[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כָּל מִנְחָה כְּמִצְוָתָהּ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. [ב] וְכֵיצַד עֲשִׂיַּת חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל? מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ; אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְרֵבָה חֲצָיִין, אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָיִין. וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה" (ויקרא ו,יד) – לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ.
וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן, וְחוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין, וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֵׁשׁ חַלּוֹת, נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת. [ג] וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה? מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין בָּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, רְבִיעִית לְכָל חַלָּה, וְאוֹפֶה הַחַלָּה מְעַט, וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת בִּשְׁאָר רְבִיעִית הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ. וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תֻּפִינֵי" (ויקרא ו,יד) – בֵּין בָּשֵׁל וְנָא.

ב. חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל. מנחת חביתין שמקריב הכהן הגדול בכל יום, חציה בבוקר וחציה בין הערביים (הלכות תמידין ומוספין ג,יח). מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וכו'. מביאים עשירית האיפה סולת ומקדשים אותה במידת העישרון שבמקדש, ולאחר מכן מחלקים את העישרון לשניים בעזרת מידת חצי העישרון שבמקדש (ראה הלכות כלי המקדש א,טז). שְׁלֹשָׁה לֻגִּין. כתשע מאות סמ"ק. לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ. בכל קרבנות המנחה היו נותנים לוג שמן לכל עישרון (לעיל יב,ז). למנחת חביתי כהן גדול הוסיפו במידת השמן, ונתנו בה כמות השווה לשמן של מנחת נסכי כבש (לעיל ב,ד).
וְחוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין. מערה עליה מים רותחים.
ג. וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. היה בולל את הסולת של כל חלה בשמן שלה ועורך אותה לאפייה בנפרד. בָּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. בכלי מדידה של רביעית הלוג שהיה במקדש (הלכות כלי המקדש א,יז). וְאוֹפֶה הַחַלָּה מְעַט. בתנור, לאחר בלילה בחלק מהשמן, חליטה ולישה. וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה. אינו אופה הרבה לפני הטיגון (כס"מ ועוד, והשווה לעיל ט,יט). תֻּפִינֵי. ונדרש: תאפה נא.

[ד] וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה וְחַלָּה לִשְׁנַיִם בְּאֹמֶד, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב. וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִין וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם, וּפוֹתֵת, עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָיִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה שֶׁלָּהּ בַּבֹּקֶר, וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בָּעֶרֶב. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ – אֵינוֹ חוֹצָהּ, אֶלָּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת עִם קֹמֶץ לְבוֹנָה. וּשְׁתֵּיהֶן כָּלִיל לָאִשִּׁים.

ד. בְּאֹמֶד. מחלק את החלות באופן מקורב. כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב. חצי מכל חלה בבוקר וחצי בערב. וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִין וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם וּפוֹתֵת וכו'. את חצאי החלות היו כופלים, ולאחר מכן מפוררים אותם לחתיכות קטנות שכל אחת מהן כפולה לשניים (לח"מ). וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ וכו'. באופן זה מכינים ומקריבים גם את מנחת החינוך שמקריב כל כהן ביום כניסתו לעבודה והכהן הגדול ביום מינויו (הלכות כלי המקדש ה,טז). אמנם את החלות של מנחת החינוך לא מחלקים, אלא מקריבים אותן בבת אחת. וּשְׁתֵּיהֶן כָּלִיל לָאִשִּׁים. מנחת כהן גדול ומנחת חינוך אינן נאכלות אלא נשרפות על המזבח (כשאר מנחות כהנים, לעיל יב,ט).

[ה] מִנְחַת הַסֹּלֶת – כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? מֵבִיא עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת כְּפִי נִדְרוֹ, וְשֶׁמֶן הָרָאוּי לָהּ, וּמוֹדֵד בְּעִשָּׂרוֹן שֶׁל מִקְדָּשׁ, וְנוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁמֶן אַחֵר עַל הַסֹּלֶת וּבוֹלֵל בּוֹ הַסֹּלֶת, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְצָק לְתוֹכָהּ שֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן שֶׁנָּתַן תְּחִלָּה, עִם שֶׁמֶן הַבְּלִילָה, עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁיָּצַק – הַכֹּל לֹג לְעִשָּׂרוֹן. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ.

ה. וְשֶׁמֶן הָרָאוּי לָהּ. לוג לכל עישרון. וְצָק לְתוֹכָהּ. שופך עליה. הַכֹּל לֹג לְעִשָּׂרוֹן. ומחלקים את לוג השמן לנתינה שלפני הסולת, לבלילה וליציקה.

[ו] מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת כֵּיצַד? נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן בִּכְלִי, וְנוֹתֵן עָלָיו הַסֹּלֶת, וְנוֹתֵן עַל הַסֹּלֶת שֶׁמֶן אַחֵר, וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת, וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין, וְאוֹפֶה אוֹתָהּ בַּמַּחֲבַת אוֹ בַּמַּרְחֶשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁנָּדַר, וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים, וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת, וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שְׁאָר הַשֶּׁמֶן, וְנוֹתֵן לְבוֹנָתָהּ.

ו. וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין. כדלעיל יב,כא. וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים. כמבואר לקמן ה"י.

[ז] מַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת? מַרְחֶשֶׁת – יֵשׁ לָהּ שָׂפָה, וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ רַךְ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא; וּמַחֲבַת – אֵין לָהּ שָׂפָה, וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ בָּהּ קָשֶׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן.

ז. מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ שָׂפָה. דפנות (כמחבת של ימינו). שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא. הבצק אינו נוזל מהמרחשת. וּמַחֲבַת אֵין לָהּ שָׂפָה. מתכת שטוחה ללא דפנות. וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ בָּהּ קָשֶׁה וכו'. עושים אותו קשה, כדי שלא יישפך מצדי המחבת.

[ח] מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר כֵּיצַד? אִם חַלּוֹת הִיא – בּוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן, וְלָשׁ בְּפוֹשְׁרִין, וְאוֹפֶה, וּפוֹתֵת, וְנוֹתֵן בִּכְלִי שָׁרֵת, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ. וְאֵין בָּהּ יְצִיקַת שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא ב,ד). וְאִם רְקִיקִין הֵן – לָשׁ אֶת הַסֹּלֶת בְּפוֹשְׁרִין, וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בְּשֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן" (שם). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַחַר אֲפִיָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתָן. [ט] וְכֵיצַד מוֹשְׁחָן? מֵבִיא לֹג שֶׁמֶן לְכָל עִשָּׂרוֹן, וּמוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁכָּלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלֹּג.

ח. אִם חַלּוֹת… וְאִם רְקִיקִין. יכול להתחייב להביא שני סוגים של מנחת מאפה תנור: חלות או רקיקין. וּפוֹתֵת. ראה לקמן ה"י. בּוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן. בכל השמן של המנחה. לָשׁ אֶת הַסֹּלֶת בְּפוֹשְׁרִין. ללא שמן. וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בְּשֶׁמֶן. מורח את השמן על הרקיקים, עד שהוא נגמר.

[י] כָּל אַרְבַּע מְנָחוֹת אֵלּוּ הָאֲפוּיוֹת, כְּשֶׁאוֹפִין אוֹתָן – אוֹפִין כָּל עִשָּׂרוֹן עֶשֶׂר חַלּוֹת. וְאִם רִבָּה בַּחַלּוֹת אוֹ חִסֵּר – כְּשֵׁרָה. וְכֵיצַד פּוֹתְתִין אוֹתָן? כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם, וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּמַבְדִּיל, וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁל זִכְרֵי כְּהֻנָּה אֵינוֹ מַבְדִּיל, וּפוֹתֵת. וְכֻלָּן – פְּתִיתָתָן כַּזֵּיתִים, וְאִם הִגְדִּיל הַפְּתִיתִין אוֹ הִקְטִין – כְּשֵׁרָה.

י. כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל. מקפל את המנחה פעמיים (לארבע שכבות) ומפריד את הכפלים. וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁל זִכְרֵי כְּהֻנָּה וכו'. את מנחת הכהנים (שאינה נקמצת) לא מחלקים לחתיכות אלא מקפלים אותה ומשאירים את הכפלים מחוברים. וּפוֹתֵת. לאחר שכפל והבדיל (ובמנחת כהנים כפל מבלי להבדיל), מפורר את הכפלים לחתיכות קטנות בגודל של כזית.

[יא] לֹא בָּלַל, וְלֹא פָּתַת, לֹא הִגִּישׁ, לֹא מָשַׁח אֶת הָרְקִיקִין – כְּשֵׁרָה. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶלָּא לְמִצְוָה, שֶׁכָּךְ הִיא מִצְוָתָהּ.

יא. לֹא הִגִּישׁ. לעיל יב,ו. אֶלָּא לְמִצְוָה. לכתחילה (אבל היציקה מעכבת – בבלי מנחות יח,א; וכן מליחת הקומץ מעכבת – הלכות איסורי מזבח ה,יב).

[יב] סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד? מֵבִיא אָדָם סֹלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת, כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסֹּלֶת – נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת, וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת – אוֹפָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ, וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ, וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, וְדַיּוֹ.
וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ לְצַד אֶחָד, וְקוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ" (ויקרא ב,ב), וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת, וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְקֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים – אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ, וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי, וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹלְחוֹ, וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלֵי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא – אֵינוֹ קוֹמֵץ, אֶלָּא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ, וּמַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.

יב. בִּקְלָתוֹת. סלים. כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת. הראוי להיות מהכלים המשמשים לעבודת הקודש במקדש, כלי עשוי ממתכת (הלכות בית הבחירה א,יח). וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסֹּלֶת נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת. כמו שהיא ללא הכנה. וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. על ידי הנתינה הזו מתקדשת הסולת של המנחה. אוֹפָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ. לעיל יב,כג. וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"י. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ. על הסולת או על פתיתי המנחות האפויות. וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן. הכהן מקרב את הכלי שבה המנחה לפינה הדרומית מערבית של המזבח (לעיל יב,ו). וְדַיּוֹ. אינו צריך להצמיד את סולת המנחה עצמה אלא מספיק להצמיד את הכלי שבו המנחה (בבלי סוטה יד,ב).
מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ. המקום במנחה שבו יש הרבה שמן. וּמוֹלְחוֹ. הלכות איסורי מזבח ה,יא-יב. וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלֵי שָׁרֵת. משליך את המנחה לאש המזבח מהכלי. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא. שמוקטרת כליל על המזבח (לעיל יב,ט).

[יג] כֵּיצַד קוֹמְצִין מְנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת? כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל אָדָם: פּוֹשֵׁט פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ. קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – הֻרְצָה. וְאִם הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ, כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ – הֲרֵי זֶה פָּסַל.

יג. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל אָדָם פּוֹשֵׁט פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ. טומן את כף ידו בכלי שבו המנחה (כשגב ידו כלפי מעלה), ואוסף ממנה קומץ על ידי קיפול כל האצבעות לכף היד. קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. הכניס את ראשי אצבעותיו בלבד לתוך המנחה ואסף באמצעותם את הקומץ לכף ידו. מִן הַצְּדָדִין. הכניס את הקומץ לכף ידו מהצד באמצעות האגודל, ולא על ידי קיפול האצבעות. הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ. שלא הצמיד את אצבעותיו ונוספו הגרגרים או הפתיתים שבין אצבעותיו לכמות של הקומץ.

[יד] אֵין קֹמֶץ פָּחוֹת מִכִּשְׁנֵי זֵיתִים. וּמִקְצָת הַקֹּמֶץ מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וּמִקְצָת הַשֶּׁמֶן מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ, אֵין פָּחוֹת מִלֹּג לְעִשָּׂרוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יד. וּמִקְצָת הַקֹּמֶץ מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. אם חסר מעט משיעור הקומץ, הוא פסול. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. לא יוצאים ידי חובה בהקטרת הקומץ ללא הלבונה ולא בהקטרת הלבונה ללא הקומץ. וּמִקְצָת הַשֶּׁמֶן מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. אם חסר מעט משיעור השמן, המנחה פסולה. אֵין פָּחוֹת מִלֹּג לְעִשָּׂרוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,ז.