פרק י"ב, הלכות מכירה, ספר קניין
א׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לַמּוֹכֵר אוֹ לַקּוֹנֶה לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ" (ויקרא כה,יד). וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה – אֵינוֹ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְהִשָּׁבוֹן. וּבֵין שֶׁהוֹנָה בְּמֵזִיד בֵּין שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּמֶכֶר זֶה הוֹנָיָה – חַיָּב לְהָשִׁיב.
א. לְהוֹנוֹת. לרמות ולקנות או למכור דבר שלא כפי ערכו האמתי. מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְהִשָּׁבוֹן. אפשר להחזיר את הפער במחיר, וכל לאו שניתן לתקנו באמצעות תשלום אין לוקים עליו (הלכות סנהדרין יח,ב).
ב. כַּמָּה תִּהְיֶה הַהוֹנָיָה וְיִהְיֶה חַיָּב לְהָשִׁיב? שְׁתוּת בְּשָׁוֶה. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשָּׁה בַּחֲמִשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁשָּׁה בְּשִׁבְעָה, אוֹ שָׁוֶה חֲמִשָּׁה בְּשִׁשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁבְעָה בְּשִׁשָּׁה – הֲרֵי זוֹ הוֹנָיָה, וְנִקְנָה הַמֶּקַח, וְחַיָּב הַמּוֹנֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַהוֹנָיָה כֻּלָּהּ לַמִּתְאַנֶּה.
ב. שְׁתוּת בְּשָׁוֶה. שישית בדיוק. הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשָּׁה בַּחֲמִשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁשָּׁה בְּשִׁבְעָה. שההפרש במחיר לטובת המוכר או הקונה, הוא שישית מערכו האמתי של הדבר הנמכר. אוֹ שָׁוֶה חֲמִשָּׁה בְּשִׁשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁבְעָה בְּשִׁשָּׁה. שההפרש במחיר הוא שישית מהסכום ששולם בפועל. וְנִקְנָה הַמֶּקַח וְחַיָּב הַמּוֹנֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַהוֹנָיָה. המכירה אינה בטלה, ומי שהונה צריך להחזיר את ההפרש למי שהתאנה.
ג. הָיְתָה הַהוֹנָיָה פָּחוֹת מִזֶּה בְּכָל שֶׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשִּׁים דִּינָר בַּחֲמִשִּׁים דִּינָר וּפְרוּטָה – אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּלוּם, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת דֶּרֶךְ הַכֹּל לִמְחֹל בּוֹ.
ג. כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשִּׁים דִּינָר בַּחֲמִשִּׁים דִּינָר וּפְרוּטָה. וכאן הונה הקונה את המוכר במעט פחות משישית ערך החפץ שנמכר.
ד. הָיְתָה הַהוֹנָיָה יְתֵרָה עַל שְׁתוּת בְּכָל שֶׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים פָּחוֹת פְּרוּטָה – בָּטֵל הַמֶּקַח, וְהַמִּתְאַנֶּה יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַחֵפֶץ וְלֹא יִקְנֶה כְּלָל. אֲבָל הַמּוֹנֶה אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַמֶּקַח.
אֵין הַמּוֹנֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהוֹנָיָה יָתֵר עַל פְּרוּטָה. הָיְתָה פְּרוּטָה בְּשָׁוֶה – אֵינוֹ מַחֲזִיר, שֶׁאֵין הוֹנָיָה לִפְרוּטוֹת.
ד. הַמּוֹנֶה אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבֵּל אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַמֶּקַח. אף שההפרש במחיר הוא עילה לביטול העסקה, מכל מקום המתאנה רשאי להחליט שרצונו בקיום העסקה והוא מוותר על ההפרש (מ"מ וכס"מ).
פְּרוּטָה בְּשָׁוֶה. פרוטה בדיוק. שֶׁאֵין הוֹנָיָה לִפְרוּטוֹת. אונאה השווה פרוטה בדיוק אינה חשובה ומוחלים עליה.
ה. עַד מָתַי יִהְיֶה לוֹ לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ הַהוֹנָיָה אוֹ לְבַטֵּל הַמֶּקַח? עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. וְאִם שָׁהָה יָתֵר עַל זֶה, אֲפִלּוּ לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם – אֵינוֹ חוֹזֵר.
ה. יִהְיֶה לוֹ לַחֲזֹר. רשאי לחזור. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. שיעבור זמן שיכול להראות המקח לסוחר או לקרובו שבקי ויודע את ערך המקח. אֵינוֹ חוֹזֵר. שמן הסתם מחל.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בְּיָדוֹ וּמַרְאֵהוּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חוֹזֵר בְּהוֹנָיָה לְעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּבִטּוּל מֶקַח, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּמֵי זֶה שֶׁמָּכַר עַד שֶׁיַּרְאֶה כְּמוֹתוֹ שֶׁנִּמְכַּר.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַמֶּקַח דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שִׁנּוּי וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁוֶה, כְּגוֹן הַפִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק בִּלְבַד.
ו. חוֹזֵר בְּהוֹנָיָה. תובע את ההפרש במחיר כאשר הוא שישית בדיוק. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּבִטּוּל מֶקַח. כאשר ההפרש יותר משישית. עַד שֶׁיַּרְאֶה כְּמוֹתוֹ שֶׁנִּמְכַּר. שימצא חפץ זהה לחפץ שמכר ויברר שוויו אצל בקי.
שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שִׁנּוּי. שאין הבדל בין אחד לשני. כֻּלּוֹ שָׁוֶה. מחירו אחיד.
ז. וְכֵן אִם נוֹדַע שֶׁבָּא לְיָדוֹ כְּמִמְכָּרוֹ, וְיָדַע שֶׁטָּעָה, וְלֹא תָּבַע – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ, שֶׁהֲרֵי מָחַל.
ז. שֶׁבָּא לְיָדוֹ כְּמִמְכָּרוֹ. שהגיע ליד המוכר מקח דומה לזה שמכר ונתאנה בו.
ח. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה לַהֶדְיוֹט, כָּךְ הוֹנָיָה לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּפֵרוֹת וּבְהֵמָה, כָּךְ יֵשׁ דִּין הוֹנָיָה בְּמַטְבְּעוֹת.
ט. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיָה דִּינַר זָהָב בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף, וְצֵרְפָהּ בְּעֶשְׂרִים דִּינָר אוֹ בִּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים – הֲרֵי זֶה מַחֲזִיר אֶת הַהוֹנָיָה. הָיָה יָתֵר עַל זֶה – בָּטַל הַצֵּרוּף. פָּחוֹת מִכָּאן – מְחִילָה.
ט. שֶׁהָיָה דִּינַר זָהָב וכו'. שהיה שערו עשרים וארבעה דינרי כסף. וְצֵרְפָהּ. החליף את דינר הזהב. בְּעֶשְׂרִים דִּינָר אוֹ בִּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים. דינרי כסף, שהאונאה שישית בדיוק.
י. וְכֵן אִם הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת, וְהָיוּ מוֹצִיאִין הַסְּלָעִים בְּמִנְיָן, לֹא בְּמִשְׁקָל – מַחֲזִיר הַהוֹנָיָה.
י. חֲסֵרָה שְׁתוּת. שנפחת שישית ממשקלה עקב השימוש. וְהָיוּ מוֹצִיאִין הַסְּלָעִים בְּמִנְיָן לֹא בְּמִשְׁקָל. סופרים כל סלע כיחידה, ולא מתייחסים אל הפחת במשקלה (וראה לקמן טו,א-ב).
יא. עַד מָתַי יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיר הַדִּינָר אוֹ הַסֶּלַע? בַּכְּרַכִּים – עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשֻּׁלְחָנִי; בַּכְּפָרִים, שֶׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי מָצוּי שָׁם – יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיר עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת; שֶׁאֵין מַכִּיר הַסֶּלַע וְחֶסְרוֹנָהּ וְדָמֶיהָ אֶלָּא הַשֻּׁלְחָנִי.
וְהוּא הַדִּין לַמּוֹכֵר סְפָרִים אוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לַלּוֹקֵחַ לַחֲזֹר עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה אוֹתָם לְתַגָּרִים הַבְּקִיִּים בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן, שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיִּים בִּדְבָרִים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיָה מַכִּיר בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה וְהוֹלִיךְ הַמֶּקַח לְמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁבָּא הַבָּקִי לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה וְהוֹדִיעוֹ שֶׁטָּעָה – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר.
יא. לַשֻּׁלְחָנִי. חלפן כספים שבקי בהערכת מטבעות. עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שאז אנשים הולכים לשוק לקנות צרכי שבת ואז יוכל להראות למי שבקי.
אִם לֹא הָיָה מַכִּיר. אדם בקי בשווי המקח.
יב. הַנּוֹתֵן סֶלַע חֲסֵרָה לַחֲבֵרוֹ: אִם הָיָה מַכִּירָהּ, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָהּ; וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ עַל יְדֵי הַדְּחָק – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן, אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּמִדַּת חֲסִידוּת.
יב. אִם הָיָה מַכִּירָהּ. אם הנותן מזהה אותה. הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָהּ. כדין הקונה דבר שיש בו מום, שרשאי להחזירו אפילו אחר כמה שנים (לקמן טו,ג וראה מ"מ שם). לְהוֹצִיאָהּ עַל יְדֵי הַדְּחָק. שנסחרת בקושי רב. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אם המאנה אינו רוצה לקבלה, אין המתאנה יכול לכופו, לאחר שעבר הזמן המפורט לעיל הי"א.
יג. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שָׁוֶה אַרְבַּע בְּחָמֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בָּטֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בְּשֶׁבַע – לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַמּוֹכֵר: 'אִלּוּ לֹא הוֹנִיתַנִי, לֹא הָיִיתָה יָכוֹל לַחֲזֹר, וְעַתָּה שֶׁהוֹנִיתַנִי – תַּחֲזֹר? הֵיאַךְ יִהְיֶה הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר?'.
יג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד. וְלֹא הַמּוֹכֵר. אף שגם הוא מפסיד שהרי מכר בחמש ועתה הוא שווה שבע. לֹא הָיִיתָה יָכוֹל לַחֲזֹר. שהמחיר עלה לאחר שהמקח עבר לרשות הקונה.
יד. וְכֵן מוֹכֵר שֶׁמָּכַר שָׁוֶה חָמֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְזָל וְעָמַד בְּשָׁלֹשׁ – מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא לוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ: 'לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוֹנִיתַנִי תַּחֲזֹר בִּי'.
טו. הַמּוֹכֵר שָׁוֶה חָמֵשׁ בְּשֵׁשׁ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹת עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בִּשְׁמוֹנֶה – הֲרֵי הַמּוֹכֵר חַיָּב לְהַחֲזִיר הָאַחַת שֶׁל הוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח וְחַיָּב לְהַחֲזִיר, וּכְשֶׁהוֹקִיר – בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ הוֹקִיר.
וְכֵן אִם מָכַר שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּחָמֵשׁ, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שָׁלֹשׁ – הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַחֲזִיר סֶלַע אַחַת שֶׁל הוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח, וּבִרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּזַל.

טו. שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח וְחַיָּב לְהַחֲזִיר. שכאשר האונאה היא בדיוק שישית, המכירה קיימת, והמתאנה מקבל את ההפרש (כדלעיל ה"ב). וּכְשֶׁהוֹקִיר בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ הוֹקִיר. ולכן אף שהמחיר כעת גבוה ממה ששילם הקונה, משלם המוכר את ההפרש בזמן המכירה, שהעלייה במחיר הייתה ברשות הלוקח, ובזמן שקנה נתאנה.

תקציר הפרק 

🤔 כמה סביר לשלם על קילו עגבנייה בשוק?
"היי, תחזיר לי מיד את הכסף! מכרת לי קילו עגבנייה ב-10 ₪, אבל בבסטה ליד מוכרים ב-6!', נשמעו הצעקות בחלל השוק המקורה. לשמחתו של הקונה המרומה, לוויכוח הצטרף הרמב"ם שהזכיר שההלכה אוסרת על האדם להונות את חברו במשא ומתן, ובכלל זה לקבוע מחיר לא-הוגן למוצר, המוגדר כ"הוניה" (או: "אונאה"). חכמים קבעו כי כאשר הפער בין המחיר שבו נמכר המוצר לקונה ובין מחיר השוק הוא שישית ("שתות") ומעלה לטובת הקונה או המוכר, יש להשיב את ההפרש בין המחירים למי שנפגע (ה'מתאנה') (הלכה ב). אז, קונה יקר, תתעודד! הרמב"ם לצידך! 💪🏼

🤷‍ סוחרי אבנים טובות ומרגליות, נא להתייצב!
זה יהלום אמיתי ויקר ערך או העתק זכוכית שלו? – גם אם טעות בשאלה הזו תעלה לנו מיליונים, רובנו לא נצליח לענות עליה נכונה ולהבדיל בין יהלום להעתק זול. זו הסיבה לכך שכאשר אדם משקיע את כספו באבני חן שמחירן עשוי להאמיר למיליונים של דולרים, כדאי שיתייעץ תחילה עם מומחים כדי לקבל חוות דעת אמינה. חוסר הבקיאות הזה הוא גם מה שעומד בבסיס ההלכה הקובעת שניתן לבטל עסקת יהלומים בטענת "הוניה" ("אונאה") גם לאחר זמן: "מוכר ספרים או אבנים טובות ומרגליות, יש ללוקח לחזור עד כדי שיראה אותם לתגרים הבקיים [הבקיאים] בהן בכל מקום שהן, שאין הכל בקיים [בקיאים] בדברים אלו" (הלכה יא) 💎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנה חפץ בהונאת שתות- האם יכול לבטל את העסקה ולהחזירו למוכר?

2.התאנה הקונה ברבע ממחיר החפץ- יכול לבטל את העסקה?

3.אין זמן קבוע לחזרה- כל חפץ לפי הזמן שניתן לברר אצל בקיא?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן