פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד – הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְהַשּׁוֹחֵט לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב,כח). וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל שְׁחִיטַת הָאַחֲרוֹן. לְפִיכָךְ אִם שָׁחַט אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי – חֲבֵרוֹ לוֹקֶה.

א. אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. בהמה ובנה. ולקמן הי"א מבואר שאיסור זה נוהג בבהמה נקבה ובנה או בתה בלבד. הָאַחֲרוֹן. הבהמה שנשחטה שנייה.

ב. אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁין, בֵּין מֻקְדָּשִׁין הַנֶּאֱכָלִין בֵּין מֻקְדָּשִׁין שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. לְפִיכָךְ, הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט בָּעֲזָרָה וְהַשֵּׁנִי בַּחוּץ, אוֹ הָרִאשׁוֹן בַּחוּץ וְהַשֵּׁנִי בָּעֲזָרָה, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן חֻלִּין בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן קָדָשִׁים בֵּין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן חֻלִּין וְהָאֶחָד קָדָשִׁים – זֶה שֶׁשָּׁחַט הָאַחֲרוֹן לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.

ב. וּבַמֻּקְדָּשִׁין. בעלי חיים שהוקדשו לבית המקדש. בָּעֲזָרָה. שבבית המקדש. בַּחוּץ. מחוץ לעזרה.

ג. אֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב,כח) – בִּשְׁחִיטַת שְׁנֵיהֶן הוּא הָאִסּוּר. אֲבָל אִם נָחַר הָרִאשׁוֹן אוֹ נִתְנַבֵּל בְּיָדוֹ – מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי. וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן וְנָחַר הַשֵּׁנִי אוֹ נִתְנַבֵּל בְּיָדוֹ – פָּטוּר.

ג. נָחַר. הרג בדרך שאינה שחיטה. נִתְנַבֵּל בְּיָדוֹ. מתה על ידי שחיטה פסולה.
ד. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן אֶת הָרִאשׁוֹן – מֻתָּר לִשְׁחֹט אַחֲרֵיהֶן אֶת הַשֵּׁנִי, שֶׁאֵין שְׁחִיטָתָן שְׁחִיטָה.
ד. בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן. ללא השגחת גדול בן דעת. שֶׁאֵין שְׁחִיטָתָן שְׁחִיטָה. כמבואר לעיל ד,ה.

ה. הַשּׁוֹחֵט אֶת הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הוּא סְפֵק נְבֵלָה – אָסוּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי, וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה.

ו. שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה – שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. לְפִיכָךְ רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ טְרֵפָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ שֶׁשָּׁחַט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן אֶת הָאֶחָד וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי, וַהֲרֵי הוּא חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
ו. שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה. שחיטה שאינה מתירה את הבהמה באכילה (לדוגמה נוספת ראה הלכות טומאת צרעת יא,ז). חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ טְרֵפָה וכו'. בכל המקרים הללו השחיטה אינה מתירה את הבהמה באכילה (לעיל ב,ב, ב,יד; הלכות מאכלות אסורות ד,ז, ד,כב; הלכות רוצח י,ו; וראה הלכות פרה א,ט).
ז. שְׁחָטוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה – פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה – לוֹקֶה.
ז. שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. התחייב מיתה, ונענש בעונש החמור (הלכות סנהדרין טז,ה). וְאִם הִתְרוּ בּוֹ… לוֹקֶה. שבמקרה זה אינו מתחייב מיתה.

ח. אֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ" (ויקרא כב,כח). וְנוֹהֵג בְּכִלְאַיִם. כֵּיצַד? צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז, וְשָׁחַט הָעֵז וּבְנָהּ – לוֹקֶה. אֲבָל עֵז הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה – אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ, וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה; פָּרָה וּבְנָהּ אָסְרָה תּוֹרָה, לֹא צְבִיָּה וּבְנָהּ.

ח. צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז… לוֹקֶה. שלעניין איסור אותו ואת בנו, הבן מוגדר כבהמה אם אביו או אמו הם בהמה. ולכן אף על פי שהצבי הוא חיה, הבן מוגדר כבהמה מחמת אמו העז. עֵז הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ. מדרבנן. פָּרָה וּבְנָהּ אָסְרָה תּוֹרָה לֹא צְבִיָּה וּבְנָהּ. שאף שהבן נחשב כבהמה לעניין אותו ואת בנו, מכל מקום אמו היא חיה.

ט. הָיְתָה בַּת הַצְּבִיָּה הַזֹּאת נְקֵבָה וְיָלְדָה בֵּן, וְשָׁחַט אֶת הַנְּקֵבָה בַּת הַצְּבִיָּה וְאֶת בְּנָהּ – לוֹקֶה. וְכֵן כִּלְאַיִם הַבָּא מִמִּין כֶּבֶשׂ וּמִמִּין עֵז, בֵּין מִכֶּבֶשׂ עִם הָעֵז בֵּין מֵעֵז עִם הַכִּבְשָׂה – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.

ט. וְשָׁחַט אֶת הַנְּקֵבָה בַּת הַצְּבִיָּה וְאֶת בְּנָהּ לוֹקֶה. שהנקבה נחשבת בהמה בשל אביה שהוא עז, וממילא בנה גם כן נחשב בהמה.
י. מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַמְעֻבֶּרֶת; עֻבָּר, אֵבֶר מֵאִמּוֹ הוּא. וְאִם יָצָא הָעֻבָּר חַי אַחַר שְׁחִיטָתָהּ וְהִפְרִיס עַל הַקַּרְקַע – אֵין שׁוֹחֲטִין. וְאִם שָׁחַט – אֵינוֹ לוֹקֶה.
י. עֻבָּר אֵבֶר מֵאִמּוֹ הוּא. ולכן אינו נחשב כשוחט אותו ואת בנו. וְהִפְרִיס. הלך על פרסותיו. וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה. מכיוון שטעון שחיטה מדרבנן בלבד (ראה הלכות מאכלות אסורות ה,יד ובפסקים ושיטות).

יא. אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בַּנְּקֵבוֹת, שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי. וְאִם נוֹדַע שֶׁזֶּה אָבִיו וַדַּאי – אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם אֶחָד, וְאִם שָׁחַט – אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהַדָּבָר סָפֵק אִם נוֹהֵג בַּזְּכָרִים אוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג.

יא. שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי. שאפשר לדעת בוודאות שנולד ממנה.

יב. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ – לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת. שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ – לוֹקֶה אַחַת. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ – לוֹקֶה שְׁתַּיִם. שְׁחָטָהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַבַּת – לוֹקֶה אַחַת, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר.

יב. לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת. שמתחייב על שחיטת שני בניה. לוֹקֶה אַחַת. כיוון שמתחייב רק על השחיטה האחרונה (ראה לעיל ה"א). בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר. שחט את הראשונה.

יג. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת, זֶה הָאֵם וְזֶה הַבַּת, וּבָאוּ לַדִּין – זֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי יַמְתִּין לְמָחָר. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי וְשָׁחַט – זָכָה, וְיַמְתִּין הָרִאשׁוֹן עַד לְמָחָר.

יג. שֶׁלָּקְחוּ. שקנו. וּבָאוּ לַדִּין. כדי לקבוע מי מהם זכאי לשחוט ראשון. זָכָה. הרוויח.

יד. וּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'כְּבָר מָכַרְתִּי אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ לְאַחֵר שֶׁיִּשְׁחֲטֶנָּה', כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּין זֶה הָאַחֲרוֹן וְלֹא יִשְׁחֹט עַד לְמָחָר. וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

יד. וּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה וכו'. בארבעה זמנים אלו רגילים אנשים לשחוט בהמות לצורך החג. יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. סוכות (שמיני עצרת). עֲצֶרֶת. שבועות.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁרָאָה זֶה שֶׁלָּקַח בָּאַחֲרוֹנָה נֶחְפָּז לִקְנוֹת וְהָיָה בְּסוֹף הַיּוֹם, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַתָּה. אֲבָל אִם הָיָה רֶוַח בַּיּוֹם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁמָּא לֹא יִשְׁחֹט אֶלָּא לְמָחָר.
טו. נֶחְפָּז. ממהר. עַתָּה. עוד באותו היום. רֶוַח. מרווח זמן.

טז. וְהַמּוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה – צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, שֶׁוַּדַּאי בְּיוֹם אֶחָד שׁוֹחֲטִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

טז. שֶׁוַּדַּאי בְּיוֹם אֶחָד שׁוֹחֲטִין. לצורך החתונה.
יז. "יוֹם אֶחָד" הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ – הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי – לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד תְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי. וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן בְּסוֹף יוֹם רְבִיעִי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – שׁוֹחֵט הַשֵּׁנִי בִּתְחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי. שָׁחַט רִאשׁוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל לֵיל חֲמִישִׁי – לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד לֵיל שִׁשִּׁי. וְאִם שָׁחַט בְּיוֹם חֲמִישִׁי – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יז. הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה. היום נמשך אחר הלילה שלפניו, שהיממה מתחילה מהלילה. שָׁחַט רִאשׁוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וכו'. שהוא ספק יום ספק לילה.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות שחיטה 🔪

אותו ואת בנו

אסור לשחוט בהמה טהורה אמא ובן ביום אחד.
השוחט אותו ואת בנו ביום אחד -הבשר מותר באכילה, והשוחט לוקה.
הדין חל אם אחד משניהם נשחט כהלכה.
איסור 'אותו ואת בנו' נוהג בנקבות, שזה בנה ודאי. ואם נודע שזה הוא אביו ודאי, אין שוחטין שניהן ביום אחד.
המוכר בהמות -אם מכר בערבי החגים, עליו להודיע שהאם או בתה נמכרה, אם הקונה נחפז לשחוט כדי לא להכשילו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שחיטה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנה כבש לקראת החגים – האם המוכר חייב להודיעו שמכר את אם הבהמה?

2.שחט את האם בבין השמשות – מותר לשחוט את בנה בלילה שלמחרתו?

3.אותו ואת בנו נוהג – רק באב ובן?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן