פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּשֶׁנּוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה, בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, אַחַת בַּת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת הַגִּיֹּרֶת אוֹ הַמְשֻׁחְרֶרֶת – יִתְחַיֵּב לָהּ בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים, וְיִזְכֶּה בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
א. הַמְשֻׁחְרֶרֶת. שפחה ששוחררה.
ב. וְהָעֲשָׂרָה – שְׁלֹשָׁה מֵהֶן מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" (שמות כא,י). שְׁאֵרָהּ – אֵלּוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ. כְּסוּתָהּ – כְּמַשְׁמָעוֹ. עוֹנָתָהּ – לָבֹא עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.
וְהַשִּׁבְעָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְכֻלָּן תְּנַאי בֵּית דִּין הֵן. הָאֶחָד מֵהֶן – עִקַּר הַכְּתֻבָּה, וְהַשְּׁאָר – הֵן הַנִּקְרָאִין תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, וְאֵלּוּ הֵן: לְרַפֹּאותָהּ אִם חָלְתָה, וְלִפְדּוֹתָהּ אִם נִשְׁבֵּית, וּלְקָבְרָהּ כְּשֶׁתָּמוּת, וְלִהְיוֹתָהּ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ, וְלִהְיוֹת בְּנוֹתֶיהָ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו אַחַר מוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ, וְלִהְיוֹת בָּנֶיהָ הַזְּכָרִים מִמֶּנּוּ יוֹרְשִׁים כְּתֻבָּתָהּ יָתֵר עַל חֶלְקָם בַּיְרֻשָּׁה שֶׁעִם אֲחֵיהֶם.
ב. שְׁאֵרָהּ אֵלּוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ. שחייב לספק לה מזון (פרטי החיוב מבוארים לקמן ה"י ואילך). כְּסוּתָהּ כְּמַשְׁמָעוֹ. לספק לה את בגדיה (מבואר לקמן פרק יג). עוֹנָתָהּ לָבֹא עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לקיים יחסי אישות (ע"פ בראשית יט,לא. שיעור החובה מבואר לקמן פרק יד).
תְּנַאי בֵּית דִּין. תנאי שאינו נובע מהסכמת הצדדים, אלא מחיוב שנקבע על ידי בית הדין (וראה לקמן ה"ה). עִקַּר הַכְּתֻבָּה. תשלום מאתיים דינר לבתולה, ומאה לבעולה (לעיל י,ז). לְרַפֹּאותָהּ אִם חָלְתָה וְלִפְדּוֹתָהּ אִם נִשְׁבֵּית וּלְקָבְרָהּ כְּשֶׁתָּמוּת. ראה לקמן יד,יז-כד. וְלִהְיוֹתָהּ נִזּוֹנֶת… כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ. עד שתגבה כתובתה או תינשא לאחר (ראה לקמן פרק יח). וְלִהְיוֹת בְּנוֹתֶיהָ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנוֹת. ראה לקמן יט,י-יא. וְלִהְיוֹת בָּנֶיהָ הַזְּכָרִים מִמֶּנּוּ יוֹרְשִׁים כְּתֻבָּתָהּ יָתֵר עַל חֶלְקָם בַּיְרֻשָּׁה שֶׁעִם אֲחֵיהֶם. שמלבד ירושת האב המתחלקת בשווה בין כל הבנים, יורשים בני האישה את כתובת אמם (ראה לקמן יט,א-ב).
ג. וְהָאַרְבָּעָה שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶן – כֻּלָּם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵלּוּ הֵן: לִהְיוֹת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלּוֹ, וְלִהְיוֹת מְצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל נְכָסֶיהָ בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה בְּחַיָּיו יִירָשֶׁנָּה. וְהוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם בַּיְרֻשָּׁה.
ג. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. המלאכות שהיא עושה (לפירוט ראה לקמן פרק כא). מְצִיאָתָהּ. אבדה שמצאה (הלכות גזלה ואבדה יז,יג). אוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל נְכָסֶיהָ. משתמש ברווחים הבאים מנכסיה (ראה לקמן כב,ז). וְאִם מֵתָה בְּחַיָּיו יִירָשֶׁנָּה. מבואר לקמן כב,א-ד, הלכות נחלות א,ח.
ד. וְעוֹד תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאִשָּׁה כְּנֶגֶד מְזוֹנוֹתֶיהָ, וּפִדְיוֹנָהּ כְּנֶגֶד אֲכִילַת פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ, וּקְבוּרָתָהּ כְּנֶגֶד יְרֻשָּׁתוֹ לִכְתֻבָּתָהּ. לְפִיכָךְ אִם אָמְרָה הָאִשָּׁה: 'אֵינִי נִזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה' – שׁוֹמְעִין לָהּ וְאֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ. אֲבָל אִם אָמַר הַבַּעַל: 'אֵינִי זָנֵךְ וְאֵינִי נוֹטֵל כְּלוּם מִמַּעֲשֵׂה יָדֵךְ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁמָּא לֹא יִסְפְּקוּ לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וּמִפְּנֵי תַּקָּנָה זוֹ יֵחָשְׁבוּ הַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה.

ד. כְּנֶגֶד. תמורת. יְרֻשָּׁתוֹ לִכְתֻבָּתָהּ. ירושת הנכסים הנזכרים בכתובה. אֵינִי נִזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה. לא אקח ממך מזונות, ולא אעשה מלאכה בעבורך. שֶׁמָּא לֹא יִסְפְּקוּ לָהּ. שמא לא תספיק מלאכתה למחייתה. יֵחָשְׁבוּ הַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה. שאמנם חיוב מזונות הוא מהתורה (כדלעיל ה"ב), אך מכיוון שחכמים התקינו שהמזונות הם תמורת מעשה ידיה, הם נחשבים מתנאי הכתובה.

ה. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה, וַאֲפִלּוּ לֹא כָּתְבוּ כְּתֻבָּה עֲדַיִן אֶלָּא נָשָׂא סְתָם, כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא – זָכָה הַבַּעַל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁלּוֹ, וְזָכָת הָאִשָּׁה בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שֶׁלָּהּ, וְאֵינָן צְרִיכִין לְפָרֵשׁ.
ו. הִתְנָה הַבַּעַל שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶן, אוֹ שֶׁהִתְנָת הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא יִזְכֶּה הַבַּעַל בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא זוֹכֶה בָּהֶן – הַתְּנַאי קַיָּם, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהֶן, וְכָל הַמַּתְנֶה עֲלֵיהֶן תְּנָאוֹ בָּטֵל, וְאֵלּוּ הֵן: עוֹנָתָהּ, וְעִקַּר כְּתֻבָּתָהּ, וִירֻשָּׁתָהּ.
ז. כֵּיצַד? הִתְנָה עִם הָאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו עוֹנָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל וְחַיָּב בְּעוֹנָתָהּ, שֶׁהֲרֵי הִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ תְּנַאי מָמוֹן.
ז. שֶׁהֲרֵי הִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. ואין אדם יכול להתנות תנאים המנוגדים לדין התורה, בתחומים שאינם חיובי ממון (כמבואר לעיל ו,ט-י).
ח. הִתְנָה עִמָּהּ לִפְחֹת מֵעִקַּר כְּתֻבָּתָהּ, אוֹ שֶׁכָּתַב לָהּ מָאתַיִם אוֹ מֵאָה עִקַּר כְּתֻבָּה, וְכָתְבָה לוֹ שֶׁנִּתְקַבְּלָה מֵהֶם כָּךְ וְכָךְ, וְהִיא לֹא נִתְקַבְּלָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל, שֶׁכָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה – הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
ח. וְכָתְבָה לוֹ שֶׁנִּתְקַבְּלָה מֵהֶם כָּךְ וְכָךְ וְהִיא לֹא נִתְקַבְּלָה. שלמעשה יש כאן ויתור ומחילה על חלק מהסכום. שֶׁכָּל הַפּוֹחֵת… הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת. כביאה בלא נישואין (לעיל י,ט).
ט. הִתְנָת עִמּוֹ אַחַר שֶׁנִּשְּׂאָה שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה – תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְכָל תְּנַאי שֶׁבַּיְרֻשָּׁה – בָּטֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "לְחֻקַּת מִשְׁפָּט" (במדבר כז,יא).
וּבִשְׁאָר הַדְּבָרִים – תְּנָאוֹ קַיָּם, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין לָהּ שְׁאֵר וּכְסוּת, עַל מְנָת שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – תְּנָאוֹ קַיָּם.
ט. שֶׁנֶּאֱמַר בָּה לְחֻקַּת מִשְׁפָּט. "לומר שחוקה זו לא תשתנה ואין התנאי מועיל בה" (הלכות נחלות ו,א).
י. כַּמָּה מְזוֹנוֹת פּוֹסְקִין לָאִשָּׁה? פּוֹסְקִין לָהּ לֶחֶם שְׁתֵּי סְעוּדוֹת בְּכָל יוֹם, סְעוּדָה בֵּינוֹנִית שֶׁל כָּל אָדָם בְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁאֵינוֹ לֹא חוֹלֶה וְלֹא גַּרְגְּרָן, וּמֵאוֹתוֹ מַאֲכָל שֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר: אִם חִטִּים – חִטִּים, וְאִם שְׂעוֹרִים – שְׂעוֹרִים, וְכֵן אֹרֶז אוֹ דֹּחַן, אוֹ מִשְּׁאָר מִינִין שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶן.
וּפוֹסְקִין לָהּ פַּרְפֶּרֶת לֶאֱכֹל בָּהּ הַפַּת, כְּגוֹן קִטְנִיּוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְשֶׁמֶן לַאֲכִילָה, וְשֶׁמֶן לְהַדְלָקַת הַנֵּר, וּפֵרוֹת, וּמְעַט יַיִן לִשְׁתּוֹת אִם הָיָה מִנְהַג הַמָּקוֹם שֶׁיִּשְׁתּוּ הַנָּשִׁים יַיִן.
וּפוֹסְקִין לָהּ שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְשַׁבָּת וּבָשָׂר אוֹ דָּגִים כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת מָעָה כֶּסֶף לִצְרָכֶיהָ, כְּגוֹן פְּרוּטָה לְכַבֵּס אוֹ לְמֶרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
י. פּוֹסְקִין. מקציבים. סְעוּדָה בֵּינוֹנִית. סעודה ממוצעת. שֶׁאֵינוֹ לֹא חוֹלֶה וְלֹא גַּרְגְּרָן. שהחולה אוכל מעט, והגרגרן אוכל הרבה.
לְהַדְלָקַת הַנֵּר. למאור.
שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְשַׁבָּת. שחובה לאכול בשבת שלוש סעודות (הלכות שבת ל,ט). בְּכָל שַׁבָּת. מדי שבוע.
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה עָשִׁיר – הַכֹּל לְפִי עָשְׁרוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה מָמוֹנוֹ רָאוּי שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ כַּמָּה תַּבְשִׁילֵי בָּשָׂר בְּכָל יוֹם – כּוֹפִין אוֹתוֹ וּפוֹסְקִין לָהּ מְזוֹנוֹת כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְאִם הָיָה עָנִי בְּיוֹתֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לָהּ וַאֲפִלּוּ לֶחֶם שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, וְתִהְיֶה כְּתֻבָּתָהּ חוֹב עָלָיו, עַד שֶׁתִּמְצָא יָדוֹ וְיִתֵּן.
יא. הַכֹּל לְפִי עָשְׁרוֹ. להשלמת דין זה ראה לקמן יג,ה. לְהוֹצִיא. לגרש אותה. שֶׁתִּמְצָא יָדוֹ. שיוכל לשלם.
יב. בַּעַל שֶׁרָצָה לִתֵּן לְאִשְׁתּוֹ מְזוֹנוֹתֶיהָ הָרְאוּיוֹת לָהּ, וְתִהְיֶה אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה לְעַצְמָהּ וְהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה לְעַצְמוֹ – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל עִמָּהּ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.
יב. שֶׁיֹּאכַל עִמָּהּ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. שיאכלו יחד בכל ליל שבת.
יג. הָאִשָּׁה שֶׁפָּסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת וְהוֹתִירוּ – הַמּוֹתָר לַבַּעַל.
הָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן – אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ כָּל מְזוֹנוֹתֶיהָ תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח גָּדוֹל הוּא לָהּ לְשָׁמְרָן מִדָּבָר הַמְטַמְּאָן וּלְאָכְלָן בְּטָהֳרָה, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
יג. וְהוֹתִירוּ. שהיו המזונות מרובים מכדי צורכה.
תְּרוּמָה. שנאכלת בטהרה, וצריך לשמרה שלא תטמא (הלכות תרומות ז,א, יב,א).
יד. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים. מִכָּאן וָאֵילָךְ – מַאֲכִילָן עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ כְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאִם לֹא רָצָה – גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ וּפוֹצְרִין בּוֹ. אִם לֹא רָצָה – מַכְרִיזִין עָלָיו בַּצִּבּוּר וְאוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִי אַכְזָרִי הוּא, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָזוּן בָּנָיו, וַהֲרֵי הוּא פָּחוּת מֵעוֹף טָמֵא שֶׁהוּא זָן אֶת אֶפְרוֹחָיו'. וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָם אַחַר שֵׁשׁ.
יד. וּמַכְלִימִין. מביישים. וּפוֹצְרִין. מפצירים, מבקשים.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אָמוּד וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא רָאוּי לִתֵּן צְדָקָה אוֹ אֵינוֹ רָאוּי. אֲבָל אִם הָיָה אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הָרָאוּי לִתֵּן מִמֶּנּוּ צְדָקָה הַמַּסְפֶּקֶת לָהֶן – מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ מִשּׁוּם צְדָקָה, וְזָנִין אוֹתָן עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ.
טו. שֶׁאֵינוֹ אָמוּד. שלא אמדוהו בית דין אם יש לו כסף. מִשּׁוּם צְדָקָה. שבית דין כופים לתת צדקה את מי שאינו נותן צדקה כפי הראוי לו לתת (הלכות מתנות עניים ז,י). ונותנים את הצדקה לבניו שהם קודמים לאחרים (שם,יג).
טז. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת וּבָאָה אִשְׁתּוֹ לְבֵית דִּין לִתְבֹּעַ מְזוֹנוֹת – שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים מִיּוֹם הֲלִיכָתוֹ, אֵין פּוֹסְקִין לָהּ בָּהֶן מְזוֹנוֹת, חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ בֵּיתוֹ רֵיקָן. מִכָּאן וָאֵילָךְ – פּוֹסְקִין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְאִם הָיוּ לוֹ נְכָסִים – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין לִמְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאֵין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַד שֶׁיָּבֹא בַּעְלָהּ. אִם מָצָא שֶׁעָשָׂת – הֲרֵי זֶה שֶׁלּוֹ.
וְכֵן אִם לֹא עָמְדָה בַּדִּין אֶלָּא מָכְרָה לְעַצְמָהּ לִמְזוֹנוֹת – מִכְרָהּ קַיָּם. וְאֵינָהּ צְרִיכָה הַכְרָזָה וְלֹא שְׁבוּעָה עַד שֶׁיָּבֹא בַּעְלָהּ וְיִטְעֹן אוֹ עַד שֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ אַחַר מוֹתוֹ – מְגַלְגְּלִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא מָכְרָה אֶלָּא לִמְזוֹנוֹת שֶׁהִיא צְרִיכָה לָהֶן.
טז. חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ בֵּיתוֹ רֵיקָן. שהשאיר מזון בבית, המספיק לתקופה זו. יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין לִמְזוֹנוֹתֶיהָ. מוכרים את נכסיו כדי לספק לה מזונות. וְאֵין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. אין מנכים מקצבת המזונות את מה שתרוויח ממעשה ידיה.
לֹא עָמְדָה בַּדִּין. אלא מכרה את נכסיו על דעת עצמה. הַכְרָזָה. פרסום המכירה, והוא הליך המבוצע על ידי בית הדין לפני מכירת הנכסים (לפרטי ההכרזה ראה הלכות מלווה ולווה יב,ח). וכשמוכרים למזון האישה אין צריך הכרזה מפני דחיפות העניין (שם,יא). שְׁבוּעָה. להישבע בבית דין שלא מכרה יותר מן הראוי לה. עַד שֶׁיָּבֹא בַּעְלָהּ וְיִטְעֹן. שהניח לה כסף למזונות, ואז צריכה להישבע (כמבואר לקמן כא-כב). מְגַלְגְּלִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא מָכְרָה. כאשר תבוא לגבות את כתובתה לאחר מות בעלה צריכה להישבע (לקמן טז,ד), ומצרפים לשבועה זו הצהרה נוספת שמכרה מנכסי הבעל אך ורק למזונות הנצרכים לה (לדין גלגול שבועה ראה הלכות טוען ונטען א,יב).
יז. וּכְשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִין לִמְזוֹן הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ, כָּךְ מוֹכְרִין לִמְזוֹן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁהֵן בְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל יָתֵר עַל שֵׁשׁ – אֵין זָנִין אוֹתָם מִנְּכָסָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָמוּד. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין, וְזָנִין אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁהֵן בְּנֵי שֵׁשׁ אוֹ פָּחוֹת, וּמְפַרְנְסִין אוֹתָן.
יח. יֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁאֵין פּוֹסְקִין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, עַד שֶׁיִּהְיֶה שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. וְאִם לֹא תּוֹצִיא שְׁטַר כְּתֻבָּה – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, שֶׁמָּא נָטְלָה כְּתֻבָּתָהּ מִבַּעְלָהּ אוֹ מָחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ לוֹ, שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁפּוֹסְקִין לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָטְלָה וְלֹא מָחֲלָה, וְאֵין מַצְרִיכִין לָהּ לְהָבִיא כְּתֻבָּה. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה בְּמִי שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם מֵת בַּעְלָהּ – עַד שֶׁתָּבִיא כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בְּתַקָּנַת חֲכָמִים; וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁנִּזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יוֹרְשִׁים, וּלְעוֹלָם טוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ.
יח. יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. נמצא אצלה כראָיה שיש לה כתובה ותנאי כתובה. נָטְלָה כְּתֻבָּתָהּ. קיבלה את דמי כתובתה. מָחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ. ויתרה על החובות הממוניות שבכתובתה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יז,יט, יח,א.
בְּמִי שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַתּוֹרָה. בעודה נשואה לבעל (כדלעיל ה"ב). מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. ודרגת החיוב פחותה, ולפיכך אין פוסקים לה בלא שיתברר שזכאית למזונות. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁנִּזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יוֹרְשִׁים וּלְעוֹלָם טוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ. בית הדין מתאמץ לטעון לטובת היורש כל טענה העשויה לסייע לו (ראה לקמן יח,כג; לדוגמאות נוספות ראה הלכות שלוחין ושותפין ז,א, הלכות טוען ונטען ח,ג). ומשום שמזונות האלמנה ניתנים לה מנכסי היורשים של הבעל המת, כוחה פחות בהם, ואין נותנים לה אלא אם כן מוכיחה שזכאית למזונות.
יט. הָלַךְ בַּעְלָהּ וְלָוְתָה וְאָכְלָה – כְּשֶׁיָּבֹא חַיָּב לְשַׁלֵּם. עָמַד אֶחָד מִדַּעַת עַצְמוֹ וְזָנָהּ מִשֶּׁלּוֹ – אִם יָבֹא הַבַּעַל, אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ, וַהֲרֵי זֶה אִבֵּד אֶת מְעוֹתָיו, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא צִוָּהוּ לְזוּנָהּ, וְהִיא לֹא לָוְתָה מִמֶּנּוּ.
כ. הַבַּעַל שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ: 'טְלִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ' – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, שֶׁאִלּוּ לֹא רָצָת בְּדָבָר זֶה וְלֹא סָמְכָה דַּעְתָּהּ, הָיָה לָהּ לְתָבְעוֹ אוֹ לוֹמַר לוֹ: 'אֵין מַעֲשֵׂה יָדַי מַסְפִּיקִין לִי'.
כ. טְלִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ. קחי לעצמך את רווח מעשה ידייך לצורך קניית מזונות (ראה לעיל ה"ד). שֶׁאִלּוּ לֹא רָצָת בְּדָבָר זֶה וְלֹא סָמְכָה דַּעְתָּהּ וכו'. שאילו לא הסכימה לתנאי זה הייתה יכולה להתנגד, ומכך שלא התנגדה הרי שרוצה בו.
כא. הֲרֵי שֶׁעָמְדָה בַּדִּין וּפָסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת, וּמָכְרוּ בֵּית דִּין וְנָתְנוּ לָהּ, אוֹ שֶׁמָּכְרָה לְעַצְמָהּ, וּבָא הַבַּעַל וְטָעַן וְאָמַר: 'הִנַּחְתִּי לָהּ מְזוֹנוֹת' – הֲרֵי זוֹ נִשְׁבַּעַת בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לָהּ.
לֹא תָּבְעָה וְלֹא מָכְרָה אֶלָּא שָׁהָת עַד שֶׁבָּא, הוּא אוֹמֵר: 'הִנַּחְתִּי', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא הִנַּחְתָּ, אֶלָּא לָוִיתִי מִזֶּה וְנִתְפַּרְנַסְתִּי' – נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁהִנִּיחַ לָהּ, וְנִפְטָר, וְיִשָּׁאֵר הַחוֹב עָלֶיהָ.
כא. שֶׁמָּכְרָה לְעַצְמָהּ. קרקע של הבעל. בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. שאוחזת ספר תורה בזמן שנשבעת. ותיקנו חכמים שהנוטלת מזונות תישבע כך בין קודם שנטלה ובין לאחר שנטלה, כדין הנשבעים ונוטלים (ראה לקמן יח,כ; בני אהובה).
שָׁהָת עַד שֶׁבָּא. המתינה לחזרתו. שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבועה מתקנת חכמי התלמוד המוטלת על מי שכופר בכל טענת חברו, ואין בה נקיטת חפץ (הלכות שבועות יא,ז, יא,יג, הלכות טוען ונטען א,ג).
כב. מָכְרָה מִטַּלְטְלִין וְאָמְרָה: 'בִּמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי', וְהוּא טוֹעֵן וְאוֹמֵר: 'מְזוֹנוֹת הִנַּחְתִּי' – נִשְׁבַּעַת שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁלֹּא הִנִּיחַ. הֲרֵי שֶׁלֹּא תָּבְעָה וְלֹא לָוְתָה וְלֹא מָכְרָה, אֶלָּא דָּחֲקָה עַצְמָהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְעָשָׂת וְאָכְלָה – אֵין לָהּ כְּלוּם.
כב. בִּמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי. מכרתי לצורך מזונותיי. נִשְׁבַּעַת שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבמקרה שמכרה מטלטלין לא תיקנו שבועה בנקיטת חפץ (כדלעיל הכ"א), ונשבעת שבועת היסת כמי שכופר בכל הטענה (בני אהובה). דָּחֲקָה עַצְמָהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְעָשָׂת וְאָכְלָה. טרחה ועבדה מעבר לדרך הרגילה, וכך נתפרנסה ממעשה ידיה.
כג. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, בֵּין שֶׁפֵּרֵשׁ עַד זְמַן פְּלוֹנִי בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא סָתַם – מַמְתִּינִין לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם: אִם תַּמּוּ יְמֵי נִדְרוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא תַּמּוּ וְהִתִּיר נִדְרוֹ – הֲרֵי מוּטָב; וְאִם לָאו – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְאוֹתָן הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם – תִּהְיֶה הִיא עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת, וְיִהְיֶה אֶחָד מֵחֲבֵרָיו מְפַרְנֵס אוֹתָהּ דְּבָרִים שֶׁהִיא צְרִיכָה לָהֶן יָתֵר עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, אִם אֵין מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מַסְפִּיקִין לַכֹּל.
כג. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ. אסר על אשתו בנדר שתיהנה מנכסיו. עַד זְמַן פְּלוֹנִי. קצב זמן מסוים לאיסור ההנאה. וְהִתִּיר נִדְרוֹ. שיש אפשרות לאדם להתיר את נדרו (לפרטי התרת נדר ראה הלכות נדרים ד,ה, הלכות שבועות פרק ו).
כד. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת – מַמְתִּינִין לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, יָתֵר עַל כֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. אֲפִלּוּ הִדִּירָהּ שֶׁלֹּא תִּטְעֹם מַאֲכָל רַע, אֲפִלּוּ הִדִּירָהּ מִמִּין שֶׁלֹּא אָכְלָה אוֹתוֹ מִיָּמֶיהָ – יוֹצִיא אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
נָדְרָה הִיא שֶׁלֹּא תֹּאכַל אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת וְקִיֵּם לָהּ הוּא נִדְרָהּ, אוֹ שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְלֹא הֵפֵר לָהּ: אִם רָצָה שֶׁתֵּשֵׁב תַּחְתָּיו וְלֹא תֹּאכַל פֵּרוֹת אוֹ תִּהְיֶה נְזִירָה – תֵּשֵׁב; וְאִם אָמַר: 'אֵינִי רוֹצֶה בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית' – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי הָיָה בְּיָדוֹ לְהָפֵר, וְהוּא קִיֵּם לָהּ בִּרְצוֹנוֹ.
כד. וְקִיֵּם לָהּ הוּא נִדְרָהּ. הסכים לנדרה (הלכות נדרים יג,ג). שאם הבעל מתנגד הוא יכול להפר את נדרי אשתו (שם יב,א). שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר. נדרה להיות נזירה. שֶׁתֵּשֵׁב תַּחְתָּיו. שתישאר אשתו. יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה שֶׁהֲרֵי הָיָה בְּיָדוֹ לְהָפֵר וְהוּא קַיָּם לָהּ בִּרְצוֹנוֹ. שאינו יכול לטעון שמגרשה בגלל מעשיה, ופטור מלשלם כתובתה, מכיוון שהוא עצמו יכול היה לבטל את הנדר.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות אישות

*חובות וזכויות בנישואין*

*חובות:*
מהתורה – שארה, כסותה ועונתה. מדרבנן – עיקר כתובה, ואחריות לצרכיה בחייו ובמותו, ולילדים.
שארה:אחריות למזון. כסותה:אחריות לביגוד. עונתה: תשמיש המיטה.

"הכול לפי עושרו" של האדם – כלומר שעל המזונות להיות ביחס לעושרו של האדם, אפילו כמה תבשילי בשר בכל יום במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לאשה אפילו לחם, עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל בסעודות השבת חייב לאכול איתה ביחד.

*זכויות*:
שימוש בנכסיה ותוצרת ידיה, בצורות שונות.
האחריות על המזונות הן גם כלפי הילדים ובי"ד כופים אדם שלא נותן אוכל לילדיו..

בעל שנסע לזמן ארוך -מניחים שהשאיר כמות מזון המספיקה למספר חודשים.
אם יש מחלוקת בין הבעל לאשה לגבי שימוש האשה במזונותיה -מאמינים לאשה כפוף לשבועה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אשה שבעלה ברח לחו"ל, האם חייבת להביא ראיות כדי לקבל כתובתה?

2.זוג שכתבו הסכם: שלא יפרנסה ולא יקח מעשי ידיה – האם הסכם זה תקף?

3.האם אפשרי להתנות תנאי על מצוות עונה, עיקר הכתובה וירושת אישתו?

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן