א. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: 'גֵּרַשְׁתַּנִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וּבָאוּ אוֹתָן הָעֵדִים וְהִכְחִישׁוּהָ, וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ, וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת; שֶׁזּוֹ הֻחְזְקָה שַׁקְרָנִית וְרוֹצָה לְהִשָּׁמֵט מִתַּחַת בַּעְלָהּ. בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לָהּ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ – לֹא תִּנָּשֵׂא, שֶׁמָּא הִיא שָׂכְרָה אוֹתוֹ; וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ עֵד.
א. וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. אין מלחמה (כדלקמן ה"ב). שֶׁזּוֹ הֻחְזְקָה שַׁקְרָנִית וְרוֹצָה לְהִשָּׁמֵט מִתַּחַת בַּעְלָהּ. שבתחילה טענה בפני בעלה שגירשה, ודי בטענה זו בכדי להתירה (ראה הלכות אישות טז,כו), ומדברי העדים הוכח שהיא מועדת לשקר כדי להתירה, ולפיכך אינה נאמנת גם בעדות מיתת הבעל. לֹא תִּנָּשֵׂא שֶׁמָּא הִיא שָׂכְרָה אוֹתו.ֹ כשם שהוחזקה לשקר כך נחשדה לגרום לעד לשקר. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ עֵד. שניתן לסמוך על עד אחד בעניין עדות מיתה (לעיל יב,טו).
ב. וְכֵן אִם הָיְתָה מִלְחָמָה בָּעוֹלָם, וּבָאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי בַּמִּלְחָמָה' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵינוֹ; שֶׁמָּא תִּסְמֹךְ דַּעְתָּהּ עַל דְּבָרִים שֶׁרֻבָּן לְמִיתָה, וְתֹאמַר: 'מֵת', כְּגוֹן שֶׁנֶּהֶרְגוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים שֶׁהָיָה בְּאֶמְצָעָן, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת: מֵאַחַר שֶׁנֶּהֶרְגוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, נֶהֱרַג בִּכְלָלָן – לְפִיכָךְ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וַאֲפִלּוּ אָמְרָה: 'מֵת בַּמִּלְחָמָה וּקְבַרְתִּיו'. אֲבָל אִם אָמְרָה: 'מֵת עַל מִטָּתוֹ' – נֶאֱמֶנֶת.
ב. שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵינוֹ. שלא היה ביניהם סכסוך (כדלעיל ה"א). שֶׁמָּא תִּסְמֹךְ דַּעְתָּהּ עַל דְּבָרִים שֶׁרֻבָּן לְמִיתָה. חוששים שהיא מתבססת בדבריה על מאורעות שרוב בני אדם מתים מהם, שבעלה היה שם, ומשערת שמת. שֶׁנֶּהֶרְגוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. האנשים שהיו לפניו ואחריו. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וַאֲפִלּוּ אָמְרָה מֵת בַּמִּלְחָמָה וּקְבַרְתִּיו. משום שאפשר שבמהומת המלחמה לא זיהתה בוודאות, ושמא קברה אדם אחר, וכיוצא בזה (השווה לקמן ה"ה). אֲבָל אִם אָמְרָה מֵת עַל מִטָּתוֹ. שמותו לא קשור למלחמה.
ג. לֹא הֻחְזְקָה מִלְחָמָה בָּעוֹלָם, בָּאָה וְאָמְרָה: 'מִלְחָמָה הָיְתָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵת בַּמִּלְחָמָה' – לֹא תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה; וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא.
ג. לֹא תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. שלא הוכרע האם נאמנת בכל דבריה, שהרי דקדקה לומר שהייתה מלחמה אף שלא היה בזה צורך, או שמאחר שהייתה מלחמה אינה יודעת שמת בוודאי אלא מעריכה.
ד. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי תַּחַת הַמַּפֹּלֶת' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכֵן אִם הָיָה שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְאָמְרָה: 'נְשָׁכוֹ נָחָשׁ' אוֹ 'עַקְרָב' 'וּמֵת' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁמָּא תִּסְמֹךְ דַּעְתָּהּ עַל רֹב אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ כָּךְ בִּנְשִׁיכָה.
ד. מֵת בַּעְלִי תַּחַת הַמַּפֹּלֶת. נהרג מנפילת הבית עליו ועל אחרים. וְכֵן אִם הָיָה שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. מכת נחשים ועקרבים ארסיים.
ה. אָמְרָה: 'עִשְּׁנוּ עָלֵינוּ בַּיִת אוֹ מְעָרָה, הוּא מֵת וַאֲנִי נִצַּלְתִּי' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת; כְּשֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ נֵס כָּךְ נַעֲשָׂה לוֹ. הָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן, וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת; 'מֵת וּקְבַרְתִּיו' – נֶאֱמֶנֶת.
ה. עִשְּׁנוּ עָלֵינוּ בַּיִת. הציתו אש בפתח המקום שבו הסתתרנו, ונתמלא עשן. כְּשֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ נֵס וכו'. שהעובדה שהיא ניצלה מוכיחה שלא היה בַּמקרה משום מוות ודאי. הָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן… אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. שמא היא משערת שבעלה מת משום שרבים מתו ברעב. מֵת וּקְבַרְתִּיו. ובמקרה כזה אין חשש שאמרה מתוך השערה.
ו. אָמְרָה: 'נָפְלוּ עָלֵינוּ גּוֹיִם' אוֹ 'לִיסְטִים', 'הוּא נֶהֱרַג וַאֲנִי נִצַּלְתִּי' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַהֲרֹג נָשִׁים כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: כְּשֵׁם שֶׁנִּצְּלָה הִיא כָּךְ נִצַּל הוּא.
ו. נָפְלוּ. התנפלו. לִיסְטִים. שודדים. שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַהֲרֹג נָשִׁים כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר וכו'. משום שלרוב אינם פוגעים לרעה בנשים, אין בכך שניצלה האישה הוכחה שאף הבעל היה יכול להינצל.
ז. הָיָה דֶּבֶר בָּעוֹלָם, וּבָאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁדָּבָר פָּשׁוּט בְּפִי כָּל אָדָם שֶׁבִּשְׁנַת הַדֶּבֶר זֶה חָיֶה וְזֶה מֵת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּתוּ בַּדֶּבֶר נְעָרִים חֲזָקִים וְיִנָּצְלוּ הַזְּקֵנִים הַחוֹלִים. וּלְפִיכָךְ אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא סָמְכָה דַּעְתָּהּ עַל רֹב הַמֵּתִים.
ז. הָיָה דֶּבֶר בָּעוֹלָם. מוות מחמת מגפת חולי. שֶׁדָּבָר פָּשׁוּט בְּפִי כָּל אָדָם. ברור וידוע לכל. אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא סָמְכָה דַּעְתָּהּ עַל רֹב הַמֵּתִים. אלא ראתה בוודאות שגם בעלה מת.
ח. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁעֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר לְעֵדוּת אִשָּׁה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁמַע מִפִּי בֶּן דַּעַת שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, כְּגוֹן עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה. אֲבָל אִם שָׁמַע מִפִּי שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן – אֵינוֹ מֵעִיד, וְאֵין סוֹמְכִין עַל דִּבְרֵיהֶם.
ח. כְּבָר אָמַרְנוּ. לעיל יב,טו.
ט. שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵן אוֹמְרִין: 'עַכְשָׁו בָּאנוּ מֵהֶסְפֵּד פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ סַפְדָּנִים הָיוּ שָׁם, וּפְלוֹנִי הֶחָכָם וּפְלוֹנִי עָלָה אַחַר מִטָּתוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָשׂוּ בְּמִטָּתוֹ' – הֲרֵי זֶה מֵעִיד מִפִּיהֶם עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וּמַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
ט. שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת. שמע ילדים משוחחים. כָּךְ וְכָךְ סַפְדָּנִים הָיוּ שָׁם וּפְלוֹנִי הֶחָכָם וכו'. שמתוך דיבורם משמע שמדובר באירוע אמתי, ולא במשחק של הילדים.
י. יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר: 'הָרַגְתִּי אֶת פְּלוֹנִי' – הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא עַל פִּיו, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, וַהֲרֵי הֵעִיד שֶׁמֵּת.
י. שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע. אין אדם מורשע מחמת עדותו שלו עצמו, ולכן אף על פי שהודה שרצח אין הוא פסול לעדות, ועדותו על המת מתקבלת (הלכות עדות ג,ז; יב,ב).
יא. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַגּוֹי שֶׁהֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ – מַשִּׂיאִין עַל פִּיו. כֵּיצַד? הָיָה הַגּוֹי מֵשִׂיחַ וְאוֹמֵר: 'אוֹי לִפְלוֹנִי שֶׁמֵּת, כַּמָּה הָיָה נָאֶה וְכַמָּה עָשָׂה טוֹבָה עִמִּי', אוֹ שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וְאוֹמֵר: 'כְּשֶׁהָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ נָפַל פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִמָּנוּ וּמֵת, וְתָמַהְנוּ לְדָבָר זֶה כֵּיצַד מֵת פִּתְאֹם?', וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵן מַרְאִין שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהָעִיד – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
יא. כְּבָר אָמַרְנוּ. לעיל יב,יז.
יב. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁמַע מִגּוֹי הַמֵּשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ – מֵעִיד שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ, וְתִנָּשֵׂא עַל פִּיו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם אֲמַתְלָא בְּשִׂיחַת הַגּוֹי, שֶׁמָּא לֹא יִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְדָבָר אַחֵר; כְּגוֹן שֶׁאָמַר לְאֶחָד: 'עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג אוֹתְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַגְתִּי לִפְלוֹנִי' – אֵין זֶה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַטִּיל אֵימָה עַל זֶה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם אֲמַתְלָא בְּשִׂיחַת הַגּוֹי, שֶׁמָּא לֹא יִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְדָבָר אַחֵר; כְּגוֹן שֶׁאָמַר לְאֶחָד: 'עֲשֵׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג אוֹתְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַגְתִּי לִפְלוֹנִי' – אֵין זֶה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַטִּיל אֵימָה עַל זֶה.
יב. אֲמַתְלָא. סיבה אחרת. אֵין זֶה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַטִּיל אֵימָה עַל זֶה. במקרה כזה אינו נחשב כמסיח לפי תומו, לגבי מותו של אותו פלוני, משום שיש סיבה אחרת לכך שאומר שהוא מת – כדי להפחיד את האדם שלפניו.
יג. וְכֵן אִם שָׁמַע מֵעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם שֶׁאָמְרוּ: 'הָרַגְנוּ פְּלוֹנִי' – אֵין נֶאֱמָנִין, שֶׁהֵן מְחַזְּקִין יְדֵי עַצְמָן בְּכָזָב כְּדֵי לְהַטִּיל אֵימָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
יג. מֵעַרְכָּאוֹת. בתי משפט. מְחַזְּקִין יְדֵי עַצְמָן בְּכָזָב וכו'. מתפארים בכוחם, אף אם אין הדבר אמת.
יד. גּוֹי שֶׁהִתְחִיל לְהָשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַחַר כֵּן וּבְדָקוּהוּ עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כָּל הַמְּאֹרָע – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּיו.
יד. הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. ואף ששאלו וחקרו אותו לא יצא מגדר המסיח.
טו. כְּבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁהָעֵד שֶׁאָמַר: 'שָׁמַעְתִּי שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי', אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה מֵעֶבֶד – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְעֵדוּת אִשָּׁה, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּיו. אֲבָל אִם אָמַר הָעֵד אוֹ הָאִשָּׁה אוֹ הָעֶבֶד: 'מֵת פְּלוֹנִי, וַאֲנִי רְאִיתִיו שֶׁמֵּת' – שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: 'הֵיאַךְ רָאִיתָה, וּבַמֶּה יָדַעְתָּה שֶׁמֵּת?': אִם הֵעִיד בְּדָבָר בָּרוּר – נֶאֱמָן; וְאִם הֵעִיד בִּדְבָרִים שֶׁרֻבָּן לְמִיתָה – אֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין מְעִידִין עַל הָאָדָם שֶׁמֵּת אֶלָּא בְּשֶׁרָאוּהוּ שֶׁמֵּת וַדַּאי, וְאֵין בּוֹ סָפֵק.
טו. כְּבָר הוֹדַעְנוּ. לעיל יב,טו.
טז. כֵּיצַד? רָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לַיָּם, אֲפִלּוּ טָבַע בַּיָּם הַגָּדוֹל – אֵין מְעִידִין עָלָיו שֶׁמֵּת, שֶׁמָּא יָצָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִם נָפַל לְמַיִם מְקֻבָּצִים, כְּגוֹן בּוֹר אוֹ מְעָרָה, שֶׁעוֹמֵד וְרוֹאֶה כָּל סְבִיבָיו, וְשָׁהָה כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וְלֹא עָלָה – מֵעִיד עָלָיו שֶׁמֵּת, וּמַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
וְכֵן אִם הִשְׁלִיכוּהוּ בַּיָּם וְהִשְׁלִיכוּ מְצוּדָה אַחֲרָיו, וְהֶעֱלוּ מִמֶּנּוּ אֵבֶר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיִחְיֶה – הֲרֵי זֶה מֵעִיד עָלָיו שֶׁמֵּת, וּמַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
וְכֵן אִם הִשְׁלִיכוּהוּ בַּיָּם וְהִשְׁלִיכוּ מְצוּדָה אַחֲרָיו, וְהֶעֱלוּ מִמֶּנּוּ אֵבֶר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיִחְיֶה – הֲרֵי זֶה מֵעִיד עָלָיו שֶׁמֵּת, וּמַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
טז. בְּמָקוֹם אַחֵר. בחוף אחר. שֶׁעוֹמֵד וְרוֹאֶה כָּל סְבִיבָיו. שאפשר לראות את כולו במבט אחד. וְשָׁהָה כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. נשאר בתוך המים למשך זמן הראוי למיתה.
מְצוּדָה. רשת. אֵבֶר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיִחְיֶה. איבר שקטיעתו גורמת למוות ודאי.
מְצוּדָה. רשת. אֵבֶר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיִחְיֶה. איבר שקטיעתו גורמת למוות ודאי.
יז. רָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לְגֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין מְעִידִין עָלָיו, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֹאכְלוּהוּ. נָפַל לַחֲפִירַת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, אוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹ לְתוֹךְ יוֹרָה רוֹתַחַת מְלֵאָה יַיִן אוֹ שֶׁמֶן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵי סִימָנָיו אוֹ רֹב שְׁנֵי הַסִּימָנִין, אֲפִלּוּ עָמַד וּבָרַח – מְעִידִין עָלָיו שֶׁמֵּת, שֶׁוַּדַּאי סוֹפוֹ לָמוּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה אֶלָּא יָמוּת מִיָּד בִּזְמַן קָרוֹב – הֲרֵי אֵלּוּ מְעִידִין עָלָיו.
יז. כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. תנור גדול. יוֹרָה. סיר גדול. שְׁנֵי סִימָנָיו. הקנה והוושט, שחיתוכם גורם למוות ודאי.
יח. רָאוּהוּ צָלוּב וְהָעוֹף אוֹכֵל בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁדְּקָרוּהוּ אוֹ יָרוּ בּוֹ חִצִּים – אֵינוֹ מֵעִיד עָלָיו. וְאִם רָאוּ הָעוֹף אוֹכֵל בְּמָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בִּנְטִילָתוֹ, כְּגוֹן מֹחוֹ אוֹ לִבּוֹ אוֹ בְּנֵי מֵעָיו – הֲרֵי זֶה מְעִידִין עָלָיו שֶׁמֵּת.
יח. צָלוּב. תלוי. אֵינוֹ מֵעִיד עָלָיו. שמת, שמא ניצל.
יט. עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר: 'רְאִיתִיו שֶׁמֵּת בַּמִּלְחָמָה' אוֹ 'בַּמַּפֹּלֶת', אוֹ 'שֶׁטָּבַע בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמֵת', וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁרֻבָּן לְמִיתָה: אִם אָמַר: 'קְבַרְתִּיו' – נֶאֱמָן, וְתִנָּשֵׂא עַל פִּיו; וְאִם לֹא אָמַר: 'קְבַרְתִּיו' – לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא.
יט. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. מפני שהעד אינו נוגע בדבר, שלא כמו האישה, ולכן החשש שלא דייק בעדותו קטן יותר (השווה לעיל ה"ב).
כ. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהֵעִיד לָהּ עֵד אֶחָד שֶׁטָּבַע בַּעְלָהּ בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף וְלֹא עָלָה, וְאָבַד זִכְרוֹ וְנִשְׁתַּקַּע שְׁמוֹ – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא עַל עֵדוּת זוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגּוֹי הוּא שֶׁהֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, וְאָמַר: 'טָבַע פְּלוֹנִי בַּיָּם' וְנִשֵּׂאת עַל פִּיו – הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא. וְחָכָם שֶׁהוֹרָה לְהַשִּׂיא אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה – מְנַדִּין אוֹתוֹ.
כ. בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף. כגון ים (ראה לעיל הט"ז). וְאָבַד זִכְרוֹ וְנִשְׁתַּקַּע שְׁמוֹ. שלא שמעו ממנו שוב, ונראה שאף לא עלה במקום אחר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הט"ז. מְנַדִּין אוֹתוֹ. שהורה שלא כהלכה.
כא. מְצָאוּהוּ הָרוּג אוֹ מֵת: אִם פַּדַּחְתּוֹ וְחָטְמוֹ וּפַרְצוּף פָּנָיו קַיָּמִין, וְהִכִּירוּהוּ בָּהֶם שֶׁהוּא פְּלוֹנִי – מְעִידִין עָלָיו; וְאִם נִטַּל אֶחָד מֵאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו, וַאֲפִלּוּ שׁוּמָא – אֵין מְעִידִין, שֶׁמָּא אַחֵר הוּא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁרָאוּהוּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אַחַר הֲרִיגָתוֹ אוֹ מִיתָתוֹ. אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים – אֵין מְעִידִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁפַּרְצוּף פָּנָיו מִשְׁתַּנֶּה.
כא. מְצָאוּהוּ הָרוּג אוֹ מֵת. ויש לוודא את זהותו כדי להעיד על מותו. פַּדַּחְתּוֹ. מצחו. וּבְכֵלָיו. בבגדיו. וַאֲפִלּוּ שׁוּמָא. מעין יבלת קטנה, שהמצאותה במקום מיוחד בגופו של אדם היא סימן זהות. מִפְּנֵי שֶׁפַּרְצוּף פָּנָיו מִשְׁתַּנֶּה. ואפשר לטעות בזיהויו.
כב. טָבַע בַּיָּם וְהִשְׁלִיכוֹ הַיָּם לַיַּבָּשָׁה, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים: אִם הִכִּירוּ פָּנָיו וְחָטְמוֹ – מְעִידִין עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בַּמַּיִם אֶלָּא אַחַר זְמַן מְרֻבֶּה; וְאִם שָׁהָה בַּיַּבָּשָׁה אַחַר שֶׁהֻשְׁלַךְ מִן הַיָּם שָׁעוֹת, וְנִתְפַּח – אֵין מְעִידִין עָלָיו, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה.
כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִין בְּצוּרָתוֹ כְּדֵי לְהַכִּירוֹ לְהָעִיד עָלָיו, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ וְרוֹאִין אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר אוֹ לְאוֹר הַלְּבָנָה.
כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִין בְּצוּרָתוֹ כְּדֵי לְהַכִּירוֹ לְהָעִיד עָלָיו, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ וְרוֹאִין אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר אוֹ לְאוֹר הַלְּבָנָה.
כב. שָׁעוֹת. כמה שעות. וְנִתְפַּח. הגופה החלה להתנפח.
וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה. ואין חוששים שהחשכה תמנע זיהוי נכון.
וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה. ואין חוששים שהחשכה תמנע זיהוי נכון.
כג. רָאוּ אֶחָד עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְאוֹמֵר שֶׁהוּא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וַהֲרֵי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וַהֲרֵי הוּא מֵת, וְהָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה וְלֹא הִכִּירוּהוּ – הֲרֵי אֵלּוּ מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
כג. וְאוֹמֵר שֶׁהוּא פְּלוֹנִי… וַהֲרֵי הוּא מֵת. אותו העומד מרחוק אומר שהוא עומד למות.
כד. בָּא אֶחָד וְאָמַר: 'אָמְרוּ לִי בֵּית דִּין' אוֹ 'אֲנָשִׁים': 'כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֱמֹר לָהֶם שֶׁמֵּת יִצְחָק בֶּן מִיכָאֵל', וּבָא הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָנוּ, וְהַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא זֶה, הוֹאִיל וְאָנוּ יוֹדְעִין פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם זֶה – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא יִצְחָק בֶּן מִיכָאֵל אַחֵר הוּא שֶׁמֵּת.
כד. וְהַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא זֶה. אינו מכיר את המת, אלא יודע את שמו בלבד.
כה. יָצָא יִשְׂרְאֵלִי וְגוֹי מֵעִמָּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר, וּבָא הַגּוֹי וְהֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, וְאָמַר: 'אִישׁ שֶׁיָּצָא עִמִּי מִכָּאן מֵת' – מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַגּוֹי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָאִישׁ; וְהוּא שֶׁיֹּאמַר: 'קְבַרְתִּיו'.
כה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַגּוֹי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָאִישׁ. שאינו מכיר את אותו האיש. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר קְבַרְתִּיו. שאז ברור שאותו אדם מת, ואינו אומר מתוך אומדן (יד"פ).
כו. וְכֵן אִם יָצְאוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהֵן אֲסוּרִין בְּקוֹלָר אוֹ נוֹשְׂאִין גְּמַלִּים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְהֵשִׂיחַ הַגּוֹי לְפִי תֻּמּוֹ וְאָמַר שֶׁ'עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהֵן נוֹשְׂאִין כָּךְ וְכָךְ, מֵתוּ כֻּלָּם, וּקְבַרְנוּם' – מַשִּׂיאִין אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן.
כו. אֲסוּרִין בְּקוֹלָר. שבויים או אסירים הכבולים בשלשלאות של ברזל.
כז. יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר: 'מֵת אִישׁ יְהוּדִי עִמָּנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ צוּרָתוֹ וְכָךְ הָיוּ סִימָנָיו' – אֵין אוֹמְרִין בְּאֻמְדַּן הַדַּעַת הוּא פְּלוֹנִי, עַד שֶׁיָּעִיד הָעֵד שֶׁהוּא פְּלוֹנִי וְיַכִּיר שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: 'אֶחָד יָצָא עִמָּנוּ מֵעִיר פְּלוֹנִית, וּמֵת' – מְחַפְּשִׂין בְּאוֹתָהּ הָעִיר; אִם לֹא יָצָא מִשָּׁם אֶלָּא הוּא, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ.
כז. כָּךְ וְכָךְ צוּרָתוֹ וְכָךְ הָיוּ סִימָנָיו. אבל את שמו וזהותו אינו יודע.
כח. מָצְאוּ כָּתוּב בִּשְׁטָר: 'מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי' אוֹ 'נֶהֱרַג אִישׁ פְּלוֹנִי', וְנוֹדַע שֶׁזֶּה כְּתָב יִשְׂרְאֵלִי – הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, וּבָדְקוּ אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין, וְנִמְצֵאת דַּעְתּוֹ מְכֻוֶּנֶת, וְכָתַב שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי – סוֹמְכִין עַל כְּתִיבָתוֹ, וְתִנָּשֵׂא. וְאֵין בּוֹדְקִין עֵדֵי אִשָּׁה בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל, מִשּׁוּם הַתָּרַת עֲגוּנָה.
כח. כְּתָב יִשְׂרְאֵלִי. שנכתב בידי יהודי. מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק. אינו מסוגל לדבר. וּבָדְקוּ אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. לוודא שדעתו מיושבת ולא השתגע (ראה לעיל ב,טז). וְאֵין בּוֹדְקִין עֵדֵי אִשָּׁה בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. שלא בודקים בעדים הבאים להתיר אישה מעגינותה, בצורה מדוקדקת של פרטי המקום והזמן, בניגוד לעדות רגילה (הלכות עדות א,ד-ה). שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר וכו'. מטרת ההקלה היא לאפשר לאישה להינשא לאחר, ושלא תהיה אסורה כל ימיה.
כט. אַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה בְּעֵדוּת אִשָּׁה, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, וְעֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי הַכְּתָב, וּבְלֹא דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל עֵדוּת שְׁנֵי עֵדִים וּשְׁאָר מִשְׁפְּטֵי הָעֵדוּת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ אֶלָּא מִפִּי הָעֵדִים וּבְעֵדוּתָם, כְּגוֹן שֶׁהֵעִידוּ שֶׁזֶּה הָרַג זֶה אוֹ הִלְוָה אֶת זֶה.
אֲבָל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁלֹּא מִפִּי הָעֵד הַזֶּה, וְאֵין הָעֵד יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט אִם אֵין הַדָּבָר אֱמֶת, כְּגוֹן זֶה שֶׁהֵעִיד שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי – לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו, שֶׁדָּבָר רָחוֹק הוּא שֶׁיָּעִיד בּוֹ הָעֵד בְּשֶׁקֶר. לְפִיכָךְ הֵקֵלּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה, וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ עֵד אֶחָד מִפִּי שִׁפְחָה וּמִן הַכְּתָב וּבְלֹא דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲגוּנוֹת.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
אֲבָל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁלֹּא מִפִּי הָעֵד הַזֶּה, וְאֵין הָעֵד יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט אִם אֵין הַדָּבָר אֱמֶת, כְּגוֹן זֶה שֶׁהֵעִיד שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי – לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו, שֶׁדָּבָר רָחוֹק הוּא שֶׁיָּעִיד בּוֹ הָעֵד בְּשֶׁקֶר. לְפִיכָךְ הֵקֵלּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה, וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ עֵד אֶחָד מִפִּי שִׁפְחָה וּמִן הַכְּתָב וּבְלֹא דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲגוּנוֹת.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כט. הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה. אשת איש, האסורה באיסור חמור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,טו ואילך. בְּדָבָר שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ אֶלָּא מִפִּי הָעֵדִים וּבְעֵדוּתָם. יש צורך בעדים כשרים רק כאשר ידיעת האמת מתבססת על דברי העדים בלבד, ואין יכולת לאמת את הדברים באמצעים אחרים.
וְאֵין הָעֵד יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט אִם אֵין הַדָּבָר אֱמֶת. שאם האיש שהעידו עליו שמת יבוא – לא יוכל העד להצדיק את דבריו, אלא ייתפס בשקרו.
וְאֵין הָעֵד יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט אִם אֵין הַדָּבָר אֱמֶת. שאם האיש שהעידו עליו שמת יבוא – לא יוכל העד להצדיק את דבריו, אלא ייתפס בשקרו.