פרק י"ב, הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהֻזָּה עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי נִדָּה בְּכָל מָקוֹם מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ שֶׁל טָמֵא – עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה, אֲפִלּוּ נָפְלָה הַזָּיָה עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל רֹאשׁ שְׂפָתוֹ. אֲבָל אִם נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ – אֵינָהּ כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כָּאֵבָרִים שֶׁבַּגָּלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אֵינוֹ כָּאֵבָרִים שֶׁבַּגָּלוּי לְעִנְיַן הַזָּיָה וּטְבִילָה.
וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה – עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה.
א. אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כָּאֵבָרִים שֶׁבַּגָּלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וכו'. אף שלעניין קבלת טומאה, הלשון נחשבת כאיבר חיצוני שאם נוגעת בו טומאה נטמא האדם (הלכות טומאת מת א,ג), לעניין היטהרות מטומאה היא נחשבת כמקום נסתר שאין צריך שיבואו בו המים בזמן הטבילה (ראה הלכות מקוואות א,י; ועיין בבלי קידושין כה,א), וכן מגע מי חטאת בה אינו מטהר את האדם.
ב. שְׁנֵי כֵּלִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן וְנָטְפוּ הַמַּיִם מֵעַל הָרִאשׁוֹן עַל הַשֵּׁנִי – הֲרֵי הַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּיִם עָלָיו מֵהַזָּיַת הַמַּזֶּה, לֹא מִן הַתַּמְצִית.
הִזָּה עַל שְׁנֵי כֵּלִים, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִזָּה עַל שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד אוֹ מֵחֲבֵרוֹ נִמְצָה עָלָיו – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.
ב. מִן הַתַּמְצִית. המים שנטפו עליו מהראשון.
ג. מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל הַחֶרֶשׂ וְהִזָּה עָלֶיהָ, סָפֵק עַל הַמַּחַט הִזָּה סָפֵק מִן הַחֶרֶשׂ נִמְצָה עָלֶיהָ – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.
ד. כֵּלִים הַמְפֻצָּלִין שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין זֶה לָזֶה בְּמַסְמְרִים, כְּגוֹן מַסְפֹּרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: בִּשְׁעַת מְלָאכָה – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה; וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – אֵינָן חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַהַזָּיָה.
כֵּיצַד הֵן חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה? שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה – נִטְמָא הַשֵּׁנִי, וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה – עָלְתָה הַזָּיָה לִשְׁנֵיהֶן וּכְאִלּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. וְכֵיצַד אֵינָן חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה? שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ, וְאִם נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – לֹא טָהַר חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין. וְזֶה הוּא דִּין תּוֹרָה.
אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם נָגְעָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְכֵן גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִבּוּר לַהַזָּיָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן לֹא טָהַר חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיַּזֶּה גַּם עָלָיו.
הִנֵּה לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לַהַזָּיָה – אֵין זֶה אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. כֵּלִים הַמְפֻצָּלִין. שעשויים מכמה חלקים. מַסְפֹּרֶת שֶׁל פְּרָקִים. מספריים שחלקיו עשויים להתפרק. וְאִזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי. הלהב המחובר למקצוע. וכלים אלו עשויים להינטל זה מזה כאשר לא משתמשים בהם. וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אפילו אם החלקים מחוברים יחד.
ה. שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁחִבְּרָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּגוּף אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁתָּפַר שְׁנֵי בְּגָדִים אוֹ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּכְלִי אֶחָד.
ה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּכְלִי אֶחָד. ראה גם הלכות כלים יג,יד.
ו. שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם, הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לְהַתִּירָן – אֵינָן חִבּוּר לַהַזָּיָה, וַהֲרֵי הֵן חִבּוּר לַטֻּמְאָה.
וְכֵן הַסַּלִּים שֶׁבַּקַּנְתָּל, וְהַמִּטָּה שֶׁל טַרְבָּל, וְקֶרֶן שֶׁל כְּלִיכָה, וְקַרְנַיִם שֶׁל יוֹצְאֵי דְּרָכִים, וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינָן חִבּוּר לַהַזָּיָה, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּגְּעוּ הַמַּיִם מִן הַמַּזֶּה בְּכָל סַל וְסַל, וּבְכָל מַפְתֵּחַ וּמַפְתֵּחַ, וּבְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן, וּבְכָל קוֹרָה וְקוֹרָה מִמִּטָּה זוֹ הַמְפֻצֶּלֶת.
ו. שְׁלַל הַכּוֹבְסִין. בגדים המחוברים זה לזה על ידי תפירה זמנית הנעשית על ידי הכובסים. וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם. צמר ופשתים יחדיו (ראה הלכות כלאיים פרק י).
הַסַּלִּים שֶׁבַּקַּנְתָּל. סלים התלויים יחד על גבי מוט נשיאה (פה"מ פרה יב,ט). וְהַמִּטָּה שֶׁל טַרְבָּל. כלי העשוי מקורות עץ המשמש לדוש תבואה (שם). וְקֶרֶן שֶׁל כְּלִיכָה. מיטה מתפרקת, והרגליים שלה נקראות קרן (שם). וְקַרְנַיִם שֶׁל יוֹצְאֵי דְּרָכִים. כלים שהמטיילים משתמשים בהם לשתיה. וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת. צרור מפתחות. וכל אלו הם כלים העשויים להתפרק ולהיפרד זה מזה.
ז. הַמְחַבֵּר שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר, וְשֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן, אוֹ שְׁלֹשָׁה סְדִינִין, אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה; יָתֵר עַל כֵּן – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינָן חִבּוּר לַהַזָּיָה. חָלוּק אֶחָד וְטַלִּית אַחַת וּקְלֻבְקָרִין אֶחָד – הֲרֵי הֵן חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה, אֲפִלּוּ הָיוּ אֲרֻכִּין בְּיוֹתֵר אוֹ רְחָבִין בְּיוֹתֵר כָּל שֶׁהֵן. וְאֵיזֶה הוּא קְלֻבְקָרִין? זֶה שְׁנֵי בְּגָדִים שֶׁמַּנִּיחִין צֶמֶר גֶּפֶן בֵּינֵיהֶן וְתוֹפְרִין אוֹתָן כְּאַחַת, וְעוֹשִׂין מֵהֶן חָלוּק לִימוֹת הַגְּשָׁמִים.
ז. יָתֵר עַל כֵּן וכו'. כאשר הם מרובים משיעורים אלו, אין הם נחשבים ככלי אחד.
ח. כְּסוּי הַמֵּחַם שֶׁהוּא מְחֻבָּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת: הִזָּה עַל הַמֵּחַם – טָהַר הַכֹּל; הִזָּה עַל הַכְּסוּי – לֹא טָהַר הַמֵּחַם עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו.
ח. כְּסוּי הַמֵּחַם וכו'. דוד מים שהכיסוי שלו מחובר אליו באמצעות שרשרת (וכיסוי זה מקבל טומאה, ראה הלכות כלים ט,ו).
ט. הַזּוּג וְהָעִנְבּוֹל – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה, וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן – טָהֲרוּ שְׁנֵיהֶם.
ט. הַזּוּג וְהָעִנְבּוֹל. הפעמון והלשון המקשקשת (ולעניין טומאתם ראה הלכות כלים ח,ח).
י. הַטְּוִי שֶׁטֹּוִין בּוֹ הַפִּשְׁתָּן אוֹ שׁוֹזְרִין בּוֹ הַחֲבָלִים – שְׁלֹשָׁה גּוּפִין יֵשׁ בּוֹ: הָעֵץ שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הַטָּווּי, וְהוּא הַנִּקְרָא כּוּשׁ; וְהַנְּחֹשֶׁת אוֹ הַבַּרְזֶל שֶׁבְּרֹאשׁ הָעֵץ הַזֶּה, וְהוּא הַנִּקְרָא צְנִירָה, שֶׁבָּהּ פּוֹתְלִין וְטוֹוִין; וְהָרֵחַיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַכּוּשׁ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת פִּיקָה.
הַכּוּשׁ שֶׁפּוֹתְלִין בּוֹ הַחֲבָלִים שֶׁנִּטְמָא – לֹא יַזֶּה לֹא עַל הַפִּיקָה שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַכּוּשׁ, אֶלָּא עַל הַצְּנִירָה. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן – טָהַר הַכֹּל. וְשֶׁל פִּשְׁתָּן – מַזֶּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן לְכַתְּחִלָּה, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חִבּוּר.
י. הַטְּוִי שֶׁטֹּוִין בּוֹ וכו'. כלי טוויה (פלך) המשמש לטווית חוטי פשתן או לשזירת חבלים העשויים מגומא (פה"מ פרה יב,ט). הָעֵץ שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הַטְּוִי. שכורכין עליו את החוט הנטווה. שֶׁבָּהּ פּוֹתְלִין וְטֹוִין. שעל ידה נעשית הטוויה עצמה. וְהָרֵחַיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַכּוּשׁ. מעין חצי כדור המחובר לכוש ומטרתו להכביד את הכוש בשעת הטוויה כדי שהחוט הנטווה יתמתח כהוגן (פה"מ כלים יא,ו).
אֶלָּא עַל הַצְּנִירָה. מפני שהיא עיקר הכלי. וְשֶׁל פִּשְׁתָּן. הכוש המיועד לטווית פשתן וחלקיו מחוברים היטב (שם).
יא. עוֹר שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַפִּיקוֹת – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה. הַמַּלְבֵּן שֶׁל מִטּוֹת – אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַהַזָּיָה.
יא. עוֹר שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַפִּיקוֹת. עור שפורסים מתחת לתינוק במיטה כדי לשמור על נקיונה (פה"מ כלים כו,ו), ומחובר אליה בכפתורים. הַמַּלְבֵּן שֶׁל מִטּוֹת. לוח עץ מעוטר המורכב על דופן המיטה לשם נוי (ראה פה"מ כלים יח,ג). אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַהַזָּיָה. אך אם הוא מחובר למיטה הוא חיבור אליה לעניין טומאה (ראה הלכות כלים ד,ב).
יב. כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הַקְּדוּחוֹת, כְּגוֹן נִצַּב הַסַּכִּין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁהַנִּצָּב נָקוּב וְהַבַּרְזֶל נִכְנָס בּוֹ – חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה. אֲבָל הַיָּדוֹת הַחֲדוּקוֹת, כְּגוֹן עֵץ הַחֲנִית שֶׁהָעֵץ נִכְנָס בַּבַּרְזֶל – אֵינוֹ חִבּוּר לַהַזָּיָה.

יב. הַקְּדוּחוֹת. שיש להם נקב שלתוכו נכנס הכלי. נִצַּב הַסַּכִּין. קת הסכין. הַחֲדוּקוֹת. שיש להן בליטה שנכנסת לתוך הכלי. אֵינוֹ חִבּוּר לַהַזָּיָה. שאינן מחוברות בחזקה.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות פרה אדומה🐄

נגיעה במי ההזאה

המשך מהנלמד אתמול:
האדם או הכלי שהיו טמאי מת, והיזו עליהם מי חטאת של פרה אדומה, ונגעו בחלק כלשהו בהם -טהורים. ובלבד שמדובר באותו כלי, או בכלים מחוברים ממש.
דיני כלים מחוברים בקביעות ולא בקביעות נלמדים בהלכות ד-ה-ו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חיבור לטומאה = ב' חלקים הנידונים כאחד לקבל טומאה?

2.פעמון שנטמא – מפרק את הענבל ומזה על ב' חלקיו?

3.ידות קדוחות הן חיבור לטומאה ולהזאה?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן