פרק י"ב, הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַנִּפְסָל בַּעֲבֵרָה, אִם הֵעִידוּ עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה פְּלוֹנִית, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לוֹקֶה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעָבַר עַל דְּבָרִים שֶׁפָּשַׁט בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן עֲבֵרָה, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר אוֹ לַשָּׁוְא, אוֹ גָּזַל אוֹ גָּנַב, אוֹ אָכַל נְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אֲבָל אִם רָאוּהוּ עֵדִים עוֹבֵר עַל דָּבָר שֶׁקָּרוֹב הָעוֹשֶׂה לִהְיוֹת שׁוֹגֵג – צְרִיכִין לְהַזְהִירוֹ וְאַחַר כָּךְ יִפָּסֵל.
כֵּיצַד? רָאוּהוּ קוֹשֵׁר אוֹ מַתִּיר בְּשַׁבָּת – צְרִיכִין לְהוֹדִיעוֹ שֶׁזֶּה חִלּוּל שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הָעָם אֵינָן יוֹדְעִין זֶה. וְכֵן אִם רָאוּהוּ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב – צְרִיכִין לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, שֶׁמָּא שׁוֹכֵחַ הוּא.
וְכֵן הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא תָּמִיד, אוֹ מִי שֶׁנַּעֲשָׂה מוֹכֵס, אוֹ גַּבַּאי שֶׁמּוֹסִיף לְעַצְמוֹ – צְרִיכִין הָעֵדִים לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת, שֶׁרֹב הָעָם אֵינָן יוֹדְעִין דְּבָרִים אֵלּוּ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל עֲבֵרָה שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין לָעֵדִים שֶׁזֶּה יָדַע שֶׁהוּא רָשָׁע וְעָבַר בְּזָדוֹן – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ, הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת, וְאֵינוֹ לוֹקֶה.
א. כָּל הַנִּפְסָל בַּעֲבֵרָה. הנפסל לעדות בגלל שעבר עברה שחייבים עליה מלקות (כמבואר לעיל י,ב). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לוֹקֶה וכו'. אפילו אם לא התרו בו על העברה, ומשום כך אינו חייב מלקות, מכל מקום נפסל לעדות.
עוֹבֵר עַל דָּבָר שֶׁקָּרוֹב הָעוֹשֶׂה לִהְיוֹת שׁוֹגֵג. שעשה איסור שמסתבר לומר שאיננו יודע שהוא אסור. צְרִיכִין לְהַזְהִירוֹ. שהדבר שהוא עומד לעשות אסור.
צְרִיכִין לְהוֹדִיעוֹ שֶׁזֶּה חִלּוּל שַׁבָּת. שקשירה והתרה הן מלאכות גמורות שאסור לעשותן בשבת. שֶׁמָּא שׁוֹכֵחַ הוּא. שאף על פי שרוב העם יודעים את איסור המלאכה בשבת ויום טוב, מכל מקום השכחה מצויה וייתכן ששכח שאותו יום הוא שבת או יום טוב.
הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא תָּמִיד. משחק משחקי הימורים כל ימיו ואינו עוסק ביישובו של עולם. אוֹ מִי שֶׁנַּעֲשָׂה מוֹכֵס. שקנה מהמלך את זכות גביית המס, וחזקתו שגובה יותר מהראוי לו. אוֹ גַּבַּאי שֶׁמּוֹסִיף לְעַצְמוֹ. שאחראי מטעם המלך לגבות את המס, ולקח יותר מהראוי לו. שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת. שכל אלו פסולים לעדות מדברי חכמים, כמבואר לעיל י,ד.
ב. אֵין אָדָם נִפְסָל בַּעֲבֵרָה עַל פִּי עַצְמוֹ. הֲרֵי שֶׁבָּא לְבֵית דִּין וְאָמַר שֶׁגָּנַב אוֹ גָּזַל אוֹ לָוָה בְּרִבִּית, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ – אֵינוֹ נִפְסָל. וְכֵן אִם אָמַר שֶׁאָכַל נְבֵלָה אוֹ בָּעַל אֲסוּרָה – אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם שְׁנֵי עֵדִים, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים אֶת עַצְמוֹ רָשָׁע.
לְפִיכָךְ, רְאוּבֵן שֶׁהֵעִיד עָלָיו שִׁמְעוֹן שֶׁהִלְוָה בְּרִבִּית, וְהֵעִיד לֵוִי וְאָמַר: 'לִי הִלְוָה בְּרִבִּית' – הֲרֵי רְאוּבֵן נִפְסָל בְּעֵדוּת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי; אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי הוֹדָה לֵוִי שֶׁלָּוָה בְּרִבִּית, אֵינוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, וְנֶאֱמָן עַל רְאוּבֵן וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ.
וְכֵן מִי שֶׁהֵעִיד שֶׁפְּלוֹנִי רְבָעוֹ, בֵּין בְּאָנְסוֹ שֶׁל נִרְבָּע בֵּין לִרְצוֹנוֹ – הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהָרְגוֹ. פְּלוֹנִי בָּא עַל אִשְׁתּוֹ – הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהָרְגוֹ, אֲבָל לֹא לְהָרְגָהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. 'פְּלוֹנִי רָבַע אֶת שׁוֹרִי' – הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהָרְגוֹ, שֶׁאֵין אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ.
ב. אֵין אָדָם נִפְסָל בַּעֲבֵרָה עַל פִּי עַצְמוֹ. על פי הודאתו שעבר עברה. ומכל מקום לכתחילה אין לייחד אותו לעד (הלכות טוען ונטען ב,ג). לָוָה בְּרִבִּית. בדפוסים "הלוה בריבית" וזוהי גם משמעות הגרסה כאן (ראה הערת שילת ברמב"ם מדויק וילקוט שינו"ס במהדורת פרנקל). אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. וחייב להחזיר את מה שגנב או גזל או את הריבית שלקח על פי עדותו, שכן לעניין תשלומי ממון הודאת בעל דין נחשבת לעדות גמורה.
וְהֵעִיד לֵוִי וְאָמַר לִי הִלְוָה בְּרִבִּית. הצטרף לעדות שמעון על כך שראובן הלווה בריבית, ואמר שהוא היה הלווה. אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי הוֹדָה לֵוִי שֶׁלָּוָה בְּרִבִּית. ומאחר שאין אדם משים עצמו רשע, היה מקום לומר שאין עדותו עדות כלל. וְנֶאֱמָן עַל רְאוּבֵן וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ. מחלקים את דיבורו, ומאמינים לעדותו שראובן הלווה בריבית ואין מאמינים לעדותו שהוא היה הלווה.
שֶׁפְּלוֹנִי רְבָעוֹ. במשכב זכור. בֵּין לִרְצוֹנוֹ. אפילו כשהעיד שרבעו לרצונו, מאמינים לעדותו שפלוני עבר על האיסור, אף על פי שאין מאמינים לעדותו שהוא היה שותף לעברה. לְהָרְגוֹ אֲבָל לֹא לְהָרְגָהּ. לפי שאדם קרוב אצל אשתו ואינו נאמן עליה, ומחלקים את דיבורו ומאמינים לדבריו שפלוני עבר על איסור אשת איש, ואין מאמינים לדבריו שהאיסור היה עם אשתו. הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהָרְגוֹ. את הרובע. שֶׁאֵין אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ. ולכן מאמינים לדבריו אף ביחס לשור.
ג. שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ עַל אֶחָד שֶׁהוּא פָּסוּל בַּעֲבֵרָה מֵאֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחָזַר בּוֹ אוֹ שֶׁלָּקָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֲבָל אִם בָּאוּ שְׁנַיִם וְהִכְחִישׁוּם, וְאָמְרוּ: 'לֹא עָשָׂה עֲבֵרָה זוֹ וְלֹא נִפְסַל' – הֲרֵי זֶה סָפֵק פָּסוּל; לְפִיכָךְ לֹא יָעִיד, וְאֵין מוֹצִיאִין מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ, וְלֹא יָדוּן, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.
ג. שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחָזַר בּוֹ אוֹ שֶׁלָּקָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. שכאשר עושה תשובה וחוזר בו ממעשיו או לוקה הריהו חוזר לכשרותו, כמבואר בהלכות הבאות. הֲרֵי זֶה סָפֵק פָּסוּל. שהרי יש עדויות סותרות על כשרותו. לְפִיכָךְ לֹא יָעִיד וכו'. שכן מחמת הספק מעמידים את הממון בחזקת בעליו (וחזקת הממון עדיפה על חזקת הכשרות של העד). וְלֹא יָדוּן. שהפסול לעדות פסול גם לדון (לקמן טז,ד). עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. שאז אפילו על צד שהיה פסול, חזר לכשרותו.
ד. כָּל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקוּת, כֵּיוָן שֶׁלָּקָה בְּבֵית דִּין – חָזַר לְכַשְׁרוּתוֹ. אֲבָל שְׁאָר פְּסוּלֵי עֵדוּת, שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִשּׁוּם הַמָּמוֹן שֶׁחָמְסוּ אוֹ גָּזְלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְּמוּ – צְרִיכִין תְּשׁוּבָה, וַהֲרֵי הֵן פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן מִדַּרְכָּן הָרָעָה.
ד. כֵּיוָן שֶׁלָּקָה בְּבֵית דִּין חָזַר לְכַשְׁרוּתוֹ. ראה גם הלכות סנהדרין יז,ז. אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְּמוּ צְרִיכִין תְּשׁוּבָה וכו'. לא די בכך שהחזירו את הממון, אלא צריכים לעשות תשובה באופן שיתברר ששבו ממעשיהם הרעים.
ה. מֵאֵימָתַי חֲזָרַת מַלְוֵי רִבִּית? מִשֶּׁיִּקְרְעוּ אֶת שְׁטָרוֹתֵיהֶן מֵעַצְמָן, וְיַחְזְרוּ בָּהֶן חֲזָרָה גְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יַלְווּ בְּרִבִּית אֲפִלּוּ לְגוֹי.
ה. מִשֶּׁיִּקְרְעוּ אֶת שְׁטָרוֹתֵיהֶן. כך שאפילו את הקרן לא יוכל לגבות כמלווה בשטר אלא רק כמלווה בעל פה (סמ"ע סי' לד ס"ק עג). אֲפִלּוּ לְגוֹי. אף שמעיקר הדין מותר להלוות לגוי בריבית (הלכות מלווה ולווה ה,א).
ו. מֵאֵימָתַי חֲזָרַת הַמְשַׂחֲקִין בְּקֻבְיָא? מִשֶּׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת פְּסִיסֵיהֶן מֵעַצְמָן, וְיַחְזְרוּ בָּהֶן חֲזָרָה גְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ וַאֲפִלּוּ בְּחִנָּם.
ו. הַמְשַׂחֲקִין בְּקֻבְיָא. המשחקים משחקי הימורים. פְּסִיסֵיהֶן. אבני המשחק שלהם. וַאֲפִלּוּ בְּחִנָּם. אף שהמשחק בחינם אינו עובר על איסור של אבק גזל (ראה לעיל י,ד).
ז. וּמֵאֵימָתַי חֲזָרַת מַפְרִיחֵי יוֹנִים? מִשֶּׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁצָּדִין בָּהֶן, וְיַחְזְרוּ בָּהֶן חֲזָרָה גְּמוּרָה, שֶׁאֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּר לֹא יִהְיוּ עוֹשִׂין.
ז. מַפְרִיחֵי יוֹנִים. מפריחים יונים מאולפים כדי שיביאו אתם יונים משובכים של אחרים. שֶׁאֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּר לֹא יִהְיוּ עוֹשִׂין. אף שבמדבר אין איסור להפריח יונים אלא רק במקום יישוב (לעיל י,ד).
ח. מֵאֵימָתַי חֲזָרַת סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית? מִשֶּׁתַּגִּיעַ שְׁבִיעִית אַחֶרֶת וְיִבָּדְקוּ. וְלֹא חֲזָרַת דְּבָרִים בִּלְבַד, אֶלָּא כּוֹתֵב: 'אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי כָּנַסְתִּי מָאתַיִם זוּז מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, וַהֲרֵי הֵן נְתוּנִים בְּמַתָּנָה לַעֲנִיִּים'.
ח. וְיִבָּדְקוּ. ויתברר שאינם סוחרים יותר בפירות שביעית. וְלֹא חֲזָרַת דְּבָרִים בִּלְבַד. לא רק הצהרה שיפסיקו לסחור בפירות הללו. כָּנַסְתִּי מָאתַיִם זוּז מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית. הרווחתי מהמסחר האסור בפירות שביעית. וַהֲרֵי הֵן נְתוּנִים בְּמַתָּנָה לַעֲנִיִּים. שהם הנהנים העיקריים מהפקר הפירות בשביעית, ונמצא שעיקר ההפסד מהמסחר בפירות נגרם להם (יד רמ"ה סנהדרין כה,ב).
ט. מֵאֵימָתַי חֲזָרַת הַמּוֹעֵל בִּשְׁבוּעוֹת? מִשֶּׁיָּבֹא לְבֵית דִּין שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיֹאמַר לָהֶן: 'חָשׁוּד אֲנִי', אוֹ יִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ בְּמָמוֹן חָשׁוּב, וִישַׁלֵּם וְלֹא יִרְצֶה לְהִשָּׁבַע.
וְכֵן טַבָּח שֶׁהָיָה בּוֹדֵק לְעַצְמוֹ וּמוֹכֵר, וְיָצָאת טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹכְלֵי טְרֵפָה שֶׁהֵן פְּסוּלִין לְעֵדוּת – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת עַד שֶׁיֵּרָאֶה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁהוּא נִחָם עַל רָעָתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחֹרִין וְיִתְכַּסֶּה שְׁחֹרִין, וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחֲזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב אוֹ יוֹצִיא טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב.
ט. הַמּוֹעֵל בִּשְׁבוּעוֹת. החשוד להישבע לשקר (ראה לעיל ה"א).
טַבָּח. שוחט. שֶׁהָיָה בּוֹדֵק לְעַצְמוֹ. את הבהמות לוודא שלא היו נוטות למות מחמת מכה שיש בהן ואינן טרפות (ראה הלכות שחיטה י,יד). וְיָצָאת טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ. מכר לשוק בשר טרפה. שֶׁהֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹכְלֵי טְרֵפָה. שכיוון שמכר טרפה לאחרים, חזקה שגם הוא אינו נמנע מאכילת טרפות (כס"מ), ויש מפרשים שכיוון שרואים שהכשיל אחרים באכילת טרפות תמורת בצע כסף, חושדים בו שגם יעיד עדות שקר תמורת בצע כסף, והרי הוא פסול לעדות כשם שאוכלי טרפה פסולים לעדות (ערוה"ש חו"מ לד,ז, וראה פסקים ושיטות). וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וכו'. שכשמחזיר שם אבדה יקרה או מפסיד שם ממון רב בגלל בהמתו ששחט ויצאה טרפה, ניכר שעשה תשובה גמורה, וכבר אינו להוט אחר ממון (ראה גם הלכות שחיטה שם, הלכות מאכלות אסורות ח,ט).
י. וְכֵן עֵד זוֹמֵם שֶׁהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ מָמוֹן חָשׁוּב לְהָעִיד בְּשֶׁקֶר, וְלֹא רָצָה – הֲרֵי זֶה עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחָזַר לְכַשְׁרוּתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

י. מָמוֹן חָשׁוּב. סכום כסף גדול.

תקציר הפרק 

🤔 דרושה: תעודת כשרות לעבריינים
בכל כביש מהיר יש מחלפים שמאפשרים תיקון של טעות במסלול, וכך גם בנוגע לפסול לעדות של עוברי עבירה; הם אמנם פסולים לעדות כל עוד הם מחזיקים בעבירה, אך מרגע שחזרו בהם – הדרך חזרה פתוחה בפניהם. ובכל זאת, התיקון צריך להיות תיקון אמיתי. אלכוהוליסט שמחזיק בקבוקי שתייה חריפה ליד המיטה עלול ליפול שוב להתמכרות לטיפה המרה, ובדומה לכך גם שאר עוברי העבירה. לכן, כדי שיוכלו לקבל "תעודת כשרות", עליהם לעשות מעשה שמעיד על רצינות כוונתם: מי שהיה רגיל להלוות בריבית, צריך לקרוע את שטרות החוב; מי שהיה רגיל להמר, צריך לנתץ את אבני המשחק שבהם השתמש; מי שהיה רגיל לגזול, צריך לשבור את הכלים שבהם נהג להשתמש כדי לגנוב (הלכות ד-ז) ⚖️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.העיד על אחד שבגד עם אשתו – האם מחייב את אישתו?

2.האם די בכך שגזלן יחזיר את הגזלה כדי שיחזור לכשרות?

3.מהמר שלא ידע שהימורים אסורים – נפסל מיידית?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן