פרק י"ב, הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ג בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל דִּבְרֵי הֶכְשֵׁר אֳכָלִים – דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" (ויקרא יא,לח) – אֶחָד הַמַּיִם וְאֶחָד שְׁאָר שִׁבְעָה מַשְׁקִין, וְהוּא שֶׁיִּנָּתֵן עֲלֵיהֶם בִּרְצוֹן בְּעָלִים, וְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הַקַּרְקַע; שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו הַמַּיִם כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר, לֹא נֶאֱמַר "וְכִי יֻתַּן מַיִם" אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאֳכָלִין וְנִתְלְשׁוּ הַמַּשְׁקִין.
א. דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו הַמַּיִם כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר וכו'. וכיוון שכך בוודאי יש לומר שזרע מחובר אינו מקבל הכשר והכתוב מדבר רק בזרעים ומאכלים שנעקרו מן הקרקע. וְנִתְלְשׁוּ הַמַּשְׁקִין. שגם המים צריכים להיות תלושים מן הקרקע (למקור שממנו נלמד דין זה ראה לעיל ב,ח).
ב. כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנָּפַל עַל הָאֹכֶל בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ בְּרָצוֹן, אוֹ שֶׁהָיָה סוֹפוֹ בְּרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ בְּרָצוֹן – הִכְשִׁיר. נָפַל שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ – אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
אֲפִלּוּ בָּלַל הוּא פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ, וְהוּא אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּלוּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ. כֵּיצַד? הַטּוֹמֵן פֵּרוֹתָיו בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, אוֹ הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ – אֵינָן מֻכְשָׁרִין.

ב. כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנָּפַל עַל הָאֹכֶל בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ בְּרָצוֹן. כגון שרצה להרטיב את האוכל במעט מים אבל בסופו של דבר נפלו שם יותר מדי מים שלא ברצונו (ע"פ מאירי חולין טז,א), או שהרטיב את האוכל ברצון אבל לאחר זמן ראה שהמשקים גורם לו להתקלקל והתחרט על מעשיו (ערוה"ש קעח,ו). אוֹ שֶׁהָיָה סוֹפוֹ בְּרָצוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ בְּרָצוֹן. כגון שבהתחלה היה מתיירא שמא יפלו על האוכל יותר מדי מים ולא רצה בנפילתם, אבל לבסוף נפלו לפי הצורך (מאירי שם), או שנרטב שלא לרצונו אבל לאחר זמן ראה שהמשקים מועילים לאוכל (ערוה"ש שם).

הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ. משיט את הפירות שיזרמו עם שטף הנהר במקום לשאת אותם בידיו.

ג. מַשְׁקִין שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן – אֵינָן מַכְשִׁירִין. לְפִיכָךְ, אָדָם אוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּבְלְלוּ בְּמַשְׁקִין שֶׁנִּתְלְשׁוּ שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִין בְּאוֹתָן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן – לֹא הֻכְשְׁרוּ, שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁלֹּא לְרָצוֹן נִתְלְשׁוּ, וּכְאִלּוּ הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע, שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין.
הָיוּ הַמַּיִם שֶׁנָּפַל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים וְעַל הַפֵּרוֹת תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, וְנָגְעוּ בָּהֶן אֳכָלִין בְּרָצוֹן – הֻכְשְׁרוּ.
כֵּיצַד? הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכֹּתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתִּדּוֹחַ – הַמַּיִם שֶׁבָּהּ מַכְשִׁירִין, וְאִם הִנִּיחַ בָּהֶן פֵּרוֹת – הֻכְשְׁרוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּשִׁין בַּכְּלִי לְדַעַת. כְּפָיָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכֹּתֶל – הַמַּיִם שֶׁבָּהּ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין, וּלְפִיכָךְ אִם נָתַן בָּהּ הָאֳכָלִים, לֹא הֻכְשְׁרוּ.
נִתְכַּוֵּן שֶׁיֻּדַּח הַכֹּתֶל: אִם הָיָה כֹּתֶל בַּיִת – הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁהַתָּלוּשׁ שֶׁחִבְּרוֹ, לְעִנְיַן הֶכְשֵׁר הֲרֵי הוּא כְּתָלוּשׁ, וְנִמְצְאוּ מַיִם שֶׁעַל כֹּתֶל בַּיִת זֶה כְּמַיִם שֶׁבַּכֵּלִים; וְאִם הָיָה כֹּתֶל מְעָרָה, שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן אֶלָּא עַצְמָהּ שֶׁל קַרְקַע – הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן כִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע.

ג. הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכֹּתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתִּדּוֹחַ. משעין את הקערה על הקיר כדי שישטפו אותה מי הגשמים היורדים עליו. יִלְקֶה. יינזק.

שֶׁהַתָּלוּשׁ שֶׁחִבְּרוֹ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁר הֲרֵי הוּא כְּתָלוּשׁ וכו'. הקיר הוא דבר שהיה בתחילה תלוש מן הקרקע, ולפיכך אף על פי שאחר כך חיברוהו לקרקע הוא עדיין נחשב כדבר תלוש לעניין הכשר, והמים שנשפכו עליו ברצון נחשבים כתלושים.

ד. הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת – הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ תְּלוּשִׁין בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁהַשּׁוֹתֶה יַעֲלֶה הַמַּיִם בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ, וְהוֹאִיל וְשָׁתָה בִּרְצוֹנוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּחָטְמוֹ וּבְרֹאשׁוֹ וּבִזְקָנוֹ – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ד. הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת. מתכופף לשתות מן המים שבקרקע.
ה. הַמְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית: מַיִם הָעוֹלִין אַחֲרֶיהָ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוֹנֵן עַל צַוָּארָהּ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ – הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן; וְהַמַּיִם שֶׁבַּחֶבֶל הַיָּתֵר עַל צָרְכָּהּ – אֵינָן תְּלוּשִׁין בִּרְצוֹנוֹ. נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר – כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּהּ וּבַחֶבֶל אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, לְפִיכָךְ אֵין מַכְשִׁירִין.
ה. הַמְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית. שואב מים מן הבאר באמצעות החבית. מַיִם הָעוֹלִין אַחֲרֶיהָ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוֹנֵן עַל צַוָּארָהּ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ. המים הנמצאים על אחורי החבית מבחוץ וכן על החבל שמלופף מסביבה ועל החלק מן החבל שנצרך כדי להשקיעה במים כדי שתתמלא (ראה משנה אחרונה מכשירין ד,א). נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר וכו'. שאפשר למלאות מן הצינור מבלי שהחבית תירטב מבחוץ.
#איור tum_12_5
כותרת: חבל הדלי#
ו. מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, אֲפִלּוּ הָיָה אַב טֻמְאָה – הַמַּיִם שֶׁעָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן, טְהוֹרִים; וְהוּא שֶׁיִּנְתֹּק אוֹתָן מֵעָלָיו בְּכָל כֹּחוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין – בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן מִתְטַמְּאִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִים – אֵינָן מַכְשִׁירִין, שֶׁהֲרֵי אֵינָן תְּלוּשִׁין עָלָיו לִרְצוֹנוֹ, וְאִם נָעַר – הֲרֵי אֵלּוּ לְרָצוֹן. עָמַד תַּחַת הַצִּנּוֹר לְהָקֵר אוֹ לִדּוֹחַ – הֲרֵי זֶה לְרָצוֹן, וְאִם הָיָה טָמֵא – הַמַּיִם שֶׁעָלָיו טְמֵאִים.
ו. הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן טְהוֹרִים. מי גשמים אינם מקבלים טומאה עד שייתלשו ברצון ולפיכך אפילו במקרה שנתלשו עליו ועברו ממקום למקום על גופו או בגדיו אינם מקבלים טומאה שהרי אינם לרצונו. וְהוּא שֶׁיִּנְתֹּק אוֹתָן מֵעָלָיו בְּכָל כֹּחוֹ. על מנת שהמים יישארו טהורים גם לאחר שיפרשו מן הטמא צריך האדם לנתק אותם מעליו בכל כוחו בבת אחת באופן שלא יספיקו לגעת בו ולהיטמא ממנו בשעת הפרישה, שהרי בשעה שהם פורשים ממנו הם נעשים תלושים לרצון מכיוון שאינו רוצה אותם על גופו (פה"מ מכשירין ד,ב). אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין. שזורמים ופורשים ממנו בנחת ובאטיות. וּבִזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִים. במקרה שמי הגשמים יורדים על אדם טהור שאינו מטמא אותם (כס"מ, וראה מרכה"מ שמבאר בדרך אחרת). וְאִם נָעַר. ניער גופו לסלק המים שעליו (פה"מ שם). לִדּוֹחַ. להתרחץ.
ז. חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה פֵּרוֹת, וְיָרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ – הֲרֵי זֶה יְעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן וְאֵינָן מֻכְשָׁרִין, אַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן.
ז. חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְיָרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ. טיפות גשם שדלפו מן הגג נפלו לתוך החבית. אַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּמְתִּינוּ בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן. שאינו חייב לשבור את החבית על מנת לרוקן ממנה את המים במהירות האפשרית, אלא יכול להמתין עד שישפוך את המים מעל הפירות במקום הראוי לכך (פה"מ מכשירין ד,ד).
ח. עֲרֵבָה שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ – הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִים מֵעָלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ – הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן בְּרָצוֹן. הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף בְּתוֹכָהּ – הַנִּתָּזִים וְהַצָּפִים וְשֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא שְׁפָכָהּ בִּמְקוֹמָהּ הֲרֵי תְּלָשָׁן בְּרָצוֹן.
ח. עֲרֵבָה. קערה. שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ. שלא במתכוון. הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִים מֵעָלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הניצוצות הניתזים החוצה מן הערבה כשיורד עליה הדלף וכן המים הצפים מעליה ונשפכים ממנה כשהיא מלאה אינם תלושים לרצון, כיוון שנשפכו מן הערבה מאליהם שלא על ידי האדם (וכל שכן שהמים שבתוכה אינם לרצון שהרי התאספו בה שלא לדעתו). נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן בְּרָצוֹן. כל עוד המים בתוכה אינם ברצון, אבל לאחר ששפך אותם החוצה הרי הם תלושים לרצון (כדין המנער את מי הגשמים מעליו שלאחר שפרשו ממנו הם תלושים לרצון, לעיל ה"ו; מרכה"מ לעיל יא,א). הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף בְּתוֹכָהּ הַנִּתָּזִים וְהַצָּפִים וְשֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וכו'. במקרה שהניח את הערבה במכוון כדי שירד הדלף לתוכה, כל עוד לא נטל את הערבה אין המים שבתוכה תלושים לרצון, משום שאינו מעוניין במים עצמם אלא רק רוצה לאספם במקום אחד שלא יטנפו את הבית (ראה בבלי שבת יא,ב), אבל לאחר שהגביהם הם נעשים תלושים לרצון ואף על פי שהולך לשפכם.
ט. הַמַּטְבִּיל אֶת כֵּלָיו וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּמְּעָרָה: הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּיָדָיו – בְּרָצוֹן; וּבְרַגְלָיו – אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
י. פֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, וּפָשַׁט יָדָיו וּנְטָלָן – לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם חָשַׁב שֶׁיִּדּוֹחוּ יָדָיו – הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו וְשֶׁעַל הַפֵּרוֹת הֲרֵי הוּא תָּלוּשׁ בְּרָצוֹן.
י. שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו וְשֶׁעַל הַפֵּרוֹת. המים שעלו בידיו שנוגעים בפירות.
יא. הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם בִּרְצוֹנוֹ: אִם הָיוּ מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת – אֵינָן מֻכְשָׁרִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן בַּמַּיִם; הוֹצִיאָן – הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁעַל יָדָיו, שֶׁהֲרֵי נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן.
כֵּיצַד? צְנוֹן אוֹ לֶפֶת שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה – נִדָּה מְדִיחַתּוּ שָׁם וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלַתְהוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם – נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ.

יא. אֵינָן מֻכְשָׁרִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן בַּמַּיִם. שרק מים תלושים מכשירים לקבל טומאה.

הֶעֱלַתְהוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ. מאחר שהיה נתון בתוך המים לרצונה הוא נעשה מוכשר במים שעליו ברגע שנתלשו עמו.

יב. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֻּרְמוֹסִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה – מוֹשִׁיט יָדוֹ הַטָּמֵא וְנוֹטֵל תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹכָהּ וְהֵן טְהוֹרִין, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹכָהּ נָטַל וְאֵין רְצוֹנוֹ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן. הֶעֱלָהּ מִן הַמַּיִם – הַנּוֹגְעִין בַּקֻּפָּה טְמֵאִים, שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבַּקֻּפָּה שֶׁנִּתְלְשׁוּ בִּרְצוֹנוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַתֻּרְמוֹסִין שֶׁבַּתָּוֶךְ טְהוֹרִים.
יב. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֻּרְמוֹסִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה. סל מלא תורמוסים (מין קטנית) נתון בתוך המקווה (שהמים בו מחוברים לקרקע). מוֹשִׁיט יָדוֹ הַטָּמֵא וְנוֹטֵל תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹכָהּ וְהֵן טְהוֹרִין וכו'. שהתורמוסים נתונים בתוך המקווה שלא ברצונו ומשום כך אין הם מוכשרים במים שעליהם בשעה שמעלה אותם (כדלעיל ה"י; משנ"א מכשירין ד,ו, ערוה"ש קעט,כח). הֶעֱלָהּ מִן הַמַּיִם הַנּוֹגְעִין בַּקֻּפָּה טְמֵאִים וכו'. במקרה שהעלה את הקופה מהמים יחד עם התורמוסים המים שעל גבי הקופה נתלשו ברצון והם מכשירים את התורמוסים הנוגעים בה לקבל טומאה, וכיוון שהאדם טמא הקופה הנוגעת בו נעשית ראשון לטומאה והתורמוסים הנוגעים בה נעשים שניים, אבל שאר התורמוסים שלא נוגעים בקופה טהורים מפני שהמים שעל גביהם לא נתלשו ברצון ולפיכך אינם מכשירים ואף אינם מקבלים טומאה (כדלעיל ה"ו; עיין משנ"א מכשירין ד,ו).

תקציר הפרק 

פרק יב הלכות טומאת אוכלין

תנאי ההכשר
על המשקה להיתלש ממקורו ברצון וכן ליפול ברצון על גידולים שכבר נתלשו ממקורם. רק אז הוא מכשיר לקבלת טומאה
בהלכות א ב ותחילת ג מובאים העקרונות. המשך הפרק דוגמאות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שתה מהנהר-המים שבזקנו אינם מכשירים?

2.כל זמן שהמים בקרקע-אינם מכשירים?

3.המכבס במערה-המים העולים ברגליו מכשירים?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן