פרק י"ב, הלכות מטמאי משכב ומושב, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּפְקִיד כֵּלִים אֵצֶל עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁנָּתַן כְּלִי לְאֻמָּן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים טְמֵא מֵת וּטְמֵאִים מִדְרָס; אִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה – טְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאִים מִדְרָס, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִדָּה יוֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין נִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת בְּבָתֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ.
א. אִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. אם עם הארץ מכיר שהחבר שהפקיד אצלו אוכל תרומה, שאז הוא נזהר שלא לטמאות את כליו. טְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת. שנאמן עם הארץ לומר על כלי שהוא טהור מטומאת מת (לעיל יא,יב).
ב. הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ וְאָמַר לוֹ: 'שְׁמֹר לִי אֶת אֵלּוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס וּטְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת. הִנִּיחָן עַל כְּתֵפוֹ – טְמֵאִים מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.
שָׁכַח כֵּלָיו בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת עַם הָאָרֶץ גְּמוּרָה. הִנִּיחַ כֵּלָיו בַּמֶּרְחָץ, וּבָא וּמְצָאָן כְּמוֹת שֶׁהֵן – טְהוֹרִים, וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן. הִנִּיחַ גִּתּוֹ וּבוֹרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לָעִיר, וּבָא וּמָצָא עַם הָאָרֶץ בְּצִדּוֹ – טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּכָּנֵס.
ב. וּטְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת. הואיל ואינם ברשות עם הארץ לגמרי אין להם אלא טומאת מדרס. הִנִּיחָן עַל כְּתֵפוֹ וכו'. שאז הם ברשותו לגמרי (ריק"ו מובא בכס"מ). ויש מפרשים שברישא שאינו מזיז את הכלים ממקומם סומכים עליו שישמור עליהם מטומאת מת, ואולם כאשר מניחם על כתפו והוא לוקח אותם אתו, חוששים שלא יידע להיזהר מלעבור תחת אוהל הטומאה וכדומה (ר"ש טהרות ז,ז, ח"ד שם ח,ט).
וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן. שלא להניח כליו במקומות ציבוריים. הִנִּיחַ גִּתּוֹ וּבוֹרוֹ. מלאים יין.
ג. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּחַ בֵּיתוֹ לְעַם הָאָרֶץ – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ.
ד. הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁבַּמֶּרְחָץ וְנָעַל עֲלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַמַּפְתֵּחַ לְעַם הָאָרֶץ – כֵּלָיו טְהוֹרִים. וְכֵן אִם חָתַם עַל הַחַלּוֹן אוֹ עָשָׂה לוֹ סִימָן, אֲפִלּוּ מָצָא הַחוֹתָם מְקֻלְקָל – הֲרֵי כֵּלָיו טְהוֹרִים.
ד. בַּחַלּוֹנוֹת. תאים. אֲפִלּוּ מָצָא הַחוֹתָם מְקֻלְקָל הֲרֵי כֵּלָיו טְהוֹרִים. שאנו תולים שהחותם התקלקל מאליו (ח"ד טהרות ח,ז; וראה גם הלכות טומאת אוכלין יא,טז).
ה. הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְיָשַׁב הוּא מֵרָחוֹק: בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין – הֲרֵי כָּל שֶׁבַּבַּיִת מִן הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וּכְלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל טְמֵאִים, אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טְהוֹרִים; וְאִם אֵינוֹ רוֹאֶה לֹא אֶת הַנִּכְנָסִים וְלֹא אֶת הַיּוֹצְאִים – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא; אֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת אוֹ כְּרוּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם – הַכֹּל טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ.

ה. שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. שאין לו כיסוי צמוד ומהודק כך שהוא נטמא בקלות על ידי נגיעה מאווירו (ראה לעיל י,א). הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וּכְלִי חֶרֶשׂ… טְמֵאִים. שדברים אלו טומאתן קלה שאינם נעשים אב הטומאה לעולם (הלכות טומאת מת ה,ו, הלכות שאר אבות הטומאות י,ח-ט), לפיכך גזרו עליהם טומאה כשעם הארץ שומר עליהם, ואף על פי שבעל הבית משקיף מרחוק (פה"מ טהרות ז,ה). וּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל. שאינו נטמא אלא על ידי משא הזב (לעיל ח,ג, הלכות טומאת מת ו,ג), ולפיכך לא גזרו עליו טומאה במקרה זה. אֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת אוֹ כְּרוּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם. כך שאינו יכול ללכת ולטמא את הנמצא בבית.

ו. חָבֵר שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, וְהָיוּ כֵּלָיו מְקֻפָּלִין וּמֻנָּחִין תַּחַת רֹאשׁוֹ, וְסַנְדָּלָיו וְחָבִיתוֹ לְפָנָיו – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שְׁמִירַת בַּעֲלֵיהֶן, וְלֹא יִגַּע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: עַתָּה יֵעוֹר וְיַבִּיט בִּי.
ז. עַם הָאָרֶץ שֶׁשָּׁאַל מֵחָבֵר מִטָּה זוֹ שֶׁיִּישַׁן עָלֶיהָ, וְיָשַׁן עָלֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר – אֵין טָמֵא אֶלָּא אוֹתָהּ הַמִּטָּה וְעַד מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ מֵאוֹתָהּ הַמִּטָּה וְלִגַּע.
ח. חָבֵר שֶׁאָמַר לְעַם הָאָרֶץ: 'שְׁמֹר לִי פָּרָה זוֹ, שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לַבַּיִת' אוֹ 'שֶׁלֹּא תִּשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים' – הֲרֵי הַבַּיִת וְהַכֵּלִים טְהוֹרִים, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַפָּרָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'שְׁמֹר לִי בַּיִת זֶה, שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בּוֹ הַפָּרָה' וְ'כֵלִים אֵלּוּ, שֶׁלֹּא תִּשְׁבְּרֵם' – הֲרֵי הֵם טְמֵאִים.
ט. הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא, וְהִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר, אוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. הִנִּיחוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר – כָּל מָקוֹם הַקָּרוֹב מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בּוֹ, טָמֵא.
וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֻמָּנִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יְדֵיהֶן וְלִגַּע, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא עָלוּ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אוֹ סֻלָּם וְנָגְעוּ בַּכֵּלִים אוֹ בָּאֳכָלִים הַתְּלוּיִין לְמַעְלָה מִן הַכֹּתֶל.

ט. וְהִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר… כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. שעם הארץ מפחד לגעת בדברים שבבית שמא יבוא בעל הבית ויראנו. הִנִּיחוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר… טָמֵא. שבמקרה זה חוששים שמא הושיט ידו לראות את הדברים שבבית מאחר שלא ראה אותם קודם לכן (פה"מ טהרות ז,ב), ויש שהסבירו שבמקרה זה עם הארץ אינו חושש שבעל הבית יבוא בקרוב, שמאחר שהניחו ישן סבור הוא שעדיין ישן הוא (א"ר ומשנ"א טהרות ז,ב).

י. אֵשֶׁת הֶחָבֵר שֶׁהִנִּיחָה לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ טוֹחֶנֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, אֲפִלּוּ פָּסְקָה הָרֵחַיִם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁתַּיִם – אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יָדָם וְלִגַּע, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא הָאַחַת טוֹחֶנֶת וְהַשְּׁנִיָּה בָּלְשָׁה כָּל שֶׁבַּבַּיִת, וְשֶׁמָּא נִתְלָת וְעָלָת בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת.
י. אֲפִלּוּ פָּסְקָה הָרֵחַיִם. סיימה לטחון ברחיים וכעת יש לה פנאי לגעת בכלי הבית. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁתַּיִם. שתי נשים של עמי הארץ.
יא. הָאִשָּׁה שֶׁנִּכְנְסָה לְהוֹצִיא פַּת לֶעָנִי, יָצָאת וּמְצָאַתּוּ עוֹמֵד בְּצַד כִּכָּרוֹת, אֲפִלּוּ הָיוּ תְּרוּמָה – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ לִגַּע שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה וּמָצְאָה אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ חוֹתָה גֶּחָלִים מִתַּחַת הַקְּדֵרָה – הֲרֵי הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.
יב. גַּבָּאֵי מַלְכוּת שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת לְמַשְׁכֵּן – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי – נֶאֱמָנִים לוֹמַר: 'לֹא נָגַעְנוּ', מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת הַגּוֹי עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁנִּכְנְסוּ, אוֹ שֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדָם. אֲבָל אִם אָמְרוּ הֵן מֵעַצְמָן: 'נִכְנַסְנוּ, אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ' – נֶאֱמָנִין, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
יב. כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. שהם מחפשים בכל הבית ונוגעים בכל הנמצא בו. מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת הַגּוֹי עֲלֵיהֶן. שמחמת יראתם מן הגוי אינם נוגעים בדברים שאינם שלהם (פה"מ טהרות ז,ו). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שכשנכנסים לבדם כל הבית טמא. שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מכיוון שאין אנו חוששים לטמא את הבית אלא על פי דבריהם, הרי הם נאמנים להעיד שהוא טהור.
יג. הַגַּנָּבִין שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְפַחֲדִין מִלִּבְלֹשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁנּוֹטְלִין. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין בִּמְקוֹם הֲלִיכָתָן? הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ הַפְּתוּחִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלֵי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל – טְהוֹרִים. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי אוֹ אִשָּׁה – הַכֹּל טָמֵא.
יג. הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ הַפְּתוּחִין. כדלעיל ה"ה. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי אוֹ אִשָּׁה הַכֹּל טָמֵא. שהגוי מטמא כזב לכל דבריו (לעיל ב,י), והאישה טמאה משום נידה או זבה באופן תדיר (תוי"ט טהרות ז,ו), לפיכך גזרו בהם טומאה יותר מאשר בעם הארץ.
יד. הַגַּבָּאִין וְהַגַּנָּבִין שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהֶחֱזִירוּ מֵעַצְמָן, לֹא מֵחֲמַת יִרְאָה, וְאָמְרוּ: 'לֹא נָגַעְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה בַּבַּיִת כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אֲפִלּוּ עַל מְקוֹם רַגְלֵיהֶן.
יד. מֵחֲמַת יִרְאָה. פחד שלא ייתפסו.
טו. הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ נָעוּל, אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ נָעוּל וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ, וְלֹא נִגְנַב מִמֶּנּוּ כְּלוּם – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הַגַּנָּבִים פְּתָחוּהוּ, וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶן וְלֹא נִכְנְסוּ.
טו. וְנִמְלְכוּ. התחרטו.
טז. קַרְדֹּם שֶׁאָבַד בַּבַּיִת, אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּבָא וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת – הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָמֵא נִכְנַס לְכָאן וּנְטָלוֹ.
טז. קַרְדֹּם. גרזן.
יז. הַדָּר עִם עַם הָאָרֶץ בֶּחָצֵר וְשָׁכַח כֵּלִים בֶּחָצֵר, אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל אוֹ תַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לַתַּנּוּר מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהִי בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ.

יז. אוֹ תַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. אף על פי שהוא בנוי ולא ניתן להסיטו, חוששים שעם הארץ יסיר את הצמיד פתיל ויטמא את הכלי (פה"מ טהרות ח,א).

יח. חָבֵר שֶׁהָיְתָה לוֹ מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה שֶׁל עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל חָבֵר – כֵּלִים שֶׁבַּסֻּכָּה אוֹ כֵּלִים שֶׁבַּמְּחִצָּה טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְעַם הָאָרֶץ בְּסֻכָּה זוֹ אוֹ בַּמְּחִצָּה רְשׁוּת.
יט. חָבֵר שֶׁהָיָה גַּגּוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי זֶה שׁוֹטֵחַ שָׁם כֵּלִים וּמַנִּיחַ טְהָרוֹת וְהֵן בְּחֶזְקָתָן, אַף עַל פִּי שֶׁעַם הָאָרֶץ יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע. וְכֵן בַּגּוֹי – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה וְלֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ.
הָיוּ הַגַּגּוֹת זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ לְמַעְלָה, וְשָׁטַח הֶחָבֵר כֵּלִים אוֹ הִנִּיחַ טְהָרוֹת בְּגַגּוֹ – הֲרֵי כָּל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל עַם הָאָרֶץ לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע, בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.
יט. אַף עַל פִּי שֶׁעַם הָאָרֶץ יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע. כיוון שגג החבר נמצאת למעלה אין לעם הארץ שם רשות כלל. וְלֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. שאינו חושש שהגוי יאסור את היין שמניח בגגו אף על פי שיד הגוי יכולה להגיע לשם (ראה גם הלכות מאכלות אסורות יג,ז).
הֲרֵי כָּל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל עַם הָאָרֶץ לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שמאחר שגג עם הארץ שווה או גבוה יותר מגג החבר, רשאי עם הארץ לפשוט את ידו לרשות החבר בטענה שחפציו התגלגלו לשם (כס"מ).
כ. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ – חָבֵר מַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים וְשׁוֹטֵחַ פֵּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפָּשׂ עָלָיו כְּגַנָּב.
כ. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפָּשׂ עָלָיו כְּגַנָּב. שאין לעם הארץ סיבה להיכנס לחצר הפנימית כך שהוא נחשב כגנב אם מכניס ידו שם בלא רשות.
כא. חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּפְסֵיפָס, וְחָבֵר בְּצַד זֶה וְעַם הָאָרֶץ בְּצַד זֶה – טַהֲרוֹתָיו טְהָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הֶחָבֵר.
כא. חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּפְסֵיפָס. מחיצה נמוכה. טַהֲרוֹתָיו טְהָרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת. ראה גם הלכות מאכלות אסורות יג,ז.
כב. חָבֵר שֶׁנָּפַל דָּלְיוֹ לְתוֹךְ בּוֹרוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, וְהָלַךְ לְהָבִיא בַּמֶּה יַעֲלֶנּוּ – הֲרֵי זֶה טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אַחַת.
כב. מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אַחַת. ולפיכך הדלי טמא, אף על פי שלא מסתבר שנגע בו עם הארץ בהיותו בבור.
כג. אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר לְהוֹצִיא בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ אוֹ בְּהֶמְתּוֹ – כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת.
קַדָּר חָבֵר שֶׁהִנִּיחַ קְדֵרוֹתָיו שֶׁמּוֹכֵר וְיָרַד לִשְׁתּוֹת – הֲרֵי הַפְּנִימִיּוֹת טְהוֹרוֹת וְהַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהִנִּיחָן סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים נוֹגְעִים בַּחִיצוֹנוֹת בִּשְׁעַת הֲלִיכָה. הָיוּ רְחוֹקוֹת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים: אִם הָיוּ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ – הַכֹּל טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁכֵּלָיו מוֹכִיחִין שֶׁהֻנְּחוּ לִמְכֹּר, וְיַד הַכֹּל מְמַשְׁמְשׁוֹת בָּהֶן; וְאִם אֵין כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ – הַכֹּל טְהוֹרוֹת, חֶזְקָתָן שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן אָדָם.
חָבֵר שֶׁהִנִּיחַ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ וְנִכְנַס – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן.

כג. אִם הָיוּ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ. כלים המשמשים לצורך המכירה כגון הכלים שעליהם מסדרים את הקדרות לצורך מכירתן (מאירי כתובות כד,ב). וְאִם אֵין כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ הַכֹּל טְהוֹרוֹת חֶזְקָתָן שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן אָדָם. מה שאין כן כשהניחן סמוך לרשות הרבים, שאף על פי שאין כלי אומנותו בידו החיצוניות טמאות בכל אופן מפני העוברים והשבים.

תקציר הפרק 

פרק יב הלכות מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב

אזהרה ⛔
פרק ארוך מהרגיל, נא להקדיש עוד כמה דקות ללימוד היום…

חפצים ברשות עם הארץ טמאים בטומאת מת ובטומאת זב –אוטומטי.
חפצים שאינם ברשותו , אם אין לו רשות לגעת בהם –טהורים.
עם הארץ שנמצא בבית חבר ללא השגחה –כל מה שבבית טמא.
הגנבים והגבאים –אם עולה שנגעו בכלים –טמאים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מטמאי משכב ומושב ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שכח כליו ברשות הרבים – נטמאו?

2.בית שפרצו אליו גנבים – הכלים שבו טהורים?

3.עם הארץ שהחזיר כלי שגנב נאמן עליו?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן