פרק י"ב, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח – מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה, שֶׁאֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח אוֹ יָתֵר עַל זֶה.
כֵּיצַד? כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻנָּח לָאֲוִיר, וּבְצִדּוֹ כֵּלִים כְּגוֹן מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאֵינָן נוֹגְעִין בַּטֻּמְאָה, אִם הֶאֱהִיל עֲלֵיהֶן אֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח וְהָיָה גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח – הֲרֵי זֶה הֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים, וּטְמֵאִין. הָיוּ כֵּלִים אֲחֵרִים עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַטֻּמְאָה.
הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֹהֶל מְטַמֵּא כָּל שֶׁתַּחְתָּיו, כָּךְ מַצִּיל כָּל שֶׁחוּצָה לוֹ, וְחוֹצֵץ בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו. וְכֵן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבָּיו וְכֵלִים תַּחְתָּיו – הַכֵּלִים טְהוֹרִים, שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.
הָיָה הָאֹהֶל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח, אוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח עַל טֶפַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבֹהַּ כַּמָּה טְפָחִים: הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה – טְהוֹרִים; וְכֵלִים שֶׁלְּמַעְלָה מִן אֹהֶל זֶה, כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וְאֵין שָׁם אֹהֶל לָחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.
וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה וְכֵלִים תַּחְתָּיו – כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה הֶאֱהִילָה עֲלֵיהֶם וְאֵין שָׁם אֹהֶל שֶׁיָּחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב, וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה הָאֹהֶל אָדָם אוֹ כֵּלִים. אֲבָל אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם עַצְמָם אֹהֶל בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל, אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר – הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, וְאֵינָן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.
כֵּיצַד? לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה כֵּלִים, אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לְמִינָן טֻמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מֻנָּח עַל אַרְבָּעָה שַׁפּוּדִים אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים שֶׁגְּבוֹהִין טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה וְכֵלִים תַּחְתָּיו – הַכֵּלִים טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כֵּלִים עַל גַּבָּיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה – טְמֵאִים. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו – כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִים.
אֲבָל אִם הָיָה הַלּוּחַ מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה אֲבָנִים אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו – הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים;
א. טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח. כיסוי בשיעור של טפח על טפח ובגובה של טפח. מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כמבואר לקמן.
כַּזַּיִת מִן הַמֵּת. וכן כל דבר המטמא באוהל. מֻנָּח לָאֲוִיר. במקום שאינו מקורה. וְצִנּוֹרוֹת. כעין מזלגות קטנים או פיסות מתכת כפופות בראשן כעין וו המשמשים לטוויה וכדומה. הֲרֵי זֶה הֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים וּטְמֵאִין. שכל הנמצא עם הטומאה תחת אוהל אחד נטמא (לעיל א,י).
כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וכו'. וכל המאהיל על הטומאה נטמא (לעיל א,י).
שֶׁכָּל הַפָּחוּת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב. וכאילו אין כאן אוהל כלל. וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא. והיא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ה.
בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל. שהאוהל נשען עליהם. אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר. כגון כלים העשויים מגללים, אבנים או אדמה.
לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח וכו'. וכגון שהלוח אינו כלי והוא כשלעצמו חוצץ בפני הטומאה. אַרְבָּעָה שַׁפּוּדִים אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים. שהם כלים המקבלים טומאה. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים. שהלוח אינו חוצץ בפני הטומאה הואיל והוא נשען על אדם או כלים, לפיכך כשם שכל מה שתחתיו טמא (שהרי הוא אוהל) כך גם כל מה שמעליו נטמא, אף על פי שאינו מכוון כנגד הטומאה. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִים. שהטומאה המונחת על גבי הלוח יורדת אל מתחתיו, וכיוון שכעת הלוח מאהיל על הטומאה היא מתפשטת תחת כולו ומטמאת את כל מה שתחתיו.
אֲבָנִים. שאינם כלים.
ב. הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּיו – הֲרֵי כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וּכְלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה – הֲרֵי הֵם כָּאֹהָלִים וְאֵינָן כַּכֵּלִים, וּלְפִיכָךְ חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.
ב. וּכְלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה. שהם נייחים וגדולים (להגדרת מושג זה ראה לעיל ו,ב). והוא הדין לכלי עץ הבא במידה (כמוכח לקמן יג,ג, כס"מ).
ג. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַנֶּסֶר – כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו – כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה. וְאִם הָיָה יָשָׁן – הַכֹּל טָמֵא.
ג. נֶסֶר. החוצץ בפני הטומאה. תַּנּוּר חָדָשׁ. שלא הסיקו בו אף פעם. וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הנסר בולט סביב לתנור מכל הצדדים בשיעור של טפח על טפח. מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה. ולפיכך הנסר חוצץ בפני הטומאה כיון שאינו נשען על כלי (וראה גם לקמן כא,ח).
ד. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַּנּוּרִים, אֲפִלּוּ יְשָׁנִים, וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו בֵּין שְׁנֵי הַתַּנּוּרִים – בֵּינֵיהֶן בִּלְבַד טָמֵא, אֲבָל כֵּלִים שֶׁתַּחַת שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת שֶׁחוּצָה לַתַּנּוּרִים טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה.
וְכֵן נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר, אֲפִלּוּ יָשָׁן, וְיוֹצֵא מִזֶּה טֶפַח וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִין, וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה – כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים.
ד. וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה. הנסר בולט מחוץ לתנורים משני הקצוות בלבד אך אינו עודף מן הצדדים שלהם (בדומה לדין תנור אחד שבפסקה הבאה – ריק"ו, קרית ספר ועוד). שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה. ואין הטומאה עוברת מאוהל אחד לשני (ראה לקמן טז,ז).
ה. אָדָם שֶׁנָּשָׂא כְּלִי, כְּגוֹן מַרְדֵּעַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהֶאֱהִיל צַד הַכְּלִי הָאֶחָד עַל הַטֻּמְאָה, אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַנּוֹשֵׂא וּמֵבִיא לוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם; גָּזְרוּ עַל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח. אֲבָל אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְלִשְׁאָר אָדָם שֶׁיַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן וְעַל הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רֹחַב טֶפַח.
ה. מַרְדֵּעַ. מקל שבו מכים ומכוונים את השוורים ('מלמד הבקר'). אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח. שיעור ההיקף של מרדע ממוצע (ראה לקמן כב,ד). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ. שהוא כשליש הטפח. וְלִשְׁאָר אָדָם. שאינו נושא את המרדע.
ו. אֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַמֵּת – אֵינָן כַּקֶּבֶר, אֶלָּא אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח – חוֹצֵץ, וְהָעוֹמֵד עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב אֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חָלָל טֶפַח, הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח – גָּזְרוּ עַל כָּל הָאֲרוֹנוֹת שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין, וְשֶׁיִּהְיֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן כְּנוֹגֵעַ בְּמֵת אוֹ בַּקֶּבֶר.
ו. אֵינָן כַּקֶּבֶר. שאינם מטמאים מכל סביבם במגע ובאוהל כקבר (ראה לעיל ב,טו, ז,ד). אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח חוֹצֵץ. שהארון נחשב לכלי עץ הבא במידה שדינו כאוהל שחוצץ בפני הטומאה כשיש ברומו טפח (ראה לעיל ה"ב, מקדש דוד טהרות מט,ג). הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח. ובארונות מסוג זה אין הארון חוצץ והטומאה בוקעת ועולה ('טומאה רצוצה').
ז. קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְהַטֻּמְאָה תַּחְתֶּיהָ: אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ, וְכָל הַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּהּ שָׁוָה וּקְצָתָהּ פְּחוּתָה מִטֶּפַח, מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא; וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כַּמָּה יִהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ וְיִהְיֶה בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח? בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; וּבִזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת – אַרְבָּעָה טְפָחִים.
ז. מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא. מפני שאותו חלק שאין בו שיעור טפח נחשב כחלק מן האוהל, והרי שאר האוהל יש בו שיעור טפח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ד-ה.
בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שכל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח (לקמן ה"ח).
ח. סְאָה שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר – אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה בְּקֵרוּב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְיִהְיֶה הַטֶּפַח עַל טֶפַח מִמֶּנּוּ גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח, וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה – מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה.
וְכֵן עַמּוּד עָגֹל שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ – אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים. וְאִם אֵין בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
זֶה שֶׁהִצְרִיכוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים – עַל הָעִקָּרִים שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֻמְשִׁין. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה בְּהֶקֵּף הָעַמּוּד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים – נִמְצָא תַּחַת כָּל דָּפְנוֹ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרֻבָּע וְיָתֵר מְעַט, שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּקֵרוּב הֵן. וְזוֹ הִיא צוּרָתוֹ:
ח. סְאָה. כלי עגול וחלול. שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר. שוכבת על הקרקע ואין מעליה אוהל. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה וכו'. שרק אם קוטר הסאה הוא קרוב לטפח וחצי (שהוא שליש של ארבעה וחצי טפחים) אז יהיה בחלל הסאה שיעור אוהל (טפח על טפח) בגובה טפח מהקרקע. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה וכו'. שחצי הטפח שמתחת לסאה מצטרף לחצי טפח שבתוכה כך שיש שיעור אוהל בחלל הסאה אפילו כאשר היקפה הוא שלושה טפחים בלבד.
וְכֵן עַמּוּד עָגֹל. שאינו חלול. וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ. בשכיבה. אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ. כגון שהטומאה מונחת על הקרקע מתחת לשיפוע המעוגל של העמוד ולצדה מונחות טהרות. עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים. כמבואר לקמן. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. שאין העמוד מביא את הטומאה תחת דופנו הואיל ואין שם שיעור אוהל, ולפיכך אין הטומאה מטמאת אלא כנגדה בלבד.
עַל הָעִקָּרִים שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. החישוב כאן מבוסס על עקרונות מתמטיים שחכמים סומכים עליהם בהלכות רבות. וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֻמְשִׁין. ראה גם הלכות שבת יב,יח.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות טומאת מת

טומאת אוהל -הגדרה

היום לומדים על יסוד דיני אוהל.
לאורך כל דיני טהרה מושג 'אוהל' נזכר פעמים רבות וחשוב להבין טוב את הפרק היום.
הכלל:
טפח על טפח בגובה טפח =אוהל (טפח 8 ס"מ) הלכה א'.
עוד כלל:
חפץ בגודל טפח מרובע הגבוה טפח מהמת, נחשב כאוהל לטומאה, וממילא חוצץ בין הטומאה למה שמעליו. (מי שעובר מעליו לא טמא !) פחות מזה, אינו אוהל ואינו חוצץ. מלבד אדם או כלים, שהינם אוהל אך אינם חוצצים כלל.

מעניין!
בהלכה ח' הרמב"ם מגלה בקיאות רבה וחריפות בידיעות גאומטריות + מביא בכתב ידו שרטוט.
אגב, הראב"ד משיג עליו בהערה הארוכה כמעט בכל הי"ד החזקה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חופה שהעמידו אנשים-חוצצת?

2.כלי שהיקפו טפח מטמא רק מדרבנן?

3.חמור דין חכמים בארונות מתים יותר מדינה של תורה?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן