פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּתוֹךְ עִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה – הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל אוֹתָהּ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם שֶׁמָּכַר, בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, וַאֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמָּכַר. וּכְשֶׁרוֹצֶה לִפְדּוֹת – נוֹתֵן כָּל הַדָּמִים שֶׁלָּקַח, וְאֵינוֹ גּוֹרֵעַ לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם.
א. כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם שֶׁמָּכַר. עד שיגיע שוב תאריך המכירה כעבור שנה.
ב. וְאֵין הַקְּרוֹבִין פּוֹדִין אוֹתָהּ, אֶלָּא הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ. וְיֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו וְלִפְדּוֹת, אֲבָל לֹא יִלְוֶה וְיִגְאַל, וְלֹא יִגְאַל לַחֲצָיִין.
ב. וְיֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו וְלִפְדּוֹת. רשאי לעשות כן (והשווה לדין שדה אחוזה לעיל יא,יז-יח).
ג. מֵת הַלּוֹקֵחַ – יִפְדֶּה מִיַּד בְּנוֹ. וְכֵן אִם מֵת הַמּוֹכֵר – יֵשׁ לִבְנוֹ לִפְדּוֹתָהּ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
ד. מָכַר לָרִאשׁוֹן, וּמָכַר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה – מוֹנִין לָרִאשׁוֹן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלְמָה שָׁנָה לָרִאשׁוֹן – הֻחְלַט הַבַּיִת בְּיַד הַשֵּׁנִי, שֶׁהַמּוֹכֵר מָכַר לַשֵּׁנִי כָּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ.
הִגִּיעַ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גְּאָלָהּ – הֲרֵי זוֹ נֶחְלְטָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ. וְכֵן אִם נָתַן הַבַּיִת מַתָּנָה וְלֹא גְּאָלוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה נֶחֱלַט בְּיַד זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה.
ד. מוֹנִין לָרִאשׁוֹן. סופרים שנים עשר חודש מיום המכירה לראשון. הֻחְלַט הַבַּיִת בְּיַד הַשֵּׁנִי. רכישת הקונה השני נעשית מוחלטת, ולא ניתן לפדות ממנו את הבית. שֶׁהַמּוֹכֵר מָכַר לַשֵּׁנִי כָּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ. הקונה הראשון מכר לקונה השני את כל זכויותיו בבית, ולכן הבית הוחלט ביד השני כעבור שנה מיום המכירה לראשון.
ה. הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת – אֵינוֹ נֶחֱלָט עַד סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה" (ויקרא כה,ל) – לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
ו. מָכַר שְׁנֵי בָּתִּים, אֶחָד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ אֲדָר שֵׁנִי: זֶה שֶׁמָּכַר בְּרֹאשׁ אֲדָר שֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה – עָלְתָה לוֹ שָׁנָה; וְזֶה שֶׁמָּכַר בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן – לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה, מִפְּנֵי שֶׁיָּרַד הַלּוֹקֵחַ בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
ו. שֶׁיָּרַד הַלּוֹקֵחַ בַּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר. חודש העיבור הוא אדר ראשון שהוא החודש שמתווסף על השנה. הקונה בחודש זה מקבל זמן נוסף, ונמצא שהשנה שלו מסתיימת אחרי זה שקנה בראש אדר שני.
ז. הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִמְצָא הַלּוֹקֵחַ לִפְדּוֹת מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה מַנִּיחַ מְעוֹתָיו בְּבֵית דִּין, וְשׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ, וְאֵמָּתַי שֶׁיָּבֹא הַלּוֹקֵחַ, יָבֹא וְיִטֹּל אֶת מְעוֹתָיו.
ז. יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. היום האחרון של השנה. וְשׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ. חכמים התירו למוכר לעשות זאת, כיוון שהקונים היו נוהגים להתחבא בסוף השנה (משנה ערכים ט,ד).
ח. הַמַּקְדִּישׁ בֵּית עִיר חוֹמָה וּגְאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, כֵּיוָן שֶׁעָלְתָה לוֹ שָׁנָה מִשָּׁעָה שֶׁנִּגְאַל מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְלֹא גְּאָלוֹ בְּעָלָיו – נֶחֱלַט בְּיַד הַגּוֹאֵל, שֶׁאֵין הַהֶקְדֵּשׁ חוֹלֵט אֶלָּא הַלֶּקַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו" (ויקרא כה,ל).
ח. הַמַּקְדִּישׁ. לנכסי בית המקדש. וּגְאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ. אדם אחר קנה את הבית מההקדש. שֶׁאֵין הַהֶקְדֵּשׁ חוֹלֵט אֶלָּא הַלֶּקַח. בית עיר חומה שהוקדש ניתן לפדותו תמיד, ולכן מונים שנה מזמן הקנייה ('הלקח') מן ההקדש. לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו. לקונה שיש לו יורשים, ולא להקדש.
ט. מָכַר בֵּית עִיר חוֹמָה וְהִגִּיעַ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנַת הַמֶּכֶר – אֵינוֹ חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל, אֶלָּא יִהְיֶה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיִּרְצֶה הַמּוֹכֵר לִגְאֹל כָּל שְׁנַת הַמֶּכֶר, אוֹ תִּמָּלֵא שָׁנָה וְיַחֲלֹט.
י. הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אוֹ בְּעִיר שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה כָּרָאוּי – הֲרֵי זֶה נִגְאָל בְּכֹחַ יָפֶה שֶׁבְּדִין הַשָּׂדוֹת וְשֶׁבְּדִין הַבָּתִּים הַמֻּקָּפִין חוֹמָה. כֵּיצַד? אִם רָצָה לִגְאֹל מִיָּד – גּוֹאֵל כְּדִין הַבָּתִּים. הִגִּיעַ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גָּאַל – הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל כְּדִין הַשָּׂדוֹת. וּבְעֵת שֶׁגּוֹאֵל, מְחַשֵּׁב עִם הַמּוֹכֵר וְגוֹרֵעַ לוֹ מַה שֶּׁאָכַל. הִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא גָּאַל – חוֹזֵר הַבַּיִת בְּלֹא דָּמִים כְּדִין הַשָּׂדוֹת.
י. בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים. בעיר שאינה מוקפת חומה. בְּעִיר שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה כָּרָאוּי. כדלקמן הל' יד-טו. הֲרֵי זֶה נִגְאָל בְּכֹחַ יָפֶה וכו'. על פי תנאי הגאולה שמייפים את כוח המוכר ומטיבים עמו בדין שדה אחוזה, וכן על פי תנאי גאולה אלו בדין בתי ערי חומה, ונמצא שאין הגבלה על זמן גאולתו. אִם רָצָה לִגְאֹל מִיָּד גּוֹאֵל כְּדִין הַבָּתִּים. בניגוד לשדה אחוזה שאי אפשר לגאול פחות משתי שנים. מְחַשֵּׁב עִם הַמּוֹכֵר וְגוֹרֵעַ לוֹ מַה שֶּׁאָכַל. המוכר מחזיר לקונה את כספו בניכוי הזמן שהקונה השתמש בבית, כמבואר לעיל יא,ד-ה.
יא. כָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, כְּגוֹן הַגַּנּוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת – הֲרֵי הוּא כַּבָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר בָּעִיר" (ויקרא כה,ל). אֲבָל הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר – נִגְאָלִין כְּדִין הַשָּׂדוֹת שֶׁחוּץ לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר" (שם) – הַבַּיִת וְכָל הַדּוֹמֶה לַבַּיִת, לֹא הַשָּׂדוֹת.
יא. הַגַּנּוֹת… הַשָּׂדוֹת. גינות הן מטעי אילנות, ושדות הן שטחי זריעה (מער"ק, תוי"ט ורש"ש מעשרות ג,י; וד"א כתב שערוגות של ירקות בכלל גינות). כְּדִין הַשָּׂדוֹת שֶׁחוּץ לָעִיר. כדין שדה אחוזה המבואר לעיל פי"א.
יב. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נֶחֱלָט בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וִירוּשָׁלַיִם – אֵין הַבַּיִת נֶחֱלָט בָּהּ. וּבַיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה אֵינוֹ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה.
יב. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ וכו'. כיוון שאינו ראוי לתשמיש של בית (בניגוד לשובכות לעיל הי"א שראויים לתשמישם אף על פי שאין בהם ארבע על ארבע, יד"פ). אֵינוֹ נֶחֱלָט בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. ודינו כשדה אחוזה (ריק"ו). וִירוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת נֶחֱלָט בָּהּ. לפי שלא נתחלקה לשבטים ואין בה בעלות פרטית (הלכות בית הבחירה ז,יד). ודין בתי ירושלים כדין בתי החצרים (ריק"ו). וּבַיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה וכו'. בית שהקיר החיצוני שלו הוא חלק מהחומה, אינו נחשב מוקף חומה, כיוון שאין לו חומה נוספת מחוץ לקיר החיצוני (ערוה"ש לד,טז).
יג. עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ אוֹ שֶׁהַיָּם חוֹמָתָהּ – אֵינָהּ כְּמֻקֶּפֶת חוֹמָה.
יג. עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ. שהבתים החיצוניים שבה בנויים צמוד זה לזה ויוצרים מעין חומה.
יד. אֵין הַמָּקוֹם נִקְרָא עִיר חוֹמָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת אוֹ יָתֵר, וּבְכָל חָצֵר מֵהֶן שְׁנֵי בָּתִּים אוֹ יָתֵר, וְיַקִּיפוּ אוֹתוֹ חוֹמָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִבְנוּ הַחֲצֵרוֹת בְּתוֹכוֹ. אֲבָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב וְאַחַר כָּךְ הֻקַּף אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים – אֵינוֹ עִיר חוֹמָה, אֶלָּא בָּתִּים שֶׁבּוֹ כְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים.
יד. שֶׁיָּשַׁב. שנבנו בו בתי מגורים.
טו. אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חוֹמָה הַמֻּקֶּפֶת בִּשְׁעַת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ. כֵּיצַד? עִיר שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בְּשָׁעָה שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עַתָּה – הֲרֵי הִיא כְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים. וְעִיר שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת עַתָּה – הֲרֵי הִיא כְּמֻקֶּפֶת. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן, בָּטְלָה קְדֻשַּׁת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עֶזְרָא בְּבִיאָה שְׁנִיָּה – נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאוֹתוֹ הָעֵת, מִפְּנֵי שֶׁבִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא, שֶׁהִיא בִּיאָה שְׁנִיָּה, כְּבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ: מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלִין וְקִדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בַּמַּעֲשֵׂר, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלִין וְקִדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בַּמַּעֲשֵׂר.
טו. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עַתָּה. בזמן מכירת הבית (ומדובר כאן על הזמן שלפני חורבן ראשון – כס"מ ורדב"ז). קְדֻשַּׁת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה. לעניין דיני המכירה המיוחדים וכן לדינים נוספים שיש בערי חומה (ראה הלכות בית הבחירה ז,יג).
בְּבִיאָה שְׁנִיָּה. העלייה לארץ אחרי גלות בבל. אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ… וְקִדְּשׁוּ וכו'. עזרא קידש את הארץ על מנת שיבואו כל ישראל, וינהגו כל הדינים מהתורה. אמנם בסופו של דבר לא נהגו הדינים מהתורה (ראה לעיל י,ג לגבי יובל, לעיל י,ט לגבי בתי ערי חומה, הלכות תרומות א,כו לגבי מעשר).
טז. וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא בְּבִיאָה שְׁלִישִׁית, בְּעֵת שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ – יַתְחִילוּ לִמְנוֹת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וִיקַדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְיִתְחַיֵּב כָּל מָקוֹם שֶׁיִּכְבְּשׁוּהוּ בַּמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וֶהֱבִיאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ" (דברים ל,ה) – מַקִּישׁ יְרֻשָּׁתְךָ לִירֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ: מַה יְּרֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹהֵג בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אַף יְרֻשָּׁתְךָ אַתָּה נוֹהֵג בָּהּ בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

תקציר הפרק 

פרק י"ב הלכות שמיטה ויובל

בתי ערי חומה

ערים מוקפות חומה -יכול לגאול הבית מהקונה עד שנה מהמכר, ואח"כ נחלט הבית לקונה.
בשאר מקומות -יכול לגאול תמיד והבית חוזר ביובל.
תנאי החומה: חומה ממשית, שנבנתה לפני העיר, ובתוכה יש עיר, והחומה קיימת בזמן כיבוש הארץ (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זרעים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בתי ערי חומה חמורים משדה אחוזה, משום שרק למוכר מותר לגאלם?

2.שדה אחוזה חמור מבתי ערי חומה משום שרק לקונה מותר לגאלו?

3.האם קיים דין בית עיר חומה בימינו?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן