פרק י"ב, הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאַחִים אוֹ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק אֶת הַשָּׂדֶה וְלִטֹּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ: אִם הָיְתָה כֻּלָּהּ שָׁוָה וְאֵין שָׁם מָקוֹם טוֹב וּמָקוֹם רַע אֶלָּא חוֹלְקִין לְפִי הַמִּדָּה בִּלְבַד, וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן: 'תְּנוּ לִי חֶלְקִי מִצַּד זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ לַשָּׂדֶה הָאַחֶרֶת שֶׁלִּי, וְיִהְיֶה הַכֹּל שָׂדֶה אַחַת' – שׁוֹמְעִין לוֹ, וְכוֹפֶה אוֹתָן עַל זֶה, שֶׁעִכּוּבָן בְּדָבָר זֶה מִדַּת סְדוֹם הִיא.
אֲבָל אִם הָיָה חֵלֶק אֶחָד מִמֶּנָּה טוֹב אוֹ קָרוֹב לַנָּהָר יָתֵר אוֹ קָרוֹב לַדֶּרֶךְ, וְשָׁמוּ אוֹתָהּ הַיָּפֶה כְּנֶגֶד הָרַע, וְאָמַר: 'תְּנוּ לִי בַּשּׁוּמָה שֶׁלִּי מִצַּד זֶה' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא נוֹטֵל בְּגוֹרָל.
אָמַר: 'תְּנוּ לִי חֲצִי מִדָּתָהּ מִן הַצַּד הָרַע בְּלֹא שׁוּמָה, וּטְלוּ אַתֶּם אֶת הַחֵצִי הַטּוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקִי סָמוּךְ לַשָּׂדֶה שֶׁלִּי' – הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁשּׁוֹמְעִין לוֹ. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה, וּבוֹ רָאוּי לָדוּן.
א. וְיִהְיֶה הַכֹּל שָׂדֶה אַחַת. ויוכל לעבד את שתי החלקות ביחד. שֶׁעִכּוּבָן בְּדָבָר זֶה מִדַּת סְדוֹם. מידה מגונה, שהרי לא יבוא להם כל הפסד מזה (כדלעיל ז,ח).
וְשָׁמוּ אוֹתָהּ הַיָּפֶה כְּנֶגֶד הָרַע. העריכו את השווי של חלקיה השונים ביחס לאיכותם, ונמצא שיש חלק יפה באיכותו וקטן בשטחו לעומת חלקים גרועים באיכותם וגדולים בשטחם. תְּנוּ לִי בַּשּׁוּמָה שֶׁלִּי מִצַּד זֶה. ביקש לקבל את החלק שסמוך לשדה האחרת שלו. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שהרי יכול כל אחד מהם להעדיף שייפול בחלקו או החלק היפה הקטן או החלק הרע הגדול ואין כאן מידת סדום (ר"י מיגאש בבא בתרא יב,ב).
תְּנוּ לִי חֲצִי מִדָּתָהּ מִן הַצַּד הָרַע בְּלֹא שׁוּמָה. שמוכן ליטול מהחלק הגרוע של השדה שסמוך לשדהו ללא שיפחיתו הם מהשטח של החלק הטוב של השדה (שם). הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁשּׁוֹמְעִין לוֹ. שהרי שני הצדדים מרוויחים מכך, ואם יסרבו יש כאן ממידת סדום.
ב. הַבְּכוֹר שֶׁחָלַק – נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלּוֹ כְּאֶחָד. אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי הָאָב – נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו בְּגוֹרָל: אִם עָלוּ בְּמָקוֹם אֶחָד – עָלוּ לוֹ; וְאִם עָלוּ לוֹ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת – עָלוּ.
ב. הַבְּכוֹר שֶׁחָלַק. עם אחיו בנכסי אביו ומגיע לו חלק כפול בירושה (הלכות נחלות ב,א). נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלּוֹ כְּאֶחָד. אפילו אם החלקים אינם שווים (שיש חלקים טובים ורעים), נוטל הבכור את שני חלקיו יחד (מ"מ). אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי הָאָב וכו'. שהמייבם את אשת אחיו שנפטר ללא בנים, הרי הוא יורש את כל נכסי אחיו, אך אינו זכאי ליטול שני החלקים כאחד (הלכות נחלות ג,ז-ח). וְאִם עָלוּ לוֹ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת עָלוּ. ואם היו כל החלקים שווים, ייטול היבם את חלקו במקום אחד, משום שכופים על מידת סדום (מ"מ, וכמבואר בהלכה הקודמת).
ג. אֶרֶץ מְרֻבַּעַת שֶׁהָיָה הַנָּהָר מַקִּיף לָהּ מִזְרָח וְצָפוֹן, וְהַדֶּרֶךְ דָּרוֹם וּמַעֲרָב – חוֹלְקִין אוֹתָהּ בַּאֲלַכְסוֹן, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לָזֶה נָהָר וְדֶרֶךְ וְלָזֶה נָהָר וְדֶרֶךְ. וְאִם אָמַר: 'תְּנוּ לִי הַחֵצִי שֶׁמִּצַּד זֶה, שֶׁהוּא בְּצַד שָׂדִי' – שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב לָזֶה וְאֵין עַל חֲבֵרוֹ בּוֹ הֶפְסֵד כְּלָל – כּוֹפִין אֶת חֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ.
ג. אֶרֶץ מְרֻבַּעַת שֶׁהָיָה וכו'. שטח שמקיף אותו נהר משני צדדים, ודרכים משני צדדים, וכל אחד מהחולקים רוצה לקבל חלק בנהר ובדרך. וְאִם אָמַר וכו'. לאחר שחלקו את השטח באלכסון.
ד. אֶחָד מִן הָאַחִים אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁמָּכַר חֶלְקוֹ לְאֶחָד – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ הַלּוֹקֵחַ, וְנוֹתְנִין לוֹ שְׁאָר הָאַחִים אוֹ הַשֻּׁתָּפִין דָּמִים שֶׁנָּתַן וְהוֹלֵךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס זָר בֵּינֵיהֶן.
ד. לְאֶחָד. לאדם אחר שאינו מהאחים או מהשותפים. מְסַלְּקִין אוֹתוֹ הַלּוֹקֵחַ. רשאים לכפות את הקונה לסלק זכותו מהקרקע כשיקבל מהם את שווייה.
ה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְאַחֵר – יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ לִתֵּן הַדָּמִים לַלּוֹקֵחַ וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ, וְזֶה הַלּוֹקֵחַ הָרָחוֹק כְּאִלּוּ הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּצֶר. בֵּין שֶׁמָּכַר הוּא בֵּין שֶׁמָּכַר שְׁלוּחוֹ בֵּין שֶׁמָּכְרוּ בֵּית דִּין – יֵשׁ בּוֹ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ תַּלְמִיד חֲכָמִים וְשָׁכֵן וְקָרוֹב לַמּוֹכֵר, וּבֶן הַמֶּצֶר עַם הָאָרֶץ רָחוֹק – בֶּן הַמֶּצֶר קוֹדֵם, וּמְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ. וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר" (דברים יב,כח, ושם: תַעֲשֶׂה), אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְהַמֶּכֶר אֶחָד הוּא, טוֹב וְיָשָׁר הוּא שֶׁיִּקְנֶה מָקוֹם זֶה בֶּן הַמֶּצֶר יָתֵר מִן הָרָחוֹק.
הָיוּ בְּנֵי הַמֶּצֶר רַבִּים – כֻּלָּן זוֹכִין בְּזוֹ הַשָּׂדֶה הַנִּמְכֶּרֶת, וְהִיא בֵּינֵיהֶם לְפִי מִנְיָנָם, וְנוֹתְנִין כֻּלָּן הַדָּמִים לַלּוֹקֵחַ; וְהוּא שֶׁבָּאוּ כֻּלָּן פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְסִלֵּק הַלּוֹקֵחַ – זָכָה בָּהּ לְבַדּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא בֶּן הַמֶּצֶר.
וְכֵן אִם בָּאוּ מִקְצָתָן, וּמִקְצָתָן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ אֵלּוּ הָעוֹמְדִים כָּאן בִּלְבַד, וְהִיא לָהֶם. וְכֵן הַמּוֹכֵר לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּצֶר, אוֹ לְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁלּוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שֻׁתָּפוֹ בַּקַּרְקַע – זָכָה בָּהּ, וְאֵין שְׁאָר הַשֻּׁתָּפִין אוֹ שְׁאָר בְּנֵי הַמֶּצֶר נוֹטְלִין עִמּוֹ.
ה. בְּצַד הַמֶּצֶר. ששטחו גובל בשטח שנמכר. שָׁלִיחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּצֶר. לקנות את הקרקע מהמוכר (וראה לקמן יג,ז). בֵּין שֶׁמָּכַר שְׁלוּחוֹ. של בעל הקרקע. בֵּין שֶׁמָּכְרוּ בֵּית דִּין. כגון שמכרו לצורך גביית חוב של בעל הקרקע.
וְהַמֶּכֶר אֶחָד הוּא. המוכר רוצה למכור את שדהו ואין זה משנה למי ימכור. טוֹב וְיָשָׁר הוּא שֶׁיִּקְנֶה מָקוֹם זֶה וכו'. ויוכל לעבד שדותיו בקלות.
הָיוּ בְּנֵי הַמֶּצֶר רַבִּים. כמה שדות השייכות לאנשים שונים מקיפות את השדה הנמכרת. וְהִיא בֵּינֵיהֶם לְפִי מִנְיָנָם. מחלקים אותה ביניהם לפי מספר בני המצר.לְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁלּוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן. שותפו בענייני מסחר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שֻׁתָּפוֹ בַּקַּרְקַע זָכָה בָּהּ. שהטוב והישר שאדם יעשה עסקים עם השותף שלו (ר"י אבן גיאת וראשונים נוספים בבא מציעא קח,ב).

ו. הַמּוֹכֵר כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד – אֵין בַּעַל הַמֶּצֶר שֶׁל שָׂדֶה אַחַת מֵהֶן מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי הִיא וַאֲחֵרוֹת קָנָה כְּאֶחָד. וְכֵן הַמּוֹכֵר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי – אֵין בּוֹ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
ו. שֶׁהֲרֵי הִיא וַאֲחֵרוֹת קָנָה כְּאֶחָד. משום שנוח למוכר למכור כל נכסיו לאדם אחד, ולכן לא תיקנו במקרה זה דין בן המצר (מאירי בבא מציעא קח,ב). וייתכן לפרש שמכיוון שמדובר בעסקה אחת הכוללת גם שדות שאינן גובלות עם בן המצר, כשם שאין יכול לסלק את הלוקח משדות אלו כך אינו יכול לסלקו משדה המצר. הַמּוֹכֵר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים. משום שבהחזרת הקרקע לבעליה הראשונים יש משום עשיית הישר והטוב יותר מאשר מכירתו לבן המצר, שהרי מחזיר את הקרקע למי שנאלץ למכור אותה (שטמ"ק בבא מציעא קח,ב). הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי. משום שבוודאי עדיף לאדם בן מצר יהודי מאשר בן מצר גוי (ראה בבלי שם).
ז. הַמּוֹכֵר לְגוֹי – מְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל כָּל אֹנֶס שֶׁיָּבֹא מִן הַגּוֹי, עַד שֶׁיִּנְהֹג הַגּוֹי עִם בֶּן הַמֶּצֶר הַזֶּה שֶׁלּוֹ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל בַּכֹּל. וְאִם אֲנָסוֹ בְּדָבָר שֶׁלֹּא כְּדִין יִשְׂרָאֵל – מְשַׁלֵּם הַמּוֹכֵר.
ז. הַמּוֹכֵר לְגוֹי. מוכר לגוי שדה הסמוכה לשדות של ישראל, והמוכר עצמו אינו עובר בכך על ועשית הישר והטוב משום שדין זה אמור לגבי הלוקח (ראה בבלי בבא מציעא קח,ב). מְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ. מנדים אותו. שֶׁלֹּא כְּדִין יִשְׂרָאֵל. שנוגד את דיני ישראל, אף שבדיני הגויים פטור.
ח. הַשְּׂכִירוּת – אֵין בָּהּ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
ח. הַשְּׂכִירוּת אֵין בָּהּ וכו'. אם בעל השדה חפץ להשכירה לאחר, אין בן המצר יכול לדרוש מהשוכר שיסלק עצמו מהשכירות והוא ישכרנה במקומו. וכל שכן שאדם שמחזיק בנכס כשוכר אינו יכול לדרוש דין קדימות מחמת שהוא בן המצר (כס"מ). ויש מפרשים שאדם שהשכיר נכס לאדם אחר וכעת רוצה למכור את הנכס לשוכר עצמו, אין בן המצר יכול לעכבו (כס"מ ע"פ מ"מ).
ט. הַמְמַשְׁכֵּן מָקוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְכָרוֹ לָזֶה שֶׁהוּא מְמֻשְׁכָּן בְּיָדוֹ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
וְכֵן הַמּוֹכֵר מָקוֹם רָחוֹק כְּדֵי לִגְאֹל מָקוֹם קָרוֹב, אוֹ שֶׁמָּכַר רַע כְּדֵי לִגְאֹל יָפֶה בְּדָמָיו, אוֹ שֶׁמָּכַר כְּדֵי לִתֵּן מְנַת הַמֶּלֶךְ, אוֹ שֶׁמָּכַר לִקְבוּרָה, אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לִמְזוֹן הָאִשָּׁה אוֹ הַבָּנוֹת – אֵין בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר, אֶלָּא זָכָה הַלּוֹקֵחַ.
ט. הַמְמַשְׁכֵּן מָקוֹם. נתנו לבעל חובו כמשכון, שאם לא יחזיר את ההלוואה ייטלנו. אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֶּצֶר. משום שלבעל המשכון יש זיקה ישירה יותר לנכס מאשר לבן המצר.
וְכֵן הַמּוֹכֵר מָקוֹם רָחוֹק כְּדֵי לִגְאֹל מָקוֹם קָרוֹב. מוכר שדה שרחוקה ממקום מגוריו או משאר שדותיו כדי לקנות בדמיה שדה סמוכה. כְּדֵי לִתֵּן מְנַת הַמֶּלֶךְ. מס הניתן למלך. לִקְבוּרָה. לצרכי קבורה של אחד מבני משפחתו. לִמְזוֹן הָאִשָּׁה אוֹ הַבָּנוֹת. שחייב לתת להן מזונות.
י. וְלָמָּה אֵין בָּהֶן דִּין בֶּן הַמֶּצֶר? שֶׁכָּל אֵלּוּ טְרוּדִין הֵן לִמְכֹּר, וּמִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל מוֹכְרִין; וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהֶן דִּין בֶּן הַמֶּצֶר – לֹא יִמְצְאוּ לוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: לָמָּה אֶטְרַח וְאֶקַּח וְיָבֹא זֶה וִיסַלֵּק אוֹתִי? וְאֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבִיא בַּעַל הַמֶּצֶר מָעוֹת וְיִקְנֶה.
י. שֶׁכָּל אֵלּוּ טְרוּדִין הֵן לִמְכֹּר וּמִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל מוֹכְרִין. להשלכה נוספת לעניין זה (לגבי מכירה למנת המלך או לצרכי קבורה או מזון האישה והבנות), ראה הלכות מלווה ולווה יב,יא.
יא. הֲרֵי שֶׁטָּעַן הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר: 'מִפְּנֵי הַמַּס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מָכַר לִי הַמּוֹכֵר', וּבַעַל הַמֶּצֶר אוֹמֵר: 'שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן לְבַטֵּל זְכוּתִי' – עַל בַּעַל הַמֶּצֶר לְהָבִיא רְאָיָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. וְאִם לֹא הֵבִיא – יִשָּׁבַע הַלּוֹקֵחַ הֶסֵּת.
יא. עַל בַּעַל הַמֶּצֶר לְהָבִיא רְאָיָה. מפני שהקונה מוחזק בשדה ובן המצר בא להוציא ממנו.
יב. אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם בַּדָּבָר סָפֵק – אֵין הַלּוֹקֵחַ מִסְתַּלֵּק אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּבִיא בַּעַל הַמֶּצֶר. לְפִיכָךְ, אִם טָעַן הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר לוֹ: 'גַּזְלָן אַתָּה לְשָׂדֶה זוֹ' אוֹ 'עָרִיס אַתָּה' אוֹ 'שׂוֹכֵר' אוֹ 'מְמַשְׁכֵּן' – צָרִיךְ בַּעַל הַמֶּצֶר לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בַּעַל הַמֶּצֶר וְשֶׁקַּרְקַע זוֹ בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם בַּדָּבָר סָפֵק וכו'. כשהקונה טוען שלמצרן אין זכות לסלקו מפני שאינו בעל הקרקע. עָרִיס. אדם שקיבל את השדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול.
יג. הַמּוֹכֵר לִיתוֹמִים קְטַנִּים – אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֶּצֶר; הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר שֶׁעוֹשִׂין חֶסֶד עִם אֵלּוּ יָתֵר מִבַּעַל הַמֶּצֶר.
יג. הַמּוֹכֵר לִיתוֹמִים קְטַנִּים אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֶּצֶר. אין בן המצר יכול לעכב את היתומים מלקנות.
יד. וְכֵן הַמּוֹכֵר לְאִשָּׁה – אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֶּצֶר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִטְרֹחַ תָּמִיד וְלִקְנוֹת; הוֹאִיל וְלָקְחָה – חֶסֶד הוּא שֶׁתַּעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּיָדָהּ.
טו. מָכַר לְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – אֵין בַּעַל הַמֶּצֶר יָכוֹל לְסַלְּקָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה.
טו. לְטֻמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה. וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי זכר ונקבה, ולא הכריעו חכמים אם דינו כזכר או כנקבה (הלכות אישות ב,כד).
טז. הָיְתָה הַקַּרְקַע שֶׁל אֶחָד, וְהַבִּנְיָן אוֹ הָאִילָנוֹת שֶׁל אֶחָד: אִם יֵשׁ לְבַעַל הַבִּנְיָן אוֹ לְבַעַל הָאִילָנוֹת זְכוּת בַּקַּרְקַע – כָּל אֶחָד מֵהֶן בֶּן מֶצֶר שֶׁל חֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ, אִם מָכַר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ – חֲבֵרוֹ מְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ.
אֲבָל אִם אֵין לְבַעַל הָאִילָנוֹת אוֹ לְבַעַל הַבִּנְיָן כְּלוּם בַּקַּרְקַע, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה אוֹמֵר לוֹ: 'עֲקֹר אִילָנֶיךָ' אוֹ 'הֲרֹס בִּנְיָנְךָ', וּמָכַר בַּעַל הַשָּׂדֶה – זָכָה הַלּוֹקֵחַ, וְאֵין בַּעַל הָאִילָנוֹת אוֹ בַּעַל הַבִּנְיָן מְסַלֵּק אוֹתוֹ. וְאִם מָכַר בַּעַל הָאִילָן אוֹ בַּעַל הַבִּנְיָן – הֲרֵי בַּעַל הַקַּרְקַע מְסַלֵּק אוֹתוֹ.
טז. וְהַבִּנְיָן אוֹ הָאִילָנוֹת. שבאותה קרקע. זְכוּת בַּקַּרְקַע. כגון הקונה שלושה אילנות (הלכות מכירה כד,א).
יז. הָיָה מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין מֶצֶר חֲבֵרוֹ רֶכֶב שֶׁל דְּקָלִים אוֹ בִּנְיָן גָּבֹהַּ וְחָזָק אוֹ גֻּמָּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – רוֹאִים: אִם יָכוֹל לְהַכְנִיס אֲפִלּוּ תֶּלֶם אֶחָד בְּתוֹךְ הַדָּבָר הַמַּפְסִיק עַד שֶׁיִּתְעָרְבוּ שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת – הֲרֵי זֶה בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ, וּמְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ.
יז. רֶכֶב שֶׁל דְּקָלִים. שורת דקלים רצופה. אִם יָכוֹל לְהַכְנִיס וכו'. אם יש קרקע פנויה שמחברת בין השדות בשיעור רוחב תלם אחד.

תקציר הפרק 

🤔 איך מחלקים נכון פיצה מרובעת?
לפעמים ההלכה עוסקת בדיני מקרקעין, אבל ההשלכה מתאימה גם למטבח: פיסת אדמה רבועה שמצידה הימני והעליון יש נהר, ומצידה השמאלי והתחתון יש דרך – "חולקין אותה באלכסון, כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך" (הלכה ג). אגב, אותה הלכה יכולה להנחות חברים איך לחלק נכון פיצה מרובעת שיש לה מצד אחד בצק קרנצ'י ומצד שני תוספת טעימה… 🍕

🤷‍ מתי עם הארץ קודם לתלמיד חכם?
לרוב, תלמיד חכם קודם לעם הארץ, אך בפרקנו אנו מגלים שקדימות זו מתבטלת כאשר היא מתנגשת עם עשיית הישר והטוב. כיצד? כאשר יש שני רוכשים פוטנציאליים לשדה: מצד אחד עַם הארץ שהוא בן מצר (כלומר, אדם ששדהו גובל בשדה הנמכר), ומצד שני תלמיד חכם שאין לו שדה קרובה – מקבל עם הארץ זכות קדימה ברכישה, וזאת משום ש"אמרו חכמים: הואיל והמכר אחד הוא, טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר, יתר מן הרחוק" (הלכה ה) 😇

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אח שביקש חלק רע שבשדה ואחיו רוצים בטובתו ויחלקו בשווה- שומעין להם?

2.קונה שהציע סכום גבוה מבן המיצר עבור השדה- יכול בן המיצר לעכבו?

3.מכר שדה לגוי – חייב לפצות את שכני השדה על כל נזקי הגוי אם לא ישא באחריותם?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן