א. הַפּוֹעֲלִין שֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, בֵּין בְּתָלוּשׁ, בֵּין בִּמְחֻבָּר וְיִהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶן הֵן גְּמִירַת הַמְּלָאכָה – הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת מְצֻוֶּה שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתָם לֶאֱכֹל מִמַּה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" (דברים כג,כה), "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ" (שם כג,כו); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשָׂכִיר.
וְכִי אִלּוּ לֹא שְׂכָרוֹ, מִי הִתִּיר לוֹ שֶׁיָּבֹא בְּכֶרֶם רֵעֵהוּ אוֹ בַּקָּמָה שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ? אֶלָּא כָּךְ הוּא אוֹמֵר: כִּי תָּבֹא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים לָעֲבוֹדָה – תֹּאכַל.
ב. מַה בֵּין הָעוֹשֶׂה בְּתָלוּשׁ לָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר? שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּתָלוּשׁ – אוֹכֵל בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַמַּעֲשֵׂר וְלַחַלָּה; וְהָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר, כְּגוֹן בּוֹצֵר וְקוֹצֵר – אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא כְּשֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָה; כְּגוֹן שֶׁיִּבְצֹר וְיִתֵּן בַּסַּל עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנּוּ, וִינַפֵּץ הַסַּל לְמָקוֹם אַחֵר, וְיַחֲזֹר וְיִבְצֹר וִימַלְּאֶנּוּ – אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּמַלֵּא הַסַּל.
אֲבָל מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֹמֶן לְאֹמֶן וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ מִמְּלַאכְתָּן וְיֵשְׁבוּ לֶאֱכֹל, אֶלָּא אוֹכְלִין בְּתוֹךְ הַמְּלָאכָה כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין בְּטֵלִים.
ג. הַמְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ וְאוֹכֵל, אוֹ שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף" וכו' (דברים כג,כו) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּקְצִירָה, לֹא יָנִיף חֶרְמֵשׁ לַאֲכִילָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁהוֹלִיךְ בְּיָדוֹ מִמַּה שֶּׁעָשָׂה אוֹ שֶׁלָּקַח יָתֵר עַל אֲכִילָתוֹ וְנוֹתֵן לַאֲחֵרִים – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן" (דברים כג,כה). וְאֵין לוֹקִין עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵלּוּ, שֶׁאִם אָכַל אוֹ הוֹלִיךְ – חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ד. הַחוֹלֵב וְהַמְחַבֵּץ וְהַמְגַבֵּן – אֵינוֹ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע. הַמְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים וּבַשּׁוּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלֵשׁ קְטַנִּים מִבֵּין הַגְּדוֹלִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – אֵינוֹ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶן גְּמַר מְלָאכָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שׁוֹמְרֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְכָל דָּבָר הַמְחֻבָּר כַּמִּקְשָׁאוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת, שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין כְּלָל.
ה. הַבּוֹדֵל בַּתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגָרוֹת – אֵינוֹ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַמַּעֲשֵׂר. הָעוֹשֶׂה בַּחִטִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַחַר שֶׁעִשֵּׂר, כְּגוֹן שֶׁשְּׂכָרָן לָבֹר צְרוֹרוֹת אוֹ לְנַפֶּה אוֹתָן אוֹ לִטְחֹן – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַחַלָּה. אֲבָל הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה – אֵינוֹ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַחַלָּה, וְאֵין הַפּוֹעֵל אוֹכֵל אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַמַּעֲשֵׂר וְלַחַלָּה.
ו. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו וְנִתְפַּתְּחוּ חֲבִיּוֹתָיו וְנִתְחַתְּכוּ דִּלּוּעָיו, וּשְׂכָרָן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ, שֶׁהֲרֵי נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְנִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר, וַהֲרֵי הֵן טֶבֶל. וְאִם לֹא הוֹדִיעָן – מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן.
אֵין הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" (דברים כג,כה).
ז. שָׂכַר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. וְאִם לֹא הוֹדִיעָן – פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן.
ח. הַקּוֹצֵר וְהַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמּוֹסֵק וְהַבּוֹצֵר וְהַדּוֹרֵךְ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּמְלָאכוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה.
ט. שׁוֹמְרֵי גִּתּוֹת וַעֲרֵמוֹת וְכָל דָּבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַמַּעֲשֵׂר – אוֹכְלִין מֵהִלְכַת מְדִינָה, שֶׁהַשּׁוֹמֵר אֵינוֹ כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם עָשָׂה בְּאֵבֶר מֵאֵבָרָיו, בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּרַגְלָיו, אֲפִלּוּ בִּכְתֵפָיו – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה.
י. הָיָה עוֹשֶׂה בַּתְּאֵנִים – לֹא יֹאכַל בָּעֲנָבִים; בָּעֲנָבִים – לֹא יֹאכַל בַּתְּאֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכֶרֶם… וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים" (דברים כג,כה). וְהָעוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֶרֶת. וְלֹא יֹאכַל עֲנָבִים וְדָבָר אַחֵר, וְלֹא יֹאכַל בַּפַּת וְלֹא בַּמֶּלַח. וְאִם קָצַץ עִם בַּעַל הַבַּיִת עַל שִׁעוּר מַה שֶּׁיֹּאכַל – אוֹכֵל אוֹתוֹ בֵּין בַּמֶּלַח בֵּין בַּפַּת בֵּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה.
אָסוּר לַפּוֹעֵל לָמֹץ בָּעֲנָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים" (דברים כג,כה). וְלֹא יִהְיוּ בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ מְהַבְהֲבִין לוֹ הַשִּׁבֳּלִים בָּאוּר וְאוֹכֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ" (שם) – עֲנָבִים כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
יא. אָסוּר לַפּוֹעֵל לֶאֱכֹל מַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ" (דברים כג,כה). וּמֻתָּר לוֹ לִמְנֹעַ עַצְמוֹ עַד מְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל קִשּׁוּת וַאֲפִלּוּ בְּדִינָר, וְכוֹתְבוֹת אֲפִלּוּ בְּדִינָר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכָרוֹ בְּמָעָה כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ"; אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה רַעַבְתָן וְיִהְיֶה סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו.
הָיָה מְשַׁמֵּר אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ עֲרֵמוֹת – לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאַחַת מֵהֶן, אֶלָּא אוֹכֵל מִכָּל אַחַת וְאַחַת לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
יב. הַפּוֹעֲלִין שֶׁלֹּא הָלְכוּ שְׁתִי וָעֵרֶב בַּגַּת – אוֹכְלִין עֲנָבִים וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן, שֶׁעֲדַיִן אֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא בָּעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמִשֶּׁיִּדְרְכוּ בַּגַּת וִיהַלְּכוּ בָּהּ שְׁתִי וָעֵרֶב – יֵשׁ לָהֶן לֶאֱכֹל מִן הָעֲנָבִים וְלִשְׁתּוֹת מִן הַתִּירוֹשׁ, שֶׁהֲרֵי הֵן עוֹשִׂין בָּעֲנָבִים וּבַיַּיִן.
יג. פּוֹעֵל שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי מַה שֶּׁאֲנִי אוֹכֵל', אוֹ שֶׁאָמַר: 'הֲרֵינִי נוֹתֵן מְעַט מִזֶּה שֶׁנָּטַלְתִּי לֶאֱכֹל לְבָנַי וְאִשְׁתִּי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁלֹּא זִכְּתָה תּוֹרָה אֶלָּא לַפּוֹעֵל עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ נָזִיר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בָּעֲנָבִים, וְאָמַר: 'תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
יד. פּוֹעֵל שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו, וְהִתְנָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ מִמַּה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין לֹא הוּא וְלֹא הֵם – הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן אוֹכְלִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת, וַהֲרֵי מָחֲלוּ. וְאִם הָיוּ קְטַנִּים – אֵינוֹ יָכוֹל לִפְסֹק עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ, שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲבִיהֶן אוֹ מִשֶּׁל אֲדוֹנֵיהֶם, אֶלָּא מִשֶּׁל שָׁמַיִם.
וְכִי אִלּוּ לֹא שְׂכָרוֹ וכו'. שבוודאי אין הכתוב מדבר באדם שירד לכרם חברו ללא רשותו.
ב שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּתָלוּשׁ אוֹכֵל בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַמַּעֲשֵׂר וְלַחַלָּה. הפועל רשאי לאכול בכל משך זמן עבודתו כל עוד לא נגמרה מלאכת היבול לעניין חיוב מעשר או לעניין חיוב חלה (בדברים שעישר אותם ועתיד לעשות מהם פת – ראה לקמן ה"ה). אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא כְּשֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָה. אינו רשאי לאכול במשך זמן עבודתו אלא רק לאחר שעושה יחידת עבודה שלמה. כְּגוֹן שֶׁיִּבְצֹר וְיִתֵּן בַּסַּל עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנּוּ וכו'. שעבודת הבציר היא למלא את הסלים בענבים, ולאחר המילוי מרוקנים את תכולת הסל למקום שבו מרוכזים הענבים שנבצרו, ומילוי כל סל וסל נחשב כיחידת עבודה בפני עצמה. אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּמַלֵּא הַסַּל. שרק לאחר מילוי כל סל רשאי מן התורה לאכול.
אֲבָל מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. כדי למנוע מבעל הבית את ההפסד הכרוך בביטול מלאכת הפועל בזמן האכילה. מֵאֹמֶן לְאֹמֶן. משורה לשורה בכרם. וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת. לאחר שרוקנו בה את הענבים וחוזרים לכרם להמשיך לבצור.