א. אָסוּר לַמּוֹכֵר אוֹ לַקּוֹנֶה לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ" (ויקרא כה,יד). וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה – אֵינוֹ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְהִשָּׁבוֹן. וּבֵין שֶׁהוֹנָה בְּמֵזִיד בֵּין שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּמֶכֶר זֶה הוֹנָיָה – חַיָּב לְהָשִׁיב.
ב. כַּמָּה תִּהְיֶה הַהוֹנָיָה וְיִהְיֶה חַיָּב לְהָשִׁיב? שְׁתוּת בְּשָׁוֶה. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשָּׁה בַּחֲמִשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁשָּׁה בְּשִׁבְעָה, אוֹ שָׁוֶה חֲמִשָּׁה בְּשִׁשָּׁה אוֹ שָׁוֶה שִׁבְעָה בְּשִׁשָּׁה – הֲרֵי זוֹ הוֹנָיָה, וְנִקְנָה הַמֶּקַח, וְחַיָּב הַמּוֹנֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַהוֹנָיָה כֻּלָּהּ לַמִּתְאַנֶּה.
ג. הָיְתָה הַהוֹנָיָה פָּחוֹת מִזֶּה בְּכָל שֶׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשִּׁים דִּינָר בַּחֲמִשִּׁים דִּינָר וּפְרוּטָה – אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּלוּם, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת דֶּרֶךְ הַכֹּל לִמְחֹל בּוֹ.
ד. הָיְתָה הַהוֹנָיָה יְתֵרָה עַל שְׁתוּת בְּכָל שֶׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שָׁוֶה שִׁשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים פָּחוֹת פְּרוּטָה – בָּטֵל הַמֶּקַח, וְהַמִּתְאַנֶּה יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַחֵפֶץ וְלֹא יִקְנֶה כְּלָל. אֲבָל הַמּוֹנֶה אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַמֶּקַח.
אֵין הַמּוֹנֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהוֹנָיָה יָתֵר עַל פְּרוּטָה. הָיְתָה פְּרוּטָה בְּשָׁוֶה – אֵינוֹ מַחֲזִיר, שֶׁאֵין הוֹנָיָה לִפְרוּטוֹת.
ה. עַד מָתַי יִהְיֶה לוֹ לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ הַהוֹנָיָה אוֹ לְבַטֵּל הַמֶּקַח? עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. וְאִם שָׁהָה יָתֵר עַל זֶה, אֲפִלּוּ לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם – אֵינוֹ חוֹזֵר.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בְּיָדוֹ וּמַרְאֵהוּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חוֹזֵר בְּהוֹנָיָה לְעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּבִטּוּל מֶקַח, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּמֵי זֶה שֶׁמָּכַר עַד שֶׁיַּרְאֶה כְּמוֹתוֹ שֶׁנִּמְכַּר.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַמֶּקַח דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שִׁנּוּי וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁוֶה, כְּגוֹן הַפִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק בִּלְבַד.
ז. וְכֵן אִם נוֹדַע שֶׁבָּא לְיָדוֹ כְּמִמְכָּרוֹ, וְיָדַע שֶׁטָּעָה, וְלֹא תָּבַע – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ, שֶׁהֲרֵי מָחַל.
ח. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה לַהֶדְיוֹט, כָּךְ הוֹנָיָה לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּפֵרוֹת וּבְהֵמָה, כָּךְ יֵשׁ דִּין הוֹנָיָה בְּמַטְבְּעוֹת.
ט. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיָה דִּינַר זָהָב בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף, וְצֵרְפָהּ בְּעֶשְׂרִים דִּינָר אוֹ בִּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים – הֲרֵי זֶה מַחֲזִיר אֶת הַהוֹנָיָה. הָיָה יָתֵר עַל זֶה – בָּטַל הַצֵּרוּף. פָּחוֹת מִכָּאן – מְחִילָה.
י. וְכֵן אִם הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת, וְהָיוּ מוֹצִיאִין הַסְּלָעִים בְּמִנְיָן, לֹא בְּמִשְׁקָל – מַחֲזִיר הַהוֹנָיָה.
יא. עַד מָתַי יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיר הַדִּינָר אוֹ הַסֶּלַע? בַּכְּרַכִּים – עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשֻּׁלְחָנִי; בַּכְּפָרִים, שֶׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי מָצוּי שָׁם – יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיר עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת; שֶׁאֵין מַכִּיר הַסֶּלַע וְחֶסְרוֹנָהּ וְדָמֶיהָ אֶלָּא הַשֻּׁלְחָנִי.
וְהוּא הַדִּין לַמּוֹכֵר סְפָרִים אוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לַלּוֹקֵחַ לַחֲזֹר עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה אוֹתָם לְתַגָּרִים הַבְּקִיִּים בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן, שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיִּים בִּדְבָרִים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיָה מַכִּיר בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה וְהוֹלִיךְ הַמֶּקַח לְמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁבָּא הַבָּקִי לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה וְהוֹדִיעוֹ שֶׁטָּעָה – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר.
יב. הַנּוֹתֵן סֶלַע חֲסֵרָה לַחֲבֵרוֹ: אִם הָיָה מַכִּירָהּ, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָהּ; וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ עַל יְדֵי הַדְּחָק – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן, אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּמִדַּת חֲסִידוּת.
יג. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שָׁוֶה אַרְבַּע בְּחָמֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בָּטֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בְּשֶׁבַע – לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַמּוֹכֵר: 'אִלּוּ לֹא הוֹנִיתַנִי, לֹא הָיִיתָה יָכוֹל לַחֲזֹר, וְעַתָּה שֶׁהוֹנִיתַנִי – תַּחֲזֹר? הֵיאַךְ יִהְיֶה הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר?'.
יד. וְכֵן מוֹכֵר שֶׁמָּכַר שָׁוֶה חָמֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְזָל וְעָמַד בְּשָׁלֹשׁ – מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא לוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ: 'לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוֹנִיתַנִי תַּחֲזֹר בִּי'.
טו. הַמּוֹכֵר שָׁוֶה חָמֵשׁ בְּשֵׁשׁ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹת עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בִּשְׁמוֹנֶה – הֲרֵי הַמּוֹכֵר חַיָּב לְהַחֲזִיר הָאַחַת שֶׁל הוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח וְחַיָּב לְהַחֲזִיר, וּכְשֶׁהוֹקִיר – בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ הוֹקִיר.
וְכֵן אִם מָכַר שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּחָמֵשׁ, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שָׁלֹשׁ – הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַחֲזִיר סֶלַע אַחַת שֶׁל הוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח, וּבִרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּזַל.
