פרק י"ב, הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
ב׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות גירושין, ספר נשים
א׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת, אֲפִלּוּ הָיָה הַבּוֹר מָלֵא גִּזּוֹת שֶׁל צֶמֶר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם" (שמות כא,לד). וְאֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר אוֹ שְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף; לֹא נֶאֱמַר "שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר" (שמות כא,לג) אֶלָּא בַּהֹוֶה.

א. מָלֵא גִּזּוֹת שֶׁל צֶמֶר. מרופד בפיסות צמר עבות. וחייב אף על פי שגורם המוות איננו המכה שבנפילה, לפי שהחיוב בבור הוא לא רק כאשר מתה הבהמה מהחבטה (ראה לקמן הי"ד). וְאֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וכו'. אבל אין חייבים משום בור על אדם שמת בו (לקמן הט"ז), וגם לא על כלים שניזוקו (לקמן יג,א). אֶלָּא בַּהֹוֶה. במציאות הרווחת.

ב. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ הַחוֹפֵר בִּרְשׁוּתוֹ וּפָתַח לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ פָּתַח לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁחָפַר וּפָתַח בִּרְשׁוּתוֹ וְהִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִיר בּוֹרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. אֲבָל אִם הִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וּבוֹרוֹ, אוֹ שֶׁהִפְקִיר בּוֹרוֹ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אוֹ הִקְדִּישׁוֹ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם" (שמות כא,לד) – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים, וְזֶה הֶפְקֵר, וּבַתְּחִלָּה בִּרְשׁוּת חָפַר, מִפְּנֵי שֶׁחָפַר בִּרְשׁוּתוֹ.
ב. אוֹ הַחוֹפֵר בִּרְשׁוּתוֹ וּפָתַח לִרְשׁוּת הָרַבִּים. שהבור אלכסוני – תחתיתו ברשותו, ופתחו ברשות הרבים. אוֹ פָּתַח לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ. הוציא את הפתח בחצר שכנו. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. שהוא בעל הבור ואחריותו עליו. אוֹ שֶׁהִפְקִיר בּוֹרוֹ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אוֹ הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וכגון שיש לרבים רשות להלך בתוך רשותו, ואף על פי כן פטור שכן הפקיר בורו (גר"א סי' תי ס"ק טו). ויש שהסבירו שאין לרבים רשות שם, ואכן הטעם העיקרי פה איננו משום שהבור הופקר אלא משום שלא הייתה לניזק זכות להיכנס (ב"ח, סמ"ע ס"ק ט, הלכה למשה). וּבַתְּחִלָּה בִּרְשׁוּת חָפַר. אבל החופר ברשות הרבים אינו יכול להפקירו ואחריותו עליו לפי שחפרו באיסור (ראה לקמן יג,ה).
ג. אֶחָד הַחוֹפֵר אוֹ שֶׁנֶּחְפַּר הַבּוֹר מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁחֲפָרַתּוּ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְמַלֹּאותוֹ אוֹ לְכַסּוֹתוֹ וְלֹא עָשָׂה – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. וְאֶחָד הַחוֹפֵר אוֹ הַלּוֹקֵחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם" (שמות כא,לד) – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים מִכָּל מָקוֹם.
ג. שֶׁנֶּחְפַּר הַבּוֹר מֵאֵילָיו. כגון על ידי שיטפון. אוֹ שֶׁחֲפָרַתּוּ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה. שלו או של אדם אחר (לעיל ז,ו). וכגון שנחפר הבור ברשותו ואז הפקיר את שאר רשותו (כמבואר לעיל ה"ב). הַלּוֹקֵחַ. קונה. הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְמַלֹּאותוֹ… הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. ואף שאינו חפץ כלל בבור זה, מכל מקום נוצר הבור ברשותו וממונו הוא, ועליו מוטלת האחריות למלאו.
ד. אֶחָד הַחוֹפֵר אוֹ הַמְגַלֶּה מָקוֹם שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ" (שמות כא,לג, ושם: וְכִי יִפְתַּח). וְאִם כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וּמֵת – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְכַסֶּנּוּ" (שם), הָא אִם כִּסָּהוּ – פָּטוּר.
כִּסָּהוּ בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי שְׁוָרִים וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי גְּמַלִּים, וְהָלְכוּ עָלָיו גְּמַלִּים וְנִתְרוֹעַע, וְהָלְכוּ עָלָיו שְׁוָרִים וְנָפְלוּ בּוֹ: אִם אֵין הַגְּמַלִּים מְצוּיִין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אֹנֶס; וְאִם יָבֹאוּ שָׁם גְּמַלִּים אֲפִלּוּ לִפְרָקִים – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
ד. כִּי יִפְתַּח. בור שהיה מכוסה. אוֹ כִּי יִכְרֶה. בור חדש. וְאִם כִּסָּהוּ כָּרָאוּי. כמפורט בהמשך. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ. שתולעי עץ כרסמו את מכסה הבור מבפנים או שהמכסה הרקיב מבפנים מחמת הלחות שבבור.
וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי גְּמַלִּים. שמשקלם הרב עשוי למוטט את הכיסוי. וְנִתְרוֹעַע. נחלש ונעשה רעוע. אִם אֵין הַגְּמַלִּים מְצוּיִין… פָּטוּר. שדי בכיסוי העומד בפני השוורים, ואם אין גמלים באותו מקום אין אדם צריך לחשוש שיגיעו ויקלקלו את הכיסוי. וְאִם יָבֹאוּ שָׁם גְּמַלִּים אֲפִלּוּ לִפְרָקִים הֲרֵי זֶה חַיָּב. אף שאינם מצויים שם תמיד, מאחר שלעתים הם באים היה לו לכסות בכיסוי עמיד יותר.
ה. הִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ וְנָפְלוּ בּוֹ שְׁוָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַגְּמַלִּים מְצוּיִין שָׁם תָּמִיד וַהֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ לַגְּמַלִּים, הוֹאִיל וּמֵחֲמַת שֶׁהִתְלִיעַ נָפְלוּ בּוֹ הַשְּׁוָרִים – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהַגְּמַלִּים מְצוּיִין. והיה עליו לכסות בכיסוי עמיד יותר. הוֹאִיל וּמֵחֲמַת שֶׁהִתְלִיעַ נָפְלוּ… פָּטוּר. שאף שפשע בכך שלא כיסה כראוי, ונפסק לעיל (ב,טו) כי מעשה שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייבים עליו, אין זה אלא במקרה שהפשיעה גרמה לאונס שיוכל להתרחש. אבל כאן אין קשר בין כך שהיה פושע כלפי הגמלים לכך שהרסוהו התולעים, ולכן פטור (ראה הלכות שכירות ג,י ובפסקים ושיטות לעיל ד,א).
ו. הַמּוֹצֵא בּוֹר וְכִסָּהוּ, וְחָזַר וְגִלָּהוּ – בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב, וְזֶה הָאַחֲרוֹן פָּטוּר. סְתָמוֹ בְּעָפָר, וְחָזַר וְהוֹצִיא אֶת כָּל הֶעָפָר – זֶה הָאַחֲרוֹן חַיָּב, שֶׁכֵּיוָן שֶׁטְּמָמוֹ בְּעָפָר נִסְתַּלְּקוּ מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹן.
ו. הַמּוֹצֵא בּוֹר וְכִסָּהוּ וְחָזַר וְגִלָּהוּ. שהיה מגולה והוא כיסה אותו, ולאחר מכן שוב פתחו. בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב. שהשאיר את הבור מגולה, ולא היה עליו לסמוך על כיסויו של השני. לפיכך חייב אף אם ראה שהשני כיסה ולא ראה שהתגלה (מ"מ). וְזֶה הָאַחֲרוֹן פָּטוּר. שאין לו חלק בבור זה, ואין האחריות מוטלת עליו בכך שהחזיר את מצב הדברים לקדמותו. שֶׁטְּמָמוֹ. סתמו. נִסְתַּלְּקוּ מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹן. בסתימת העפר בטל הבור לגמרי, ומעתה כששוב הוציא השני את כל העפר הרי זה כחופר בור חדש והוא אשם בנזקים.
ז. בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וְעָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִּסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִּסָּהוּ – הָרִאשׁוֹן חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסֹר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי; וּמִשֶּׁמָּסַר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ – נִפְטַר הָרִאשׁוֹן, וְנִתְחַיֵּב הַשֵּׁנִי לְכַסּוֹתוֹ.
כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִּסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. וְעַד אֵימָתַי יִהְיֶה הַשֵּׁנִי לְבַדּוֹ חַיָּב? עַד שֶׁיֵּדַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהַבּוֹר מְגֻלֶּה, וּכְדֵי שֶׁיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וְיִכְרֹת אֲרָזִים וִיכַסֶּנּוּ, וְכָל שֶׁיָּמוּת בּוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – הַשֵּׁנִי לְבַדּוֹ חַיָּב בּוֹ, וְכָל שֶׁיָּמוּת בּוֹ אַחַר זְמַן זֶה – שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶן פָּשְׁעוּ בּוֹ.
ז. בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין. כגון שהייתה להם רשות משותפת וחפרו בה ואז הפקירו את רשותם בלא הבור, או שהיה בור ברשות הרבים בעומק תשעה טפחים והשלימוהו יחד לעשרה (בבלי בבא קמא נא,א). הָרִאשׁוֹן חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי וכו'. אף ששניהם ידעו על כך שהבור פתוח ושניהם השתמשו בו, האחריות מוטלת על הראשון כל זמן שהדלי נמצא בידו. וּמִשֶּׁמָּסַר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ וכו'. שמסירת הדלי מראה על העברת האחריות לשמירת הבור (ראה ר"ח ורשב"א בבא קמא נא,ב).
וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה. כגון שהתליע הכיסוי בלא ידיעת הראשון (רש"י בבא קמא נב,א). הַשֵּׁנִי חַיָּב. משום שרק הוא ראה את הבור מגולה והרי הוא פושע שלא כיסהו. עַד שֶׁיֵּדַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהַבּוֹר מְגֻלֶּה. שיעבור זמן סביר שבו היה צריך הראשון לבקר ולראות אם הכיסוי עודנו שם (יד"פ על פי ר"י מיגאש הובא בשטמ"ק בבא קמא נב,א, ובדומה לכך כתב הראב"ד; וראה לקמן ה"ח שהבור עשוי להתגלות וראוי אפוא לבדקו). ויש שפירשו שחייב רק משעה שנודע לו הדבר בפועל, ועד אז פטור (מ"מ). וּכְדֵי שֶׁיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וכו'. בנוסף לזמן הידיעה על גילוי הבור ניתן לו גם זמן לשכירת פועלים ולהשגת החומרים.
ח. הַמּוֹסֵר בּוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר – הַשּׁוֹמֵר חַיָּב בִּנְזָקָיו. וְאִם מְסָרוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה – הֲרֵי הַבְּעָלִים חַיָּבִין, שֶׁהַבּוֹר עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת, וְאֵלּוּ אֵין בָּהֶן דַּעַת.
ח. הַשּׁוֹמֵר חַיָּב בִּנְזָקָיו. שהועברה אליו האחריות והדאגה לכיסוי הבור. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה. שמסר להם את הבור כשהוא מכוסה. שֶׁהַבּוֹר עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת. טבעו של בור שכיסויו ייהרס עם הזמן, ויש לפקח תמידית ולוודא שהכיסוי ראוי. וְאֵלּוּ אֵין בָּהֶן דַּעַת. למעקב כזה על הכיסוי. ולפיכך המוסר להם את בורו הוא פושע ומתחייב בנזקים (ראה לעיל ד,ו דין דומה לגבי שור).
ט. הַמְכַסֶּה בּוֹרוֹ בְּדָלְיוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּבָא בַּעַל הַדְּלִי וְנָטַל דָּלְיוֹ – בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב.
ט. וּבָא בַּעַל הַדְּלִי וְנָטַל דָּלְיוֹ. בלי שידע מכך בעל הבור. בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב. שלא היה לו לסמוך על כיסוי זה והיה צריך לשער שייקח החבר את הדלי.
י. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר אוֹ שִׁיחַ אוֹ מְעָרָה אוֹ חָרִיץ. וְלָמָּה נֶאֱמַר "בּוֹר" (שמות כא,לג)? עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. וְכַמָּה כְּדֵי לְהָמִית? עֹמֶק עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיָה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וּמֵת – פָּטוּר; וְאִם הֻזְּקוּ – חַיָּב בַּעַל הַתַּקָּלָה נֶזֶק שָׁלֵם.
י. שִׁיחַ. חפירה ארוכה וצרה. מְעָרָה. חלל רחב ומרובע והוא מקורה. חָרִיץ. רחב מלמטה וצר מלמעלה (ר"ח בשטמ"ק בבא קמא נ,ב). וְלָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. שסתם בור יש בו שיעור הראוי להמית את הנופל בו. עֹמֶק עֲשָׂרָה טְפָחִים. אבל פחות מכן, פטור על מיתה, שזה בגדר אונס (לקמן הט"ו). וְאִם הֻזְּקוּ חַיָּב בַּעַל הַתַּקָּלָה נֶזֶק שָׁלֵם. שהנזק מצוי בכל גובה שהוא (שם).
יא. הָיָה עֹמֶק הַבּוֹר תִּשְׁעָה, וּמֵהֶן טֶפַח אֶחָד מַיִם – חַיָּב, שֶׁהַטֶּפַח שֶׁל מַיִם חָשׁוּב כְּעֹמֶק שְׁנֵי טְפָחִים בַּיַּבָּשָׁה. הָיָה עָמְקוֹ שְׁמוֹנָה וּמֵהֶן שְׁנֵי טְפָחִים מַיִם, אוֹ שֶׁהָיָה עָמְקוֹ שִׁבְעָה וּמֵהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּמֵת – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם.
יא. חַיָּב. אם מתה הבהמה. שֶׁהַטֶּפַח שֶׁל מַיִם חָשׁוּב וכו'. שטפח המלא במים מוסיף הבל וחום לבור כמו שני טפחים יבשים, והרי גם הבל הבור הוא מגורמי המוות המחייבים את בעל הבור (לקמן הי"ד). הָיָה עָמְקוֹ שְׁמוֹנָה… אוֹ שֶׁהָיָה עָמְקוֹ שִׁבְעָה וכו'. ובשני מקרים אלו אם נחשיב כל טפח המלא במים כאילו הוא שני טפחים, נגיע לבור עמוק עשרה. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם. שהדבר הוא ספק. שמצד אחד יש בבורות אלו יותר מים וייתכן שיש שם הבל רב אך מאידך הבור איננו עמוק וההבל יוצא בקלות (ראה מ"מ). וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. כדין תפיסה במקרה ספק (ראה לעיל א,יא).
יב. הַחוֹפֵר בּוֹר עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּבָא אַחֵר וְהִשְׁלִימוֹ לְעֶשְׂרִים, וּבָא שְׁלִישִׁי וְהִשְׁלִימוֹ לִשְׁלֹשִׁים – כֻּלָּן חַיָּבִין. חָפַר הָרִאשׁוֹן פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲפִלּוּ טֶפַח, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, בֵּין שֶׁחָפַר בּוֹ טֶפַח בֵּין שֶׁהִגְבִּיהַּ בִּנְיָן עַל שְׂפָתוֹ טֶפַח – זֶה הָאַחֲרוֹן חַיָּב. סָתַם טֶפַח שֶׁהוֹסִיף אוֹ שֶׁסָּתַר טֶפַח שֶׁבָּנָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹן אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְתַּלְּקוּ.
יב. כֻּלָּן חַיָּבִין. שלכולם חלק ושותפות בבור. חָפַר הָרִאשׁוֹן פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲפִלּוּ טֶפַח. ואם כן אין הבור ראוי למיתה אלא להזיק. בֵּין שֶׁהִגְבִּיהַּ בִּנְיָן עַל שְׂפָתוֹ טֶפַח. ובכך יש כעת עשרה טפחים מקרקע הבור עד ראש התוספת שנבנתה. זֶה הָאַחֲרוֹן חַיָּב. בין על מיתה שימותו בבור, ובין על נזק שיינזקו בו. ואף שגם לראשון חלק בבור (לפחות בענייני הנזקים), מאחר שהשני השלים לעשרה הוא יצר בור מסוג חדש הראוי גם להמית, וכאילו בטלו מעשיו של הראשון (תוספות ורשב"א בבא קמא נא,א). סָתַם טֶפַח שֶׁהוֹסִיף. סתם את עומק החפירה שהוסיף. אוֹ שֶׁסָּתַר טֶפַח שֶׁבָּנָה. על שפת הבור. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹן. מרגע שיצר השני בור של עשרה טפחים נחשב הבור ברשותו, וכעת הוא אחראי לנזקים שיהיו והראשון פטור. אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְתַּלְּקוּ. ומאחר שהשני ביטל מעשיו, חזר הראשון להיות אחראי על הנזקים.
יג. חָפַר הָרִאשׁוֹן בּוֹר עָמֹק, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְהִרְחִיבוֹ, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וּמֵת: אִם מֵחֲמַת הֶבְלוֹ מֵת – הָאַחֲרוֹן פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי מִעֵט הֶבְלוֹ; וְאִם מֵחֲמַת חֲבָטוֹ מֵת – הָאַחֲרוֹן חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הוּא הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה.
וְכֵן אִם נָפַל הַשּׁוֹר מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁהִרְחִיב הָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת מִן הַהֶבֶל; וְאִם מִן הַצַּד שֶׁחָפַר הָרִאשׁוֹן נָפַל – הָרִאשׁוֹן חַיָּב, שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִעֵט הֶבְלוֹ.
יג. וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר. מצד הבור שהיה קיים קודם שהרחיבו השני. אִם מֵחֲמַת הֶבְלוֹ מֵת. מחמת החום ודחיסות האוויר. שֶׁהֲרֵי מִעֵט הֶבְלוֹ. שהרחבת הבור דווקא דיללה את ההבל ואם כן השני אינו אחראי כלל למיתת השור. וְאִם מֵחֲמַת חֲבָטוֹ מֵת. מחמת החבטה בקירות הבור ובתחתיתו. שֶׁהֲרֵי הוּא הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה. ואף שהשור נפל בצד שחפר הראשון ולא הורחב, מכל מקום הגדיל השני את סכנת הנופל בכך שהוסיף שטח פנים לכתלים ולקרקעית ועלול הנופל להתגלגל ולהיחבט יותר (יד"פ; וראה לח"מ, פרישה חו"מ תי שפירשו באופנים אחרים).
וְכֵן אִם נָפַל הַשּׁוֹר מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁהִרְחִיב הָאַחֲרוֹן. ומת בין מהחבטה ובין מההבל. שֶׁהֲרֵי הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה. ואף שהרחבת הבור הפחיתה את ההבל, מכל מקום היא זו שגרמה לבהמה ליפול, שהרי נפלה במקום שהורחב. וְאִם מִן הַצַּד שֶׁחָפַר הָרִאשׁוֹן נָפַל. ומת מחמת ההבל. הָרִאשׁוֹן חַיָּב שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִעֵט הֶבְלוֹ. אבל אם מת מהחבטה, חייב האחרון כמבואר בפסקה הקודמת.

יד. בּוֹר שֶׁחִיְּבָה עָלָיו הַתּוֹרָה – אֲפִלּוּ לֹא מֵתָה הַבְּהֵמָה אֶלָּא מֵהֶבְלוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מֵתָה מֵחֲבָטוֹ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה עֹמֶק הַבּוֹר כְּרָחְבּוֹ – אֵין לוֹ הֶבֶל, וְאִם לֹא נֶחְבְּטָה בּוֹ הַבְּהֵמָה וּמֵתָה – פָּטוּר. הָיָה עָמְקוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ, יֵשׁ לוֹ הֶבֶל, וְאִם מֵתָה בּוֹ הַבְּהֵמָה – חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶחְבְּטָה בְּקַרְקָעוֹ.

יד. מֵהֶבְלוֹ. אוויר הבור וחומו, כגון שנחנקה. מֵחֲבָטוֹ. חבטת הגוף בקרקע. עֹמֶק הַבּוֹר כְּרָחְבּוֹ. שמידת עומק הבור כמידת רחבו. אֵין לוֹ הֶבֶל. שבור כזה הוא מאוורר למדי. וְאִם לֹא נֶחְבְּטָה. אם ידוע שלא ניזוקה באיבריה מחמת מכת הנפילה, כגון שהיה הבור כולו מרופד (לעיל ה"א). פָּטוּר. שבעומק כזה אין דרך ההבל שבו להמית. וזה שמתה הבהמה שנפלה שם הרי זה חריג.
טו. עָשָׂה תֵּל גָּבֹהַּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִתְחַבְּטָה בּוֹ הַבְּהֵמָה וּמֵתָה: אִם הָיָה גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְאִם הָיָה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – פָּטוּר עַל מִיתַת הַבְּהֵמָה; אֲבָל אִם הֻזְּקָה בִּלְבַד – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וַאֲפִלּוּ בְּתֵל גָּבֹהַּ כָּל שֶׁהוּא אוֹ בַּחֲפִירָה כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהַנֶּזֶק בְּכָל שֶׁהוּא דָּבָר מָצוּי וְיָדוּעַ, וְאֵין הַמִּיתָה בְּכָל שֶׁהוּא מְצוּיָה, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ אֹנֶס.
טו. וְנִתְחַבְּטָה בּוֹ הַבְּהֵמָה. נפלה ממנו ונחבטה בקרקע. חַיָּב לְשַׁלֵּם. שהחיוב על החבטה מן הנפילה לבור כולל כל מקרה של נפילה ממקום גבוה. שֶׁהַנֶּזֶק בְּכָל שֶׁהוּא דָּבָר מָצוּי וְיָדוּעַ. שגם על ידי מכשול קטן מצוי שיתרחש נזק לבהמה, ולכן חייב על הנזק בכל גובה שהוא. וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ אֹנֶס. אם מתה הבהמה מגובה נמוך, ולפיכך פטור על כך.
טז. וְכֵן אֵינוֹ חַיָּב עַל מִיתַת הַבְּהֵמָה בַּבּוֹר אוֹ עַל חֲבִיטָתָהּ בַּתֵּל אֶלָּא אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה קְטַנָּה אוֹ חֵרֶשֶׁת אוֹ שׁוֹטָה אוֹ סוּמָה, אוֹ שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה. אֲבָל אִם הָיְתָה פִּקַּחַת וְנָפְלָה בַּיּוֹם וּמֵתָה – פָּטוּר, שֶׁזֶּה כְּמוֹ אֹנֶס, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה לִרְאוֹת וְלָסוּר מִן הַמִּכְשׁוֹלוֹת.
וְכֵן אִם נָפַל לְתוֹכוֹ אָדָם וּמֵת, אֲפִלּוּ הָיָה סוּמָה, אוֹ שֶׁנָּפַל בַּלַּיְלָה, בֵּין שֶׁהָיָה עֶבֶד בֵּין שֶׁהָיָה בֶּן חֹרִין – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ הָאָדָם אוֹ הַבְּהֵמָה הַפִּקַּחַת – חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. קְטַנָּה. שעדיין לא לימדוה לחרוש, ואינה יודעת עדיין להישמר מבורות (מאירי בבא קמא נג,ב). סוּמָה. עיוורת. אוֹ שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה. שבכל אלו לא יכלה הבהמה להישמר מליפול. פִּקַּחַת. שפויה בדעתה. שֶׁזֶּה כְּמוֹ אֹנֶס. ואין הדבר מצוי. מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה לִרְאוֹת וְלָסוּר מִן הַמִּכְשׁוֹלוֹת. ולפיכך אין להטיל את האשמה על בעל הבור.
וְכֵן אִם נָפַל לְתוֹכוֹ אָדָם וּמֵת… הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שלמדו מן הכתוב שפטורים על מיתת אדם בבור (לקמן יג,א). וְאִם הֻזַּק בּוֹ הָאָדָם. שהכתוב מיעט רק מיתת אדם ולא מקרה שהוזק (ראה רש"י בבא קמא כח,א). אוֹ הַבְּהֵמָה הַפִּקַּחַת. שהבהמה הפיקחת נזהרת ממכשולים שעלולים להמיתה אך לא שמה לב בהכרח לתקלות שיכולות להזיק לה (מ"מ). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א שחייבים נזק שלם על בור.
יז. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וּמֵת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" (שמות כא,לד) – מִי שֶׁהַמֵּת שֶׁלּוֹ, יָצָא זֶה שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה וְדִינוֹ שֶׁיִּקָּבֵר.
יז. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שור המיועד לקרבן ונפסל (כגון שנפל בו מום) ודינו להיפדות. שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. בתחילת הפסוק נאמר "בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו", ונלמד שרק כאשר נבלת השור שייכת לניזק ("והמת יהיה לו"), חייב בעל הבור לשלם. יָצָא זֶה שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה וְדִינוֹ שֶׁיִּקָּבֵר. שאף אם כבר נפדה (שאז חייבים על נגיחתו כדלעיל ח,א), מכל מקום אינו מותר בהנאה אלא אחר שחיטה בלבד שאז מותר לאכלו (הלכות מעילה א,ט), ועכשיו שמת דינו להיקבר.
יח. הָיָה חוֹפֵר בַּבּוֹר, וְנָפְלָה הַבְּהֵמָה מִקּוֹל הַחֲפִירָה בְּתוֹךְ הַבּוֹר וּמֵתָה: אִם נָפְלָה מִלְּפָנֶיהָ – חַיָּב; נָפְלָה מֵאֲחוֹרֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁנִּבְעֲתָה וְחָזְרָה עַל עֲקֵבָהּ לְאָחוֹר וְנָפְלָה וּמֵתָה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָפַל" (שם כא,לג) – עַד שֶׁיִּפֹּל דֶּרֶךְ נְפִילָה.
נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַחֲפִירָה חוּץ לַבּוֹר וּמֵת אוֹ נִזַּק – אֵין בֵּית דִּין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ; וְאִם נָפַל לַאֲחוֹרָיו חוּץ לַבּוֹר וּמֵת אוֹ הֻזַּק – בַּעַל הַבּוֹר פָּטוּר.
יח. וְנָפְלָה הַבְּהֵמָה מִקּוֹל הַחֲפִירָה בְּתוֹךְ הַבּוֹר. שנבהלה מן הרעש ונפלה לתוכו. וְחָזְרָה עַל עֲקֵבָהּ לְאָחוֹר. אל הבור שמאחוריה.
חוּץ לַבּוֹר. נפל על הקרקע מלפניו. אֵין בֵּית דִּין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. את בעל הבור, לפי שלא הוזק השור בבור עצמו. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שמכל מקום כריית הבור היא שגרמה לנזק, ויש כאן ספק. בַּעַל הַבּוֹר פָּטוּר. כשם שפטור במקרה שנפל השור אחורה לתוך הבור.
יט. שׁוֹר שֶׁדָּחַף בְּהֵמָה לְתוֹךְ הַבּוֹר וּמֵתָה: אִם מוּעָד הוּא – בַּעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה וּבַעַל הַשּׁוֹר מֶחֱצָה; וְאִם תָּם הוּא – בַּעַל הַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם רְבִיעַ מִגּוּפוֹ, וּבַעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו, שֶׁבַּעַל הַנְּבֵלָה אוֹמֵר לְבַעַל הַבּוֹר: 'פְּחַת נְבֵלָה זוֹ יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ; אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּפִקַּחַת, כֵּיוָן שֶׁנִּדְחֲפָה הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה; כָּל שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִבַּעַל הַשּׁוֹר אֲנִי מוֹצִיא, וְהַשְּׁאָר אַתָּה חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ'.
יט. שׁוֹר שֶׁדָּחַף בְּהֵמָה לְתוֹךְ הַבּוֹר. ואם כן שותפים בעל השור ובעל הבור בנזק. וְאִם תָּם הוּא בַּעַל הַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם רְבִיעַ מִגּוּפוֹ. שמאחר שדין תם לשלם חצי ממה שהזיק, על בעל השור לשלם רק מחצה מתוך החצי שלו, והיינו רבע, והתשלום הוא מגוף השור המזיק, כבכל תשלומי שור תם. וּבַעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שצריך להשלים את הנזק שלא משלם בעל השור. פְּחַת נְבֵלָה. ההפרש בין ערך השור כשהיה חי לערכו כעת. יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ. ששורי המת נמצא בבורך ואתה אחראי לכך. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּפִקַּחַת. ונתבאר לעיל (הט"ז) שבכגון זה פטור. כֵּיוָן שֶׁנִּדְחֲפָה הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה. שלא יכלה להימנע מליפול, ואם כן נושא אתה באחריות. כָּל שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִבַּעַל הַשּׁוֹר אֲנִי מוֹצִיא. שבוודאי גם בעל השור שותף לנזק. וְהַשְּׁאָר אַתָּה חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ. אתה חייב להשלים את הנזק בשל אחריותך.
כ. וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֶבֶן עַל פִּי הַבּוֹר, וּבָא הַשּׁוֹר וְנִתְקַל בָּהּ וְנָפַל לַבּוֹר וּמֵת – הַמַּנִּיחַ אֶת הָאֶבֶן מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה, וּבַעַל הַבּוֹר מֶחֱצָה.
כ. הַמַּנִּיחַ אֶת הָאֶבֶן מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה וכו'. לפי שהם שותפים במות השור.
כא. וְכֵן שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט וְשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁנָּגְחוּ כְּאֶחָד: אִם תָּם הוּא זֶה שֶׁל הֶדְיוֹט – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; וְאִם מוּעָד – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁהַנִּזָּק אוֹמֵר לוֹ: 'כָּל שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִזֶּה אֲנִי מוֹצִיא, וְהַשְּׁאָר מִמְּךָ; וְזֶה, הוֹאִיל וְהֶקְדֵּשׁ הוּא וּפָטוּר – אַתָּה תְּשַׁלֵּם לִי הַכֹּל'.
כא. וְשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שיועד לקרבן ונפסל. וכבר נתבאר לעיל (ח,א) שפסולי המוקדשין שנפדו חייבים בנזיקין אלא שכאן מדובר שלא נפדו ועל כן אינם בגדר 'שור רעהו' ופטורים (מ"מ). אִם תָּם הוּא. ומן הראוי היה שישלם חצי מחציו, והוא רבע. זֶה שֶׁל הֶדְיוֹט מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מאחר שאין שור פסולי המוקדשין חייב בתשלומים, רואים זאת כאילו שור ההדיוט נגח לבדו וישלם חצי נזק כתם רגיל. וְהַשְּׁאָר מִמְּךָ. שהרי שני השוורים נגחו יחד ולמעשה לכל אחד מהם אחריות מלאה על הנזק, ועל כן בשעת הצורך ישלם בעל השור ההדיוט יותר.
כב. מִי שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל עָלָיו שׁוֹר וַהֲרָגוֹ – בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. וְאִם מֵת הַשּׁוֹר – נוֹטֵל בַּעַל הַשּׁוֹר דְּמֵי שׁוֹרוֹ מִיּוֹרְשֵׁי הַבְּעָלִים בַּעַל הַבּוֹר.

כב. בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. מתשלום כופר, שהאשמה היא על החופר ששם שם מכשול. ומאחר שזה לא היה בכוונה גם השור איננו נסקל (לעיל י,ט). נוֹטֵל בַּעַל הַשּׁוֹר דְּמֵי שׁוֹרוֹ וכו'. שבעל הבור היה אחראי לנזקי השור שנפל בו. מִיּוֹרְשֵׁי הַבְּעָלִים. באופן המבואר לעיל ח,יא-יב.

תקציר הפרק 

פרק יב הלכות נזקי ממון *נזקי בור* 🕳
⚠ פרק ארוך מהרגיל, להקדיש עוד זמן ללימוד היום.

*הבור* הוא דגם יסוד, לכל מִפגע דומם הנמצא ברשות הרבים, שבני אדם או בעלי חיים ההולכים שם עלולים להיפגע ממנו.
*הכלל הוא, שהאחראי ליצירת הבור חייב לשלם פיצויים על כל נזק שנגרם על ידיו לבני אדם או לבעלי חיים*
לעומת זאת, הוא פטור חיוב בתשלומים עבור נזקים שנגרמו בדרך זו לחפצים שונים, וכן אין חיוב לשלם פיצויים במקרה שהמפגע גרם למותו של אדם.

🔹כלל נוסף: אדם חייב על בעל חי שהוזק בבור, וזאת: שהבור בבעלותו או שחפרו בלי רשות, ושהבור נחפר בעומק כזה המסוגל להמית.
השיעור המינימלי לעומק הבור "שיש בו כדי להמית" הוא עשרה טפחים (כשמונים סנטימטרים).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אחרי הגשמים נפער בור בשדה וניזוק בו אדם- האם בעל השדה חייב?

2.עובד עיריה שפתח בור וניזוק בו אדם – האם העובד חייב לשלם?

3.עיוור שנפל לבור ומת – האם בעלי הבור חייב?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן