פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד הִיא הַנְּגִיעָה שֶׁאוֹסֵר בָּהּ הַגּוֹי הַיַּיִן? הוּא שֶׁיִּגַּע בַּיַּיִן עַצְמוֹ, בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בִּשְׁאָר אֵבָרָיו שֶׁדַּרְכּוֹ לְנַסֵּךְ בָּהֶן, וִישַׁכְשֵׁךְ. אֲבָל אִם פָּשַׁט יָדוֹ לֶחָבִית, וְתָפְסוּ אֶת יָדוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיאָהּ וְלֹא יְנִידָהּ, וּפָתְחוּ הֶחָבִית מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיָּצָא הַיַּיִן וְיָרַד לְמַטָּה מִיָּדוֹ – לֹא נֶאֱסַר הַיַּיִן.
וְכֵן אִם אָחַז כְּלִי פָּתוּחַ שֶׁל יַיִן וְשִׁכְשְׁכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגְבִּיהַּ הַכְּלִי וְלֹא נָגַע בַּיַּיִן – נֶאֱסַר הַיַּיִן.
א. וִישַׁכְשֵׁךְ. ינענע את היין.
כְּלִי פָּתוּחַ. אבל בכלי סתום אין היין נאסר (לקמן ה"ד).

ב. נָטַל הַכְּלִי שֶׁל יַיִן וְהִגְבִּיהוֹ וְיָצַק הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁכְשֵׁךְ – נֶאֱסַר, שֶׁהֲרֵי בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ. הִגְבִּיהוֹ וְלֹא שִׁכְשֵׁךְ וְלֹא נָגַע – מֻתָּר.

ב. וְיָצַק הַיַּיִן. שפך לכלי אחר.
ג. נָכְרִי שֶׁהָיָה אוֹחֵז הַכְּלִי בַּקַּרְקַע וְיִשְׂרָאֵל צָק לְתוֹכוֹ יַיִן – הַיַּיִן מֻתָּר. וְאִם נִדְנֵד הַגּוֹי הַכְּלִי – נֶאֱסַר הַיַּיִן.
ג. צָק. יוצק.
ד. כְּלִי סָתוּם – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ הַגּוֹי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מִתְנַדְנֵד, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַנִּסּוּךְ. הֶעֱבִיר נוֹד שֶׁל יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהוּא אוֹחֵז פִּי הַנּוֹד בְּיָדוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה הַנּוֹד מָלֵא אוֹ חָסֵר – מֻתָּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מִתְנַדְנֵד. הֶעֱבִיר כְּלִי חֶרֶשׂ פָּתוּחַ מָלֵא יַיִן – אָסוּר, שֶׁמָּא יִגַּע בּוֹ; וְאִם הָיָה חָסֵר – מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁכְשְׁכוֹ.
ד. שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַנִּסּוּךְ. נדנוד הכלי אגב הטלטול ממקום למקום אינו דרך ניסוך. אוֹחֵז פִּי הַנּוֹד בְּיָדוֹ. ובכך סותם את פתח הנוד. מֻתָּר וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מִתְנַדְנֵד. שאין דרך לנסך באופן זה. וְאִם הָיָה חָסֵר מֻתָּר. כי אין חשש שנגע ביין.
ה. גּוֹי שֶׁנָּגַע בַּיַּיִן וְלֹא נִתְכַּוֵּן לָזֶה – הֲרֵי הַיַּיִן מֻתָּר בַּהֲנָיָה בִּלְבַד. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנָּפַל עַל נוֹד שֶׁל יַיִן, אוֹ שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ לְחָבִית עַל מְנָת שֶׁהִיא שֶׁמֶן, וְנִמְצֵאת יַיִן.
ה. הַיַּיִן מֻתָּר בַּהֲנָיָה בִּלְבַד. כמוזכר לעיל יא,ה.

ו. בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ שֶׁל גּוֹי בְּלֹא כַּוָּנָה, הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בַּיַּיִן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהִגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁל יַיִן וְיָצַק לִכְלִי אַחֵר, וְהוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא שֵׁכָר אוֹ שֶׁמֶן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

ו. בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ שֶׁל גּוֹי וכו'. כמבואר לעיל ה"ב.
ז. נִכְנַס הַגּוֹי לַבַּיִת אוֹ לַחֲנוּת לְבַקֵּשׁ יַיִן, וּפָשַׁט יָדוֹ כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ וְנָגַע בַּיַּיִן – אֲסָרוֹ, שֶׁהֲרֵי לְיַיִן נִתְכַּוֵּן, וְאֵין זֶה נוֹגֵעַ בְּלֹא כַּוָּנָה.
ח. חָבִית שֶׁנִּסְדְּקָה לְאָרְכָּהּ, וְקָדַם הַגּוֹי וְחִבְּקָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּרְדוּ הַחֲרָסִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. אֲבָל אִם נִסְדְּקָה לְרָחְבָּהּ, וְתָפַס בַּסֶּדֶק הָעֶלְיוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַיַּיִן עַל כֹּחוֹ שֶׁל גּוֹי.
ח. וְחִבְּקָהּ. אחז את חלקי החרס. מֻתָּר בַּהֲנָיָה. שלמרות שהיין מוחזק על ידי כוחו של הגוי ולכן אסור בשתייה, אין זו פעולה ישירה על היין שאוסרת בהנאה (כדלעיל ה"ב), אלא פעולה עקיפה בלבד. וְתָפַס בַּסֶּדֶק הָעֶלְיוֹן. בחלק העליון של החבית. אֵין הַיַּיִן עַל כֹּחוֹ שֶׁל גּוֹי. היין אינו נשמר בחבית בשל כוחו של הגוי אלא משום שהחלק העליון של החבית מכביד על הסדק, והגוי רק מסייע לכך.
ט. גּוֹי שֶׁנָּפַל לְבוֹר שֶׁל יַיִן וְהֶעֱלוּהוּ מִשָּׁם מֵת, אוֹ שֶׁמָּדַד הַבּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַיַּיִן בְּקָנֶה, אוֹ שֶׁהִתִּיז אֶת הַזְּבוּב וְהַצִּרְעָה מֵעָלָיו בְּקָנֶה, אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי הֶחָבִית הָרוֹתַחַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה, אוֹ שֶׁנָּטַל חָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה בִּלְבַד. וְאִם עָלָה הַגּוֹי חַי – הַיַּיִן אָסוּר בַּהֲנָיָה.
ט. אוֹ שֶׁמָּדַד הַבּוֹר… מֻתָּר בַּהֲנָיָה בִּלְבַד. ולא בשתייה, שבמקרים הללו הנגיעה הייתה למטרה מסוימת ודינה כמגע שלא בכוונה (ראה לעיל ה"ה). בְּקָנֶה. מקל המשמש למדידת היין. מְטַפֵּחַ עַל פִּי הֶחָבִית הָרוֹתַחַת. מנפץ ביד את בועות התסיסה של היין. עָלָה הַגּוֹי חַי הַיַּיִן אָסוּר בַּהֲנָיָה. למרות שהנפילה הייתה שלא בכוונה, בעלייתו עשוי להודות על ההצלה לעבודה זרה.
י. חָבִית שֶׁהָיָה נֶקֶב בְּצִדָּהּ וְנִשְׁמַט הַפְּקָק מִן הַנֶּקֶב, וְהִנִּיחַ הַגּוֹי אֶצְבָּעוֹ בִּמְקוֹם הַנֶּקֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַיַּיִן – כָּל הַיַּיִן שֶׁמֵּרֹאשׁ הֶחָבִית עַד הַנֶּקֶב אָסוּר, וְשֶׁתַּחַת הַנֶּקֶב מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה.
י. הַיַּיִן שֶׁמֵּרֹאשׁ הֶחָבִית עַד הַנֶּקֶב אָסוּר. בהנאה, שיין זה מוחזק על ידי כוחו של הגוי באופן ישיר (ראה לעיל ה"ב).
יא. מְנִיקִית כְּפוּפָה שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ מַתֶּכֶת אוֹ זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁהִנִּיחַ רֹאשָׁהּ לְתוֹךְ הַיַּיִן שֶׁבֶּחָבִית וְהָרֹאשׁ הָאַחֵר חוּץ לֶחָבִית, וּמָצַץ הַיַּיִן, וְהִתְחִיל הַיַּיִן לֵירֵד כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין תָּמִיד, וּבָא הַגּוֹי וְהִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל פִּי הַמְּנִיקִית וּמָנַע הַיַּיִן מִלֵּירֵד – נֶאֱסַר כָּל הַיַּיִן שֶׁבֶּחָבִית, שֶׁהַכֹּל הָיָה יוֹצֵא וְנִגְרָר לוּלֵי יָדוֹ, וְנִמְצָא הַכֹּל כְּבָא מִכֹּחוֹ.
יא. מְנִיקִית. צינור שעשוי למצוץ ממנו. וּמָצַץ הַיַּיִן. מתוך המניקית, ומציצה זו מתחילה את פעולת השאיבה מן החבית.
יב. הַמְעָרֶה יַיִן לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֵין גּוֹיִם – נֶאֱסַר כָּל הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק מְחַבֵּר בֵּין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּבֵין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הַתַּחְתּוֹן. לְפִיכָךְ הַמּוֹדֵד לְגוֹי לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁבְּיָדוֹ – יְנַפֵּץ נְפִיצָה אוֹ יִזְרֹק זְרִיקָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִצּוֹק חִבּוּר וְיֶאֱסֹר עָלָיו מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן.
יב. הַמְעָרֶה. שופך. הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק. זרם היין בשעת היציקה. הַמּוֹדֵד לְגוֹי. יוצק כמות מדודה של יין לכלי שביד הגוי. יְנַפֵּץ נְפִיצָה אוֹ יִזְרֹק זְרִיקָה. יקטע את הזרם באופן שלא יהיה חיבור בין הכלים.
יג. מַשְׁפֵּךְ שֶׁמָּדַד בּוֹ לְנָכְרִי: אִם יֵשׁ בִּקְצֵה הַמַּשְׁפֵּךְ עַכֶּבֶת יַיִן – לֹא יִמְדֹּד בּוֹ לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּדִיחֶנּוּ וִינַגֵּב; וְאִם לֹא הֵדִיחַ – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר.
יג. עַכֶּבֶת יַיִן. מקום שבו נשארות טיפות יין. הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. שהיין בעכבת נאסר מדין ניצוק חיבור, ואוסר את היין שמודד לישראל.
יד. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ הַכֵּלִים שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן לַיָּדַיִם, שֶׁהָיָה מָלֵא יַיִן בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל מוֹצֵץ וְשׁוֹתֶה מֵחֹטֶם זֶה וְהַגּוֹי מוֹצֵץ וְשׁוֹתֶה מֵחֹטֶם הַשֵּׁנִי – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְהוּא שֶׁיַּקְדִּים הַיִּשְׂרְאֵלִי וְיִפְסֹק וַעֲדַיִן הַגּוֹי שׁוֹתֶה, שֶׁמִּשֶּׁיִּפְסֹק הַגּוֹי, יַחֲזֹר הַיַּיִן שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּחֹטֶם לַכְּלִי וְיֶאֱסֹר כָּל מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ.
יד. חֳטָמִין. פתחים שניתן לשתות מהם, כעין קשי שתייה.
טו. גּוֹי שֶׁמָּצַץ הַיַּיִן מִן הֶחָבִית בִּמְנִיקִית – אָסַר כָּל הַיַּיִן שֶׁבָּהּ, שֶׁכְּשֶׁיִּפְסֹק, יַחֲזֹר הַיַּיִן שֶׁעָלָה בַּמְּנִיקִית בִּמְצִיצָתוֹ וְיִפֹּל לֶחָבִית, וְיֵאָסֵר הַכֹּל.
טז. נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהוּא הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן לְשָׁמְרָן, אֲפִלּוּ הִפְלִיגוּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי מִיל – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת, שֶׁאֵימָתוֹ עֲלֵיהֶן, וְאוֹמְרִין: 'עַתָּה יֵצֵא לְפָנֵינוּ וְיִרְאֶה אוֹתָנוּ'. וְאִם אָמַר לָהֶם: 'לְכוּ וַאֲנִי אָבֹא אַחֲרֵיכֶם': אִם נִתְעַלְּמוּ מֵעֵינָיו כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ פִּי הַכַּד וְיַחְזְרוּ וְיָגִיפוּ אוֹתָהּ, וְתִגֹּב – הֲרֵי הַיַּיִן כֻּלּוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה; וְאִם פָּחוֹת מִכָּאן – מֻתָּר.
טז. וְהוּא הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן לְשָׁמְרָן. ישראל הולך אחרי הגויים. הִפְלִיגוּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי מִיל. התרחקו מרחק של מיל. שֶׁאֵימָתוֹ עֲלֵיהֶן. מפחדים שמא הישראל יראה אותם. נִתְעַלְּמוּ מֵעֵינָיו כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ וכו'. נעלמו הגויים ממבטו של הישראל די זמן כדי לפתוח את מגופת החבית (כיסוי החבית העשוי טיט) ולסתמה מחדש. וְתִגֹּב. תתייבש הסתימה.
יז. וְכֵן הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – הַיַּיִן מֻתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, וְשָׁהָה כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגֹּף, וְתִגֹּב – הַיַּיִן אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. וְכֵן הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה עִם הַגּוֹיִם, וְנִכְנַס לָעִיר לַעֲשׂוֹת צָרְכּוֹ וְיָצָא – הַיַּיִן מֻתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, וְשָׁהָה כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגֹּף וְתִגֹּב – הַיַּיִן אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת. אֲבָל בִּפְתוּחוֹת, אֲפִלּוּ לֹא שָׁהָה, מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעָן שֶׁהוּא מַפְלִיג – הַיַּיִן אָסוּר.
יז. הַיַּיִן מֻתָּר. שהגוי חושש שמא ייכנס הישראל ויראהו נוגע ביין. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג. הישראל הודיע לנכרי שהוא הולך לזמן ממושך. בְּקָרוֹן. בעגלה. אֲבָל בִּפְתוּחוֹת. שהגוי יכול לגעת בהן מיד.
יח. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה אוֹכֵל עִם הַגּוֹי, וְהִנִּיחַ יַיִן פָּתוּחַ עַל הַשֻּׁלְחָן וְיַיִן פָּתוּחַ עַל הַדֻּלְפְּקִי וְיָצָא – שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן אָסוּר, וְשֶׁעַל הַדֻּלְפְּקִי מֻתָּר. וְאִם אָמַר לוֹ: 'מְזֹג וּשְׁתֵה' – כָּל הַיַּיִן הַפָּתוּחַ שֶׁבַּבַּיִת אָסוּר.
יח. הַדֻּלְפְּקִי. שולחן קטן שאין רגילים האורחים לאכול ממנו.
יט. הָיָה שׁוֹתֶה עִם הַנָּכְרִי, וְשָׁמַע קוֹל תְּפִלָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָצָא – אַף הַיַּיִן הַפָּתוּחַ מֻתָּר, שֶׁהַנָּכְרִי אוֹמֵר: 'עַתָּה יִזְכֹּר הַיַּיִן וְיָבֹא בִּמְהֵרָה, וְיִמְצָא אוֹתִי נוֹגֵעַ בְּיֵינוֹ', וּלְפִי זֶה אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ, וְאֵין נֶאֱסָר אֶלָּא מַה שֶּׁלְּפָנָיו בִּלְבַד.
יט. מַה שֶּׁלְּפָנָיו. היין שבכוסו של הגוי.
כ. נָכְרִי וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דָּרִין בְּחָצֵר אַחַת, וְיָצְאוּ שְׁנֵיהֶן בְּבֶהָלָה לִרְאוֹת חָתָן אוֹ הֶסְפֵּד, וְחָזַר הַגּוֹי וְסָגַר הַפֶּתַח וְאַחַר כָּךְ בָּא יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הַיַּיִן הַפָּתוּחַ שֶׁבְּבֵית הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּהֶתֵּרוֹ, שֶׁלֹּא סָגַר הַגּוֹי אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁכְּבָר נִכְנַס הַיִּשְׂרְאֵלִי לְבֵיתוֹ וְלֹא נִשְׁאַר אָדָם בַּחוּץ, וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא קְדָמוֹ.
כ. בְּחָצֵר אַחַת. חצר המשותפת לכמה בתים. וְיָצְאוּ שְׁנֵיהֶן בְּבֶהָלָה. באופן בלתי מתוכנן.
כא. יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל גּוֹי בְּבַיִת אֶחָד, וְהָיוּ הֶחָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת, וְנִכְנַס הַגּוֹי לַבַּיִת וְנָעַל הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ – נֶאֱסַר כָּל הַיַּיִן. וְאִם יֵשׁ חַלּוֹן בַּדֶּלֶת שֶׁמִּסְתַּכֵּל מִמֶּנּוּ הָעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַפֶּתַח וְרוֹאֶה כְּנֶגְדּוֹ – כָּל הֶחָבִיּוֹת שֶׁכְּנֶגֶד הַחַלּוֹן מֻתָּרוֹת, וְשֶׁמִּן הַצְּדָדִין אֲסוּרִין, שֶׁהֲרֵי מְפַחֵד מִן הָרוֹאֶה אוֹתוֹ.
כא. וְשֶׁמִּן הַצְּדָדִין אֲסוּרִין. שאי אפשר לראותו ואינו מפחד לגעת.
כב. וְכֵן אִם שָׁאַג אֲרִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וּבָרַח הַגּוֹי וְנֶחְבָּא בֵּין הֶחָבִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת – הַיַּיִן מֻתָּר, שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר נֶחְבָּא כָּאן, וְהוּא רוֹאֶה אוֹתִי כְּשֶׁאֶגַּע'.
כב. וְנֶחְבָּא. התחבא.

כג. אוֹצָר שֶׁל יַיִן שֶׁהָיוּ חָבִיּוֹתָיו פְּתוּחוֹת, וְיֵשׁ לַגּוֹי חָבִיּוֹת אֲחֵרוֹת בְּאוֹתוֹ הַפֻּנְדָּק, וְנִמְצָא הַגּוֹי עוֹמֵד בֵּין חָבִיּוֹת יִשְׂרָאֵל הַפְּתוּחוֹת: אִם נִבְהַל כְּשֶׁנִּמְצָא, וְנִתְפַּס עָלָיו כְּגַנָּב – הַיַּיִן מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה, שֶׁמִּפַּחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ אֵין לוֹ פְּנַאי לְנַסֵּךְ; וְאִם לֹא נִתְפַּשׂ כְּגַנָּב, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בּוֹטֵחַ שָׁם – הַיַּיִן אָסוּר. וְתִינוֹק הַנִּמְצָא בֵּין הֶחָבִיּוֹת – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כָּל הַיַּיִן מֻתָּר.

כג. וְנִתְפַּס עָלָיו כְּגַנָּב. התנהג כמו גנב שנתפס. בּוֹטֵחַ. רגוע. וְתִינוֹק. שאין חוששים שמא נגע כדי לנסך (ראה עוד לעיל יא,ה).
כד. גְּדוּד שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה: דֶּרֶךְ שָׁלוֹם – כָּל הֶחָבִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת שֶׁבַּחֲנֻיּוֹת אֲסוּרוֹת, וּסְתוּמוֹת מֻתָּרוֹת; וּבִשְׁעַת מִלְחָמָה, אִם פָּשַׁט הַגְּדוּד בַּמְּדִינָה וְעָבַר – אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן פְּנַאי לְנַסֵּךְ.
כד. גְּדוּד. צבא. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם. בזמן שלום.
כה. גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן: אִם יֵשׁ לוֹ מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַיַּיִן – הֲרֵי זֶה אָסוּר; מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בּוֹ, שׁוֹלֵחַ יָדוֹ וּמְנַסֵּךְ; וְאִם אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה – הַיַּיִן מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה.
כה. יֵשׁ לוֹ מִלְוָה עַל אוֹתוֹ הַיַּיִן. היין משועבד להלוואה שחייב הישראל לגוי. שֶׁלִּבּוֹ גַּס בּוֹ. מרגיש שהיין שייך לו.
כו. זוֹנָה גּוֹיָה בִּמְסִבָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל – הַיַּיִן מֻתָּר, שֶׁאֵימָתָן עָלֶיהָ וְלֹא תִּגַּע. אֲבָל זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית בִּמְסִבַּת גּוֹיִם – יֵינָהּ שֶׁלְּפָנֶיהָ בְּכֶלְיָהּ אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ.
כו. זוֹנָה גּוֹיָה בִּמְסִבָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בסעודה שמסבים בה יהודים.
כז. גּוֹי הַנִּמְצָא בְּבֵית הַגַּת: אִם יֵשׁ שָׁם לַחְלוּחִית יַיִן כְּדֵי לִבְלֹל הַכַּף עַד שֶׁתִּבְלֹל הַכַּף לְכַף שְׁנִיָּה – צָרִיךְ לְהָדִיחַ כָּל בֵּית הַגַּת וִינַגֵּב; וְאִם לָאו – מֵדִיחַ הַגַּת בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַרְחָקָה יְתֵרָה.
כז. אִם יֵשׁ שָׁם לַחְלוּחִית יַיִן כְּדֵי לִבְלֹל הַכַּף וכו'. יש בגת רטיבות המספיקה להרטיב את כף היד, כך שתרטיב כף יד אחרת. לְהָדִיחַ… וִינַגֵּב. במים ואפר כמבואר לעיל יא,כ. וְזוֹ הִיא הַרְחָקָה יְתֵרָה. שמעיקר הדין כשאין לחלוחית אין כל חשש לניסוך.
כח. חָבִית שֶׁצָּפָה בַּנָּהָר: אִם נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל – מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה; כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם – אֲסוּרָה.
כח. אִם נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל מֻתֶּרֶת וכו'. אם החבית נמצאה בנחל בחלק שמול עיר מסוימת, מניחים כי הגיעה מן העיר, ומקבוצת הרוב שבעיר. בַּהֲנָיָה. ולא בשתייה, שלא ידוע אם היין כשר.
כט. מָקוֹם שֶׁהָיוּ רֹב מוֹכְרֵי הַיַּיִן בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצְאוּ בּוֹ כֵּלִים גְּדוֹלִים מְלֵאִים יַיִן, וְהֵן כֵּלִים שֶׁדֶּרֶךְ הַמּוֹכְרִין לְבַדָּם לִכְנֹס בָּהֶן הַיַּיִן – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. חָבִית שֶׁפְּתָחוּהָ גַּנָּבִים, אִם רֹב גַּנָּבֵי הָעִיר יִשְׂרָאֵל – הַיַּיִן מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה.
כט. רֹב גַּנָּבֵי הָעִיר יִשְׂרָאֵל… מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. שסומכים על הרוב בכדי לא לאסור את היין.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות מאכלות אסורות

מגע הגוי ביין 🍷

מגע גוי ביין אוסר אם המגע דומה לפעולת הניסוך (של עבודה זרה) אך חכמים הרחיבו באיסור זה למגעים נוספים כדלהלן:

🔹איסור הנאה+שתייה:
⛔ שהגוי נדנד במודע יין.
⛔ שהגוי נגע בחבית פתוחה.
⛔ שהגוי ייצק מן היין.
⛔ שנפל הגוי לבור יין ועלה חי.
⛔ שהגוי סתם ברז של יין מחבית.
⛔ שהגוי מצץ היין מחבית/בקבוק.

🔹איסור בשתייה ומותר בהנאה:
⛔ שהגוי נגע בלא כוונה.
⛔ שהגוי חיבק חבית סדוקה של יין על מנת שלא תישבר.
⛔ שהגוי נפל לבור יין ומת.
⛔ שהגוי נגע ע"י דבר ביין.

🔹מותר היין בהנאה ובשתייה:

✅ שהגוי הוביל כלי סגור.
✅ שהגוי יצק בלא כוונה.
✅שהגוי לבדו אך מפחד לגעת ביין שמא היהודי יחזור (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חבית יין שנסדקה לרחבה – האם מותרת?

2.גוי שניער בקבוק יין סגור- האם נאסר?

3.האם קיים דין "ניצוק-חיבור" ביין הבא מכח גוי?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן