פרק י"ג, הלכות נדרים, ספר הפלאה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מֵפֵר אָדָם אוֹ מְקַיֵּם נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ אוֹ בִּתּוֹ בְּכָל לָשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה צְרִיכָה לִשְׁמֹעַ הַהֲפָרָה אוֹ הַקִּיּוּם.
א. בְּכָל לָשׁוֹן. בכל שפה. שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת. שאינה מבינה.
ב. וְכֵיצַד מֵפֵר? אוֹמֵר: 'מוּפָר' אוֹ 'בָּטֵל' אוֹ 'אֵין נֶדֶר זֶה כְּלוּם', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים שֶׁעִנְיָנָם עֲקִירַת הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, בֵּין בְּפָנֶיהָ בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ.
אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'אִי אֶפְשִׁי שֶׁתִּדּוֹרִי' אוֹ 'אֵין כָּאן נֶדֶר' – הֲרֵי זֶה לֹא הֵפֵר. וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ אוֹ לְבִתּוֹ: 'מָחוּל לִיךְ' אוֹ 'מֻתָּר לִיךְ' אוֹ 'שָׁרוּי לִיךְ', וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁאֵין הָאָב וְהַבַּעַל מַתִּיר כְּמוֹ הֶחָכָם, אֶלָּא עוֹקֵר הַנֶּדֶר מִתְּחִלָּתוֹ וּמְפֵרוֹ.
ב. אִי אֶפְשִׁי שֶׁתִּדּוֹרִי אוֹ אֵין כָּאן נֶדֶר הֲרֵי זֶה לֹא הֵפֵר. שהרי כבר נדרה ויש כאן נדר, בשונה מ'אין נדר זה כלום' שמודה שיש כאן נדר ומפר אותו (רדב"ז). מָחוּל לִיךְ אוֹ מֻתָּר לִיךְ אוֹ שָׁרוּי לִיךְ. שהם לשונות התרת הנדר על ידי חכם (הלכות שבועות ו,ה). שֶׁאֵין הָאָב וְהַבַּעַל מַתִּיר כְּמוֹ הֶחָכָם אֶלָּא עוֹקֵר הַנֶּדֶר מִתְּחִלָּתוֹ וּמְפֵרוֹ. נוסח זה קשה משום שמלשון הרמב"ם כאן משמע שהאב או הבעל עוקרים את הנדר מעיקרו (וכך משמע גם מפה"מ נדרים י,ח). אולם, הכרעת הגמרא (נזיר כא,ב) היא שהחכם הוא שעוקר את הנדר מעיקרו, ואילו הבעל מפר רק מכאן ולהבא ('חכם מיעקר עקר – בעל מיגז גייז'), וכך פירש גם הרמב"ם (פה"מ נזיר ד,א), וכך גם עולה מדינים רבים בהלכות אלו, כגון העובר על נדרו ואחר כך התירו החכם, אינו חייב (הלכות שבועות ו,יח) לעומת אישה שאם עברה על נדרה קודם שהפר לה בעלה שהיא חייבת (לעיל יב,יט; הלכות נזירות ט,יא) וכן המתפיס נדרו בנדרו של פלוני ואחר כך התירו החכם, שגם הנדר המותפס בטל (לעיל ד,ט) ואילו המתפיס בנדרה של אישה ואחר כך הפר בעלה, אין הנדר המותפס בטל (לקמן הט"ו). וראה לח"מ ועוד מפרשים שהתלבטו כיצד ליישב את ניסוחו של הרמב"ם עם דברי הגמרא וההלכות הנ"ל.
ג. וְכֵיצַד מְקַיֵּם? כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר לָהֶן: 'קַיָּם לִיכִי' אוֹ 'יָפֶה נָדַרְתְּ' אוֹ 'אֵין כְּמוֹתִיךְ' אוֹ 'אִלּוּ לֹא נָדַרְתְּ הָיִיתִי מַדִּירֵךְ', וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁרָצָה בְּנֶדֶר זֶה.
ג. שֶׁיֹּאמַר לָהֶן. לאשתו או לבתו (ויש גרסאות: 'שיאמר לה'). לִיכִי. לך.
ד. הַמְבַטֵּל נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ אוֹ בִּתּוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר כְּלוּם, וְנִתְבַּטְּלוּ כָּל הַנְּדָרִים.
ה. וּמַה הוּא הַבִּטּוּל? שֶׁיָּכֹף אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאָסְרָה אוֹתוֹ. אֲבָל הַהֲפָרָה – אֵינוֹ כּוֹפֶה אוֹתָהּ, אֶלָּא מֵפֵר לָהּ וּמַנִּיחָהּ: אִם רָצָת – עוֹשָׂה, וְאִם רָצָת – אֵינָהּ עוֹשָׂה.
ו. כֵּיצַד? נָדְרָה אוֹ נִשְׁבְּעָה שֶׁלֹּא תֹּאכַל אוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה, וְאָמַר לָהּ: 'מוּפָר לִיךְ' – הֲרֵי זֶה הֵפֵר, וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. נָטַל וְנָתַן לָהּ וְאָמַר לָהּ: 'טְלִי אִכְלִי', 'טְלִי שְׁתִי' – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, וְהַנֶּדֶר בָּטֵל מֵאֵלָיו.
ז. הַמֵּפֵר נִדְרֵי בִּתּוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ – צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְאִם הֵפֵר בְּלִבּוֹ – אֵינוֹ מוּפָר. אֲבָל הַמְבַטֵּל – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּלְבַד, וְכוֹפֶה אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת. בֵּין עָשָׂת בֵּין לֹא עָשָׂת – בָּטֵל הַנֶּדֶר.
ז. לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. לומר זאת בדיבור.
ח. מְפֵרִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, בֵּין לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. וְלֹא יֹאמַר לָהּ בְּשַׁבָּת: 'מוּפָר לִיךְ' כְּדֶרֶךְ שֶׁיֹּאמַר בַּחֹל, אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ, וְאוֹמֵר לָהּ: 'טְלִי אִכְלִי', 'טְלִי וּשְׁתִי', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. מְפֵרִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. אף שבהתרה על ידי חכם אין מתירים אלא לצורך השבת (הלכות שבועות ו,ו), מכיוון שההפרה חייבת להתבצע ביום שמעו, מפרים אפילו נדרים שאינם לצורך השבת (וראה גם הלכות שבת כד,ו).
ט. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ אוֹ לְבִתּוֹ: 'כָּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן וְעַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַיָּמִין' אוֹ 'הֲרֵי הֵן מוּפָרִין' – לֹא אָמַר כְּלוּם. עָשָׂה שָׁלִיחַ לְהָפֵר אוֹ לְהָקֵם לָהּ – אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ" (במדבר ל,יד). וְכֵן הָאָב בְּעַצְמוֹ, לֹא בִּשְׁלוּחוֹ.
ט. שֶׁנֶּאֱמַר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. ומכאן שהבעל בעצמו מקים או מפר. ומפסוק זה גם נלמד שהבעל יכול להפר רק נדר שבא לכלל קיום, אבל נדר שלא בא לכלל קיום, כגון שטרם נדרה אותו, אינו יכול להפר (משנה נדרים י,ז).
י. אָסְרָה עַצְמָהּ בִּתְאֵנִים וַעֲנָבִים, בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה, בֵּין שֶׁאָסְרָה עַצְמָהּ בְּכָל הַמִּין בֵּין שֶׁאָמְרָה: 'תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ', וְקִיֵּם לַתְּאֵנִים וְהֵפֵר לָעֲנָבִים, אוֹ שֶׁקִּיֵּם לָעֲנָבִים וְהֵפֵר לַתְּאֵנִים – מַה שֶּׁקִּיֵּם קַיָּם, וּמַה שֶּׁהֵפֵר מוּפָר, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין אוֹמְרִין בַּהֲפָרָה: נֶדֶר שֶׁהוּפַר מִקְצָתוֹ הוּפַר כֻּלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִין בַּהַתָּרָה.
י. כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִין בַּהַתָּרָה. שנדר שהותר מקצתו הותר כולו (לעיל ד,יא).
יא. מִי שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמַע וְהִתְפִּיס עַצְמוֹ בְּנִדְרָהּ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, שֶׁהֲרֵי קִיֵּם לָהּ. נָדַר הוּא וְהִתְפִּיסָה עַצְמָהּ בְּנִדְרוֹ – מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.
יא. וְהִתְפִּיס עַצְמוֹ בְּנִדְרָהּ. כגון ששמע ואמר בתוך כדי דיבור לנדרה 'ואני' (ראה לעיל ג,ג). שֶׁהֲרֵי קִיֵּם לָהּ. מכך שהתפיס את עצמו בנדרה, אנו מבינים שהוא חפץ בנדרה, ונחשב כקיום.
יב. כֵּיצַד? שָׁמַע אִשְׁתּוֹ אוֹ בִּתּוֹ אוֹמֶרֶת: 'הֲרֵינִי נְזִירָה', וְאָמַר: 'וַאֲנִי' – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, וּשְׁנֵיהֶן נְזִירִים. אָמַר הוּא: 'הֲרֵינִי נָזִיר', וְשָׁמְעָה הִיא וְאָמְרָה: 'וַאֲנִי' – מֵפֵר לָהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יג. נָדַר לְעַצְמוֹ וְהִדִּירָהּ כְּמוֹתוֹ, וְגָמַר בְּלִבּוֹ לְהַדִּירָהּ, וְאָמְרָה אָמֵן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִם נָדַר, וְהִדִּירָהּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה לֵידַע מַה בְּלִבָּהּ, כְּמִי שֶׁאָמַר לָהּ: 'הֲתִרְצִי בְּנֶדֶר זֶה לִהְיוֹת כְּמוֹתִי אוֹ לֹא?', וְאָמְרָה אָמֵן – הֲרֵי זֶה מֵפֵר לָהּ.
יג. וְגָמַר בְּלִבּוֹ לְהַדִּירָהּ. שהדיר אותה בנדרו באופן מוחלט ולא מסופק. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. שהרי ברור שחפץ בנדרה, ונחשב כקיום.
יד. כֵּיצַד? אָמַר לָהּ: 'הֲרֵינִי נָזִיר, וְאַתְּ', כְּלוֹמַר 'נְזִירָה כְּמוֹתִי', וְאָמְרָה אָמֵן – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵינִי נָזִיר, וּמַה תֹּאמְרִי, הַאַתְּ נְזִירָה כְּמוֹתִי?', וְאָמְרָה אָמֵן – הֲרֵי זֶה יָפֵר. וְאִם הֵפֵר לָהּ – שֶׁלּוֹ בָּטֵל, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁתָּלָה נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ. אָמְרָה לוֹ: 'הֲרֵינִי נְזִירָה, וְאַתָּה', וְאָמַר אָמֵן – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. וְאִם הֵפֵר לָהּ שֶׁלּוֹ בָּטֵל שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁתָּלָה נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ. ומכיוון שהפר את נדרה, גם נדרו בטל (ראה ר"י קאפח וראה במפרשים שטרחו להסביר הלכה זו על פי נוסח אחר שהיה לפניהם במשנה נזיר ד,ב).
טו. הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה, וְשָׁמַע אַחֵר וְהִתְפִּיס עַצְמוֹ בְּנִדְרָהּ וְאָמַר: 'וַאֲנִי', וְשָׁמַע אָבִיהָ אוֹ בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ – שֶׁלָּהּ מוּפָר, וְזֶה שֶׁהִתְפִּיס עַצְמוֹ חַיָּב.
טו. וְזֶה שֶׁהִתְפִּיס עַצְמוֹ חַיָּב. מכיוון שהפרת הבעל אינה מבטלת את הנדר אלא עוקרת אותו מרגע ההפרה והלאה, אין בהפרת הבעל לעקור את ההתפסה שהתפיס הנודר בזמן שנדרה של האישה היה קיים, ולא כהתרת חכם שמבטלת את הנדר מכל וכול, שאף נדרו של המתפיס בטל (לעיל ד,ט; וראה לעיל ה"ב בביאור).
טז. הָאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּעַל וְאֵינָהּ בִּרְשׁוּת אָב, וְאָמְרָה: 'הֲרֵי הַבָּשָׂר אָסוּר עָלַי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', וְנִשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָל הַנֶּדֶר הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, שֶׁבִּשְׁעַת הַנֶּדֶר לֹא הָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ" (במדבר ל,י), וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְאֹרֶסֶת לוֹ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵפֵר בַּקּוֹדְמִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ. ופירשו חכמים שמדובר באישה שנדרה קודם שנישאה, שאף אם יחול הנדר לאחר הנישואין, אין הבעל מפר נדרה אלא "כל אשר אסרה על נפשה – יקום עליה" (ראה פה"מ נדרים יא,ט). שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵפֵר בַּקּוֹדְמִין. בנדרים שקדמו לנישואים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יא,כ.
יז. נָדְרָה תַּחַת בַּעְלָהּ שֶׁיִּהְיֶה הַבָּשָׂר אָסוּר עָלֶיהָ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ שֶׁתִּהְיֶה נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וּמֵת אוֹ גֵּרְשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לַנֶּדֶר לָחוּל הֲרֵי הִיא גְּרוּשָׁה אוֹ אַלְמָנָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁכְּבָר הֵפֵר לָהּ נֶדֶר זֶה.
יח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה שֶׁאָמְרָה: 'הֲרֵינִי אֲסוּרָה בַּיַּיִן כְּשֶׁאֶנָּשֵׂא', וְנִשֵּׂאת – אֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְהָפֵר. אָמְרָה וְהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ: 'הֲרֵינִי אֲסוּרָה כְּשֶׁאֶתְגָּרֵשׁ' – הֲרֵי הַבַּעַל מֵפֵר, וּכְשֶׁתִּתְגָּרֵשׁ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת.
יט. הַמְקַיֵּם בְּלִבּוֹ – הֲרֵי זֶה קַיָּם, וְהַמֵּפֵר בְּלִבּוֹ – אֵינוֹ מוּפָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ, אִם הֵפֵר בְּלִבּוֹ – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְקַיֵּם, וְאִם קִיֵּם בְּלִבּוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהָפֵר, אֶלָּא אִם חָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, שֶׁלֹּא יְהִי כֹּחַ דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב גָּדוֹל מִכֹּחַ הַמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
יט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז. בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. שיעור זמן אמירת המילים: 'שלום עליך רבי' (הלכות שבועות ב,יז). שֶׁלֹּא יְהִי כֹּחַ דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב גָּדוֹל מִכֹּחַ הַמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. וכשם שהמוציא בשפתיו בפירוש יכול לחזור בו תוך כדי דיבור (כדלעיל ב,ג), כך גם המקיים בלבו.
כ. הַמְקַיֵּם נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ אוֹ בִּתּוֹ וְנִחַם – הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם, וּמַתִּיר לוֹ הֲקָמָתוֹ, וְחוֹזֵר וּמֵפֵר לָהּ בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל אִם הֵפֵר לָהּ וְנִחַם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵל לְחָכָם כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וִיקַיֵּם.
כ. וְנִחַם. התחרט. אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵל לְחָכָם כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וִיקַיֵּם. שהתרת החכם יכולה לבטל נדר קיים, אך לא לתת תוקף מחודש לנדר שכבר התבטל.
כא. נַעֲרָה מְאֹרָסָה שֶׁנָּדְרָה, וְקִיֵּם לָהּ אָבִיהָ לְבַדּוֹ אוֹ בַּעְלָהּ לְבַדּוֹ וְהֵפֵר לָהּ הָאַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּיר לוֹ הֲקָמָתוֹ – אֵינוֹ חוֹזֵר וּמֵפֵר לָהּ עִם הָאַחֵר שֶׁכְּבָר הֵפֵר לָהּ, שֶׁאֵין לָהֶן לְהָפֵר אֶלָּא שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד.
כא. נַעֲרָה מְאֹרָסָה שֶׁנָּדְרָה. וכדי להפר את נדרה צריך הפרה הן של האב והן של הארוס (כדלעיל יא,ט). שֶׁאֵין לָהֶן לְהָפֵר אֶלָּא שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. ומכיוון שהיה זקוק להתרה בין הפרת האחר להפרתו, אין זה נחשב כהפרה אחת, אף אם יפרו שניהם כאחת שוב.
כב. אָמַר לְבִתּוֹ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ: 'קַיָּם לִיךְ, קַיָּם לִיךְ', וְנִשְׁאַל עַל הֲקָמָה רִאשׁוֹנָה – הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה חָלָה עָלָיו. אָמַר לָהּ: 'קַיָּם לִיךְ וּמוּפָר לִיךְ, וְלֹא תָּחוּל הַהֲקָמָה אֶלָּא אִם כֵּן חָלָה הַהֲפָרָה' – הֲרֵי זֶה מוּפָר, שֶׁאֵין הַהֲקָמָה מוֹעֶלֶת אַחַר הַהֲפָרָה. אָמַר לָהּ 'קַיָּם וּמוּפָר לִיךְ' בְּבַת אַחַת – הֲרֵי זֶה קַיָּם.
אָמַר לָהּ: 'קַיָּם לִיךְ הַיּוֹם' – הֲרֵי זֶה קַיָּם לְעוֹלָם. אָמַר לָהּ: 'מוּפָר לִיכִי לְמָחָר' – אֵינוֹ מוּפָר, שֶׁהֲרֵי קִיְּמוֹ הַיּוֹם, וּלְמָחָר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
אָמַר לָהּ: 'קַיָּם לִיךְ שָׁעָה אַחַת', וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא הֵפֵר – הֲרֵי זֶה קַיָּם, וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי מוּפָר לִיךְ לְאַחַר שָׁעָה', שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיא הֲפָרָה מִפִּיו.
אָמַר לָהּ: 'קַיָּם לִיכִי שָׁעָה אַחַת', וּכְשֶׁעָבְרָה הַשָּׁעָה אָמַר לָהּ: 'מוּפָר לִיךְ' – הֲרֵי זֶה סָפֵק, וּלְפִיכָךְ אֲסוּרָה בְּנִדְרָהּ. וְאִם עָבְרָה עַל נִדְרָהּ – אֵינָהּ לוֹקָה.
כב. הֲרֵי זֶה מוּפָר. שהרי ההקמה חלה רק לאחר שההפרה חלה. שֶׁאֵין הַהֲקָמָה מוֹעֶלֶת אַחַר הַהֲפָרָה. שאפילו על ידי שאלה לחכם אינו יכול לקיים לאחר שהפר (כדלעיל ה"כ). הֲרֵי זֶה קַיָּם. כשם שאם קיים ואחר כך הפר אינו מופר, כך כשעשה זאת בבת אחת, יש כאן קיום ואין כאן הפרה (וראה כס"מ, מער"ק ואו"ש).
הֲרֵי זֶה סָפֵק. אם ניתן לקיים לשעה ואחר כך להפר, או שמא קיום לשעה נחשב קיום ולא ניתן להפר אחריו.
כג. מִי שֶׁנָּדַר נְדָרִים כְּדֵי לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה זוֹלֵל וְאָסַר הַבָּשָׂר עָלָיו שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם, אוֹ מִי שֶׁהָיָה שׁוֹגֶה בַּיַּיִן וְאָסַר הַיַּיִן עַל עַצְמוֹ זְמַן מְרֻבֶּה אוֹ שֶׁאָסַר הַשִּׁכְרוּת לְעוֹלָם, וְכֵן מִי שֶׁהָיָה רוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים וְנִבְהָל לַהוֹן וְאָסַר עַל עַצְמוֹ הַמַּתָּנוֹת אוֹ הֲנָיַת אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ, וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מִתְגָּאֶה בְּיָפְיוֹ וְנָדַר בְּנָזִיר וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – כֻּלָּן דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה לַשֵּׁם הֵן, וּבִנְדָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אָמְרוּ חֲכָמִים: סְיָג לַפְּרִישׁוּת – נְדָרִים.
כג. לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו. לבסס בעצמו מידות מתוקנות. שׁוֹגֶה. שקוע. רוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים וְנִבְהָל לַהוֹן. רודף אחר תשלומים ונחפז לממון. סְיָג לַפְּרִישׁוּת נְדָרִים. שהם גדר המסייעת לאדם להגיע לפרישות.
כד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֲבוֹדָה – לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסָּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶן, אֶלָּא יִפְרֹשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרֹשׁ מֵהֶן, בְּלֹא נֶדֶר.
כד. שֶׁהֵן עֲבוֹדָה. שהנדרים הם חלק מעבודת האדם את בוראו.
כה. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַנּוֹדֵר – כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וְאִם עָבַר וְנָדַר – מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִכְשׁוֹל לְפָנָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנִדְרֵי אִסָּר. אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ – מִצְוָה לְקַיְּמָן, וְלֹא יִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדֹּחַק, שֶׁנֶּאֱמַר: "נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם" (תהלים קטז,יד; קטז,יח).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

כה. כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. כשם שהבונה במה לעבודת השם בזמן איסור הבמות סבור שהוא עושה בכך מצווה וטעות בידו, כך הנודר (ר"ן נדרים כב,א).

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות נדרים
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

אופני ההפרה

מפר אדם (או מקיים) את נדרי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת -שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום.
🔹הפרה -אמירה מהבעל שמשמעה שעוקר הנדר מתחילתו, כ'מופר', בתנאי שהיה בעלה בזמן הנדר.(ההפרה בפה בלבד ולא רק בלב)
🔹ביטול -כופה אותה לעשות ההיפך מהנדר.
🔹קיום -אמירה שמשמעה שרוצה בנדר.

דברי הרמב"ם על ההנהגות בנדרים:
מִי שֶׁנָּדַר נְדָרִים כְּדֵי לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו, וּלְתַקַּן מַעֲשָׂיו–הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח. כֵּיצַד: כְּגוֹן מִי שֶׁהָיָה זוֹלֵל, וְאָסַר הַבָּשָׂר עָלָיו שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם, אוֹ מִי שֶׁהָיָה שׁוֹגֶה (שקוע) בַּיַּיִן, וְאָסַר הַיַּיִן עַל עַצְמוֹ זְמָן מְרֻבֶּה, אוֹ שֶׁאָסַר הַשִּׁכְרוּת לְעוֹלָם; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה רוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים וְנִבְהָל לַהוֹן (רץ לממון), וְאָסַר עַל עַצְמוֹ הַמַּתָּנוֹת, אוֹ הֲנָיַת אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מִתְגָּאֶה בְּיָפְיוֹ, וְנָדַר בְּנָזִיר; וְכַיּוֹצֶא בִּנְדָרִים אֵלּוּ: כֻּלָּן, דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה לַה' הֶם; וּבִנְדָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, אָמְרוּ חֲכָמִים–סְיָג לַפְּרִישׁוּת, נְדָרִים.

וְאַף עַל פִּי שְׁהֶן עֲבוֹדָה(חלק מעבודת ה') לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסּוּר, וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶן; אֵלָא יִפְרֹשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרֹשׁ מֵהֶן, בְּלֹא נֶדֶר. אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה (איסור עבודת ה' בקרבנות מחוץ לירושלים); וְאִם עָבַר וְנָדַר–מִצְוָה לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ (להפר על ידי חכם), כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא מִכְשׁוֹל לְפָנָיו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נדרים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.על כל הנדרים עדיף להישאל ולא להפר?

2.האם ביטול חזק מהפר?

3.מי שרוצה לפרוש מהתאוות – האם מצווה עליו לנדור כדי לעשות זאת?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן