פרק י"ג, הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְמַלֵּא בַּקִּילוֹן – הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּקִּילוֹן הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, אֶלָּא אִם נִשְׁאַר שָׁם מַשְׁקֶה – אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
א. הַמְמַלֵּא בַּקִּילוֹן. דלי המשמש לשאיבה. אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וכו'. שלאחר זמן זה רוצה שיתייבש הקילון ואין רצונו במים הנשארים שם (פה"מ מכשירין ד,ט).
ב. עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן, וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, אִם רַבּוּ – הֲרֵי כֻּלָּן שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הוֹצִיאֵם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן הַגְּשָׁמִים, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ – הֲרֵי כֻּלָּן לְרָצוֹן.
הָיוּ רַגְלָיו אוֹ רַגְלֵי בְּהֶמְתּוֹ מְלֵאוֹת טִיט, וְעָבַר בַּנָּהָר וְנִרְחֲצוּ: אִם שָׂמַח – הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין עֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן; וְאִם לֹא שָׂמַח – אֵינָן בְּרָצוֹן.
ב. עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן. והמשקים עדיין עליהם ולא נבלעו בהם. הוֹצִיאֵם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן הַגְּשָׁמִים. שבאופן זה מי הגשמים היורדים על העצים נחשבים כרצון.
ג. הַמּוֹרִיד אֶת הַגַּלְגַּלִּים וְאֶת כְּלֵי הַבָּקָר בִּשְׁעַת הַקָּדִים לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּסְתְּמוּ הַסְּדָקִין שֶׁבָּעֵץ – הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ג. הַמּוֹרִיד אֶת הַגַּלְגַּלִּים וְאֶת כְּלֵי הַבָּקָר בִּשְׁעַת הַקָּדִים וכו'. מוריד את גלגלי העגלות או את הכלים המשמשים לחרישה העשויים מעץ לתוך המים בימי הקיץ, שהעץ מתבקע בקיץ והמים סותמים את סדקיו.
ד. הַמּוֹרִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִשְׁתּוֹת: הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּפִיהָ – תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן; וּבְרַגְלֶיהָ – אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן חָשַׁב שֶׁיִּדּוֹחוּ רַגְלֶיהָ. וּבִשְׁעַת הַיַּחַף וְהַדַּיִשׁ – אַף שֶׁבְּרַגְלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
הוֹרִידָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב שֶׁיִּדּוֹחוּ רַגְלֶיהָ – הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּרַגְלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה.
ד. הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּפִיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּבְרַגְלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן. כדלעיל יב,ד לגבי אדם. וּבִשְׁעַת הַיַּחַף וְהַדַּיִשׁ. בזמן שהבהמה סובלת ברגליה מחמת ריבוי ההליכה או הדיש, והרחיצה במים מפיגה את צערה.
שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. ומכיוון שאין כאן מעשה שמוכיח שהמים שעלו היו לרצון, הם אינם מכשירים (אבל אילו היו משפשפים את רגלי הבהמה במים בכוונה היו מים אלו תלושים לרצון – ירושלמי תרומות א,א; לכלל זה ראה גם לעיל ג,י ולקמן יד,ב).
ה. הַטּוֹבֵל בַּמַּיִם – הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הָעוֹבֵר בַּמַּיִם – הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ו. מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר, וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ – בִּטְּלוּ הַשְּׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וַהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן אִם דְּחָיוֹ חֲבֵרוֹ לְשָׁבְרוֹ אוֹ לִשְׁבֹּר בְּהֶמְתּוֹ – בָּטְלוּ הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם דְּחָיוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק – לֹא בָּטְלוּ, אֶלָּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו תְּלוּשִׁין לְרָצוֹן.
טָבַל בַּנָּהָר וְעָלָה, וְיָרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, אִם רַבּוּ הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי בָּטְלוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים, וַהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ו. וְכֵן אִם דְּחָיוֹ חֲבֵרוֹ לְשָׁבְרוֹ אוֹ לִשְׁבֹּר בְּהֶמְתּוֹ. שחברו הפיל אותו או את בהמתו לנהר כדי להזיק להם. או פירושו שעשה זאת לשם התעמלות (ר"ח אלבק מכשירין ה,א). בָּטְלוּ הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. בטלו המים הראשונים שהיו עליהם לרצון וכעת המים שעליהם אינם לרצון. אֲבָל אִם דְּחָיוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וכו'. שברצונו נרטב ואינו אנוס בכך (פה"מ שם).
ז. הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם – הַנִּתָּזִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, וְהַמַּיִם הָעוֹלִים עָלָיו תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ – אַף הַנִּתָּזִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ז. הַשָּׁט. שוחה. וְהַמַּיִם הָעוֹלִים עָלָיו תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. ודווקא כאשר שוחה לצורך רחיצה או להתלמד וכדומה, אבל אם שוחה כדי לחצות את הנהר מצד לצד דינו כעובר במים בדרכו שהמים שעליו אינם לרצון (לעיל ה"ה; משנ"א מכשירין ה,ב).
ח. הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם – הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
ח. הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם. מתיז מים באמצעות קנה וכדומה לשם משחק ושעשוע (ונקרא ציפור משום שהמים ניתזים ממקום למקום כציפור המדלגת, ויש גורסים 'צינור' על שם הכלי, ראה מלא"ש מכשירין ה,ב). הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. שאינו מעוניין במים כשלעצמם אלא רק בהנאת המשחק.
ט. הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר לֵידַע עָמְקוֹ – מַיִם הָעוֹלִים בְּיָדוֹ וּבַדָּבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן; וְאִם מָדַד רָחְבּוֹ – מַיִם הָעוֹלִים בְּיָדוֹ אוֹ בַּדָּבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם – הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פְּשָׁטָן לֵידַע כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בּוֹ – הָעוֹלִים בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם – הַנִּתָּזִין אֵינָן בְּרָצוֹן, וְהַמַּיִם שֶׁעַל הָאֶבֶן אֵינָן כִּתְלוּשִׁין.
ט. וְאִם מָדַד רָחְבּוֹ… אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. כיוון שניתן למדוד את רוחב הבור מבלי להירטב.
וְהַמַּיִם שֶׁעַל הָאֶבֶן אֵינָן כִּתְלוּשִׁין. כיוון שמחוברים למי הבור דינם כמוהו (פה"מ מכשירין ה,ה).
י. הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח חוּץ לַמַּיִם – הַנִּתָּזִין מִמֶּנּוּ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ; חָבַט עָלָיו וְהוּא בְּתוֹךְ הַמַּיִם – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
י. הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח. חובט במקל על העור והצמר המחובר בו כדי לנערו מן המים שנשארו עליו לאחר כיבוסו. שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ. ובכעין זה המים נחשבים כתלושים מרצון. חָבַט עָלָיו וְהוּא בְּתוֹךְ הַמַּיִם. כדי לנערו מן הלכלוך תוך כדי כיבוסו במים.
יא. הַמַּיִם הָעוֹלִים בַּסְּפִינָה וּבָעֵקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הַמַּיִם הָעוֹלִים בַּמְּצוּדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן; וְאִם נָעַר – הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
וְכֵן הַמַּיִם שֶׁעַל הַקַּסְיָה שֶׁל שֻׁלְחָנוֹת וְעַל הַשִּׁיפָה שֶׁל לְבֵנִים – אֵינָן בְּרָצוֹן; וְאִם נָעַר – הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן.
יא. וּבָעֵקֶל. המקום שבו מצטברים המים החודרים דרך הסדקים שבספינה (פה"מ מכשירין ה,ז; ויש מפרשים שהכוונה לעוגן הספינה או לרגל הספינה או לחבל המחזיק אותה, ראה רא"ש שם, ערוך ערך 'עקל').
הַקַּסְיָה שֶׁל שֻׁלְחָנוֹת. מפה שפורסים על גבי האוכל המונח על השולחן כדי לשמרו מן המים וכדומה (פה"מ שם ה,ח, וראה פירושים אחרים בראב"ד). הַשִּׁיפָה שֶׁל לְבֵנִים. הכיסוי שפורסים על הלבנים לשמרם שלא יתקלקלו מן המים.
יב. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ, הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ, הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹתוֹ פֶּחָם – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַמַּסְמֵר וְאֶת הָאוּד לַגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתָן – אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
יב. לְצָרְפָהּ. על מנת שתתחזק על ידי המים וייסתמו הסדקים שבה. הָאוּד. חתיכת עץ שנשרפה באש. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַמַּסְמֵר וְאֶת הָאוּד לַגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתָן אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. מכיוון שאת פעולת הכיבוי ניתן לעשות גם על ידי רוח וכדומה אין המים שמכבה בהם נחשבים לרצונו (מה שאין כן לגבי צירוף שיש צורך דווקא במים, וכן בעשיית פחם יש יתרון במים המכבים מיד על פני הרוח שלוקח לה זמן לכבות ואינו נעשה פחם מיד, ולפיכך המים נחשבים לרצונו, ח"ד מכשירין ב,טז).
יג. שִׁלְשֵׁל אֶת הַמַּשֹּׁלֶת לַבּוֹר לְהַעֲלוֹת בָּהּ כְּלִי אוֹ קִיתוֹן, שִׁלְשֵׁל אֶת הַכַּלְכָּלָה לַבּוֹר כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עָלֶיהָ הַתַּרְנְגֹלֶת – אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
יג. הַמַּשֹּׁלֶת. כלי מיוחד לשלות בו מן המים (תס"ר מכשירין עמ' 114). קִיתוֹן. כד. שִׁלְשֵׁל אֶת הַכַּלְכָּלָה לַבּוֹר כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עָלֶיהָ הַתַּרְנְגֹלֶת. שלשל את הסל לבור המים כדי להציל את התרנגולת שבתוכו.
יד. הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵשָׁה לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ – הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, וְהַנִּשְׁאָרִין בָּהֶן אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלָּן. וּכְרֵשָׁה עַצְמָהּ הֻכְשְׁרָה, שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן מַכְשִׁירִין. וְאִם נִתֵּק הַמַּיִם מֵעָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ – לֹא הֻכְשְׁרָה.
יד. הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵשָׁה לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ. מקנח בכוח את הכרשה (כרתי) ממי הגשמים שנפלו עליה. וּכְרֵשָׁה עַצְמָהּ הֻכְשְׁרָה שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן מַכְשִׁירִין. ברגע שהם פורשים מן הכרשה ונעשים תלושים לרצון הם גם מכשירים את הכרשה שנוגעים בה. וְאִם נִתֵּק הַמַּיִם מֵעָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה. כשניתק את המים מעל הכרשה בכל כוחו בבת אחת הם לא הספיקו לגעת בה בשעת הפרישה ולהכשיר אותה (וכדלעיל יב,ו).
טו. הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אֳכָלִים אוֹ לְהַשִּׁיר טֻמְאָה – הַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנּוּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הִרְעִידוֹ לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין: הַיּוֹצְאִין – הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין; וְהַנִּשְׁאָרִין בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ. וְכֵן אִם נִתְּזוּ עַל הַמְחֻבָּרִין – אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
טו. לְהַשִּׁיר טֻמְאָה. להפיל את הטומאה המונחת בין ענפיו. וְכֵן אִם נִתְּזוּ עַל הַמְחֻבָּרִין. נראה לפרש שהמים לא נפלו מהאילן אלא נתזו על הפירות המחוברים בו (ראה תוספתא מכשירין א,א וגרסת הר"ש שם א,ד). ויש שפירשו שהמים נתזו על זרעים המחוברים בקרקע והם אינם נחשבים תלושים לרצון מפני שהזרעים מחוברים לקרקע והמים לא נפלו עליהם ברצון (ראה כס"מ לקמן הט"ז, מרכה"מ לעיל יא,א ועוד).
טז. הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ סוֹכָה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ, וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים וִירָקוֹת מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, וְנָפְלוּ הַמַּיִם עַל הַפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין שֶׁתַּחְתֵּיהֶן – אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבַּזְּרָעִים וְשֶׁבַּיְרָקוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן.
טז. הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ. הרעיד את העץ והוא נפל על עץ אחר, ומאותו העץ השני נפלו מים על הירקות או על הזרעים המחוברים לקרקע (פה"מ מכשירין א,ג). אוֹ סוֹכָה. ענף. אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבַּזְּרָעִים וְשֶׁבַּיְרָקוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אף על פי שהרעיד את האילן הראשון כדי שיפלו המשקים ממנו, כיוון שלא יצאו מאותו אילן שהוא הרעיד אינם נחשבים כתלושים לרצון.
יז. שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם, כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת – אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר, וְשֶׁל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – לְעוֹלָם אָסוּר, וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַוַּדַּאי – רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר.
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִסּוּרָן, כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁרָן: כְּגוֹן שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֵילֵיהֶן, וְהָיְתָה בְּהֵמָה שׁוֹתָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. שֶׁאִם הָיָה הָאָדָם הוּא שֶׁמֵּסִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֵילֵיהֶן נָפְלוּ, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱשִׁיבָן וְהִקְפִּיד עֲלֵיהֶן – מַכְשִׁירִין.
יז. שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם. שמרי יין של תרומה שנתן עליהם מים כדי למצות את היין שנשאר בהם. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת. הלכות תרומות יא,יג. שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים. אם מיצה וחזר ומיצה המים אסורים למי שאינו כהן בגלל יין התרומה המעורב בהם. וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר וְשֶׁל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם אָסוּר. אם הוקדש היין לצרכי בית המקדש השמרים אסורים גם בפעם השלישית של המיצוי, ואם הוקדש היין לנסכים קדושתם חמורה יותר והם אסורים לעולם (הלכות מעילה ה,יב). וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַוַּדַּאי רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר. בשמרי מעשר שני של ודאי המשקה הראשון שיצא במיצוי נידון כמעשר שני הנאכל בטהרה בירושלים, אך השני מותר כחולין (אבל במעשר שני של דמאי שהוא מחויב מספק אפילו המשקה הראשון מותר – הלכות מעשר שני ג,יב).
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִסּוּרָן כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁרָן. שכאשר התמד (המשקה שנוצר משמרי היין) אינו נחשב יותר יין לעניין איסור, כך הוא גם לא נחשב יין לעניין הכשר אלא דינו כמים שצריך תלישה לרצון כדי להכשיר (מאירי בבא בתרא צז,א). כְּגוֹן שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֵילֵיהֶן וכו'. דין זה שייך במקרה שבו השמרים התערבו במים שלא על ידי האדם, כגון שירדו עליהם מי גשמים ובכל פעם לאחר שנוצר המשקה הבהמה שתתה אותו וכך התקבל משקה שני ושלישי וכן הלאה ללא התערבותו של האדם. שֶׁאִם הָיָה הָאָדָם הוּא שֶׁמֵּסִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים… כֵּיוָן שֶׁהֶחֱשִׁיבָן וְהִקְפִּיד עֲלֵיהֶן מַכְשִׁירִין. שמאחר שהסיר את המים הראשונים, חשב על המים הבאים שירדו וגילה דעתו שברצונו הם יורדים לשם ולפיכך הם מכשירים כדין מים התלושים לרצון (שם, וכדלעיל יג,ב לגבי המוציא עצים שירדו עליהם גשמים).

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות טומאת אוכלין
המשך דיני תנאי ההכשר

פרק זה למעשה המשך של הפרק אתמול.
הכלל והדוגמאות סביב הגדרת המים אם נתלשו ונפלו ברצון או לא.
תלויה הטומאה בכוונת האדם ובהרגליו.
רוב שאינו ברצון מבטל את המיעוט שברצון.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טבל במים-האם כל המים שעליו מכשירים?

2.השפריץ על חבירו-האם הוכשרו המים?

3.המכבה גחל בגשם- האם הכשיר המים שעליו?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן