פרק י"ב, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת? כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִּין עֵדִים וְאוֹמְרִין: 'רָאִינוּ זֶה' אוֹ 'פְּלוֹנִי' 'שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית', אוֹמְרִין לָהֶם: 'מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? הִתְרֵיתֶם בּוֹ?'. אִם אָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ' אוֹ 'נִסְתַּפֵּק לָנוּ', אוֹ שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
א. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. מזהים אותו בוודאות. הִתְרֵיתֶם בּוֹ. הזהרתם אותו שאם יעשה כך יהיה חייב מיתה. נִסְתַּפֵּק לָנוּ. אנו מסופקים אם זה אכן הוא.
ב. אֶחָד תַּלְמִיד חֲכָמִים וְאֶחָד עַם הָאָרֶץ צָרִיךְ הַתְרָאָה, שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, שֶׁמָּא שׁוֹגֵג הָיָה.
וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ? אוֹמְרִין לוֹ: 'פְּרֹשׁ' אוֹ 'אַל תַּעֲשֶׂה', 'שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין' אוֹ 'מַלְקוּת': אִם פָּרַשׁ – פָּטוּר; וְכֵן אִם שָׁתַק אוֹ הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ – פָּטוּר; אֲפִלּוּ אָמַר: 'יוֹדֵעַ אֲנִי' – פָּטוּר, עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה וְיֹאמַר: 'עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה', וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.
וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר וְיַעֲשֶׂה תֵּכֶף לַהַתְרָאָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר – צָרִיךְ הַתְרָאָה אַחֶרֶת. וּבֵין שֶׁהִתְרָה בּוֹ אֶחָד מִן הָעֵדִים אוֹ שֶׁהִתְרָה בּוֹ אַחֵר בִּפְנֵי עֵדִים, אֲפִלּוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שָׁמַע קוֹל הַמַּתְרֶה וְלֹא רָאָהוּ, אֲפִלּוּ הִתְרָה בְּעַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג.
ב. שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד שֶׁמָּא שׁוֹגֵג הָיָה. ולכן אף תלמיד חכם שבוודאי יודע שהדבר אסור צריך התראה, שהרי ייתכן שהיה שוגג כגון שלא ידע שמדובר באיסור או ששכח.
וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוּת. שכמו במיתה, גם להתחייב במלקות יש צורך בעדים והתראה (לקמן טז,ד). הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ פָּטוּר. אף על פי שהרכנת הראש נראית כהסכמה. אֲפִלּוּ אָמַר יוֹדֵעַ אָנִי פָּטוּר עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה וכו'. לא די בזה שאנו יודעים שעושה בכוונה, אלא יש צורך שתהיה ידיעה ברורה שהוא מבין ומסכים שבמעשהו הוא מתחייב מיתה.
בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. שיעור אמירת 'שלום עליך רבי' (הלכות שבועות ב,יז). אֲפִלּוּ הִתְרָה בְּעַצְמוֹ. שעובר העברה התרה בעצמו, כגון שראה אדם שבא להתרות בו ואמר לו שאין צורך שיתרה בו מכיוון שיודע שהוא עובר עברה שחייבים עליה מיתה ועל מנת כן עושה (מאירי מכות ו,ב).
ג. אָמְרוּ הָעֵדִים: 'הָיְתָה לוֹ הַתְרָאָה, וּמַכִּירִין אָנוּ אוֹתוֹ' – מְאַיְּמִין בֵּית דִּין עֲלֵיהֶן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת? אוֹמְרִין לָהֶן: 'שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.
הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת: דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹנוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לְקַיִן נֶאֱמַר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים" (בראשית ד,י) – דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו.
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם, לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
הֲרֵי כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּצוּרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵן נִבְרָאִין, וְאֵין פְּנֵי אֶחָד מֵהֶן דּוֹמִין לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וּלְצָרָה זוֹ? הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" וכו' (ויקרא ה,א). אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וְלָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא,י)'.
אִם עָמְדוּ בְּדִבְרֵיהֶם – מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֵדוּת. אִם נִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת – מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּרִאשׁוֹן. אֲפִלּוּ הָיוּ הָעֵדִים מֵאָה – בּוֹדְקִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.
נִמְצְאוּ דִּבְרֵי כָּל הָעֵדִים מְכֻוָּנִין – פּוֹתְחִין בִּזְכוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'אִם לֹא חָטָאתָ, אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם', וְדָנִין אוֹתוֹ: אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – פְּטָרוּהוּ; וְאִם לֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד לְמָחָר.
וּבוֹ בַּיּוֹם מִזְדַּוְּגִין הַסַּנְהֶדְרִין זוּגוֹת זוּגוֹת לְעַיֵּן בְּדִינוֹ, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זוּג שֶׁלּוֹ אוֹ עִם עַצְמוֹ בְּבֵיתוֹ.
וּלְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר: 'אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי', וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר: 'אֲנִי מְחַיֵּב בִּמְקוֹמִי' אוֹ 'חָזַרְתִּי וַאֲנִי מְזַכֶּה'. וְאִם טָעוּ בַּדָּבָר וְלֹא יָדְעוּ מִי הֵם שֶׁחִיְּבוּ אוֹ זִכּוּ מִטַּעַם אֶחָד, שֶׁאֵינָן נֶחֱשָׁבִין אֶלָּא בְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי הֵן כּוֹתְבִין טַעַם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
וּמַתְחִילִין בְּדִינוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – פְּטָרוּהוּ; וְאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף – מוֹסִיפִין. רַבּוּ הַמְחַיְּבִין וְנִתְחַיֵּב – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ. וּמָקוֹם שֶׁהוֹרְגִין בּוֹ בֵּית דִּין יִהְיֶה חוּץ לְבֵית דִּין וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא כד,יד). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק כְּמוֹ שִׁשָּׁה מִילִין, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֵּין בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין סוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.
ג. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת. כדי שלא ישקרו (ראה הלכות עדות יז,ב שאף על עדי ממונות מאיימים, אך האיום שמאיימים על עדי נפשות חמור יותר). שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד. אולי אתם יודעים עדות זו על פי השערה נסיבתית ולא בראיית עין. וּמִשְּׁמוּעָה. דבר שנתפרסם ברבים. עֵד מִפִּי עֵד. ששמעתם כך מפי אדם שהעיד לכם שראה. מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ. שברור לנו שאינו משקר. שאסור לאדם להעיד עד שיראה את הדבר בעיניו (ראה שם ה"א). שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. שנערוך בירור יסודי לגבי פרטי המעשה שעליו אתם מעידים, ואם תשקרו יתגלה השקר.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹנוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. עדים המעידים לשקר בדיני ממונות יכולים להשיב את הממון שגרמו לבעל דין להפסיד בעדותם, ובכך הם מתקנים את מה שעשו. דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם. עדים הגורמים למוות של אדם שלא כדין, זוקפים לחובתם את חיי ההרוג וחיי הצאצאים שהיה יכול להוליד אילו לא היה נהרג, וזרעם עד סוף כל הדורות. דְּמֵי אָחִיךָ. דמים רבים.
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם. הקדוש ברוך הוא ברא רק אדם אחד וממנו נולדה האנושות כולה. הרי שמאדם אחד יכול להתקיים עולם שלם, ואיבוד אדם אחד נחשב כאיבוד עולם שלם. לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. ראה גם הלכות רוצח א,טז.
הֲרֵי כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּצוּרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן וכו'. אף על פי שכולם דומים באופן בסיסי לצורה של אדם הראשון, הרי לכל אחד יש מאפיינים שמיוחדים לו בלבד. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. שכל אדם הוא יצור ייחודי שאין דומה לו ונחשב כעולם שלם, וצריך להיזהר שלא להרגו שלא כדין.
מַה לָּנוּ וּלְצָרָה זוֹ. להעיד ולגרום למותו של הנידון. וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע. והמשך הפסוק: "אם לוא יגיד ונשא עונו", ומכאן שאסור לעד להימנע מלהעיד מה שיודע (ראה הלכות עדות א,א). שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה. שתעדיפו לעבור על 'אם לוא יגיד ונשא עונו' ולא להסתכן בגרימת מיתה החמורה כל כך (רש"י סנהדרין לז,ב).
וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֵדוּת. א,ד-ה. אִם נִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת. מדויקת, ללא סתירות פנימיות.
פּוֹתְחִין בִּזְכוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ז. וְאִם לֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד לְמָחָר. שהרי אין לגמור את דינו לחובה בו ביום (לעיל יא,א).
מִזְדַּוְּגִין. מצטרפים.
הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי. שהרי אסור לו לחזור וללמד חובה עד שעת גמר דין (לעיל י,ב). וְאִם טָעוּ בַּדָּבָר וכו'. אם שכחו מה אמר כל אחד בשעה שדנו המזכים כנגד המחייבים, ואינם זוכרים אם יש שניים שאמרו את אותו הטעם. שֶׁאֵינָן נֶחֱשָׁבִין אֶלָּא בְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ה. שֶׁהֲרֵי הֵן כּוֹתְבִין טַעַם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. לעיל א,ט.
וְאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף. דיינים, כמבואר לעיל ט,ב. שִׁשָּׁה מִילִין. קרוב לשלושה קילומטרים. כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֵּין בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וכו'. מחנה ישראל היה באורך וברוחב של שנים עשר מיל ובמרכזו היה אוהל מועד ומושב בית הדין של משה רבנו. ואם כן הוציאו את המקלל מבית הדין מרחק שישה מיל עד מחוץ למחנה.
ד. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ – אֵין מְשַׁהִין אוֹתוֹ, אֶלָּא יֵהָרֵג בְּיוֹמוֹ; אֲפִלּוּ הָיְתָה עֻבָּרָה – אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד, וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן, עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד תְּחִלָּה. אֲבָל אִם יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר – מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג – מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ.
ד. אֲפִלּוּ הָיְתָה עֻבָּרָה אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. מכיוון שהוולד הוא חלק מגופה (בבלי ערכין ז,א). וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד תְּחִלָּה. כדי שלא יצא הוולד לאחר מותה ויצא דמה, ותתבזה בפני הרואים (שם). יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר. כרעה ללדת. מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. שכיוון שהעובר נעקר ממקומו לצאת הוא נחשב נפרד מאמו ואין להרגו (שם). וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ. מכיוון שאינו חלק מגופה (הלכות אבל יד,כא).
ה. מִי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לֵהָרֵג וְהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ – אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְאִם נִגְמַר דִּינוֹ וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח – אֵין מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּנוֹ, שֶׁאֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ.
ה. מִי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לֵהָרֵג וְהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ. קרבנו כבר נשחט (ראה גם הלכות שגגות ג,יב). שֶׁאֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ. לאחר גמר הדין אין מאחרים את ביצועו.

תקציר הפרק 

🤔 האם גם תלמיד חכם צריך התראה?
"יש לך התראה אחת חדשה!", לא, לא בטלפון, אלא במציאות עצמה: אזהרה לאדם להימנע מביצוע עבירה והודעה על צעדי הענישה שעתידים להינקט נגדו אם יחטא. אזהרה זו היא תנאי לענישה, ואופן השמעתה וצורת קבלתה בידי המותרה הם שיקבעו את דינו לחסד או לשבט: "אומרין לו [העדים]: 'פרוש או אל תעשה! שזו עבירה היא, וחייב אתה עליה מיתת בית דין או מלקות!', אם פירש – פטור, וכן אם שתק או הרכין בראשו – פטור, ואפילו אמר: 'יודע אני' – פטור, עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר: 'על מנת כן אני עושה'". אגב, שלא כצפוי, גם תלמיד חכם צריך התראה, למרות שהוא בקיא בהלכה לפרטי פרטיה, שכן "לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, שמא שוגג היה" (הלכה ב). נו, נו, נו! 🚯

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מטרת ההתראה לברר שהעבירה נעשתה במזיד?

2.למעשה הנידון למוות קיבל על עצמו מיתה?

3.אדם יכול להתרות ולחייב את עצמו?

 

 

תשבות
1.ןכ
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן