פרק י"ב, הלכות שגגות, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה, אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה וְהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ, וְשָׁגְגוּ הָעָם בְּהוֹרָיָתָן וְעָשׂוּ הָעָם וְהֵם סוֹמְכִין עַל הוֹרָיָתָן, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לְבֵית דִּין שֶׁטָּעוּ – הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן בְּהוֹרָאָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ הֵם בְּעַצְמָן מַעֲשֶׂה, שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֲשִׂיַּת בֵּית דִּין כְּלָל, בֵּין עָשׂוּ בֵּין לֹא עָשׂוּ, אֶלָּא עַל הוֹרָיָתָן בִּלְבַד; וּשְׁאָר הָעָם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָעוֹשִׂין, מִפְּנֵי שֶׁתָּלוּ בְּבֵית דִּין.
וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שְׁגָגָה זוֹ? אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ – מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וְקָרְבָּן זֶה הוּא הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת 'שְׁלַח לְךָ': "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה" (במדבר טו,כד), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא מְדַבֵּר; וְאִם בִּשְׁאָר כָּרֵתוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ – מֵבִיא כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט פַּר חַטָּאת, וְזֶה הוּא הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת 'וַיִּקְרָא' – "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" (ויקרא ד,יג).
נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁאִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָיָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה – מְבִיאִין כָּל הַקָּהָל שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים עוֹלוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים חַטָּאוֹת, וְהֵן נִשְׂרָפוֹת, שֶׁהֲרֵי דָּמָן נִכְנָס לִפְנִים, וְהֵן הַנִּקְרָאִין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת שָׁגְגוּ – מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים חַטָּאוֹת, וְהֵן נִשְׂרָפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָן נִכְנָס לִפְנִים, וְכָל פַּר מֵהֶן נִקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל" (ויקרא ד,יד) – כָּל קָהָל וְקָהָל. וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה" (דברי הימים ב כ,ה).
בֵּין שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ, בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִעוּט מִנְיַן הַשְּׁבָטִים, בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט כָּל יִשְׂרָאֵל – מְבִיאִין כְּמִנְיַן כָּל הַשְּׁבָטִים פַּר לְכָל שֵׁבֶט, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט, שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִין. אֲפִלּוּ עָשָׂה שֵׁבֶט אֶחָד בִּלְבַד, וְהוּא רֹב הַקָּהָל – הֲרֵי כָּל הַצִּבּוּר מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים.
א. כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה. והם ארבעים ושלושה כריתות שנמנו לעיל (א,ד). וְהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ. הורו לעם הלכה לא נכונה בשגגה. וְשָׁגְגוּ הָעָם בְּהוֹרָיָתָן. על פי הוראתם. וְהֵם סוֹמְכִין עַל הוֹרָיָתָן. אבל מי שלא נסמך במעשהו על הוראת בית הדין אלא שגג מסיבה אחרת (כדלקמן יג,ה), חייב להביא בעצמו חטאת על חטאו. שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֲשִׂיַּת בֵּית דִּין כְּלָל. אין הבאת הקרבן תלויה בעשייתם אלא בהוראתם.
מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. שחיוב הקרבן הוא על בית הדין, אבל הבאת הקרבן היא משל הציבור (ולשם כך עורכים גבייה מיוחדת – הלכות שקלים ד,ב). וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה. ומסיים הכתוב: "ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה… ושעיר עזים אחד לחטת". וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ. ומסיים הכתוב: "והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת".
וְהֵן נִשְׂרָפוֹת. מחוץ למקדש (לתהליך השרפה ראה הלכות מעשה הקרבנות ז,ב). שֶׁהֲרֵי דָּמָן נִכְנָס לִפְנִים. שמכניסים את דמם להיכל ומזים ממנו על הפרוכת ועל מזבח הזהב, וחטאת שדמה נכנס לפנים, נשרפת (ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,יג-טז). שֶׁנֶּאֱמַר וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל. בפרשת העלם דבר של ציבור. שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה. ומפסוק זה למדו ששבט יהודה, אף שהוא שבט אחד, נקרא 'קהל' (בבלי הוריות ה,ב).
שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִין. שכן חיוב הקרבן תלוי בעשיית הרוב, והמיעוט שלא חטא משתתף במגבית הקרבנות. עַל יְדֵי. למען.
ב. בֵּית דִּין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָהֶן אִם שָׁגְגוּ בְּהוֹרָאָה אוֹ לֹא שָׁגְגוּ – אֵינָן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת" וכו' (ויקרא ד,יד) – עַד שֶׁתִּוָּדַע וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיְּבוּ בְּקָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִין וְאֵלּוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן? בְּשֶׁהָיוּ הַמּוֹרִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְיִהְיֶה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה עִמָּהֶם בַּהוֹרָיָה, וְיִהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִין לְהוֹרָיָה, וְיִטְעוּ כֻּלָּם אוֹ רֻבָּם בְּדָבָר זֶה שֶׁהוֹרוּ בּוֹ, וְיוֹרוּ בְּפֵרוּשׁ וְיֹאמְרוּ לָעָם: 'מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת', וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִבֵּית דִּין, אִם אָמְרוּ לַאֲחֵרִים, יֹאמְרוּ לָהֶם: 'מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת', וְיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ עַל פִּיהֶם, וְיִהְיוּ הָעוֹשִׂין שׁוֹגְגִין עַל פִּיהֶם וּמְדַמִּין שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ כַּדָּת הוֹרוּ, וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת לֹא שֶׁיַּעַקְרוּ כָּל הַגּוּף, וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶן יֵדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה.
בְּכָל אֵלּוּ הַמְאֹרָעִים הוּא שֶׁיִּהְיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. אֲבָל אִם חָסַר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָכִים – הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן, וְכָל מִי שֶׁשָּׁגַג וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ.
ב. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יד,ד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. תנאים אלו יבוארו בהרחבה בפרקים הבאים. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. הגדול משאר הסנהדרין בחכמה שמושיבים אותו ראש עליהם (הלכות סנהדרין א,ג). וְיִטְעוּ כֻּלָּם. כל חברי בית הדין. אוֹ רֻבָּם. והמיעוט שותקים ואינם אומרים שלדעתם הרוב טועים בדין, אבל אם המיעוט אמרו את דעתם, בית הדין פטורים והעושים חייבים (לקמן יג,א). מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. אבל אם אמרו 'דבר זה מותר הוא' בלבד, אין זו הוראה מפורשת לעשות ולכן אינה מחייבת את בית הדין, אבל העושים חייבים חטאת (שם). אִם אָמְרוּ לַאֲחֵרִים יֹאמְרוּ לָהֶם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. בצורה מפורשת כפי ששמעו מבית דין. וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת לֹא שֶׁיַּעַקְרוּ כָּל הַגּוּף. שיורו טעות בדין מהדינים שאינם מבוארים ומפורשים בתורה אבל לא בדין עיקרי שעוקר אחד מגופי התורה (לקמן יד,א). יֵדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה. אבל אם נעלם מהם באיזה דין הורו טעות, בית הדין פטורים והעושים חייבים (לקמן יד,ד).

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות שגגות

קרבנות שגגת הוראת בית דין

פר העלם דבר של ציבור היא קרבן חטאת אותו מביאים הסנהדרין והציבור, במקרה שהסנהדרין טעו בפסיקת הלכה, והתירו עשיית דבר אסור שהעונש עליו במזיד הוא כרת או מיתת בית דין, ועל ידם הוכשל רוב הציבור היהודי שמתגורר בארץ ישראל באותו חטא בשוגג. במקרה כזה, על הציבור או בית הדין להביא פר להקרבה, ואם ההוראה השגויה גרמה לקהל לעבור על איסור עבודה זרה, יש להביא בנוסף גם שעיר.

פרטי הדינים נלמד מחר ומחרתיים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שגגות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עבדו בית דין והעם עבודה זרה בשוגג-מביאים פר העלם דבר של ציבור?

2.טעו בית דין בע"ז ולא עשו כל ישראל על פיהם האם שבט שלא חטא חייב בקרבן?

3.הורו בית דין שאין איסור כלל לעבוד בשבת-האם חייבים ב"ד קרבן?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן