פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה. וְאִם לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ – מִצְוַת עֲשֵׂה לְעָרְפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות לד,כ). וּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּמִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה.
א. פֶּטֶר חֲמוֹר. חמור זכר בכור לאמו. בְּשֶׂה. כבש או עז (לקמן ה"ח). לְעָרְפוֹ. ראה לקמן ה"ז. וּמִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה. שעיקר המצווה לפדותו וכך ראוי לעשות.
ב. הַשֶּׂה שֶׁפּוֹדִין בּוֹ – נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם" וכו' (במדבר יח,טו).
ב. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל פֶּטֶר רֶחֶם. והמשך הפסוק: "לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך", דהיינו לאהרן ולבניו (ריק"ו וכס"מ; וראה רדב"ז ובמדור שינו"ס של מהדורת פרנקל שייתכן שהלימוד הוא מסוף הפסוק המצוטט בסמוך בתחילת הלכה ג).
ג. "וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה" (שם) – בְּהֵמָה טְמֵאָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא הַחֲמוֹר בִּלְבַד.
ג. הִיא הַחֲמוֹר בִּלְבַד. כנלמד מהפסוק בספר שמות "ופטר חמור תפדה בשה" (כמובא לעיל ה"א).
ד. פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה, וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן – דָּמָיו אֲסוּרִין. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה.
לְפִיכָךְ, אִם לֹא פָּדָהוּ, וְנָתַן פֶּטֶר הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ לַכֹּהֵן – אָסוּר לַכֹּהֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיִּפְדֵּהוּ בְּשֶׂה וְיִקַּח הַשֶּׂה לְעַצְמוֹ, אוֹ יַעֲרֹף אוֹתוֹ וְיִקָּבֵר. וְהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין עַל דָּבָר זֶה, לְפִיכָךְ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן פֶּטֶר חֲמוֹר לְכֹהֵן, אֶלָּא אִם כֵּן פָּדָהוּ הַכֹּהֵן בְּפָנָיו.
ד. דָּמָיו אֲסוּרִין. אסור ליהנות מהכסף, כיוון שקיבל אותו תמורת דבר שאסור בהנאה בזמן שיש לו אפשרות לפדותו (ראה פת"ש יו"ד שכא,א).
וְהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין עַל דָּבָר זֶה. שחושבים בטעות שכאשר החמור ברשותם כבר אינו צריך פדייה (בבלי בכורות יב,ב על פי רש"י שם).
ה. הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת הַשֶּׂה קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן – אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְיִתֵּן הַנְּבֵלָה לַכֹּהֵן לֵהָנוֹת בָּהּ. מֵת פֶּטֶר הַחֲמוֹר אַחַר שֶׁפָּדָהוּ – יִתֵּן הַטָּלֶה לַכֹּהֵן, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ, שֶׁכְּבָר נִפְדָּה.
ה. הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וכו'. לקח שה ופדה בו את פטר החמור, אך לא הספיק לתתו לכהן. אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וכו'. שהמצווה נגמרת מעת שפודה את החמור בשה (שלא כפדיון הבן שהמצווה אינה נעשית עד שייתן לכהן את כסף הפדיון, רא"ש בכורות א,יד), ומשעה זו החמור יצא לחולין והשה שייך לכהן. ולכן צריך לתת לכהן את נבלת השה, וכן כאשר מת החמור לאחר הפרשת השה צריך לתת השה לכהן, ונבלת החמור מותרת בהנאה.
ו. מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב לִפְדּוֹתוֹ? מִיּוֹם שֶׁיִּוָּלֵד וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמֵאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – אִם רָצָה לְעָרְפוֹ, עוֹרְפוֹ, וְאִם רָצָה לִפְדּוֹתוֹ, פּוֹדֶה, וְאֵין כָּאן אֶלָּא עִכּוּב מִצְוָה בִּלְבַד.
ו. וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. כך המצווה לכתחילה. וְאֵין כָּאן אֶלָּא עִכּוּב מִצְוָה בִּלְבַד. שגם לאחר שלושים יום אינו עובר איסור, אלא משהה מצווה שחייב בה.
ז. לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ – עוֹרְפוֹ בְּקוּפִיס מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות יג,יג; לד,כ). וְאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְּמַקֵּל וְלֹא בְּקָנֶה וְלֹא בְּקַרְדֹּם וְלֹא בִּמְגֵרָה, אֶלָּא בְּקוּפִיס. וְלֹא יַכְנִיסֶנּוּ לַחֶדֶר וְיִנְעֹל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו עַד שֶׁיָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲרַפְתּוֹ".
ז. בְּקוּפִיס. גרזן המשמש לחיתוך בשר, שכך דרך עריפה. בְּקַרְדֹּם. גרזן לחיתוך עצים. בִּמְגֵרָה. מסור (פה"מ שבת יז,ב).
ח. אֵין פּוֹדִין לֹא בְּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בְּשֶׂה שָׁחוּט וְלֹא בִּטְרֵפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בְּכוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּפְדֶּה בְשֶׂה" (שמות יג,יג; לד,כ), וְאֵין קָרוּי שֶׂה אֶלָּא כְּבָשִׂים וְעִזִּים חַיִּים בִּלְבַד.
ח. בִּטְרֵפָה. שנטרף על ידי חיה טורפת ונוטה למות (הלכות מאכלות אסורות ד,ו-ז), או שחלה בחולי שגורם לו להחשב טרפה (ראה הלכות שחיטה ה,ב). וְלֹא בְּכִלְאַיִם. אפילו שה שנולד מעז זכר וכבש נקבה, ששני הוריו כשרים לפדיון (ד"א על פי ראשונים). וְלֹא בְּכוֹי. שהוא ספק חיה (ראה לעיל ט,ה בביאור).
ט. אֵין פּוֹדִין בְּשֶׂה הַדּוֹמֶה לְמִין אַחֵר, וְאִם פָּדָה – פָּדוּי. וּפוֹדִין בְּבֶן פְּקוּעָה. וְאֵין פּוֹדִין בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן: "כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים יב,טו; טו,כב) – מַה צְּבִי וְאַיָּל אֵין פּוֹדִין בָּהֶן, אַף הֵן אֵין פּוֹדִין בָּהֶן.
ט. אֵין פּוֹדִין בְּשֶׂה הַדּוֹמֶה וכו'. כגון ששני הוריו כבשים והוא נראה כמו עז. בְּבֶן פְּקוּעָה. עובר שנמצא חי בבטן אמו לאחר שחיטתה (וכשר לפדיון למרות שלעניין אכילתו נחשב כשחוט, ראה הלכות מאכלות אסורות ה,יד). בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. בהמה שנפל בה מום לאחר שהוקדשה לקרבן, ונפדתה.
י. פּוֹדִין בְּשֶׂה, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים.
יא. שֶׂה שֶׁלְּקָחוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית – אֵין פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַוַּדַּאי, אֲבָל פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַסָּפֵק.
אֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹת – פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ, וְנוֹתֵן דָּמָיו לַכֹּהֵן. לֹא אָמְרָה תּוֹרָה "שֶׂה" (שמות יג,יג; לד,כ) לְהַחֲמִיר עָלָיו, אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁשָּׁוֶה עֶשֶׂר סְלָעִים – יֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה שָׁוֶה דִּינָר, וְלֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁנִּפְדֶּה בְּכֶסֶף.
יא. שֶׂה שֶׁלְּקָחוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. שקנה אותו בכסף שיש בו קדושת שביעית, והקדושה עברה אל השה (ראה הלכות שמיטה ו,ו-ז). אֵין פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַוַּדַּאי. פטר חמור ודאי, משום שקדושת שביעית נועדה לאכילה ולא לסחורה, והוא נותן לכהן שה ומקבל תמורתו חמור שאינו ראוי לאכילה (בבלי בכורות יב,ב ורש"י שם). פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַסָּפֵק. כגון שנולדו לו שני חמורים זכר ונקבה ואינו יודע מי יצא ראשון, שצריך להפריש שה, אך אינו נותנו לכהן (לקמן הי"ט). במקרה זה מותר לפדות בשה של שביעית, כיוון שנשאר ברשותו לצורך אכילה.
פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ. בכסף או שווה כסף כערך החמור. יֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה שָׁוֶה דִּינָר. רשאי לפדותו אפילו בשה ששווה הרבה פחות מהחמור, שדינר הוא רבע סלע. מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדֶּה בְּכֶסֶף. מדבר שהוקדש לבית המקדש, שאפשר לפדותו בכסף כערכו.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה דְּמֵי פֶּטֶר חֲמוֹר מִשְּׁלֹשָׁה זוּזִים וָמַעְלָה. אֲבָל אִם הָיוּ דָּמָיו פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה זוּזִים – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּשֶׂה אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים. וְעַיִן יָפָה לֹא יִפְחֹת מִסֶּלַע, וְעַיִן רָעָה בַּחֲצִי סֶלַע, וּבֵינוֹנִית בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים.
יב. זוּזִים. דינרים. אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים. לאדם ממוצע (כמובא בסוף ההלכה). וְעַיִן יָפָה וכו'. אדם נדיב פודהו בסלע שהוא ארבעה זוזים, ואדם קמצן פודהו בחצי סלע שהוא שני זוזים (בתנאי שהחמור אינו שווה יותר מכך).
יג. וְהַפּוֹדֶה פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה פָּדוּי, וְהַחֲמוֹר לִבְעָלָיו.
יג. וְהַחֲמוֹר לִבְעָלָיו. שהפודה אינו קונה את החמור באמצעות הפדיון, אלא רק מפקיע את איסורו.
יד. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִפֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה" (במדבר יח,טו) – כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְכוֹר אָדָם יֶשְׁנוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְהַפָּטוּר מִבְּכוֹר אָדָם פָּטוּר מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.
יד. וְהַפָּטוּר מִבְּכוֹר אָדָם. כמובא לעיל יא,ט שכהנים ולוויים פטורים מפדיון הבן.
טו. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר חֲמוֹרוֹ לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה. הָיָה הַנָּכְרִי שֻׁתָּף בָּאֵם אוֹ בַּבְּכוֹר, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵאֶלֶף בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בּוֹ אוֹ בְּאִמּוֹ אֵבֶר אֶחָד, כְּגוֹן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, אֲפִלּוּ אָזְנוֹ: כָּל שֶׁאִילּוּ יֵחָתֵךְ יִהְיֶה בַּעַל מוּם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה; וְאִם כְּשֶׁיֵּחָתֵךְ חֵלֶק הַגּוֹי לֹא יִהְיֶה בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
וְכֵן הַמְקַבֵּל חֲמוֹר מִן הַנָּכְרִי לִהְיוֹת מִטַּפֵּל בָּהּ וְהַוָּלָד בֵּינֵיהֶן, אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל – הַכֹּל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (שמות יג,ב, ושם: פֶּטֶר כָּל רֶחֶם) – עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בְּיִשְׂרָאֵל.
טו. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ וכו'. ראה גם הלכות בכורות ד,א-ג. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי. הקונה את העובר בזמן שהוא בבטן אמו, ולא קנה את אמו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. שבמכירתו לנכרי מפקיע ממנו דין פטר חמור, ולכתחילה אין לעשות זאת (בבלי בכורות ב,א ע"פ פירוש תוס' שם). אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵאֶלֶף בּוֹ. כגון ששילם סכום קטן מתוך שוויו, אך החלק שלו בחמור אינו מוגדר ולכן נחשב שותף בכולו. בניגוד למובא בהמשך ההלכה שיש לו איבר מסוים (כס"מ). כָּל שֶׁאִילּוּ יֵחָתֵךְ יִהְיֶה בַּעַל מוּם. כמפורט בהלכות ביאת מקדש פרק ז ובהלכות איסורי מזבח פרק ב.
וְכֵן הַמְקַבֵּל חֲמוֹר וכו'. שלוקח על עצמו את הטיפול בחמור תמורת חלוקת הוולדות ביניהם.
טז. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה חֲמוֹרוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר – הֲרֵי זֶה חַיָּב לַעֲרֹף אוֹ לִפְדּוֹת. וְאִם פָּדָה בְּשֶׂה – הַשֶּׂה שֶׁל גֵּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
טז. הֲרֵי זֶה חַיָּב וכו'. שיש כאן ספק באיסור תורה וצריך להפקיע מהחמור את איסור ההנאה. אך הנתינה לכהן היא דבר נוסף (ראה לעיל ה"ה) ודנים בה כדיני ממונות.
יז. גּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר – מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה.
יז. מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. כדי שלא יאמר שישראל מזלזלים בקדשים (ש"ך יו"ד שכא,יג). וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה. מותר לישראל ליהנות מהצמר שלו או לעבוד בו, שאין בו קדושה כלל.
יח. פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר אוֹ חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶטֶר חֲמוֹר" (שמות לד,כ) וּ"פֶטֶר חֲמֹר" (שם יג,יג), שְׁנֵי פְּעָמִים – עַד שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי חֲמוֹר – חַיָּב בַּבְּכוֹרָה.
יח. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת וכו'. חמור שילדה כמין סוס שיש בו מקצת סימני חמור, דינו כחמור.
יט. חֲמוֹרוֹ שֶׁלֹּא בִּכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים – נוֹתֵן טָלֶה לַכֹּהֵן. יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה – מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד כְּדֵי לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה, שֶׁמָּא הַזָּכָר נוֹלַד תְּחִלָּה, וְטָלֶה זֶה שֶׁהִפְרִישׁ – לַבְּעָלִים, וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
יט. שֶׁלֹּא בִּכְּרָה. שעדיין לא ילדה.
כ. שְׁתֵּי חֲמוֹרוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים – נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה – נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן.
כ. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שאם חמורה אחת ילדה שני זכרים או נקבה ואחריה זכר, יש לו בכור זכר אחד.
כא. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת – אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ טָלֶה לְעַצְמוֹ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה: שֶׁמָּא הָאַחַת יָלְדָה זָכָר וְהַשְּׁנִיָּה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁמָּא זוֹ יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וְאַחֲרָיו נְקֵבָה, אוֹ נְקֵבָה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר. וְכֵן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בִּשְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת.
אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ – נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה – מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
כא. לְפִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה וכו'. לגבי כל חמורה בנפרד יש ספק על גבי ספק ('ספק ספקא') אם נולד לה זכר בכור (וכאן מפורטים הספקות לגבי החמורה שנייה): ראשית ניתן להסתפק אם בכלל ילדה זכר ("שמא האחת ילדה זכר והשניה שתי נקבות"); וגם אם ילדה זכר יש להסתפק אם ילדה קודם את הזכר או את הנקבה ("או שמא זו ילדה נקבה, והאחרת זכר ואחריו נקבה או נקבה ואחריה זכר" – ע"פ חזו"א בכורות יז,א, וראה ט"ז יו"ד שכא ס"ק יא שהסביר באופן אחר).
מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. שמא הזכר נולד לזו שביכרה.
כב. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ חֲמוֹר מִן הַגּוֹי, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה, וְיָלְדָה זָכָר – פּוֹדֶה אוֹתוֹ בְּשֶׂה, וְהוּא לַבְּעָלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
כג. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר טְלָאִים, כָּל אֶחָד מֵהֶן הִפְרִישׁוֹ עַל סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר – הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר, וּמִתְעַשְּׂרִין כִּשְׁאָר הַבְּהֵמָה, וּמַפְרִישׁ אֶחָד מֵהֶן מַעֲשֵׂר, וְהַשְּׁאָר שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהָיוּ.
כג. הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר. שאין קדושה בשה שפודים בו את פטר החמור אלא הוא צריך להינתן לכהן, וכאשר יש ספק הוא נשאר ברשות הבעלים. וּמִתְעַשְּׂרִין כִּשְׁאָר הַבְּהֵמָה. שמצווה להפריש בהמה אחת מעשר בהמות טהורות שנולדו לו (הלכות בכורות ו,א).
כד. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ הַכֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וְהֵן שֶׁלּוֹ, וְחַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כד. שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן. שקיבל בירושה מסבו הכהן. הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין. כיוון שנולדו בבית הסבא של הסבא שהוא ישראל, והתחייבו בפדיון. וְהֵן שֶׁלּוֹ. כיוון שסבו הכהן הוריש לו את זכותו, וכשם שלסבו הכהן הייתה אפשרות לפדות ולהשאיר לעצמו את השיין, כך הוא רשאי לעשות זאת. וְחַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר. כמבואר בהלכה הקודמת.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות ביכורים ומתנות כהונה
פרק אחרון בנושא זה💪🏻💪🏻

פטר חמור

בפרק זה, החותם את הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה, מבאר הרמב"ם את שתי המצוות האחרונות – פדיון פטר חמור ועריפת פטר חמור.

מצוה לפדות פטר חמור השייך לישראל בשה חי שינתן לכהן. לא פדה, החמור אסור בהנאה, ומצוה לעורפו (כמפורט בפרק). בספק, המוציא מחברו עליו הראיה (כלומר על הכהן להוכיח..).
פודין חמור בכל מקום וזמן, מאחר 30 יום מהלידה.
כהנים ולויים פטורים מפטר חמור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ביכורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לרכב על החמור קודם שנפדה?

2.כשאין לו שה – אין כל אפשרות לפדות את החמור גם אם הוא יקר?

3.שלקח חמור מן הגוי ולא ידוע אם ביכרה-האם חייב בפדיון?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן