א. בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנְּשָׁכָן נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אוֹ שֶׁאָכְלוּ סַם הַמֵּמִית לָאָדָם, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְּגוּפָן – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.
לְפִיכָךְ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנִּמְצְאוּ חֲתוּכֵי רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין מִשּׁוּם טְרֵפָה – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סַכָּנָה, שֶׁמָּא אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר נְשָׁכָן, עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ. כֵּיצַד בּוֹדְקָן? צוֹלֶה אוֹתָן בַּתַּנּוּר, אִם לֹא נִתְחַתֵּךְ הַבָּשָׂר וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר הַצָּלִי – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
ב. וְכֵן נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְהַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אֲפִלּוּ הָיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחֻבָּרִין, אֲפִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ – אָסוּר, שֶׁמָּא נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נְשָׁכוֹ. וַאֲפִלּוּ רָאָה צִפּוֹר אוֹ עַכְבָּר יוֹשֵׁב וּמְנַקֵּר – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁמָּא בְּמָקוֹם נָקוּב נָקַב.
ג. תְּאֵנָה אוֹ עֵנָב שֶׁנִּטַּל הָעֹקֶץ שֶׁלָּהֶם – אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי. לְפִיכָךְ אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. תְּאֵנָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה וְנַעֲשָׂת גְּרוֹגֶרֶת וּתְמָרָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה – שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת.
ד. אָסוּר לָאָדָם לִתֵּן מָעוֹת אוֹ דִּינָרִים לְתוֹךְ פִּיו, שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין אוֹ מְצֹרָעִין, אוֹ זֵעָה, שֶׁכָּל זֵעַת הָאָדָם סַם הַמָּוֶת חוּץ מִזֵּעַת הַפָּנִים.
ה. וְכֵן לֹא יִתֵּן הָאָדָם פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ, שֶׁמָּא נָגַע בְּיָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רַע, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא יִתֵּן הַתַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּסְּעוּדָה, שֶׁמָּא יִפֹּל בּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֵהוּ.
ו. וְכֵן לֹא יִנְעֹץ הַסַּכִּין בְּתוֹךְ הָאֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ הַצְּנוֹן, שֶׁמָּא יִפֹּל אָדָם עַל חֻדָּהּ וְיָמוּת. וְכֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲבֹר תַּחַת קִיר נָטוּי, אוֹ עַל גֶּשֶׁר רָעוּעַ, אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻרְבָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הַסַּכָּנוֹת, אָסוּר לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָן.
ז. וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הַגּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶם בַּדֶּרֶךְ. פָּגַע בְּגוֹי בַּדֶּרֶךְ – מַחֲזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִין בִּירִידָה – לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְהַגּוֹי לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְהַגּוֹי לְמַטָּה, שֶׁמָּא יִפֹּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.
ח. שְׁאָלוֹ: 'לְאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ?' – יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג,יד).
ט. אָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַגּוֹי, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה. וְאָסוּר לְהִתְרַפֹּאות מִן הַמִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו. וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַגּוֹיִם לִבְהֵמָה, אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ, כְּגוֹן מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה. וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁל סַכָּנָה – אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת – אֵין מִתְרַפִּין בָּהֶן מֵהֶן.
י. וּמֻתָּר לִשְׁאֹל לְרוֹפֵא גּוֹי, וְיֹאמַר לוֹ: 'סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לְךָ', 'כָּךְ וְכָךְ תַּעֲשֶׂה', אֲבָל לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
יא. וְאָסוּר לְהִסְתַּפֵּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. וְאִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב – מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא לְהָרְגוֹ. וְאִם דִּמָּה לַגּוֹי שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב, כְּדֵי שֶׁיְּפַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר מִמֶּנּוּ.
יב. אָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹיִם כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן, וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין וְלֹא קוֹלָרִין וְלֹא כְּבָלִים, וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְלֹא עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הִינְדּוּאָה, וְלֹא דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת, וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים. אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶם תְּרִיסִין, שֶׁאֵינָן אֶלָּא לְהָגֵן.
יג. וּכְשֵׁם שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְגוֹי, כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכֵר לְגוֹי. וּמֻתָּר לִמְכֹּר הַזַּיִן לְחַיִל שֶׁל בְּנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְגִנִּין עַל יִשְׂרָאֵל.
יד. כָּל שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹי, אָסוּר לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לִסְטֵיס, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וּמַכְשִׁילָן. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).
הַבָּא לִטֹּל מִמְּךָ עֵצָה – תֵּן לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ.
טו. וְאָסוּר לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לְגוֹי אוֹ לְעֶבֶד רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ לְהַשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה דְּבַר מִצְוָה וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ אָסוּר. וְלֹא נִתְנַסָּה דָּנִיֵּאל אֶלָּא עַל שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ" (דניאל ד,כד).
עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ. אם יש ארס בבשרם. אִם לֹא נִתְחַתֵּךְ הַבָּשָׂר. שאם יש בהם ארס, הבשר מתפרק לחתיכות.