתְּרוּמָה: מְרַקֵּד לֶאֱכֹל, וּמַשְׁלִיךְ אֶת הַמֻּרְסָן. הֲרֵי שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת סֹלֶת מְנֻפָּה בְּנָפִיּוֹת הַרְבֵּה, עַד שֶׁיּוֹצִיא קַב אוֹ קַבַּיִם מִן הַסְּאָה – לֹא יַשְׁלִיךְ אֶת הַשְּׁאָר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, אֶלָּא יַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע.
ה. שֶׁמְּרַקְּדִין. ריקוד הוא אחד משלבי ניפוי הקמח מפסולת. וּמַשְׁלִיךְ אֶת הַמֻּרְסָן. הפסולת הגסה של התבואה הנשארת מעורבת בקמח, ומורסן אינו נאכל בפני עצמו (וראה הי"ב). לַעֲשׂוֹת סֹלֶת מְנֻפָּה בְּנָפִיּוֹת הַרְבֵּה. לנפות את הקמח פעמים רבות כדי לעשותו סולת נקייה. עַד שֶׁיּוֹצִיא קַב אוֹ קַבַּיִם מִן הַסְּאָה. קב הוא שישית מסאה. אֶת הַשְּׁאָר. שהוא קמח פחות עדין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה. ויש בהשלכתו איבוד תרומה (פה"מ תרומות יא,ה).
ו. שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה – אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם, וְאֵין סָכִין בּוֹ מִנְעָל וְסַנְדָּל, וְלֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ וְהִיא בְּתוֹךְ מִנְעָל וְסַנְדָּל. אֲבָל סָךְ אֶת רַגְלוֹ וְלוֹבֵשׁ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַּנְדָּל, וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קְטָבוּלְיָא חֲדָשָׁה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִסּוֹכִין – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל לֹא יִתֵּן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי טַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִתְעַגֵּל עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדוֹ.
ו. אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. אסור למרחו על תנור וכיריים חדשים כדי לחזקם. וְאֵין סָכִין בּוֹ מִנְעָל וְסַנְדָּל. כדי לרככם. אֲבָל סָךְ אֶת רַגְלוֹ וְלוֹבֵשׁ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַּנְדָּל. והם מתרככים ממילא מהשמן שעל רגלו. וּמִתְעַגֵּל. שוכב ומטה את עצמו מצד לצד. קְטָבוּלְיָא. שטיח עור המשמש לשכיבה. חֲדָשָׁה. שצריכה ריכוך. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִסּוֹכִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מאחר שכבר סך אותו על גופו (וראה לקמן הל' ח-ט; וראה גם הלכות שמיטה ה,ז). לֹא יִתֵּן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי טַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִתְעַגֵּל עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדוֹ. אפילו כשנותן על לוח שיש שאינו בולע כלום אסור, מפני שחלק מהשמן אינו נבלע בגופו והולך לאיבוד. וכל שכן שלא ייתן על קטבוליא חדשה שהרי חלק מהשמן נבלע בה וזהו שימוש שלא הותר בתרומה (ריק"ו). טַבְלָה. משטח, לוח.
ז. כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, אֲפִלּוּ פֵּרוֹת – צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה. וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ נֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינָהּ צְרִיכָה נְטִילַת יָדַיִם, כַּחֻלִּין. וְאֵין סָכִין שֶׁמֶן תְּרוּמָה בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת. נָפַל עַל גַּבֵּי בְּשָׂרוֹ – מְפַשְׁפְּשׁוֹ בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת. אֲבָל סָכִין אֶת הַקָּטָן בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה, שֶׁהַנּוֹלָד – כָּל שִׁבְעָה אֵינוֹ חָשׁוּב עָרֵל.

ז. אֲפִלּוּ פֵּרוֹת. ולא רק פת תרומה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות ח,ח. וְאֵין סָכִין שֶׁמֶן תְּרוּמָה בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת. בידיים טמאות, מפני שמטמאות את השמן, אלא צריך ליטול ידים לפני כן. נָפַל עַל גַּבֵּי בְּשָׂרוֹ מְפַשְׁפְּשׁוֹ בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת. מותר לשפשפו ללא נטילת ידיים מכיוון שכבר אין לשמן דין תרומה (ערוה"ש סא,כב, וראה לקמן ה"ח). בְּתוֹךְ שִׁבְעָה. בשבעת הימים הראשונים ללידתו. אֵינוֹ חָשׁוּב עָרֵל. מכיוון שחייב במילה רק ביום השמיני, שאם היה ערל אסור בתרומה (לעיל ז,י).

ח. סָךְ הוּא הַכֹּהֵן עַצְמוֹ בְּשֶׁמֶן, וּמֵבִיא בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל וּמַעְגִּילוֹ עַל גַּבָּיו. וְאִם סָךְ עַצְמוֹ בְּשֶׁמֶן וְנִכְנַס לַמֶּרְחָץ – מֻתָּר הַזָּר לִמְשׁוֹתוֹ בַּמֶּרְחָץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִסּוֹךְ מִמֶּנּוּ.
ח. וּמֵבִיא בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל וכו'. מכיוון שהוא כבר מחולל מקדושתו לאחר שהשתמש בו (בבלי כריתות ז,א). וּמֵבִיא בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל. לאו דווקא, שגם לאדם אחר מותר ליהנות מהשמן כעת מכיוון שהוא מחולל (רדב"ז, ריק"ו). וּמַעְגִּילוֹ עַל גַּבָּיו. מגלגלו מצד לצד על גבי גופו וגם גופו ניסוך. מֻתָּר הַזָּר לִמְשׁוֹתוֹ בַּמֶּרְחָץ. למשוח את גוף הכהן בשמן ולעסותו.
ט. כֹּהֶנֶת שֶׁחָפְפָה רֹאשָׁהּ בְּתִלְתָּן שֶׁל תְּרוּמָה – אֵין הַיִּשְׂרְאֵלִית מֻתֶּרֶת לָחוֹף אַחֲרֶיהָ, אֲבָל מַעְגִּילָה שְׂעָרָהּ בִּשְׂעָרָהּ. וּמִפְּנֵי מָה הֻתְּרוּ הַכֹּהֲנִים לָחֹף שְׂעָרָן בְּתִלְתָּן שֶׁל תְּרוּמָה? מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם.
ט. אֵין הַיִּשְׂרְאֵלִית מֻתֶּרֶת לָחוֹף אַחֲרֶיהָ. מכיוון שתלתן עומד בעינו ואינו כשמן שניסך (ערוה"ש פא,כא). אֲבָל מַעְגִּילָה שְׂעָרָהּ בִּשְׂעָרָהּ. משפשפת הישראלית שערה בשער הכהנת כדי שמי התלתן יגיעו לשערה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם. ולפיכך מותר להשתמש בו לכתחילה באופן המפסידו (לסיבת חיובו בתרומה אף שאינו מאכל אדם, ראה לעיל ב,ח).
י. עֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת, וְעֻקְצֵי הַכְּלֵיסִין וְהֶחָרוּבִין, וּמְעֵי אֲבַטִּיחַ, וּקְלִפֵּי אֲבַטִּיחַ, וּקְלִפֵּי אֶתְרֹג, וּקְלִפֵּי מְלָפְפוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אֹכֶל, וּקְנֹבֶת יָרָק שֶׁמַּשְׁלִיכִין בַּעֲלֵי בָּתִּים – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְזָרִים. אֲבָל קְנֹבֶת יָרָק שֶׁמְּקַנְּבִין הַגַּנָּנִים – מֻתֶּרֶת לְזָרִים.
קְלִפֵּי פּוֹלִין וְשֻׁמְשְׁמִין: אִם יֵשׁ בָּהֶן אֹכֶל – אֲסוּרִין; אֵין בָּהֶן אֹכֶל – מֻתָּרִין.
י. עֻקְצֵי תְּאֵנִים וכו'. קצה הפרי שבו הוא מחובר לעץ. הַכְּלֵיסִין. ראה לעיל ג,ג. וּמְעֵי אֲבַטִּיחַ. גרעינים ורוטב שבתוכו. וּקְנֹבֶת יָרָק שֶׁמַּשְׁלִיכִין בַּעֲלֵי בָּתִּים. קצוות שחותכים מהירק לפני הבישול. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְזָרִים. בגלל חיבורם לפרי יש בהם מעט אוכל (מלאכת שלמה תרומות יא,ד) או מפני שכשיפרידם ייתלש חלק מהפרי (משנה ראשונה שם). אֲבָל קְנֹבֶת יָרָק שֶׁמְּקַנְּבִין הַגַּנָּנִים מֻתֶּרֶת לְזָרִים. מכיוון שחותכים את החלק הרקוב.
קְלִפֵּי פּוֹלִין וְשֻׁמְשְׁמִין וכו'. וכן ביחס לקדושת שביעית (ראה הלכות שמיטה ה,כא ובפסקים ושיטות שם).
יא. גַּרְעִינֵי אֶתְרֹג – מֻתָּרִין. גַּרְעִינֵי זֵיתִים וּתְמָרִים וְחָרוּבִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כְּנָסָן הַכֹּהֵן – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְזָרִים. וּשְׁאָר הַגַּרְעִינִין: בִּזְמַן שֶׁכְּנָסָן וְיֵשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית לִמְצֹץ אוֹתָן – אֲסוּרוֹת לְזָרִים; וְאִם הִשְׁלִיכָן – מֻתָּרוֹת.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כְּנָסָן הַכֹּהֵן. אלא השליכם. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְזָרִים. מכיוון שנשארת עליהם לחלוחית הראויה למציצה. וּשְׁאָר הַגַּרְעִינִין… וְאִם הִשְׁלִיכָן מֻתָּרוֹת. בשאר גרעיני הפירות החשבת הלחלוחית כאוכל תלויה בדעתו.
יב. הַסֻּבִּין שֶׁל חִטִּין חֲדָשׁוֹת – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם; וְשֶׁל חִטִּים יְשָׁנוֹת – מֻתָּר. וְעַד מָתַי נִקְרְאוּ חֲדָשׁוֹת? כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִין לַחְבֹּט בֵּין הַגְּרָנוֹת.
יב. הַסֻּבִּין. הפסולת העדינה של גרעיני התבואה. כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִין לַחְבֹּט בֵּין הַגְּרָנוֹת. כל זמן שעוסקים בחביטת התבואה בגרנות לשם הפרדת הגרעינים.
יג. הַנִּצּוֹלוֹת וְהָרַקְבָּנִיּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה – אֲסוּרוֹת, וְאִם הֶעֱלוּ אָבָק – מֻתָּרוֹת.
שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם – הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים, וְהַשְּׁלִישִׁי מֻתָּר. וְאִם לֹא נָתַן מַיִם, אֶלָּא מְסַנֵּן הַיַּיִן מֵעַל הַשְּׁמָרִים בִּלְבַד – אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר לְזָרִים.
יג. הַנִּצּוֹלוֹת וְהָרַקְבָּנִיּוֹת. ריקבון לח או יבש של פירות (יד"פ). וְאִם הֶעֱלוּ אָבָק. עובש, שאז כבר אינן נאכלות כלל.
שְׁמָרִים. שמרי יין. שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם. כדי למצות את היין שנשאר בהם. הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים. אם מיצה וחזר ומיצה המים אסורים בגלל היין המעורב בהם. וְהַשְּׁלִישִׁי מֻתָּר. המיצוי השלישי מותר מכיוון שהיין שמעורב במים קלוש. וְאִם לֹא נָתַן מַיִם אֶלָּא מְסַנֵּן הַיַּיִן מֵעַל הַשְּׁמָרִים. אם אינו ממצה את היין בעזרת מים אלא מניח את השמרים במסננת כדי שהיין יטפטף מהם. אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר לְזָרִים. מכיוון שכולו יין.
יד. מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְּרוּמָה – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לְתוֹכָהּ חֻלִּין, אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ, אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין.
יד. מְגוּרָה. מחסן תבואה, אוצר. מְכַבֵּד. מטאטא. וּמְטַפֵּחַ. אוסף, סופג.
טו. הַמְעָרֶה כַּד שֶׁל שֶׁמֶן תְּרוּמָה – הֲרֵי זֶה מְעָרֶה עַד שֶׁיִּפְסֹק הָעַמּוּד וְיַתְחִיל הַשֶּׁמֶן לִנְטֹף מְעַט מְעַט. וְכֵיוָן שֶׁנִּטֵּף שָׁלֹשׁ טִפִּין זוֹ אַחַר זוֹ – דַּיּוֹ, וּמֻתָּר לִתֵּן לְתוֹךְ הַכַּד שֶׁמֶן חֻלִּין. הֲרֵי שֶׁלֹּא נָתַן, אֶלָּא הִנִּיחַ הַכַּד עַד שֶׁמִּצֵּת – אוֹתָהּ הַתַּמְצִית תְּרוּמָה.
טו. הַמְעָרֶה. היוצק. הָעַמּוּד. הזרם הרצוף. דַּיּוֹ. ואין מתחשבים בשאריות. הֲרֵי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא וכו'. אם השאיר את הכד הריק נוטה על צדו ושאריות השמן התקבצו, דינן כתרומה.
טז. מְמַלֵּא הַכֹּהֵן נֵר שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְנוֹתְנוֹ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בּוֹ לָעֲלִיָּה וּלְהִכָּנֵס לַחֶדֶר לַעֲשׂוֹת בּוֹ צָרְכֵי כֹּהֵן, אֲבָל לֹא צָרְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ – מֻתָּר.
טז. שֶׁמֶן שְׂרֵפָה. שמן תרומה טמאה. וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ. ומשתמש בנר לצורך השותפות.
יז. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה אוֹרֵחַ אֵצֶל כֹּהֵן וְהִדְלִיק לוֹ נֵר שֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְעָמַד הַכֹּהֵן וְהָלַךְ לוֹ – אֵינוֹ חַיָּב לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּר, עַד שֶׁיִּתְכַּבֶּה מֵאֵלָיו. וְטוֹבֵל יִשְׂרָאֵל הַפְּתִילָה בְּנֵר הַכֹּהֵן וּמַדְלִיקָהּ לֵילֵךְ בָּהּ.
יז. אֵינוֹ חַיָּב לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּר. מכיוון שהודלק בהיתר. וְטוֹבֵל יִשְׂרָאֵל הַפְּתִילָה בְּנֵר הַכֹּהֵן וּמַדְלִיקָהּ לֵילֵךְ בָּהּ. שזה דבר שאין מקפידים בו כלל (מער"ק; וראה רדב"ז ומל"מ שהסבירו באופנים נוספים).
יח. בְּקָרוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה עוֹמֵד אֵצֶל בְּקָרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכִלְיוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה נֶאֱרָג אֵצֶל כִּלְיוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה מַדְלִיק עֲלֵיהֶן שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. וְכֵן מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ שֶׁמֶן חֻלִּין לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה – מַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן.
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה עַל גַּבֵּי הַחוֹלִים בִּרְשׁוּת כֹּהֵן.
יח. וְכִלְיוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה נֶאֱרָג אֵצֶל כִּלְיוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בגדי כהן שנארגים באותו מקום שנארגים בגדי ישראל. הֲרֵי זֶה מַדְלִיק עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. אין צריך לבקש רשות מפורשת מהכהן שהרי גם לכהן מגיעה הנאה מההדלקה. וְכֵן מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת… שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. משום שיש בכך מצווה וצורך הרבים. ויש מפרשים שההיתר הוא משום שגם הכהן נהנה מכך (ראה רדב"ז וריק"ו). וּבַמְּבוֹאוֹת. סמטאות. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ שֶׁמֶן חֻלִּין לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. משום שיש בכך 'פרסומי ניסא' (רדב"ז). ויש מפרשים משום שממילא אסור ליהנות בשמן הזה (ד"א).
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה עַל גַּבֵּי הַחוֹלִים. בשביל חולה, שיש בכך צורך מצווה (פה"מ תרומות יא,י). בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. רק ברשות כהן, מכיוון שאין בכך צורך רבים או הנאה לכהן.
יט. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וְהִיא לְמוּדַת לָבֹא אֵצֶל אָבִיהָ – מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ.
מֻתָּר לְכֹהֵן לְהַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵפָה אֲפִלּוּ בְּבֵית הָאָבֵל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁיֵּשׁ שָׁם עִרְבּוּב, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְתַּפְּקוּ מִמֶּנּוּ: בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה – מִפְּנֵי נִקְיוֹן כְּלֵיהֶם אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, וּבְבֵית הָאָבֵל – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן פְּנַאי מִפְּנֵי הָאִבּוּל.
יט. לְמוּדַת. מורגלת. מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. משמן שרפה, הואיל והיא נהנית ממנו.
שֶׁיֵּשׁ שָׁם עִרְבּוּב. אף שיש במקומות אלו משרתים רבים שמתעסקים בציבור שמתאסף שם, ויש מקום לחשוש שיטעו ויבואו לשימוש אסור בשמן השרפה (פה"מ תרומות יא,י). יִסְתַּפְּקוּ. ייטלו לצרכם.
כ. הַזּוֹרֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה: בְּשׁוֹגֵג – יוֹפַךְ, וּבְמֵזִיד – יְקַיֵּם. וְאִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ – בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג, יְקַיֵּם. וְאִם הָיָה פִּשְׁתָּן – אֲפִלּוּ הֵבִיא שְׁלִישׁ וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, יוֹפַךְ; קְנָס קָנְסוּ בּוֹ, שֶׁלֹּא יִזְרַע וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת בְּעֵצָיו.
כ. הַזּוֹרֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה וכו'. חכמים גזרו שאם זרע פירות תרומה וצמחו יש לנהוג בגידולי התרומה כתרומה לעניינים מסוימים, אף שמעיקר הדין הם חולין גמורים (ראה הלכה הבאה). בְּשׁוֹגֵג יוֹפַךְ. אם זרע בשוגג רשאי להפוך את האדמה ולעקור את הצמח (פה"מ תרומות ט,א). וּבְמֵזִיד יְקַיֵּם. ואינו רשאי להפוך את האדמה ולקלקל את הצמח (שם), שהרי אסור להפסיד פירות תרומה, וכשזורע במזיד החמירו להחשיבו כתרומה לעניין זה. וְאִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּם. מכיוון שכבר צמח באופן ניכר, גם אם זרע בשוגג יש לו כבר דין של גידולי תרומה ואין לעקרו. וְאִם הָיָה פִּשְׁתָּן אֲפִלּוּ הֵבִיא שְׁלִישׁ וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יוֹפַךְ. בפשתן החמירו ובכל מקרה חייב להפוך את האדמה כדי לעקרו. קְנָס קָנְסוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יִזְרַע וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת בְּעֵצָיו. קנסו אותו כדי שלא יתרגל לזרוע זרעי תרומה של פשתן, כדי ליהנות מגבעוליהם שהם הדבר העיקרי בצמח (ד"א).
כא. גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה – הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִין לְזָרִים. גָּזְרוּ חֲכָמִים עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין לְזָרִים כִּתְרוּמָה, מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁבְּיַד הַכֹּהֵן, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְרָעֶנָּה וְתֵצֵא לְחֻלִּין, וְנִמְצָא בָּא בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר לֶאֱכֹל הַגִּדּוּלִין בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, וּמֻתָּרִין לִטְבוּל יוֹם, כְּחֻלִּין.
כא. הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר. לדוגמאות להשלכות לעניין ראה לקמן הכ"ז, הלכות שאר אבות הטומאות יא,טו. גָּזְרוּ חֲכָמִים עֲלֵיהֶן… מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה וכו'. וגזרו אפילו בגידולי תרומה טהורה. תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁבְּיַד הַכֹּהֵן. שאסורה באכילה. וְנִמְצָא בָּא בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה. שמא יאכלו ממנה לפני הזריעה.
כב. גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין – חֻלִּין לְכָל דָּבָר. וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, אִם רַבּוּ הַגִּדּוּלִין עַל הָעִקָּר בְּגִדּוּלֵי גִּדּוּלִין – הֲרֵי הַגִּדּוּלִין הַשְּׁנִיִּים מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, וְיִהְיֶה הַכֹּל מֻתָּר לְזָרִים.
וְכֵן תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְתוֹסֶפֶת תְּרוּמָה, וְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ לֶפֶת וּצְנוֹן תְּרוּמָה – גִּדּוּלֵיהֶן מֻתָּרִין, וַהֲרֵי הֵן חֻלִּין לְכָל דָּבָר. וְכֵן הַזּוֹרֵעַ פִּשְׁתָּן שֶׁל תְּרוּמָה – הַגִּדּוּלִין מֻתָּרִין לְזָרִים.
כב. גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין. גידולי התרומה שנזרעו והצמיחו גידולים חדשים. חֻלִּין לְכָל דָּבָר. בדבר שזרעו כלה (רדב"ז). וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה וכו'. אם זרע תרומה, והיא מצמח שהזרע לא מתכלה באדמה אלא נשאר שלם וממנו צומחים העלים וגדל הצמח החדש, כגון בצל ושום, אזי הזרע והמחזור הראשון של הפירות שצמח ממנו הם גידולי תרומה, ואסורים. אולם אם נלקטו אלה ונזרע מהם שנית, ומחזור הפירות השני הוא יותר ממה שנזרע, הוא מבטל את האיסור שיש בעיקר. ואף שמדובר בצמח שאין זרעו כלה, שדינו בדרך כלל שאין גידוליו מעלים את האיסור שבעיקר (ראה הלכות כלאיים ה,כד) כאן גידולי הגידולים מותרים, משום שמדובר באיסור שמקורו בגזרת הרחקה (ראה יד"פ).
וְכֵן תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. לעיל א,ו. וְהַמְדֻמָּע. תרומה שנתערבה בחולין, ואין בחולין כדי לבטל את התרומה. וְתוֹסֶפֶת תְּרוּמָה. תרומה שיש להוסיף במקרה שהפריש בתחילה פחות מהשיעור שקבעו חכמים (לעיל ג,ו). שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. שאין נהוג לאכלם. כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן. שנלקחו מלפת וצנון של תרומה, ונזרעו והצמיחו גידולים. וְכֵן הַזּוֹרֵעַ פִּשְׁתָּן וכו'. שגם זרעו בכלל זרעוני גינה שאינם נאכלים (ריק"ו וכס"מ).
כג. הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה טְמֵאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַגִּדּוּלִין טְהוֹרִין – הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה; הוֹאִיל וְהַתְּרוּמָה שֶׁנִּזְרְעָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה הָיְתָה, כְּבָר נִדְחוּ.
כג. אַף עַל פִּי שֶׁהַגִּדּוּלִין טְהוֹרִין. שלאחר שהזרע משריש הצומח ממנו טהור (ראה הלכות טומאת אוכלין ב,יט).
כד. חָתַךְ אֶת הֶעָלִים שֶׁצָּמְחוּ, וְיָצְאוּ עָלִים שְׁנִיִּים וַחֲתָכָן – הֲרֵי הָאֹכֶל שֶׁיֵּצֵא אַחַר כָּךְ מֻתָּר בַּאֲכִילָה.
כה. שְׁתָלִים חֻלִּין שֶׁנִּטְמְאוּ, וְאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ זְרָעָן לְשֵׁם תְּרוּמָה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, שֶׁהֲרֵי טָהֲרוּ בַּזְּרִיעָה, וְלֹא נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן תְּרוּמָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין.
כה. שְׁתָלִים חֻלִּין שֶׁנִּטְמְאוּ וכו'. אם שתל חולין טמאים מתוך כוונה להפריש תרומה מן הגידולים הטהורים שיצמחו, התרומה תהיה מותרת באכילה לכהנים כדין תרומה טהורה, מכיוון שלא היה שלב שבו הייתה תרומה טמאה.
כו. שִׁבֹּלֶת שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַכְּרִי, וּמֵרַח הַכְּרִי כֻּלּוֹ – הֲרֵי אוֹתָהּ הַשִּׁבֹּלֶת טֶבֶל, הוֹאִיל וְנִמְרְחָה בְּתוֹךְ הַכְּרִי. שְׁתָלָהּ וְאַחַר כָּךְ קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם וַעֲשָׂיָהּ תְּרוּמָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּרוּמָה; הוֹאִיל וּזְרָעָהּ, שֶׁמָּא פָּרַח הַטֶּבֶל מִמֶּנָּה וְנַעֲשָׂת כְּפֵרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ. אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה קֹדֶם שֶׁיִּזְרָעֶנָּה – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה.
לְפִיכָךְ, אִם תָּלַשׁ מִמֶּנָּה וְאָכַל: בְּמֵזִיד – חַיָּב מִיתָה; בְּשׁוֹגֵג – מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְאִם גָּחַן וְאָכַל בְּפִיו מִן הָאָרֶץ – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילַת בְּנֵי אָדָם בְּכָךְ, לְפִיכָךְ פָּטוּר מִן הַמִּיתָה, וּמִן הַחֹמֶשׁ אִם הָיָה שׁוֹגֵג.
כו. שִׁבֹּלֶת שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַכְּרִי וכו'. בהלכה זו מדובר בשיבולת שלא הוציא ממנה את המוץ שלה ולא נתחייבה בתרומות ומעשרות, שהייתה בתוך ערמה של גרגרי תבואה בעת שנגמרה מלאכתם והתחייבו בתרומות ומעשרות, ולכן נתחייבה אף היא עמהם. וּמֵרַח הַכְּרִי. דש את הערמה, החליקה וניקה ממנה את התבן, ובכך נגמרה מלאכתה ונתחייבה בתרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ב,א, ג,א). שְׁתָלָהּ. בעודה טבל. וְאַחַר כָּךְ קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם וַעֲשָׂיָהּ תְּרוּמָה. עבור הכרי שבו התמרחה. וְנַעֲשָׂת כְּפֵרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ. כפירות שלא נגמרה מלאכתם ונזרעו שלא ניתן לעשותם תרומה (ד"א).
אִם תָּלַשׁ מִמֶּנָּה. לאחר שעשאה תרומה. בְּמֵזִיד חַיָּב מִיתָה וכו'. כדין אוכל תרומה (לעיל י,א). גָּחַן. התכופף. בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם וכו'. ואין חייבים על אכילת תרומה אלא על דבר שדרכו לאכול (ראה לעיל י,ב). וּמִן הַחֹמֶשׁ. אבל משלם את הקרן כדין גזלן, אם כבר זכה כהן בתרומה.
כז. שָׂדֶה שֶׁל גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה – חַיֶּבֶת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, וְחַיֶּבֶת בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעְשַׂר עָנִי, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים נוֹטְלִין מִמֶּנָּה מַתָּנוֹת אֵלּוּ: עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים אוֹכְלִין אֶת שֶׁלָּהֶן, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶן לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁל עֲנִיִּים. וְכֵן בֶּן לֵוִי מוֹכֵר הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ לַכֹּהֲנִים.
כז. שָׂדֶה שֶׁל גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה חַיֶּבֶת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וכו'. שהרי מעיקר הדין הפירות חולין גמורים. וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין וכו'. מכיוון שגידולי תרומה אסורים באכילה לזרים הפתרון עבור ישראל ולוי שיש בידם מפירות אלו הוא למכרם לכהן. בִּדְמֵי תְּרוּמָה. תרומה נמכרת בזול יותר מפירות חולין מפני שמותרת רק לכהנים.
כח. הַחוֹבֵט גִּדּוּלִין אֵלּוּ – מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ בִּבְהֵמָה, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? תּוֹלֶה קְפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי הַבְּהֵמָה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה.
כח. הַחוֹבֵט גִּדּוּלִין אֵלּוּ. במקלות כדי להפריד את הגרעינים מן הקש, ולא בדרך הרגילה על ידי דישה בבהמות. מְשֻׁבָּח. שבאופן זה אין חשש שתאכל מהם הבהמה. תּוֹלֶה קְפִיפוֹת וכו'. תולה סל עם אותו סוג יבול בצוואר הבהמה כדי שתאכל ממנו ולא מגידולי התרומה. נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה. בדרך זו הוא נמנע מאיסור של חסימת הבהמה בשעת הדישה (ראה הלכות שכירות יג,ב), וכן מהאכלתה דבר שאסור לו להאכילה.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות תרומות

השימוש המותר בתרומה

התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך.
אסור לשנות הדבר מברייתו (חוץ משמן ויין) או להפסידו בכל צורה, סיכת בגדים וכד'.
כל האוכל תרומה, אפילו פירות -צריך נטילת ידיים אף על פי שהיו ידיו טהורות (למעט תרומת חו"ל)
פסולת התרומה מותרת לזר.
שמן טמא מותר לזר ע"י הכהן (כמפורט בפרק).
גידולי תרומה – חולין, ונאסרו לזר. והשדה חייבת במתנות עניים. גידולי הגידולים -חולין לגמרי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גידולי תרומה שזרע קצר ושוב זרע – האם מותר להנות מהם?

2.גרעיני אתרוג של תרומה – האם מותרים לזר?

3.מותר לישראל להשתמש בשמן שריפה לצורך חולה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן