פרק י"ג, הלכות כלים, ספר טהרה
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן הַטֻּמְאָה – נִטְמְאוּ, וְאִם נִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירָן וְלֹא נָגְעָה בָּהֶן – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי חֶרֶשׂ טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים, וְהַטָּמֵא בְּכָל הַכֵּלִים טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ.
וּמִנַּיִן שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא,לג, ושם: וְכָל כְּלִי) – מִתּוֹכוֹ הוּא מִתְטַמֵּא, וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו.

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. הלכות טומאת מת ו,ג, פרה יד,א, מטמאי משכב ומושב ח,ב ועוד. שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ. שאינו נטמא כאשר הטומאה נוגעת בו מבחוץ אלא כאשר הטומאה נמצאת באוויר שבתוך הכלי, גם כשאינה נוגעת בכלי מבפנים. ובטעם הדבר יש שהסבירו שמכיוון שחרס הוא חומר ירוד, חשיבותו של כלי החרס איננה מצד החומר שלו אלא מפני שיש לו תוך שאפשר להשתמש בו, ולכן מיטמא רק מתוכו (רלב"ג סוף פרשת שמיני עמ' 318, וכעין זה ראה אמת ואמונה אות פח). אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. כשהזב מזיז את הכלי הריהו מטמא אותו גם מבלי שנוגע בו (הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ב). ואף על פי שכלי חרס אינו נטמא על ידי נגיעה בגבו, נטמא הוא על ידי היסט הזב מפני שהמסיט הרי הוא כמי שנוגע בכל הכלי, ולכן נחשב כאילו נגע הזב בכלי מתוכו (ראה הלכות טומאת מת ו,ג). וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן הַטֻּמְאָה נִטְמְאוּ. בין אם נגעה בהם הטומאה מבחוץ ובין מבפנים. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי חֶרֶשׂ טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים. כשהטומאה נמצאת באוויר הכלי. וְהַטָּמֵא בְּכָל הַכֵּלִים טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ. כשהטומאה נוגעת בכלי מבחוץ.

ב. וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ, כָּךְ מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ.
כֵּיצַד? כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּטְמָא, וְנִכְנְסוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לַאֲוִירוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעוּ בּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" (ויקרא יא,לג). אֲבָל שְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים – אֵין מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַד שֶׁיִּגְּעוּ בָּהֶן.
ג. אֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא כֵּלִים מֵאֲוִירוֹ, בֵּין כְּלֵי חֶרֶשׂ בֵּין שְׁאָר כֵּלִים. כֵּיצַד? כְּלִי חֶרֶשׂ גָּדוֹל שֶׁהָיוּ כֵּלִים בְּתוֹכוֹ, וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִירוֹ – הוּא טָמֵא, וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים. הָיוּ מַשְׁקִין בַּכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ – נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ, וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים, וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.
ג. אֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא כֵּלִים מֵאֲוִירוֹ. שהפסוק האמור בטומאת כלי חרס נאמר רק לגבי אוכל ומשקה, כפי שנאמר: "וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא… מכל האכל אשר יאכל… וכל משקה אשר ישתה" (ויקרא יא,לג-לד). וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. שחכמים גזרו שמשקים טמאים מטמאים את הכלים שנוגעים בהם (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ב). וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי. כאילו הכלי אומר למשקה שבתוכו: אוויר כלי החרס שטימא אותך לא טימא אותי, אך אתה טימאת אותי.
ד. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו בִּלְבַד – נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה לוֹ תּוֹךְ. אֲבָל אִם אֵין לוֹ תּוֹךְ וְנָגְעוּ בּוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶשׂ, אֵין אֲחוֹרָיו מִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין.
נָגְעוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרֵי כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. וְאֶחָד כְּלֵי חֶרֶשׂ וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בְּדָבָר זֶה, שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין בָּהֶן, בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן – נִטְמְאוּ.
ד. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו בִּלְבַד נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. מדין תורה משקים שאינם אב הטומאה אינם מטמאים כלים. אך חכמים גזרו שגם משקים שנטמאו מחמת אב הטומאה ונגעו בכלים, מטמאים אותם כאשר נגעו בהם מתוכם והם נעשים שני לטומאה ומטמאים תרומה וקדשים. ואם נגעו בהם מאחוריהם מטמאים את אחורי הכלים בלבד. וגזרה זו חלה גם על כלי חרס אף שבדרך כלל אינם מיטמאים מאחוריהם (הלכות שאר אבות הטומאות ז,א-ג). בְּשֶׁהָיָה לוֹ תּוֹךְ. בית קיבול. שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶשׂ אֵין אֲחוֹרָיו מִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין. שאינו מקבל טומאה כלל (לקמן יח,א).
נָגְעוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרֵי כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא. וכגון שנטמא מטומאה שנכנסה לתוכו (אבל אם נטמא במשקים טמאים שנגעו מאחוריו אינו מטמא מאכלי תרומה אלא משקי תרומה – ראה הלכות שאר אבות הטומאות ז,ו).
ה. אֶחָד כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירוֹ אוֹ שֶׁכָּפָהוּ עַל הַטֻּמְאָה הַמֻּנַּחַת עַל הָאָרֶץ וְנַעֲשָׂה אֹהֶל עָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא,לג) – לְרַבּוֹת אֶת הָאֹהָלִין.
ה. אֶחָד כְּלִי חֶרֶשׂ וכו'. אין הבדל בין כלי שנכנסה טומאה לאווירו לבין כלי שהפך אותו על טומאה המונחת על הארץ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בביאור המקראות.
ו. גֻּמָּא שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ מֻנָּח בְּתוֹכָהּ, וְכָפָה כְּלִי חֶרֶשׂ עַל הַגֻּמָּא – לֹא נִטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא,לג) – עַד שֶׁתִּכָּנֵס עַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה לְתוֹכוֹ. לְפִיכָךְ, הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, שֶׁהוּא קַרְקָעִיתוֹ – הַתַּנּוּר טָהוֹר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַי נָפַל, וְעַכְשָׁיו מֵת בְּתוֹךְ גֻּמָּא זוֹ.
וְכֵן אִם נִמְצֵאת מַחַט אוֹ טַבַּעַת לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים טְמֵאִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי הַתַּנּוּר טָהוֹר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר, וְהַתַּנּוּר נִבְנָה עֲלֵיהֶן, וְלֹא נָפְלוּ לְתוֹכוֹ. נִמְצְאוּ בַּדֶּשֶׁן – הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא, שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה.
נִמְצְאוּ בִּנְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, נִרְאִין אֲבָל אֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירוֹ: אִם אוֹפֶה אֶת הַבָּצֵק וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן – נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ אֲוִירוֹ; וְאִם לָאו – הַתַּנּוּר טָהוֹר כְּאִלּוּ הָיוּ לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ. בְּאֵי זֶה בָּצֵק אָמְרוּ? בַּבָּצֵק הַבֵּינוֹנִי, שֶׁאֵינוֹ רַךְ בְּיוֹתֵר וְלֹא קָשֶׁה.
ו. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר שֶׁהוּא קַרְקָעִיתוֹ. התנור בנוי כמבנה קטן על גבי הקרקע ואין לו תחתית בנויה אלא האדמה שתחתיו היא קרקעיתו, ובאדמה זו יש גומה ובה נמצא שרץ. הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר חַי נָפַל. שגם אם השרץ לא היה בגומה קודם שנבנה עליה התנור, ועבר בתוך התנור, אפשר שהיה אז חי, ושרץ חי אינו טמא.
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שגזרו חכמים טומאה על כלים שנמצאו שמא נטמאו מזב או במת (הלכות שאר אבות הטומאות יג,יד). הֲרֵי הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר. שהיו טמונים באדמה לפני שנבנה מעליה התנור. נִמְצְאוּ בַּדֶּשֶׁן. בתוך אפר שהוצא מן התנור (פה"מ כלים ט,ג). ויש מפרשים שהכלי נמצא בתחתית התנור מעורב עם אפר התנור (ר"ש שם). ובמקרים אלו מוכח שהמחט הייתה בתוך התנור.
נִמְצְאוּ בִּנְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר נִרְאִין אֲבָל אֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירוֹ. שקועות בקרקע אך צדן העליון בדיוק בגובה הקרקע כך שניתן לראותן אבל אינן בולטות לתוך חלל התנור. בַּבָּצֵק הַבֵּינוֹנִי שֶׁאֵינוֹ רַךְ בְּיוֹתֵר וְלֹא קָשֶׁה. שאינו נוזל ומחלחל לסדקים וגם לא קשה ביותר שאינו נדבק לקיר התנור (פה"מ שם).
ז. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח, אִם נִמְצָא מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ – טָהוֹר, וְכֵן אִם נִמְצָא בַּאֲוִיר הָעַיִן – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ הַכִּירָה אוֹ הַכֻּפָּח, אֶלָּא תַּחַת עֹבִי דָּפְנוֹתֵיהֶן הוּא תָּלוּי. וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם כַּזַּיִת מִן הַמֵּת – טְהוֹרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּעֹבִי הָעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁהֲרֵי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאַת מֵת.
ז. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר. נקב בדופן התנור סמוך לתחתיתו שדרכו מכניסים את האש ומוציאים את האפר וניתן לפתחו ולסגרו (פה"מ כלים ח,ז) ולעתים היה בולט החוצה כמין ארובה. כִּירָה… כֻּפָּח. לביאור ההבדל בין תנור, כירה וכופח ראה בביאור לעיל א,יג. אִם נִמְצָא מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ. תחת חלק העין הבולט מחוץ לדופן התנור. וְכֵן אִם נִמְצָא בַּאֲוִיר הָעַיִן. תחת עובי כותל התנור. וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם כַּזַּיִת מִן הַמֵּת. שכזית מן המת מטמא באוהל, וכאן אינו מטמא את אוויר התנור אף על פי שהוא נמצא מתחת לעין התנור. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּעֹבִי הָעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח. שיש בתקרת העין שיעור של טפח על טפח ובשיעור כזה עין התנור נחשבת לאוהל. שֶׁהֲרֵי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַתַּנּוּר. שטומאת מת עוברת מאוהל לאוהל דרך פתח (וכגון שפתח העין הוא בגודל של טפח על טפח – תפא"י כלים ח,ח). כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאַת מֵת. הלכות טומאת מת יב,א.
ח. נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים, מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ – טָהוֹר. נִמְצָא בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת שׁוֹלְקֵי הַזֵּיתִים – הַכֹּל טָהוֹר;
ח. נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים. פתח בתחתית הכירה שמוציאים דרכו את האש (פה"מ כלים ח,ח). נִמְצָא בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן. המחמם את המים למרחץ. בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע. שצובעים בדים על ידי הרתחה במים עם צבע. בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת שׁוֹלְקֵי הַזֵּיתִים. מבשלי הזיתים הקשים שאין שמנם יוצא בבית הבד (תפא"י שם). הַכֹּל טָהוֹר. שכל המקומות הללו נמצאים מחוץ לכירה.
ט. אֵין הַתַּנּוּר וְלֹא הַכִּירָה וְלֹא שְׁאָר מְקוֹמוֹת הַיְקוֹד מִתְטַמְּאִין אֶלָּא אִם נִמְצֵאת הַטֻּמְאָה מִן הַסְּתוּמָה וְלִפְנִים.
ט. אֶלָּא אִם נִמְצֵאת הַטֻּמְאָה מִן הַסְּתוּמָה וְלִפְנִים. בניין הכירה עצמה ולא מחוצה לה או מתחת לעובי קירותיה.
י. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים הַמַּיִם, שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ כְּמוֹ רֶשֶׁת שֶׁל חֶרֶשׂ, וּשְׂפָתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת כְּמוֹ מַסְרֵק, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא צַרְצוּר, אִם נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַמַּסְרֵק לְמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת – נִטְמָא כֻּלּוֹ, שֶׁזֶּה הוּא תּוֹכוֹ שֶׁל כְּלִי זֶה.
י. שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ כְּמוֹ רֶשֶׁת שֶׁל חֶרֶשׂ. כמין מכסה. וּשְׂפָתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת כְּמוֹ מַסְרֵק. עשויה מבליטות שביניהן אוויר. שֶׁזֶּה הוּא תּוֹכוֹ שֶׁל כְּלִי זֶה. אף שאין שם דופן שלמה נחשב לבית קיבול, שמקום זה הוא המשך בית הקיבול של הכלי וכך דרך השימוש בו (ערוה"ש רח,ט).
יא. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיָה לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ: הָיְתָה הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת וְנִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִיר הַפְּנִימִית – כָּל הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וּבֵין הָאֶמְצָעִית, וְהָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבֵּין הָאֶמְצָעִית וּבֵין הַחִיצוֹנָה, טְהוֹרִים.
הָיְתָה הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ – מִמֶּנָּה וְלִפְנִים טָמֵא, וּמִמֶּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר; הָיְתָה הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ – הַכֹּל טָמֵא. הָיוּ שָׁווֹת: כָּל שֶׁנִּטְמָא אֲוִירָהּ – טְמֵאָה, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר.
יא. שְׂפָיוֹת. דפנות. הָיְתָה הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת. גבוהה יותר מהדפנות האחרות. כָּל הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וּבֵין הָאֶמְצָעִית… טְהוֹרִים. שהשפה הפנימית נחשבת כלי בפני עצמו והאוכלים שבין השפה הפנימית לאמצעית ובין האמצעית לחיצונה הם מבחוץ.
הָיוּ שָׁווֹת. בגובה זהה.
יב. לְפָסִים זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּתַּחְתּוֹנָה: זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשֶּׁרֶץ – טְמֵאָה; וּשְׁאָר הַלְּפָסִין – טְהוֹרִים, הֵן וְכָל הָאֳכָלִים שֶׁבָּהֶן. הָיָה כָּל לְפָס מֵהֶן נְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה – כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּכָל הַלְּפָסִין טְמֵאִים, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּחְתּוֹנָה – הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס שֶׁרֶץ לַאֲוִיר הָעֶלְיוֹנוֹת, וְאֵין שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת כְּדֵי לְטַמֵּא כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ.
הָיָה הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה, וְהָיְתָה שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת – הָעֶלְיוֹנָה טְמֵאָה, שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפָתָהּ עוֹדֶפֶת הֲרֵי הַשֶּׁרֶץ בַּאֲוִירָהּ; וּשְׁאָר הַלְּפָסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנָה טְהוֹרִים, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ טְמֵאָה, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מִתְטַמֵּא מֵאֲוִיר הַתַּחְתּוֹנָה הָעוֹדֶפֶת וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אֶת הַלְּפָס.

יב. לְפָסִים. מעין סירים קטנים או מחבתות עמוקות. זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשֶּׁרֶץ טְמֵאָה וּשְׁאָר הַלְּפָסִין טְהוֹרִים הֵן וְכָל הָאֳכָלִים שֶׁבָּהֶן. אם השרץ בכלי הפנימי, הכלי החיצוני לא נטמא משום שהשרץ אינו נחשב בתוכו של הכלי החיצוני אלא בתוך תוכו. ואם השרץ בכלי החיצוני, האוכל שבכלי הפנימי לא נטמא משום שאינו נחשב בתוך הכלי החיצון אלא בתוך תוכו (לקמן יד,ח-ט). והכלי הפנימי עצמו לא נטמא שאין כלים נטמאים באוויר כלי חרס (לעיל ה"ג). הָיָה כָּל לְפָס מֵהֶן. מהכלים הפנימיים (פה"מ כלים י,ח). נְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. מנוקב כך שאם יניחו אותו במשקה ייכנס המשקה דרך הנקב (לקמן יט,א). כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּכָל הַלְּפָסִין טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כֻּלָּם. שהאוכלים והמשקים נמצאים יחד עם השרץ בתוך הכלי החיצוני, והכלים הפנימיים אינם חוצצים כיוון שהם נקובים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יד,ט.

הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס שֶׁרֶץ לַאֲוִיר הָעֶלְיוֹנוֹת. אלא מונח בכלי החיצון. וְאֵין שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת כְּדֵי לְטַמֵּא כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. הלכה זו קשה, מדוע אין הכלי החיצון מטמא את המשקים שבתוך הכלי הפנימי שהרי בפסקה הקודמת (וכן לקמן יד,ט) נאמר שכלי הנקוב בכונס משקה אינו מציל מפני הטומאה, (ועיין מרכה"מ וטהרת הכלים).
הָיָה הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה וְהָיְתָה שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת. כאן מדובר שוב על כלים שלמים (רע"ב כלים י,ח), והשרץ בכלי הפנימי ושפת הכלי החיצוני גבוהה משפת הכלי הפנימי. וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפָתָהּ עוֹדֶפֶת הֲרֵי הַשֶּׁרֶץ בַּאֲוִירָהּ. הכלי החיצוני טמא מפני ששפתו גבוהה משפת הכלי הפנימי והשרץ נחשב למונח בתוכו. וּשְׁאָר הַלְּפָסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנָה טְהוֹרִים. האלפסים האמצעיים טהורים ששפתם אינה גבוהה משפת הכלי הפנימי והשרץ אינו נחשב למונח באווירם, וכן אינם נטמאים מאוויר הכלי החיצוני שהם נתונים בתוכו שאין כלי חרס נטמא מאוויר כלי חרס. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. משקה המרטיב את היד שנוגעת בו. כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ טְמֵאָה וכו'. כל כלי מהכלים האמצעיים שיש בו משקה נטמא. שהמשקה נטמא מאוויר כלי חרס ומטמא את הכלי שנוגע בו.

יג. טַבְלָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁהָיוּ קְעָרוֹת דְּבוּקִין בָּהּ בִּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ וַהֲרֵי הַכֹּל כְּלִי אֶחָד, וְנִטְמֵאת אַחַת מִן הַקְּעָרוֹת – לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּם. וְאִם הָיָה לַטַּבְלָה דֹּפֶן עוֹדֵף, שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַקְּעָרוֹת בְּתוֹכוֹ, וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן – נִטְמְאוּ כֻּלָּם. וְכֵן הַדִּין בְּבֵית הַתְּבָלִים שֶׁל חֶרֶשׂ וְקַלְמָרִין הַמַּתְאִימוֹת.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ,
יג. טַבְלָה. לוח, מגש. שֶׁהָיוּ קְעָרוֹת דְּבוּקִין בָּהּ בִּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ. הטבלה והקערות נוצרו ככלי אחד ולא כשני כלים שהודבקו זה לזה. וְאִם הָיָה לַטַּבְלָה דֹּפֶן עוֹדֵף שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַקְּעָרוֹת בְּתוֹכוֹ. דופן מוגבהת הסובבת את כל הקערות. וְכֵן הַדִּין בְּבֵית הַתְּבָלִים שֶׁל חֶרֶשׂ. כלי לתבלינים המחולק לתאים כדי שלא יתערבבו התבלינים זה בזה. וְקַלְמָרִין הַמַּתְאִימוֹת. קסת לדיו המחולקת לשני חלקים.
יד. בֵּית הַתְּבָלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמְאוּ שְׁאָר הַבָּתִּים. וְאִם יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן עוֹדֵף, שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַבָּתִּים בְּתוֹכוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין – נִטְמְאוּ כֻּלָּן, שֶׁהַכֹּל כִּכְלִי אֶחָד, וּכְלִי שֶׁנִּטְמָא תּוֹכוֹ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא כֻּלּוֹ.
הָיוּ בָּתָּיו קְבוּעִין בְּמַסְמֵר – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר זֶה לָזֶה לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה. הָיוּ תְּקוּעִין בִּלְבַד – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינָם חִבּוּר לַהַזָּיָה. וְאִם הָיוּ בָּתָּיו נִטָּלִים וְנִתָּנִים – אֵינָן חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַהַזָּיָה.
יד. בֵּית הַתְּבָלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין. לעניין טומאת משקים דין כלי העץ דומה לכלי חרס, שכן משקים המטמאים מגזרת חכמים מטמאים את כל הכלים דווקא מתוכם, אך אם נפלו המשקים על אחורי הכלי נטמאו רק אחורי הכלי (ראה לעיל ה"ד). לֹא נִטְמְאוּ שְׁאָר הַבָּתִּים. שהמשקים לא נפלו לתוכם. וְאִם יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן עוֹדֵף וכו'. שכל מה שבתוך הדופן העודפת נחשב לתוכו של כלי אחד וכולו נטמא כשנפלו לתוכו המשקים. אבל אם נפל שרץ לתוך הכלי, נטמאו כל הבתים גם אם לא הייתה לו שפה עודפת מפני שהשרץ מטמא כלים גם מאחוריהם ולכן כשהשרץ בתוך אחד התאים הוא נוגע באחורי התאים האחרים ונטמאו כולם.
הָיוּ בָּתָּיו. נראה שמדובר כאן בכלי עץ שנטמאו בשרץ שהם מיטמאים הן מתוכם והן מגבם, והנדון הוא אם הבתים נחשבים לכלי אחד. ובפסקה הקודמת דובר בטומאת משקים המטמאים רק מתוכו של הכלי, ואז אין די בכך שהבתים מחוברים זה לזה אלא צריך שתהיה להם שפה עודפת כדי שיחשבו כולם לתוכו של כלי אחד (ע"פ תוספתא כלים ב"ק ב,ז, וראה כס"מ שביאר באופן אחר). קְבוּעִין. מחוברים. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר זֶה לָזֶה לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה. שאם נטמא בית אחד נטמאו כל הבתים ואם נטמאו במת והיזו אפר פרה על אחד מהם נטהרו כולם. הָיוּ תְּקוּעִין בִּלְבַד. מחוברים על ידי לחץ ללא מסמרים. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינָם חִבּוּר לַהַזָּיָה. שחיבור כזה אינו עושה את הבתים לכלי אחד ממש ולכן אינם חיבור להזיה. וְאִם הָיוּ בָּתָּיו נִטָּלִים וְנִתָּנִים. שמוציאים ומחזירים אותם.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות *כלים*
*דרך טומאת כלי חרס*

מהתורה, כלי חרס נטמא רק אם הטומאה נכנסה לתוך חללו, בין אם נגעה בין אם לא. וכן מטמא מזון שנכנס לחללו.

אבל חכמים גזרו על משקין טמאים שדינם כאב הטומאה, ומשום שמדובר בגזרה, משקים טמאים שנגעו בכלי חרס מאחוריו מטמאים את אחוריו בלבד, שלא מחלקים בגזירה.

מכיוון שהגדרת החלל בכלי חרס היא מהותית לקבלת טומאה, הרמב"ם מבאר אופנים רבים ושונים של חללי כלי חרס וחלות הטומאה בכל חלוקה ופיצול של חללי הכלי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אוכל שנגע בכד חרס טמא מבחוץ- האם נטמא?

2.שרץ נפל לגיגית חרס ובה כלים יבשים- נטמאו הכלים?

3.שרץ שמצא מתחת לקרקעית תנור – האם התנור טמא?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן