פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה הַכְּסוּת שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן לָהּ? בְּגָדִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה מִמַּטְבֵּעַ אוֹתָן הַיָּמִים, שֶׁנִּמְצְאוּ הַחֲמִשִּׁים – שִׁשָּׁה דִּינָרִין וּרְבִיעַ דִּינָר כֶּסֶף. נוֹתְנָן לָהּ חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלוֹבֶשֶׁת בְּלָאיוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה. וְהַשְּׁחָקִים, וְהֵן מוֹתַר הַכְּסוּת – הֲרֵי הֵן שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְכַּסֶּה בָּהֶן בִּימֵי נִדָּתָהּ. וְנוֹתֵן לָהּ חֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ וְכֻפָּח לְרֹאשָׁהּ וּמִנְעָל מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד.
א. מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. כל שנה. מִמַּטְבֵּעַ אוֹתָן הַיָּמִים. המטבע שהיה בשימוש בזמן שתוקנו בו הסכומים הללו (ראה לעיל י,ח). שִׁשָּׁה דִּינָרִין וּרְבִיעַ. בדינרים של כסף טהור. בְּלָאיוֹתֵיהֶן. הבגדים שקיבלה בימות הגשמים ובלו משימוש. וְהַשְּׁחָקִים וְהֵן מוֹתַר הַכְּסוּת. הבגדים הישנים והבלויים, שנשארו לאחר שקיבלה בגדים חדשים. וְכֻפָּח לְרֹאשָׁהּ. כיסוי לראשה. מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד. בכל אחד משלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאוֹתָן הַיָּמִים וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר זְמַנִּים וּשְׁאָר מְקוֹמוֹת – אֵין הַדָּמִים עִקָּר: יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיִּהְיוּ הַבְּגָדִים שָׁם בְּיֹקֶר הַרְבֵּה אוֹ בְּזוֹל הַרְבֵּה, אֶלָּא הָעִקָּר שֶׁסּוֹמְכִין עָלָיו – שֶׁמְּחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לָהּ בְּגָדִים הָרְאוּיִין לִימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלִימוֹת הַחַמָּה, בַּפָּחוּת שֶׁלּוֹבֶשֶת כָּל אִשָּׁה בַּעֲלַת בַּיִת שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה.
ב. אֵין הַדָּמִים עִקָּר. אין החיוב נקבע דווקא על פי סכום הכסף שנזכר לעיל. בַּפָּחוּת. הזול ביותר.
ג. וּבִכְלַל הַכְּסוּת שֶׁהוּא חַיָּב לָהּ – כְּלֵי בַּיִת וּמָדוֹר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בּוֹ. וּמַה הֵן כְּלֵי הַבַּיִת? מִטָּה מֻצַּעַת וּמַפָּץ אוֹ מַחֲצֶלֶת לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּגוֹן קְדֵרָה וּקְעָרָה וְכוֹס וּבַקְבּוּק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
וְהַמָּדוֹר – שֶׁשּׂוֹכֵר לָהּ בַּיִת שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְתִהְיֶה רְחָבָה חוּצָה לוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וְיִהְיֶה לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא חוּץ מִמֶּנּוּ.
ג. וּמָדוֹר. בית דירה. וּמַפָּץ. מחצלת רכה.
רְחָבָה. חצר אחורית שמשתמשים בה לצרכים שונים. חוּץ מִמֶּנּוּ. מחוץ לבית.
ד. וְכֵן מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לָהּ תַּכְשִׁיט, כְּגוֹן בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין לְהַקִּיף עַל רֹאשָׁהּ וּפַדַּחְתָהּ, וּפוּךְ וְשָׂרָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עָלָיו.
ד. וּפַדַּחְתָהּ. מצחה. וּפוּךְ וְשָׂרָק. חומרי איפור.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּעָשִׁיר – הַכֹּל לְפִי עָשְׁרוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה רָאוּי לִקְנוֹת לָהּ כְּלֵי מֶשִׁי וְרִקְמָה וּכְלֵי זָהָב – כּוֹפִין אוֹתוֹ וְנוֹתֵן. וְכֵן הַמָּדוֹר לְפִי עָשְׁרוֹ. וְהַתַּכְשִׁיט וּכְלֵי הַבַּיִת – הַכֹּל לְפִי עָשְׁרוֹ. וְאִם קָצְרָה יָדוֹ לִתֵּן לָהּ וַאֲפִלּוּ כְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, וְתִהְיֶה הַכְּתֻבָּה חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר.
ו. וְלֹא הָאִשָּׁה בִּלְבַד, אֶלָּא בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים בְּנֵי שֵׁשׁ אוֹ פָּחוֹת – חַיָּב לִתֵּן לָהֶן כְּסוּת הַמַּסְפֶּקֶת לָהֶן, וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ וּמָדוֹר לִשְׁכֹּן בּוֹ. וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶן כְּפִי עָשְׁרוֹ, אֶלָּא כְּפִי צָרְכָּן בִּלְבַד. זֶה הַכְּלָל: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו מְזוֹנוֹת, בֵּין בְּחַיָּיו בֵּין אַחַר מוֹתוֹ – יֵשׁ לוֹ כְּסוּת וּכְלֵי בַּיִת וּמָדוֹר. וְכָל שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִין לִמְזוֹנוֹתָיו – כָּךְ מוֹכְרִין לִכְסוּתוֹ וּכְלֵי בֵּיתוֹ וּמְדוֹרוֹ.
ו. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו מְזוֹנוֹת. כל מי שהוא חייב לזון אותו (ראה לעיל יב,יד-טו). מוֹכְרִין לִמְזוֹנוֹתָיו. כמבואר שם,טז-יז.
ז. הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ, וּפָסְקוּ לָהּ בֵּית דִּין מְזוֹנוֹת וּכְסוּת וּכְלֵי בַּיִת וּשְׂכַר מָדוֹר – אֵין פּוֹסְקִין לָהּ תַּכְשִׁיט, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ בַּעַל שֶׁתִּתְקַשֵּׁט לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה בַּעְלָהּ אוֹ נִתְחָרֵשׁ – פּוֹסְקִין לָהּ תַּכְשִׁיט. וְדִין הַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ בְּטַעֲנַת הַכְּסוּת וְהַכֵּלִים וּשְׂכַר הַבַּיִת, כְּדִינָם בְּטַעֲנַת הַמְּזוֹנוֹת: אִם אָמַר הוּא: 'נָתַתִּי', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נָתַתָּה' – דִּין אֶחָד לַכֹּל.
ז. כְּדִינָם בְּטַעֲנַת הַמְּזוֹנוֹת. כמבואר לעיל יב,כא-כב.
ח. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִים: בָּעֲנִיּוֹת – שָׁנָה אַחַת יְקַיֵּם; יָתֵר עַל כֵּן, אוֹ יַתִּיר נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבָעֲשִׁירוֹת – שְׁלֹשִׁים יוֹם יְקַיֵּם; יָתֵר עַל כֵּן, אוֹ יַתִּיר נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
ח. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ. האוסר על אשתו בנדר. שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִים. שלא תשתמש באחד ממיני התמרוקים.
ט. הִדִּירָהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לַמֶּרְחָץ: בַּכְּרַכִּין – שַׁבָּת אַחַת, וּבַכְּפָרִים – שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. שֶׁלֹּא תִּנְעֹל מִנְעָל: בַּכְּפָרִים – שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבַכְּרַכִּין – מֵעֵת לְעֵת. יָתֵר עַל זֶה – אוֹ יַתִּיר נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
ט. שַׁבָּת. שבוע אחד (וראה הלכות דעות ד,טז). מֵעֵת לְעֵת. עשרים וארבע שעות.
י. הִדִּירָהּ שֶׁלֹּא תַּשְׁאִיל וְשֶׁלֹּא תִּשְׁאַל מִכְּלֵי הַבַּיִת שֶׁדֶּרֶךְ כָּל הַשְּׁכֵנוֹת לִשְׁאֹל אוֹתָן וּלְהַשְׁאִילָן, כְּגוֹן נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – יַתִּיר נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ.
וְכֵן הִיא שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל וְשֶׁלֹּא תַּשְׁאִיל נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְשֶׁלֹּא תֶּאֱרֹג בְּגָדִים נָאִים לִבְנָהּ בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱרֹג אוֹתָן לַבָּנִים – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׂיאַתּוּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתָיו שֶׁהוּא כִּילַי.
י. וּכְבָרָה. מסננת. שֶׁמַּשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ. שגורם לשכנותיה לדבר עליה רעות, על שאינה משאילה להם.
כִּילַי. קמצן.
יא. מְקוֹמוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּשּׁוּק בְּכֻפָּח שֶׁעַל רֹאשָׁהּ בִּלְבַד, עַד שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ רְדִיד הַחוֹפֶה אֶת כָּל גּוּפָה כְּמוֹ טַלִּית – נוֹתֵן לָהּ בִּכְלַל הַכְּסוּת רְדִיד הַפָּחוּת בְּכָל הָרְדִידִים. וְאִם הָיָה עָשִׁיר – נוֹתֵן לְפִי עָשְׁרוֹ, כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה; לְפִי שֶׁכָּל אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ לָצֵאת וְלֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ לְבַקְּרוֹ וּלְבֵית הָאֵבֶל וּלְבֵית הַמִּשְׁתֶּה לִגְמֹל חֶסֶד לְרַעְיוֹתֶיהָ וְלִקְרוֹבוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ הֵם לָהּ, שֶׁאֵינָהּ בְּבֵית הַסֹּהַר עַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְלֹא תָּבֹא.
אֲבָל גְּנַאי הוּא לָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה יוֹצְאָה תָּמִיד, "פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת" (משלי ז,יב), וְיֵשׁ לַבַּעַל לִמְנֹעַ אִשְׁתּוֹ מִזֶּה, וְלֹא יַנִּיחָהּ לָצֵאת אֶלָּא כְּמוֹ פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ אוֹ פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ כְּפִי הַצֹּרֶךְ, שֶׁאֵין יֹפִי לָאִשָּׁה אֶלָּא לֵישֵׁב בְּזָוִית בֵּיתָה, שֶׁכָּךְ כָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה,יד).
יא. מְקוֹמוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּשּׁוּק וכו'. במקום שנהגו הנשים בלכתן בפרהסיא שלא להסתפק בכיסוי הראש בכיפה, אלא לובשות גם יריעת בד המכסה את הראש ורוב הגוף (וראה לקמן כד,יב). הַפָּחוּת. הזול.
פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת. כך מתוארת בכתובים האישה הפרוצה. וְיֵשׁ לַבַּעַל. הוא רשאי.
יב. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ – בִּזְמַן שֶׁהֵן עִמָּהּ בָּעִיר: חֹדֶשׁ אֶחָד – מַמְתִּינִין לוֹ; שְׁנַיִם – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהֵן בְּעִיר אַחֶרֶת: רֶגֶל אֶחָד – מַמְתִּינִין לוֹ; שְׁנַיִם – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
יב. רֶגֶל אֶחָד. עד שיגיע חג אחד משלושת הרגלים (פסח, שבועות, סוכות), שכן דרך הבת לבוא לאביה ברגלים.
יג. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל וּלְבֵית הַמִּשְׁתֶּה – אוֹ יַתִּיר נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאֲסָרָהּ בְּבֵית הַסֹּהַר וְנָעַל בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן: 'מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם פְּרוּצִין שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ בֵּית הָאֵבֶל' אוֹ 'בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה', וְהֻחְזְקוּ שָׁם פְּרוּצִין – שׁוֹמְעִין לוֹ.
יג. בְּנֵי אָדָם פְּרוּצִין. הנוהגים בפריצות כלפי נשים. וְהֻחְזְקוּ שָׁם. ידוע שיש שם אנשים כאלו.
יד. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁיָּבֹאוּ לְבֵיתִי אָבִיךָ וְאִמֵּךְ אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ' – שׁוֹמְעִין לוֹ, וְתִהְיֶה הִיא הוֹלֶכֶת לָהֶן כְּשֶׁיֶּאֱרַע לָהֶן דָּבָר, וְתֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ פַּעַם בַּחֹדֶשׁ וּבְכָל רֶגֶל וָרֶגֶל. וְלֹא יִכָּנְסוּ הֵן לָהּ, אֶלָּא אִם אֵרַע לָהּ דָּבָר כְּגוֹן חֹלִי אוֹ לֵידָה, שֶׁאֵין כּוֹפִין אֶת הָאָדָם שֶׁיִּכָּנְסוּ אֲחֵרִים לִרְשׁוּתוֹ. וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁתִּכָּנֵס אֶצְלִי אִמְּךָ וַאֲחוֹתְךָ, וְאֵינִי שׁוֹכֶנֶת עִמָּהֶן בְּחָצֵר אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁמְּרֵעִין לִי וּמְצֵרִין לִי' – שׁוֹמְעִין לָהּ, שֶׁאֵין כּוֹפִין אֶת הָאָדָם שֶׁיֵּשְׁבוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
טו. הָאִישׁ שֶׁאָמַר: 'אֵינִי דָּר בְּמָדוֹר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם רָעִים אוֹ פְּרוּצִים אוֹ גּוֹיִם בִּשְׁכוּנָתִי, וַאֲנִי מִתְיָרֵא מֵהֶן' – שׁוֹמְעִין לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻחְזְקוּ בִּפְרִיצוּת, שֶׁכָּךְ צִוּוּ חֲכָמִים: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַמָּדוֹר שֶׁלָּהּ – מוֹצִיאָהּ מִמֶּנּוּ וְשׁוֹכֵן בֵּין בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים. וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'אֲנִי אֵינִי מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן' – שׁוֹמְעִין לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁיֵּצֵא עָלַי שָׁם רַע בִּשְׁכוּנַת אֵלּוּ'.
טו. שׁוֹמְעִין לוֹ. לקבוע את הדירה במקום אחר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻחְזְקוּ בִּפְרִיצוּת. מפני שהדיור בקביעות לצדם מזיק ביותר (השווה לעיל הי"ג).
טז. כָּל הַיִּשּׁוּב – אֲרָצוֹת אֲרָצוֹת הוּא, כְּגוֹן אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֶרֶץ תֵּימָן, וְאֶרֶץ כּוּשׁ, וְאֶרֶץ שִׁנְעָר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּבְכָל אֶרֶץ וְאֶרֶץ – מְדִינוֹת וּכְפָרִים. וְעָרֵי יִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן נִשּׂוּאִין שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל.
טז. מְדִינוֹת. ערים. שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ. לגבולותיהן ראה הלכות שמיטה ז,ט.
יז. אִישׁ שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ מִן הָאֲרָצוֹת וְנָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת – כּוֹפִין אוֹתָהּ וְיוֹצְאָה עִמּוֹ לְאַרְצוֹ, אוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, שֶׁעַל מְנָת כֵּן נְשָׂאָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה בְּאַחַת מִן הָאֲרָצוֹת וְהוּא מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָאָרֶץ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, אֲבָל מוֹצִיאָהּ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה אוֹ מִכְּפָר לִכְפָר בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ.
וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לֹא מִמְּדִינָה לִכְפָר וְלֹא מִכְּפָר לִמְדִינָה, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁיְּשִׁיבַת הַמְּדִינָה טוֹבָה לָהֶן, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיְּשִׁיבַת הַכְּפָרִים טוֹבָה לָהֶן.
יח. וּכְשֶׁמּוֹצִיאָהּ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה אוֹ מִכְּפָר לִכְפָר בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ – אֵינוֹ מוֹצִיאָהּ לֹא מִנָּוֶה יָפֶה לְנָוֶה רַע וְלֹא מֵרַע לְיָפֶה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִטַּפֵּל וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ יָפֶה בְּנָוֶה הַיָּפֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בּוֹ קַלָּה וּכְעוּרָה.
וְכֵן לֹא יוֹצִיאֶנָּה מִמָּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל לְמָקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִם. וּבְכָל מָקוֹם מוֹצִיאִין מִמָּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִם לְמָקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.
יח. מִנָוֶה יָפֶה לְנָוֶה רַע. ממקום יישוב משובח למקום יישוב שפחות משובח ממנו. לְהִטַּפֵּל וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ יָפֶה בְּנָוֶה הַיָּפֶה. שבמקום משובח יותר שמים לב יותר איש לרעהו, וצריך הדר שם להקפיד יותר בלבושו ובשאר צרכיו. קַלָּה. מזולזלת.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִחוּצָה לָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מִחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – כּוֹפִין לַעֲלוֹת, אֲפִלּוּ מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. וַאֲפִלּוּ מִמָּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל לְמָקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִם – מַעֲלִין. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ מִנָּוֶה רַע שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִם לְנָוֶה יָפֶה שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.
כ. אָמַר הָאִישׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה. אָמְרָה הִיא לַעֲלוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה – יוֹצִיא וְיִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. וְהוּא הַדִּין לְכָל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם יְרוּשָׁלַיִם. שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם, וְהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם.
כ. שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין. בין האיש ובין האישה (וכן הדין בעבד ואדון, ראה הלכות עבדים ח,ט).

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות אישות

*חובת כסות ומגורים*

אתמול למדנו על החיוב של האיש לתת לאשתו ביגוד ומגורים (כסותה).
היום לומדים את גדרי החיוב.
יש לתת לאשה ולילדים הקטנים בגדים מינימליים לחורף ולקיץ, כלי בית וריהוט בסיסי, וכן תכשיטים. ועשיר ירבה לפי עשרו.

המדיר אשתו: אם זהו דבר בסיסי לאשה, כגון תכשיטים ומרחץ, יציאה מהבית וכו' ממתינים זמן מסוים, ואז מתיר נדרו או מוציא ונותן כתובה (כמפורט בפרק)

ארץ ישראל מחולקת ל-3 לעניין נישואין. *יהודה,עבר הירדן והגליל*
איש שהיה באחת מן הארצות הנ"ל ונשא אישה בארץ אחרת–כופין אותה ויוצאה עימו לארצו, או תצא בלא כתובה, שעל מנת כן נשאה, ואף על פי שלא פירש זאת. אבל הנושא אישה באחת מן הארצות, והוא מאנשי אותה הארץ–אינו יכול להוציאה לארץ אחרת; אבל מוציאה ממדינה למדינה, או מכפר לכפר באותה הארץ. ואינו יכול להוציאה לא ממדינה לכפר, ולא מכפר למדינה, שיש דברים שישיבת המדינה טובה להם, ויש דברים שישיבת הכפרים טובה להם.
אך כופים לעלות לישראל.

חיזוק ליישוב הארץ מהרמב"ם היום:

*מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל–כּוֹפִין לַעֲלוֹת, אַפִלּוּ מִנָּוֶה יָפֶה לְנָוֶה רָע; וְאַפִלּוּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים–מַעֲלִין. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ מִנָּוֶה רָע שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים לְנָוֶה הַיָּפֶה שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל. אָמַר הָאִישׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה–תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה; אָמְרָה הִיא לַעֲלוֹת, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה–יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְהוּא הַדִּין לְכָל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עִם יְרוּשָׁלַיִם: שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם; וְהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם*

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם בחובת הכסות שאיש חייב לאשתו נכללים דירה וכלי בית?

2.האם האישה יכולה להתנות ולמנוע ביקורים של אנשים שלא רצויים לה בביתה?

3.האם האיש יכול לחייב את אשתו לגור בארץ ישראל?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן