פרק י"ב, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. חָזַר וְעָשָׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵיהֶן, אוֹ שֶׁקִּבֵּץ אֶת שִׁבְרֵיהֶן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים – הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ מִקֹּדֶם, שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.
וְכֵן כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ – טָהֲרוּ. הִתִּיכָן וְחָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים – חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. וְאֵין לִכְלֵי מַתָּכוֹת טָהֳרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיִּטְבְּלֵם בַּמִּקְוֶה כְּשֶׁהֵן שְׁלֵמִים, אוֹ יִשָּׁאֲרוּ שְׁבוּרִים.
א. הִתִּיכָן וְחָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. אם התיך את השברים ועשה מהם כלי חדש הוא טמא באותה טומאה שבה היה טמא הכלי הראשון לפני שנשבר. וְאֵין לִכְלֵי מַתָּכוֹת טָהֳרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיִּטְבְּלֵם בַּמִּקְוֶה כְּשֶׁהֵן שְׁלֵמִים. אבל אם טבל את השברים ועשה מהם כלי, אין הטבילה מועילה, ואם עשה מהם כלי הוא חוזר לטומאתו הישנה.
ב. וַחֲזָרַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיַּחְזְרוּ לַטֻּמְאָה הַיְשָׁנָה? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְמָא לוֹ כְּלִי, וְיַתִּיכוֹ וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר בּוֹ בַּיּוֹם; אִם תֹּאמַר שֶׁהוּא טָהוֹר כְּדִין תּוֹרָה – יָבֹאוּ לוֹמַר: הַשְּׁבִירָה מְטַהֶרֶת וְהַטְּבִילָה מְטַהֶרֶת: כְּשֵׁם שֶׁאִם נִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם, כָּךְ אִם הִטְבִּילוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּשֶׁהָיָה – הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם, וְיָבֹאוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַכֵּלִים צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ זֶה גָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶן.
ב. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְמָא לוֹ כְּלִי וכו'. חכמים חששו שיבואו להשוות את דין הכלי שהותך לדין הכלי שהוטבל ויאמרו שכשם שהכלי שנשבר והותך טהור לגמרי מיד, כך הכלי שהוטבל טהור לגמרי מיד לאחר טבילתו. ואין הדין כן אלא כלי שטבל מטומאתו איננו טהור לגמרי ועדיין פוסל את התרומה עד שיגיע הערב לאחר טבילתו (הלכות שאר אבות הטומאות י,א, הלכות תרומות ז,ב). וגזרו דווקא בכלי מתכות שאפשר לחברם בהתכה ולא ניכר בהם שנשברו. אבל בשאר הכלים לא גזרו משום שכאשר מתקנם ניכר בהם שנשברו, שכן צריך לחברם במסמרים או בתפירה חדשה וכדומה, ולכן לא חששו שיבואו לטהרם בשבירה ולחברם (ראה ר"ש כלים ב,א).
ג. אֶחָד כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אוֹ בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת, אִם הִתִּיכוֹ – חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה עַד שֶׁיַּטְבִּיל. נִטְמָא בְּמֵת, וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי, וְאַחַר כָּךְ הִתִּיכוֹ וְעָשָׂהוּ כְּלִי אַחֵר וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי וְהִטְבִּילוֹ – הֲרֵי זֶה טָמֵא, וְאֵין הַזָּיָה שֶׁקֹּדֶם הֶתֵּךְ מִצְטָרֶפֶת לַהַזָּיָה שֶׁאַחַר הֶתֵּךְ, וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל כְּשֶׁהוּא כְּלִי קֹדֶם שְׁבִירָה, אוֹ יַזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל אַחַר שֶׁיַּתִּיכוֹ.
ג. נִטְמָא בְּמֵת. וצריך להזות עליו מי חטאת ביום השלישי וביום השביעי לטומאתו ואחר כך להטבילו (הלכות פרה יא,א). וְאֵין הַזָּיָה שֶׁקֹּדֶם הֶתֵּךְ מִצְטָרֶפֶת לַהַזָּיָה שֶׁאַחַר הֶתֵּךְ. ההזיה על הכלי הישן אינה מצטרפת להזיה על הכלי החדש.
ד. בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר: אִם רֹב מִן הַטָּמֵא – טָמֵא; וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא. וְכֵן טִיט שֶׁבְּלָלוֹ בִּגְלָלִים, וְשָׂרַף הַכֹּל בַּכִּבְשָׁן וְעָשָׂהוּ כְּלִי: אִם רֹב מִן הַטִּיט – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי חֶרֶשׂ; וְאִם רֹב מִן הַגְּלָלִים – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ד. בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר. התיך ברזל מכלי שנטמא עם ברזל טהור ועשה מהם כלי. וְאִם רֹב מִן הַגְּלָלִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. כדין כלי גללים שאינם מקבלים טומאה (לעיל א,ו).
ה. כְּלֵי מַתָּכוֹת הַטְּהוֹרִים שֶׁאֲנָכָן בַּאֲנָךְ טָמֵא – טְמֵאִים. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָאֲנָךְ הַטָּמֵא – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים.
ה. כְּלֵי מַתָּכוֹת הַטְּהוֹרִים שֶׁאֲנָכָן בַּאֲנָךְ טָמֵא. כלים שנשחקו וציפה אותם במתכת טמאה שהתיכה כדי לחדשם. טְמֵאִים. שהציפוי אינו דבר נפרד מהכלי אלא עיקרו, שהרי ללא הציפוי הכלי אינו ראוי לשימוש, ולכן דין הכלי כדין הציפוי. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָאֲנָךְ הַטָּמֵא. שגירד את הציפוי מן הכלי ועשה ממנו כלי חדש. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. שדבר זה אינו שכיח ולכן לא גזרו חכמים על כך (חוק נתן, תס"ר כלים עמ' 32).
ו. קַרְדֹּם שֶׁעָשָׂהוּ מִן הַבַּרְזֶל הַטָּהוֹר, וְעָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּמֵא – הֲרֵי זֶה טָמֵא. עָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּהוֹר וְהַקַּרְדֹּם מִן הַטָּמֵא – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה.
ו. קַרְדֹּם שֶׁעָשָׂהוּ מִן הַבַּרְזֶל הַטָּהוֹר וְעָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּמֵא. לקרדום שני צדדים שאחד משמש לביקוע עצים, והשני משמש לפיסול ונגרות ונקרא עושף (לעיל יא,כא). הֲרֵי זֶה טָמֵא. שעיקר מלאכת הכלי היא לפיסול בעץ ולא לביקוע.
ז. קַרְדֹּם טָהוֹר שֶׁחֲסָמוֹ בְּבַרְזֶל טָמֵא – טָהוֹר.
ז. קַרְדֹּם טָהוֹר שֶׁחֲסָמוֹ בְּבַרְזֶל טָמֵא. ציפה את חודו בברזל מחוזק, ואותו הברזל היה טמא. טָהוֹר. שהולכים אחרי עיקר הכלי, מפני שמכת הקרדום מבוססת על הכח שנוצר ממשקל הקרדום וניתן להשתמש בו בלא חיסום, אבל בכלים שמלאכתם תלויה בכך שיש להם קצה חד הולכים אחר החיסום (לעיל יא,ז, ח"ד כלים ב"מ א,ג).
ח. קִיתוֹן שֶׁעָשָׂהוּ מִן הַטָּמֵא וְשׁוּלָיו מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר; עָשָׂהוּ מִן הַטָּהוֹר וְשׁוּלָיו מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמְקַבֵּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה.
ח. קִיתוֹן. ספל. וְשׁוּלָיו. תחתית הכלי. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמְקַבֵּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה. השוליים הם העיקר בספל מפני שהם עושים אותו לכלי קיבול.
ט. כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְנִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה אוֹ לֹא חָזַר.
ט. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה. ראה הלכות שאר אבות הטומאות ו,א.
י. כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּטְמְאוּ וְנִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ כְּכָל הַכֵּלִים, וַאֲפִלּוּ חָזַר וְהִתִּיכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כְּלִי אַחֵר, אֵינָן חוֹזְרִין לְטֻמְאָה יְשָׁנָה; לְפִי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בְּטֻמְאָה יְשָׁנָה.
וְכֵן כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְרֵיהֶן כֵּלִים וּרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ, הוֹאִיל וְהֵן שְׁיָרֵי כֵּלִים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִכְלֵי חֶרֶשׂ. כֵּיצַד? קְעָרָה שֶׁל זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְהִתְקִין שׁוּלֶיהָ לְתַשְׁמִישׁ – אֵין הַשּׁוּלַיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּקְּעָרָה. וְאִם קִרְסֵם אֶת מְקוֹם הַשֶּׁבֶר וְשָׁפוֹ בְּשׁוֹפִין – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. לְפִי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ה. לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בְּטֻמְאָה יְשָׁנָה. ואינם דומים לכלי מתכות שנטמאו בטומאה מדברי סופרים שיש ספק אם חוזרים לטומאתם הישנה או לא (כמבואר בהלכה הקודמת). שלכלי מתכות יש אפשרות להיטמא מן התורה, ואילו כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה כלל מדין תורה ולא גזרו בהם כלל (תוספות שבת טז,א).
אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִכְלֵי חֶרֶשׂ. ששברי כלי חרס מקבלים טומאה אם הם ראויים לקבלה (לקמן יח,י). אבל שברי כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה מפני שהם פוצעים את הידיים ואין דרך להשתמש בהם. אֵין הַשּׁוּלַיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּקְּעָרָה. אף שתחתית הכלי עשויה כקערה קטנה הפוכה וכשנשבר הכלי אפשר להפוך את השוליים ולהשתמש בהם (ראה פה"מ כלים ל,א). וְאִם קִרְסֵם אֶת מְקוֹם הַשֶּׁבֶר וְשָׁפוֹ בְּשׁוֹפִין. החליק ושייף את מקום השבר. הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שאפשר להשתמש בה מבלי להיפצע.
יא. צְלוֹחִית קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בְּיָד אֶחָד שֶׁנִּטַּל פִּיהָ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַכְנִיסִין הַיָּד לְתוֹכָהּ, אֶלָּא יוֹצֵק מִמֶּנָּה. אֲבָל גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁנִּטַּל פִּיהָ – טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבֶלֶת בַּיָּד בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ.
וְכֵן צְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה, אִם נִטַּל פִּיהָ – טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחוֹבֶלֶת בְּאֶצְבָּעוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הַבֹּשֶׂם מִתּוֹכָהּ.
יא. צְלוֹחִית קְטַנָּה. צנצנת בעלת צוואר צר. שֶׁנִּטַּל פִּיהָ. נשבר צווארה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַכְנִיסִין הַיָּד לְתוֹכָהּ אֶלָּא יוֹצֵק מִמֶּנָּה. ואינו נוגע במקום השבר החד. אֲבָל גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁנִּטַּל פִּיהָ טְהוֹרָה. שמכלי גדול אין יוצקים אלא לוקחים ממה שבתוכו בידיים והן עלולות להישרט.
פַּלְיָטוֹן. בושם. מִפְּנֵי שֶׁחוֹבֶלֶת בְּאֶצְבָּעוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הַבֹּשֶׂם מִתּוֹכָהּ. שאין יוצקים את הבושם אלא נוטלים ממנו כמות קטנה באצבע.
יב. לְגִינִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן – עֲדַיִן הֵן כֵּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לִכְבָשִׁים.
יב. לְגִינִים. כדים גדולים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לִכְבָשִׁים. לכבוש בהם אוכל בחומץ או ביין. ואף שהכלי חד ועלול לפצוע הדרך להשתמש בו כיוון שמכניסים את הכבשים פעם אחת ומוציאים אותם לאחר זמן רב ולא באופן תדיר.
יג. כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ – טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שְׁלִישׁ הֶקֵּפוֹ בְּרֹב גָּבְהוֹ – טָהוֹר. נִקַּב וּסְתָמוֹ, בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת – טָהוֹר. וְהַכּוֹס וְהַצְּלוֹחִית שֶׁנִּקְּבוּ, בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה – טְהוֹרִין.
יג. כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ. ששפת הכוס שבורה מעט ואינה חלקה ברוב היקף השפה. טָהוֹר. שהפגימה פוצעת את השפתיים ואי אפשר לשתות בה. נִפְגַּם בּוֹ שְׁלִישׁ הֶקֵּפוֹ בְּרֹב גָּבְהוֹ. ששליש מדופן הכוס נשבר ונשאר במקום השבר פחות מחצי גובהה. בְּבַעַץ. בדיל. טָהוֹר. שהקלו בכלי זכוכית שטומאתם דרבנן (סד"ט כלים רסד,ב). ויש מפרשים שבזכוכית הסתימה נופלת בקלות ולכן אינה נחשבת סתימה (ערוה"ש רו,יד, וראה ח"ד כלים ב"ב ז,ט). וְהַכּוֹס וְהַצְּלוֹחִית שֶׁנִּקְּבוּ בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה טְהוֹרִין. שהמשקים יוצאים דרך הנקב ואי אפשר לשתות או למזוג מהם.
יד. הַתַּמְחוּי וְהַקְּעָרָה שֶׁנִּקְּבוּ: מִלְּמַעְלָה – טְמֵאִים; מִלְּמַטָּה – טְהוֹרִים. נִסְדְּקוּ: אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כַּצּוֹנֵן – טְמֵאִים; וְאִם לָאו – טְהוֹרִים.
יד. הַתַּמְחוּי. קערה גדולה להגשת אוכל. מִלְּמַעְלָה טְמֵאִים. שעדיין אפשר להשתמש בחלק השלם ולתת בו משקים. אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כַּצּוֹנֵן טְמֵאִים. אם יכולים לתת בתוכם מים חמים והסדק לא יתרחב ויגרום לפיצוץ הכלי. וְאִם לָאו טְהוֹרִים. שתשמישם הוא להגיש בהם אוכל חם, ואם אינם ראויים לכך בטלו ממלאכתם.
טו. הַכּוֹסוֹת הַחֲתוּכִין, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶן סוֹרְכִין אֶת הַפֶּה – מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
טו. הַכּוֹסוֹת הַחֲתוּכִין. שבתהליך ייצורן נחתכו שפתותיהן ולא הוחלקו. אַף עַל פִּי שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶן סוֹרְכִין אֶת הַפֶּה. שורטים קצת את הפה כששותים מהם. מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שכך נעשו מתחילתן ומשתמשים בהן אף באופן זה.
טז. הָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַחַץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל.
טז. הָאֲפַרְכֵּס. משפך גדול. שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַחַץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל. שהוא כחבית גדולה שאין לה תחתית ואינה יכולה לשמש ככלי קיבול ולכן טהור.
יז. זְכוּכִית שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ לְמַרְאָה – טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת לְקַבָּלָה. הַתַּרְוָד שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהוּא מְקַבֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן נֶהְפָּךְ עַל צִדּוֹ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה.
יז. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת. שהיא מעוגלת ויכולה לשמש ככלי קיבול. הַתַּרְוָד שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהוּא מְקַבֵּל. כף שנותנים בתוכה נוזלים. אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן נֶהְפָּךְ עַל צִדּוֹ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל. מפני שהוא עגול אינו יכול לעמוד ונוטה על צדו כך שהנוזלים נשפכים ממנו. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. שהוא עשוי מתחילתו לקבל על ידי שמחזיקים אותו ביד.
יח. תַּמְחוּי שֶׁל זְכוּכִית שֶׁעָשָׂהוּ מַרְאָה – מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם מִתְּחִלָּה עָשָׂהוּ לְמַרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ נִרְאִין מֵאֲחוֹרָיו – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכָל כְּלֵי זְכוּכִית אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן, כְּכָל הַכֵּלִים.
יח. תַּמְחוּי שֶׁל זְכוּכִית שֶׁעָשָׂהוּ מַרְאָה. קערה שעשה ממנה מראה שהיא זכוכית שמסתכלים דרכה ובגלל צורתה המעוגלת הדברים נראים דרכה באופן מעוות – קטנים או גדולים יותר מגדלם האמתי (פה"מ כלים ל,ב). מְקַבֵּל טֻמְאָה. דינו עדיין כקערה המקבלת טומאה, שנעשה מתחילתו לשם כלי קיבול ואינו נטהר בשינוי השימוש בלבד. וְאִם מִתְּחִלָּה עָשָׂהוּ לְמַרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ נִרְאִין מֵאֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אם עשה את הכלי לשם נוי, שמניח דברים יפים בתוך הזכוכית ומסתכלים בהם דרכה, הכלי טהור אף על פי שהוא כלי קיבול, שתכלית הכלי מתחילת עשייתו היא לראייה דרכו ולא לקבלה.

תקציר הפרק 

פרק יב הלכות *כלים*
*חזרת טומאה בכלי מתכת שנשברו ותוקנו וכלי זכוכית*

כאמור, כל כלי שנשבר *נ​טהר​*​, אפילו תיקנו אותו והוא מוכן לשימוש חדש. אבל חכמים גזרו גזרה מיוחדת בכלי מתכת שתוקנו, שחוזרים לטומאתם הקודמת.
כלי זכוכית שונים מכלי חרס [שדינם יתבאר בהמשך] בכך ששבריהם לא מקבלים טומאה. שאר כללי הטומאה זהים

מעניין 🗯
הפתגם המפורסם "עשה אוזנו כאפרכסת"
פירוש המילולי: *אפרכסת* במשמעות הקדומה היא כלי דמוי *משפך* הרחב בחלקו העליון וצר בחלקו התחתון שנועד להעברת גרגרים. בגלל הדמיון מכונה האוזן החיצונית אפרכסת.
היום זה מוזכר בלימוד בהלכה טז'

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התיך ברזל טהור עם טמא הכל טמא?

2.גזרת כלי מתכת-שמא יטביל וישתמש בלא הערב שמש?

3.אין טומאה ישנה לזכוכית משום שכל טומאתה מדרבנן?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן