פרק י"ב, הלכות אבל, ספר שופטים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַהֶסְפֵּד – כְּבוֹד הַמֵּת הוּא, לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן שְׂכַר הַמְקוֹנְנִים וְהַמְקוֹנְנוֹת, וְסוֹפְדִין אוֹתוֹ. וְאִם צִוָּה: 'אַל תִּסְפְּדוּהוּ' – אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ; אֲבָל אִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִקָּבֵר – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהַקְּבִירָה מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ" (דברים כא,כג).
א. לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין וכו'. משום שהוא כבוד המת, אין היורשים יכולים להשתמט מקיום ההספד אף כשהדבר כרוך בהוצאה ממונית, שאין ביכלתם למחול על כבוד המת. וְאִם צִוָּה אַל תִּסְפְּדוּהוּ אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. שהמת עצמו רשאי למחול על כבודו. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וקוברים אותו נגד רצונו. שֶׁהַקְּבִירָה מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. פסוק זה נאמר על הרוגי בית דין, ומכאן למדו שיש מצווה לקבור כל אחד מישראל ביום מותו (סה"מ עשה רלא, וראה הלכות סנהדרין טו,ח).
ב. כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם – אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּד אָדָם כָּשֵׁר – רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, וְכָל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר – הֲרֵי שְׂכָרוֹ עַל כָּךְ שָׁמוּר אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
ג. אֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם, וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת מִטָּתוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ פְּתָחִים, לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּ אוֹתָהּ דֶּרֶךְ גַּג. וּבִשְׁאָר הָעָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת.
ג. אֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם. משום כבודו של ספר תורה, כשם שאסור לשבת על מיטה שספר תורה מונח עליה (הלכות ספר תורה י,ו). וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. שכבודו של החכם לצאת במיטה שנפטר בה (בבלי מועד קטן כה,א). לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּ אוֹתָהּ דֶּרֶךְ גַּג. אף במקרה שהפתח צר ואין המיטה עוברת דרכו, יש להקפיד שלא להעביר את מיטת החכם דרך הגג וכדומה, שאין זה מכבודו.
ד. אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וְשִׁבְעָה מוֹשָׁבוֹת לַמֵּת, וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים, וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ? מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָן בְּנֵי אֵבֶל, וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי קִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים: 'שְׁבוּ יְקָרִים, שֵׁבוּ', וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים: 'עִמְדוּ יְקָרִים, עֲמֹדוּ', וְאוֹמְרִים כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין, וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּךְ שִׁבְעָה פְּעָמִים.
ד. וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. מכיוון שעומדים ויושבים שבע פעמים, אינו דרך ארץ לטרוח טרחה כזו כשהאבלים וקרוביהם אינם עשרה אנשים (פה"מ מגילה ד,ג), ויש שפירשו שאין דרך ארץ לומר בסגנון מכובד כזה לפחות מעשרה אנשים (ראה בבלי מגילה כג,ב). בִּקְרוֹבִים. לקרוביו של מת, אף אם אינם חייבים באבלות. בְּיוֹם רִאשׁוֹן. ביום הקבורה. מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָן בְּנֵי אֵבֶל. יחד עם האבלים.
ה. כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב לָאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ, כָּךְ עוֹשִׂין לַנָּשִׁים. וּמַסְפִּידִין אֶת הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם, אֲבָל אֵין מַנִּיחִין אֶת מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה גְּנַאי לָאִשָּׁה, אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָתָהּ קְבוּרָתָהּ.
ה. אֵין מַנִּיחִין אֶת מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם. ולא רק בחול המועד שאז אין מניחים גם את מיטת האיש ברחוב (לעיל יא,ג).
ו. הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת – אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶם קִינִים וּנְהִי, וְלֹא בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים, אֲבָל אוֹמֵר עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין.
ו. הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת. בעבר נהגו להניח את המת בקבורה זמנית ולאחר שנרקב הבשר היו מלקטים את העצמות ומעבירים אותן למקום קבורה קבוע (ראה ירושלמי מועד קטן א,ה). קִינִים וּנְהִי. דברי צער. וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין. דברי מוסר.
ז. הַמְפַנֶּה אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: אִם שִׁדְרוֹ שֶׁל מֵת קַיֶּמֶת – עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה, וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים, וּמַסְפִּידִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם אֵין שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת – אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ, וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וְאֵלּוּ הֵן בִּרְכַּת אֲבֵלִים? דְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הָאֵבֶל. תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים – שֶׁאוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה.
ז. שִׁדְרוֹ. עמוד השדרה. עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. לאחר קבורת המת עומדים המנחמים בשורות ביציאה מבית הקברות ובאים אל האבלים אחד אחד ומנחמים אותם (ראה לקמן יג,א-ב). אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. אף שלאחר שנים עשר חודש פסקה האבלות, מכיוון שצורת גופו קיימת מחשיבים אותו כמת הנקבר מחדש לדברים אלו.
ח. הַמְלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ – הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְלָעֶרֶב אֵין מִתְאַבֵּל, אֲפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינוֹת.
ח. אֲפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. אף שהעצמות עדיין נמצאות אצלו ועדיין לא נקברו, אין מתאבלים יותר מיום אחד. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינוֹת. אף שמדובר באביו ואמו אין אומרים עליהם קינות כדלעיל ה"ו.
ט. אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַקְּטַנִּים. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים יְהִי רָאוּי לְהֶסְפֵּד? בְּנֵי עֲנִיִּים אוֹ בְּנֵי זְקֵנִים – בְּנֵי חָמֵשׁ, וּבְנֵי עֲשִׁירִים – בְּנֵי שֵׁשׁ, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
ט. בְּנֵי עֲנִיִּים. שמצטערים יותר באבדן הילד שגידלו ברעב ואין להם שמחה אחרת להתנחם בה (רש"י מועד קטן כד,ב). בְּנֵי זְקֵנִים. שאינם יודעים אם יהיו להם עוד ילדים (ר"ן שם).
י. תִּינוֹק שֶׁמֵּת: כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם – יוֹצֵא בַּחֵיק, וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים, מִפְּנֵי הַיִּחוּד, וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁלֹשִׁים יוֹם גְּמוּרוֹת – יוֹצֵא בִּגְלוּסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בָּאֲגַפַּיִם, וְעוֹמְדִים עָלָיו בְּשׁוּרָה, וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – יוֹצֵא בַּמִּטָּה.
י. כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. שלא יצא עדיין מגדר נפל וניתן לומר שמתחילה לא היה ראוי לחיות ולכן האבל עליו אינו מרובה כל כך. יוֹצֵא בַּחֵיק. שנושאים אותו לקבורה בידיים בלבד ולא בארון או במיטה. וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. ואין צורך בעשרה אנשים. מִפְּנֵי הַיִּחוּד. שאסור לאיש אחד להתייחד אפילו עם נשים הרבה (ראה הלכות איסורי ביאה כב,ח). בִּגְלוּסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בָּאֲגַפַּיִם. בארון מתים קטן שניטל בזרועות ואין צורך לתתו על הכתף. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ יוֹצֵא בַּמִּטָּה. כפי שמוציאים אדם מבוגר.
יא. כָּל הַיּוֹצֵא בַּמִּטָּה – רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו; וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַּמִּטָּה – אֵין רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וְכָל הַנִּכָּר לָרַבִּים – רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ; וְכָל שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָרַבִּים – אֵין הָרַבִּים חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת לִפְנֵי הַמִּטָּה – יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה; לְאַחַר הַמִּטָּה – יוֹצְאוֹת לְאַחַר הַמִּטָּה.
יא. מַצְהִיבִין. מצטערים, ויש מפרשים שצועקים ובוכים. הַנִּכָּר לָרַבִּים. שכבר התרגל לצאת מביתו ובני אדם מכירים אותו. רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ. בהלוויתו.
יב. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת – אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן, וְאֵין עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם בְּשׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִים לוֹ עַל שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ שֶׁמֵּת: 'הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ'.
יב. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת. כנעניים המשרתים בבית ישראל. אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן וכו'. משום שאין שייכותם לבעליהם כשייכות משפחתית כלל. הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ. שהרי אינם קשורים לבעליהם אלא קשר ממוני בלבד.

תקציר הפרק 

🤔 תשמרו את הדמעות לזמן המתאים בכי סוער הוא דרך לבטא כאב וצער, וגם כלי טבעי שעוזר לנו לפרוק את שבליבנו ללא מילים ולהרגיש לאחר מכן טוב יותר; עם הדמעות נשטפות גם חלק מהמועקות. לכן, אין פלא שהבכי נתפס ביהדות כדבר חיובי שפותח שערי שמים, עד ש"כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות". בפרקנו נלמד גם שדמעות שנובעות מלב כואב מוערכות אפילו בשמים, עד ש"כל המוריד דמעות על אדם כשר – הרי שכרו על כך שמור אצל הקדוש ברוך הוא" (הלכה ב) 😭

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אבל ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן