פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַלּוֹקֵחַ בַּיִת אוֹ שֶׁשָּׂכַר בַּיִת בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל גּוֹי וּמִלְּאָהוּ יַיִן: אִם הָיָה הַיִּשְׂרְאֵלִי דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ – הַיַּיִן מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹי מְפַחֵד תָּמִיד וְאוֹמֵר: 'עַתָּה יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ פִּתְאֹם וְיִמְצָא אוֹתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ'; וְאִם הָיָה דָּר בְּחָצֵר אַחֶרֶת – לֹא יֵצֵא עַד שֶׁיִּסְגֹּר הַבַּיִת וְיִהְיֶה הַמַּפְתֵּחַ וְהַחוֹתָם בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְזַיֵּף הַגּוֹי וְיִפְתַּח הַבַּיִת.
א. הַלּוֹקֵחַ בַּיִת אוֹ שֶׁשָּׂכַר בַּיִת בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל גּוֹי. שקנה או שכר בית, במקום שביתו וביתו של הגוי פתוחים לאותה החצר. שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ. פתח הבית הפונה לחצר, פתוח. וְיִהְיֶה הַמַּפְתֵּחַ וְהַחוֹתָם בְּיָדוֹ. שהבית יהיה נעול, והכלי של היין סתום. יְזַיֵּף הַגּוֹי. את החותם.
ב. יָצָא וְלֹא סָגַר הַפֶּתַח, אוֹ שֶׁסָּגַר וְהִנִּיחַ הַמַּפְתֵּחַ בְּיַד הַגּוֹי – הֲרֵי הַיַּיִן אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, שֶׁמָּא נִכְנַס הַגּוֹי וְנִסֵּךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין הַיִּשְׂרְאֵלִי שָׁם. וְאִם אָמַר לוֹ: 'אֱחֹז לִי מַפְתֵּחַ זֶה עַד שֶׁאָבֹא' – הַיַּיִן מֻתָּר, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ שְׁמִירַת הַבַּיִת אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ.
ב. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ שְׁמִירַת הַבַּיִת. שמסירת המפתח אינה משתמעת כהיתר להיכנס לבית.
ג. נָכְרִי שֶׁשָּׂכַר לְיִשְׂרָאֵל לִדְרֹךְ לוֹ יֵינוֹ בְּטָהֳרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל וְיִקְּחוּהוּ מִמֶּנּוּ, וְהָיָה הַיַּיִן בְּבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי: אִם הָיָה יִשְׂרָאֵל זֶה שֶׁשּׁוֹמֵר הַיַּיִן דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר – הַיַּיִן מֻתָּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ וְהַשּׁוֹמֵר נִכְנָס וְיוֹצֵא; וְאִם הָיָה הַשּׁוֹמֵר דָּר בְּחָצֵר אַחֶרֶת – הַיַּיִן אָסוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ וְהַחוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן שֶׁל גּוֹי וּבִרְשׁוּתוֹ, אֵינוֹ מְפַחֵד לְזַיֵּף וּלְהִכָּנֵס לַבַּיִת, וְיֹאמַר: 'וִיהִי מָה, אִם יֵדְעוּ בִּי, לֹא יִקְחוּ מִמֶּנִּי'.
ג. לִדְרֹךְ לוֹ יֵינוֹ בְּטָהֳרָה. באופן שלא ייאסר משום יין נסך. וְיִקְּחוּהוּ מִמֶּנּוּ. יהיה מותר לקנות ממנו. אִם יֵדְעוּ בִּי לֹא יִקְחוּ מִמֶּנִּי. לכל היותר, יגלו שאסרתי את היין ולא יקנו ממני.
ד. וַאֲפִלּוּ כָּתַב הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַמָּעוֹת לִמְכֹּר לוֹ בָּהֶן יַיִן, הוֹאִיל וְאֵין הַיִּשְׂרְאֵלִי יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל גּוֹי עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַמָּעוֹת – הֲרֵי הוּא שֶׁל גּוֹי, וְאָסוּר, אֶלָּא אִם הָיָה הַשּׁוֹמֵר דָּר שָׁם בֶּחָצֵר. וְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר תָּמִיד, אֶלָּא נִכְנָס וְיוֹצֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, בֵּין בִּרְשׁוּת בַּעַל הַיַּיִן בֵּין בִּרְשׁוּת גּוֹי אַחֵר.
ד. כָּתַב הַגּוֹי וכו'. הגוי כתב בשטר כי קיבל כסף מישראל עבור היין, אף שעדיין לא קיבל בפועל. הֲרֵי הוּא שֶׁל גּוֹי. כל עוד הישראל לא שילם בפועל, הגוי מחשיב יין זה כשלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת. בֵּין בִּרְשׁוּת בַּעַל הַיַּיִן בֵּין בִּרְשׁוּת גּוֹי אַחֵר. הדין שווה בשני המקרים.
ה. הָיָה יַיִן זֶה הַטָּהוֹר שֶׁל גּוֹי מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים וְשָׁבִים – מֻתָּר, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַס בִּרְשׁוּת הַגּוֹי.
ה. הַטָּהוֹר. הכשר.
ו. וְאַשְׁפָּה וְחַלּוֹן וְדֶקֶל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ פֵּרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחָבִית יַיִן שָׁם וְגוֹי הַנִּמְצָא שָׁם אֵינוֹ אוֹסְרָהּ, וּבַיִת הַפָּתוּחַ לְשָׁם – הֲרֵי הוּא כְּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
ו. וְאַשְׁפָּה וְחַלּוֹן וְדֶקֶל. הנמצאים אל מול המקום שמונח בו היין, וניתן לראות משם מה נעשה ביין.
ז. חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּפְסֵיפַס, וְגוֹי בְּצַד זֶה וְיִשְׂרָאֵל בְּצַד אַחֵר, וְכֵן שְׁנֵי גַּגִּין שֶׁהָיָה גַּג יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְגַג הַגּוֹי לְמַטָּה, אוֹ שֶׁהָיוּ זֶה בְּצַד זֶה וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן פְּסֵיפַס, אַף עַל פִּי שֶׁיַּד הַגּוֹי מַגַּעַת לְחֵלֶק יִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וְלֹא מִשּׁוּם טְהָרוֹת.
ז. חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּפְסֵיפַס. מחיצה נמוכה. גַּגִּין. גגות. מַגַּעַת. מגיעה. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וְלֹא מִשּׁוּם טְהָרוֹת. אין לחשוש שהגוי נכנס לשם ונגע ביין או טימא חפצים או אוכלים המצויים שם, שהרי הרשויות נבדלות זו מזו.
ח. מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיד יֵינוֹ בִּכְלִי סָתוּם בְּיַד גּוֹיִם, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִין, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. כֵּיצַד? סָתַם הֶחָבִית בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְהֻדָּק, כְּדֶרֶךְ שֶׁסּוֹתְמִין כָּל אָדָם, וְטָח בְּטִיט – הֲרֵי זֶה חוֹתָם אֶחָד. הָיָה כְּלִי מְהֻדָּק וְטָח עָלָיו מִלְמַעְלָה – הֲרֵי זֶה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם.
וְכֵן אִם צָר פִּי הַנּוֹד – הֲרֵי זֶה חוֹתָם אֶחָד. הָפַךְ קְצֵה פִּי הַנּוֹד לְתוֹכוֹ וְצָר עָלָיו – הֲרֵי זֶה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. וְכֵן כָּל שִׁנּוּי שֶׁמְּשַׁנֶּה מִדְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כָּל אָדָם – הֲרֵי הֵן כְּחוֹתָם אֶחָד, וְהַטִּיחָה אוֹ הַקְּשִׁירָה – הֲרֵי זֶה חוֹתָם שֵׁנִי.
ח. שְׁנֵי סִימָנִין. סתימה כפולה המוודאת שהכלי נותר סגור. הֲרֵי זֶה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. הכלי המהודק שסותם את החבית הוא חותם אחד, והטיחה שמעליו היא חותם שני.
ט. וְאִם הִפְקִיד בְּיַד גּוֹי בְּחוֹתָם אֶחָד – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְהוּא שֶׁיִּחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית.
ט. וְהוּא שֶׁיִּחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית. מקום מסוים בבית לשמירת היין.
י. יַיִן מְבֻשָּׁל, וְהַשֵּׁכָר, אוֹ יַיִן שֶׁעֵרְבוּ עִם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּגוֹן דְּבַשׁ וְשֶׁמֶן, וְכֵן הַחֹמֶץ וְהַגְּבִינָּה וְהֶחָלָב, וְכָל שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהִפְקִידוֹ בְּיַד גּוֹי – אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁנֵי חוֹתָמוֹת, אֶלָּא חוֹתָם אֶחָד בִּלְבַד דַּיּוֹ. אֲבָל הַיַּיִן וְהַבָּשָׂר וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהֶן סִימָן שֶׁהִפְקִידָן בְּיַד גּוֹיִם – צְרִיכִין שְׁנֵי חוֹתָמוֹת.
י. יַיִן מְבֻשָּׁל… וְכֵן הַחֹמֶץ. שבכל אלו לא חל איסור יין נסך (כמבואר לעיל יא,ט-י), ואף אם יחליפם הגוי באחרים משלו יהיה בזה איסור רק משום סתם יינם (ראה לעיל יא,ג). וְהַשֵּׁכָר. שיש בו תערובת יין (ראה הלכות נזירות ה,א, ע"פ אורה ושמחה). וְהַגְּבִינָּה וְהֶחָלָב. שאם יחליפם הגוי יהיה בזה איסור משום גזרת חלב גויים (לעיל ג,יג-טו). הַיַּיִן וְהַבָּשָׂר וַחֲתִיכַת דָּג. ראה לעיל יא,כה-כו שאין לקנות דברים אלו, וכן גבינה, אלא מן המוחזק בכשרות. שֶׁאֵין בָּהֶן סִימָן. סימני כשרות (ומוסב על הדג בלבד, ראה לעיל יא,כה ובנוסח שם). צְרִיכִין שְׁנֵי חוֹתָמוֹת. היין צריך לשני חותמות כדי לוודא שלא ניסכו הגוי, והבשר והדג צריכים לכך שכן אם יחליפם הגוי באחרים יש בזה איסור תורה משום בשר נבלה וטרפה או דג טמא.
יא. יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן יַיִן שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה מִפְּנֵי צַד נְגִיעָה שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי – שֶׁהָיָה הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם הָיָה אִסּוּרוֹ בִּגְלַל גּוֹי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן יִשְׁמְעֵאלִי שֶׁנָּגַע בְּיַיִן שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁטִּפֵּחַ עַל פִּי הֶחָבִית – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. מִפְּנֵי צַד נְגִיעָה. שהאיסור נובע מחמת נגיעת הגוי או חשש לה. שֶׁהָיָה הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. דווקא אם היה הגוי עובד עבודה זרה. כְּגוֹן יִשְׁמְעֵאלִי. שנגיעתו הרגילה אוסרת בשתייה בלבד (לעיל יא,ז). שֶׁנָּגַע בְּיַיִן שֶׁלָּנוּ וכו'. שבמקרים אלו מגע גוי העובד עבודה זרה אוסר את היין בשתייה בלבד (לעיל יא,ה, יב,ט).
יב. אֲבָל הַמַּפְקִיד יַיִן בְּיַד גֵּר תּוֹשָׁב, אוֹ שֶׁשְּׁלָחוֹ עִמּוֹ וְהִפְלִיג, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ בֵּיתוֹ פָּתוּחַ בַּחֲצַר גֵּר תּוֹשָׁב – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, שֶׁכָּל חֲשַׁשׁ שֶׁל חִלּוּף וְזִיּוּף, יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל הַגּוֹיִם שָׁוִין בּוֹ; הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה הַיַּיִן בִּרְשׁוּתָן – נֶאֱסַר בִּשְׁתִיָּה עַל כָּל פָּנִים.
יב. הַמַּפְקִיד יַיִן וכו'. שבכל המקרים הללו נאסר היין בשתייה כשמדובר בגוי עובד עבודה זרה (לעיל יב,טז; יג,ב; יג,ט), וגם בגר תושב הדין כן (ראה גם לעיל יא,ז). שֶׁכָּל הַגּוֹיִם שָׁוִין בּוֹ. וגם גר תושב.
יג. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר נִסּוּךְ כְּלָל, וְאָסְרוּ אוֹתָן חֲכָמִים כְּדֵי לְהַרְחִיק מִן הַנִּסּוּךְ, וְאֵלּוּ הֵן: לֹא יִמְזֹג הַגּוֹי הַמַּיִם לְתוֹךְ הַיַּיִן שֶׁבְּיַד הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁמָּא יָבֹא לִצּוֹק הַיַּיִן לְתוֹךְ הַמַּיִם; וְלֹא יוֹלִיךְ הַגּוֹי עֲנָבִים לַגַּת, שֶׁמָּא יָבֹא לִדְרֹךְ אוֹ לִגַּע; וְלֹא יְסַיֵּעַ לַיִּשְׂרְאֵלִי בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִיק הַיַּיִן מִכְּלִי לִכְלִי, שֶׁמָּא יַנִּיחַ הַכְּלִי בְּיַד הַגּוֹי וְנִמְצָא הַיַּיִן בָּא מִכֹּחוֹ. וְאִם סִיַּע עִמּוֹ אוֹ מָזַג הַמַּיִם אוֹ הֵבִיא עֲנָבִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
יג. שֶׁמָּא יָבֹא לִצּוֹק הַיַּיִן. ויאסור אותו, כמבואר לעיל יב,ב. שֶׁמֵּרִיק. שופך. וְנִמְצָא הַיַּיִן בָּא מִכֹּחוֹ. וייאסר, כמבואר לעיל יב,ב.
יד. וְכֵן מֻתָּר שֶׁיָּרִיחַ הַגּוֹי בְּחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁלָּנוּ. וּמֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לְהָרִיחַ בְּחָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ, וְאֵין בָּזֶה שֵׁם אִסּוּר, שֶׁאֵין הָרֵיחַ כְּלוּם, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ.
יד. שֶׁיָּרִיחַ הַגּוֹי בְּחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁלָּנוּ. לבדוק את טיבו ומצבו של היין. לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. אין בריח ממשות, ואין זו נגיעה.
טו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, אִם עָבַר וּמְכָרוֹ – דָּמָיו מֻתָּרִין, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ. וְהֶחֱמִירוּ חֲכָמִים בִּסְתָם יֵינָם לִהְיוֹת דָּמָיו אֲסוּרִין כִּדְמֵי יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה.
לְפִיכָךְ, גּוֹי שֶׁשָּׂכַר אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּיַּיִן – שְׂכָרוֹ אָסוּר.
טו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ח,טז, הלכות אישות ה,ב, הלכות עבודה זרה ז,ט. לִהְיוֹת דָּמָיו אֲסוּרִין כִּדְמֵי יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה. שהרי מחמת איסור זה גזרו איסור על סתם יינם (לעיל יא,ג).
שְׂכָרוֹ אָסוּר. שהשכר על עשיית היין נחשב כהנאה מן היין.
טז. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו יַיִן, אוֹ שֶׁשָּׂכַר סְפִינָה לְהָבִיא בָּהּ יַיִן – שְׂכָרָן אָסוּר: אִם מָעוֹת נָתְנוּ לוֹ – יוֹלִיכֵן לְיָם הַמֶּלַח; וְאִם נָתְנוּ לוֹ בִּשְׂכָרוֹ כְּסוּת אוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת – הֲרֵי זֶה יִשְׂרֹף אוֹתָן וְיִקְבֹּר הָאֵפֶר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בּוֹ.
טז. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר. הגוי שכר את החמור מאת הישראל. יוֹלִיכֵן לְיָם הַמֶּלַח. ישליכם לים ויאבדו. כְּדֵי שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בּוֹ. לא ליהנות מאפר עבודה זרה.
יז. שָׂכַר לַגּוֹי חֲמוֹר לִרְכֹּב עָלָיו, וְהִנִּיחַ עָלָיו לָגִין שֶׁל יַיִן – שְׂכָרוֹ מֻתָּר. שְׂכָרוֹ לְשַׁבֵּר יֵין נֶסֶךְ – שְׂכָרוֹ מֻתָּר וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בְּתִפְלָה.
יז. וְהִנִּיחַ עָלָיו לָגִין שֶׁל יַיִן שְׂכָרוֹ מֻתָּר. הגוי הניח על החמור את כד היין שהוא שותה ממנו, מותר כי לא נשכר לשם הובלת היין. שְׂכָרוֹ לְשַׁבֵּר יֵין נֶסֶךְ. כפועל שישמיד כלים עם יין נסך. מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בְּתִפְלָה. כינוי לעבודה זרה.
יח. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְאָמַר לוֹ: 'הַעֲבֵר לִי מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֵׁכָר בְּמֵאָה פְּרוּטוֹת', נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן יַיִן – שְׂכָרוֹ כֻּלּוֹ אָסוּר.
יח. שְׂכָרוֹ כֻּלּוֹ אָסוּר. שהשכר ניתן באופן כללי, ובשכרו מעורבת תמורה גם עבור העברת יין הנסך.
יט. אָמַר לוֹ: 'הַעֲבֵר לִי חָבִית בִּפְרוּטָה, חָבִית בִּפְרוּטָה', וְהֶעֱבִיר, וְנִמְצָא בֵּינֵיהֶן חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן – שְׂכַר חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן אָסוּר, וּשְׁאָר שְׂכָרוֹ מֻתָּר.
יט. וּשְׁאָר שְׂכָרוֹ מֻתָּר. שהשכר עבור כל חבית הוא נפרד.
כ. אֻמָּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם גּוֹי חָבִית שֶׁל יַיִן בִּשְׂכָרָן – מֻתָּר שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ: 'תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ'. וְאִם מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן – אָסוּר.
כ. שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ. את שוויה של החבית, ולא את החבית עצמה. וְאִם מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן אָסוּר. אם החבית הגיעה לרשות הפועלים, נעשתה שלהם ואסורה בהנאה, ואסור להם לקבל כסף במקומה, מפני שכסף זה ייחשב כתשלום עבור היין.
כא. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בְּגוֹי מָנֶה, הָלַךְ הַגּוֹי וּמָכַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְיֵין נֶסֶךְ וְהֵבִיא לוֹ דְּמֵיהֶן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם אָמַר לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמְכֹּר: 'הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְכֹּר עֲבוֹדָה זָרָה' אוֹ 'יַיִן שֶׁיֵּשׁ לִי וְאָבִיא לְךָ', אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סְתָם יֵינוֹ, וּמָכַר וְהֵבִיא לוֹ – הֲרֵי זֶה אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהַיִּשְׂרְאֵלִי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּפָּרַע מִמֶּנּוּ חוֹבוֹ.
כא. רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ. של היין והעבודה זרה, ונמצא נהנה מהם ממש, ולא בדמיהם.
כב. וְכֵן גֵּר וְגוֹי שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין וּבָאוּ לַחֲלֹק – אֵין הַגֵּר יָכוֹל לוֹמַר לַגּוֹי: 'טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת', 'אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵּרוֹת', שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בְּקִיּוּמָן כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל כְּנֶגְדָּן. אֲבָל גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן גּוֹי – יָכוֹל הַגֵּר לוֹמַר לוֹ: 'טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת', 'אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵּרוֹת'; קַל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בִּירֻשַּׁת הַגֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְסוּרוֹ. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר – אָסוּר.
כב. לַחֲלֹק. לחלק את נכסי השותפות. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְסוּרוֹ. שהגר לא ישוב להתנהג כגוי. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר. שנחשב כמוכר את חלקו ביין תמורת הפירות (ראה לעיל ה"כ; וראה גם הלכות עבודה זרה ז,ה).
כג. יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר יֵינוֹ לְגוֹי: פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד לוֹ – דָּמָיו מֻתָּרִין, שֶׁמִּשֶּׁפָּסַק סָמְכָה דַּעְתּוֹ, וּמִשֶּׁמָּשַׁךְ קָנָה, וְיֵין נֶסֶךְ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה עַד שֶׁיִּגַּע בּוֹ, נִמְצָא בִּשְׁעַת מְכִירָה הָיָה מֻתָּר; מָדַד לוֹ עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הַדָּמִים – דָּמָיו אֲסוּרִין, שֶׁהֲרֵי לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ, וְנִמְצָא כְּשֶׁנָּגַע עֲדַיִן לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ לִקַּח, וְנֶאֱסַר הַיַּיִן בִּנְגִיעָתוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹכֵר סְתָם יֵינָם.
כג. פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד. קבע את מחיר היין לפני שמדד את היין לכלי בפועל. שֶׁמִּשֶּׁפָּסַק סָמְכָה דַּעְתּוֹ וכו'. ברגע שנקבע המחיר הגוי מחליט בדעתו לקנות ולכן במשיכתו קנה את היין, ומכיוון שטרם נגע בו אין הוא יין נסך. שֶׁהֲרֵי לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ. ובאופן זה משיכה לא קונה (הלכות מכירה ד,יא).
כד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמָּדַד הַיִּשְׂרְאֵלִי לְכֶלְיוֹ. אֲבָל אִם מָדַד לִכְלִי הַגּוֹי אוֹ לִכְלִי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּיַד הַגּוֹי – צָרִיךְ לִקַּח אֶת הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ יִמְדֹּד. וְאִם מָדַד וְלֹא לָקַח דָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק – דָּמָיו אֲסוּרִין, שֶׁמִּשֶּׁיִּגַּע לַכְּלִי נֶאֱסַר כִּסְתָם יֵינָם.
כד. צָרִיךְ לִקַּח אֶת הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ יִמְדֹּד. כדי שבשעת המדידה היין כבר יהיה שייך לגוי (ראה זכייה ומתנה א,יד). שֶׁמִּשֶּׁיִּגַּע לַכְּלִי נֶאֱסַר כִּסְתָם יֵינָם. מרגע שנכנס היין לתוך הכלי מתייחסים אליו כיין גויים, אף שעדיין לא הושלם הקניין.
כה. הַנּוֹתֵן דִּינָר לְחֶנְוָנִי גּוֹי, וְאָמַר לְפוֹעֲלוֹ הַגּוֹי: 'לֵךְ וּשְׁתֵה וֶאֱכֹל מִן הַחֶנְוָנִי, וַאֲנִי מְחַשֵּׁב לְךָ' – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁקָּנָה לוֹ יֵין נֶסֶךְ וְהִשְׁקָהוּ. וּכְנֶגֶד זֶה בַּשְּׁבִיעִית – אָסוּר, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דִּינָר לְחֶנְוָנִי יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, וְאָמַר לְפוֹעֲלוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי: 'לֵךְ וֶאֱכֹל, וַאֲנִי מְחַשֵּׁב לְךָ'. וְאִם אָכַל הַפּוֹעֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר – אָסוּר.
כה. וַאֲנִי מְחַשֵּׁב לְךָ. את מאכלך על חשבון הדינר שנתתי לו. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁקָּנָה לוֹ יֵין נֶסֶךְ וְהִשְׁקָהוּ. ונמצא הישראל נהנה מיין נסך. וּכְנֶגֶד זֶה. כיוצא בזה. בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר. כשיש חשש שיאכילו פירות שביעית, שאין מאכילים פירות שביעית לשכיר (הלכות שמיטה ה,יג). עַם הָאָרֶץ. שאינו מקפיד על פירות שביעית ועל מעשרות. וְאִם אָכַל הַפּוֹעֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. וכן יש איסור כאשר קיים חשש שהחנווני יאכיל לפועל דבר שאינו מעושר.
כו. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם: 'אִכְלוּ וּשְׁתוּ בְּדִינָר זֶה', אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם: 'אִכְלוּ וּשְׁתוּ מִן הַחֶנְוָנִי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ', אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד שִׁעְבּוּדוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר.
כו. אִכְלוּ וּשְׁתוּ בְּדִינָר זֶה. ועדיין לא נתן את הדינר לחנווני. שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד. שהתחייב לשלם עבור האכילה והשתייה. הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד שִׁעְבּוּדוֹ. מכיוון שבעל הבית עדיין לא נתן כסף לחנווני, אין זה נחשב שהפועלים אוכלים איסור מכספו.
כז. מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְחַלֵּק יֵינוֹ לָעָם וְלוֹקֵחַ מֵהֶן דָּמָיו כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה – אַל יֹאמַר אָדָם לְגוֹי: 'הֵא לְךָ מָאתַיִם זוּז וְהִכָּנֵס תַּחְתַּי בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ' כְּדֵי שֶׁיִּקַּח הַגּוֹי הַיַּיִן שֶׁכְּתָבוֹ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וְיִתֵּן הַגּוֹי הַדָּמִים לַמֶּלֶךְ; אֲבָל אוֹמֵר לוֹ: 'הֵא לְךָ מָאתַיִם זוּז וּמַלְּטֵנִי מִן הָאוֹצָר'.
כז. מְחַלֵּק יֵינוֹ לָעָם וכו'. בכפייה, ודורש תשלום גבוה. וְהִכָּנֵס תַּחְתַּי בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ. תקנה במקומי את היין שמחלק המלך לעם, ויהיה שלך ותשלם לי בעבורו, ובכך נמצא ישראל סוחר ביין המלך, ויש בכך הנאה מיין נסך. וּמַלְּטֵנִי מִן הָאוֹצָר. שאין בכך סחורה מפורשת ביין נסך.
כח. גּוֹי שֶׁנָּגַע בְּיֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְאָנְסוֹ – מֻתָּר לִמְכֹּר אוֹתוֹ יַיִן לְאוֹתוֹ הַגּוֹי שֶׁאֲסָרוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּוֵּן זֶה הַגּוֹי לְהַזִּיק וְלֶאֱסֹר יֵינוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשִּׁבְּרוֹ אוֹ שְׂרָפוֹ שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, וְנִמְצְאוּ הַדָּמִים שֶׁלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ דְּמֵי הַהָזֶּק, לֹא דְּמֵי הַמְּכִירָה.
כח. לְאָנְסוֹ. בעל כורחו. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשִּׁבְּרוֹ אוֹ שְׂרָפוֹ שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם. הגוי הזיק את היין וחייב לשלם כאילו איבדו בידיים (ראה הלכות חובל ומזיק ז,ו).
צָר. קשר, צרר. הָפַךְ קְצֵה פִּי הַנּוֹד לְתוֹכוֹ וְצָר עָלָיו. הפך את צוואר נאד העור כלפי פנים, וקשרו כדי לאטום אותו.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות מאכלות אסורות

רשות הגוי,הרחקות

בשל חומרת איסור 'יין נסך' חז"ל הרחיבו באיסורי ההרחקות בהתעסקות גוי בתהליך ייצור היין:
אם יהודי נמצא עם הגוי באותה חצר ויש יין בחצר -היין מותר אפילו אם יש מחיצה בינו לגוי.
אם הגוי בחצר אחרת -היין אסור מלבד אם היהודי נעל יינו במפתח.
אם השומר יינות הוא גוי -צריך שהיין יהיה בכלי סתום "חותם בתוך חותם" (הכלי מהודק+טח מפיו או שכבת טיט וכד') והיין לא נפסל.
ביין מבושל מספיק חותם אחד.

הרחקות בדין יין נסך: אסרו לגוי לעשות דברים המביאים לניסוך (כגון הולכת היין, הסעת הענבים וכו)

דמי היין (רכישת דבר מן הגוי בעד כספי מכירת יין): אסורים, ויש להשמידם (בפרק מפורטים תנאי הדין)

חידוש מהרמב"ם: (הלכה י"א)

יֵרָאֶה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן 'יַיִן שֶׁלָּנוּ' שְׁהוּא אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה, מִפְּנֵי צַד נְגִיעָה שֶׁנָּגַע בּוֹ הַגּוֹי -בְּשֶׁהָיָה הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם הָיָה אִסּוּרוֹ בִּגְלַל גּוֹי שְׁאֵינוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה…שֶׁנָּגַע בְּיַיִן שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה…-הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם סגירה כפולה מוגדרת כחותם בתוך חותם?

2.חובב מכר יין לסטפן, הוא דרש תשלום ואז מזג את היין לכלי של סטפן- האם נהג כראוי?

3.יש מצב שמותר למכור יין נסך?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן