פרק י"ג, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לְמִיתָה – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִבֵּית דִּין, וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ, וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: 'פְּלוֹנִי יוֹצֵא לֵהָרֵג בְּמִיתָה פְּלוֹנִית עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בִּזְמַן פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד'. אָמַר אֶחָד: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת' – זֶה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, וְזֶה הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס רָץ וּמַחֲזִיר אֶת הַנִּדּוֹן לְבֵית דִּין. אִם נִמְצָא לוֹ זְכוּת – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ; וְאִם לָאו – יַחֲזֹר וְיֵצֵא לַהֲרִיגָה.
אָמַר הוּא עַצְמוֹ: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת' – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, שֶׁמָּא מִפְּנֵי הַפַּחַד נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵית דִּין תִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְיֹאמַר טַעַם. הֶחֱזִירוּהוּ וְלֹא נִמְצָא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁלִישִׁית.
אָמַר בַּשְּׁלִישִׁית: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת', אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים. לְפִיכָךְ מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׁוֹמְעִין דְּבָרָיו בַּדֶּרֶךְ: אִם יֵשׁ בִּדְבָרָיו מַמָּשׁ – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וְאִם לָאו – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
אִם לֹא נִמְצָא לוֹ זְכוּת – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, וְעֵדָיו הֵם שֶׁהוֹרְגִין אוֹתוֹ בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ. וְרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ עֵדָיו – חַיָּבִין בֵּית דִּין לַהֲמִיתוֹ בְּיַד כָּל אָדָם.
רָחוֹק מִמְּקוֹם הַהֲרִיגָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִין לוֹ: 'הִתְוַדֶּה', שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת – אוֹמְרִין לוֹ: 'אֱמֹר: תִּהְיֶה מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי'. אֲפִלּוּ יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁשֶּׁקֶר הֵעִידוּ עָלָיו – כָּךְ הוּא מִתְוַדֶּה.
א. וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ וכו'. כדי שיוכלו להחזיר לבית הדין את הנידון למוות במקרה שיבוא אדם וילמד עליו זכות, היה אחד עומד בפתח בית דין עם מטפחת, ובמקרה הצורך היה מנופף בה ומסמן לאדם שהמתין על סוס במרחק מה ממנו כדי שהלה ידהר לעבר היוצא להורג ויחזירו לבית הדין לפני שיהרגוהו. עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בִּזְמַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. והיו מפרטים זאת כדי שבמידה שהעדים הם עדי שקר יהיה ניתן על ידי פרטים אלו להזים את עדותם.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. שלא נתן נימוק של ממש כדי לזכותו.
לְפִיכָךְ מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׁוֹמְעִין דְּבָרָיו בַּדֶּרֶךְ. ותפקידם להכריע אם יש ממש בדבריו.
וְעֵדָיו הֵם שֶׁהוֹרְגִין אוֹתוֹ. כיוון שהם ראו את המעשה ויודעים בידיעה ברורה שהדין אמת (פה"מ סנהדרין ז,ג). בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ. בכל סוגי המיתות על כל העברות שחייבים עליהן מיתה, העדים הורגים את הנידון. וְרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ עֵדָיו חַיָּבִין בֵּית דִּין לַהֲמִיתוֹ בְּיַד כָּל אָדָם. אבל שאר חייבי מיתות מומתים דווקא על ידי העדים (לקמן יד,ח).
רָחוֹק מִמְּקוֹם הַהֲרִיגָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹמְרִין לוֹ הִתְוַדֶּה. ואין אומרים לו להתוודות במקום ההריגה ממש שמא מחמת הפחד לא יצליח להתוודות (פה"מ סנהדרין ו,ב). שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. שמיתת בית דין אינה מכפרת ללא תשובה ווידוי (הלכות תשובה א,א). וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אף על פי שעבר עברה חמורה במזיד והתחייב מיתה. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת. הווידוי כולל תיאור של החטא, הכרה באיסור שיש במעשהו וחרטה על עשייתו (שם). ואם בשל בורותו או בלבולו הוא אינו יכול להתוודות כראוי אומרים לו נוסח כללי שיאמר. אֲפִלּוּ יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁשֶּׁקֶר הֵעִידוּ עָלָיו. שלא עשה את המיוחס לו ואינו צריך להתוודות על זה.
ב. וְאַחַר שֶׁמִּתְוַדֶּה, מַשְׁקִין אוֹתוֹ קֹרֶט שֶׁל לְבֹנָה בְּכוֹס שֶׁל יַיִן, כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִשְׁתַּכֵּר, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג בַּמִּיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ.
ב. קֹרֶט שֶׁל לְבֹנָה. מעט לבונה (שרף המופק מעץ הלבונה), שיש בה מרכיב שיכול לגרום לשיפור מצב הרוח.
ג. זֶה הַיַּיִן וְהַלְּבֹנָה, וְהָאֶבֶן שֶׁיִּסָּקֵל בָּהּ הַנִּסְקָל, וְהַסַּיִף שֶׁיֵּהָרֵג בּוֹ הַנֶּהֱרָג, וְהַסּוּדָר שֶׁחוֹנְקִין בּוֹ הַנֶּחֱנָק, וְהָעֵץ שֶׁתּוֹלִין עָלָיו הַנִּתְלֶה, וְהַסּוּדָר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ לִפְנֵי הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, וְהַסּוּס שֶׁרָץ לְהַצִּילוֹ – הַכֹּל בָּאִים מִשֶּׁל צִבּוּר. וּמִי שֶׁרָצָה לְהִתְנַדֵּב – יִתְנַדֵּב.
ג. הַכֹּל בָּאִים מִשֶּׁל צִבּוּר. ולא מכספי ההרוג. וְהָעֵץ שֶׁתּוֹלִין עָלָיו הַנִּתְלֶה. שמצווה לתלות את המגדף ועובד עבודה זרה לאחר סקילתם (לקמן טו,ו).
ד. אֵין בֵּית דִּין יוֹצְאִין אַחַר הַנֶּהֱרָג. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ – אֲסוּרִין לֶאֱכֹל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם; הֲרֵי זֶה בִּכְלַל "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא יט,כו). וְאֵין מַבְרִין הַקְּרוֹבִים עַל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, מִשּׁוּם "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". וּדְבָרִים אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין בָּהֶן מַלְקוּת.
ד. אֵין בֵּית דִּין. הדיינים. יוֹצְאִין אַחַר הַנֶּהֱרָג. שלא ייראו כרוצחים (ערוה"ש העתיד סנהדרין נא,ז). וְאֵין מַבְרִין הַקְּרוֹבִים עַל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין. אין מביאים לקרובי ההרוג סעודת הבראה כדרך שמביאים לאבלים על שאר מתים (ראה הלכות אבל ד,ט). וּדְבָרִים אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין בָּהֶן מַלְקוּת. מכיוון שהלאו של 'לא תאכלו על הדם' כולל איסורים רבים מעניינים שונים, הוא נחשב 'לאו שבכללות' ואין לוקים עליו (לקמן יח,ג).
ה. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד – מְעַיְּנִין בְּדִינוֹ, וְאוֹכְלִין בֵּית דִּין וְשׁוֹתִין, וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרִין דִּינוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ.
ה. בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. שיש בו מצווה לשמוח ואסור להתענות בו (הלכות שביתת יום טוב ו,יז). מְעַיְּנִין בְּדִינוֹ וְאוֹכְלִין בֵּית דִּין וְשׁוֹתִין וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרִין דִּינוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. כדי שיוכלו לאכול כל היום, שעד שלא גומרים את דינו והורגים אותו מותר להם לאכול.
ו. הֲרוּגֵי בֵּית דִּין – אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן, וּבָאִין קְרוֹבֵיהֶן וְשׁוֹאֲלִין אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין, לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין בְּלִבָּם עֲלֵיהֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דָּנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹהֲגִין אֵבֶל, הֲרֵי הֵן אוֹנְנִין עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין אֲנִינָה אֶלָּא בַּלֵּב.
ו. הֲרוּגֵי בֵּית דִּין אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן. שבזמן הקבורה (עד שעת עיכול הבשר) עדיין לא התכפר להם ואין ראוי להתאבל אז, וכיוון שלא היה ראויים לאבלות אז, התבטלה האבלות לגמרי (פה"מ סנהדרין ו,ח, וראה גם הלכות אבל א,ט). אוֹנְנִין. מצטערים.
ז. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח, וּבָא לְבֵית דִּין אַחֵר – אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ, אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ: 'מְעִידִים אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו' – הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּרוֹצֵחַ. אֲבָל שְׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת – עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדָיו הָרִאשׁוֹנִים וְיָעִידוּ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, וְיַהַרְגוּהוּ בְּיָדָם. וְהוּא שֶׁיָּעִידוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
ז. אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ… הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. מכוח פסק בית הדין הראשון.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּרוֹצֵחַ וכו'. שכאשר עדי הרוצח אינם הורגים אותו הוא נהרג בידי כל אדם (לעיל ה"א). אך בשאר מחויבי מיתה, אם העדים אינם נמצאים אי אפשר להרגו. וְהוּא שֶׁיָּעִידוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. יש לברר בבית דין הכשר לדון דיני נפשות שאדם זה אכן התחייב מיתה.
ח. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁהָיוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבָרַח לְבֵית דִּין שֶׁבָּאָרֶץ – סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ עַל כָּל פָּנִים. וְאִם הָיוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַצְמוֹ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בִּפְנֵיהֶן – אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּמָרוּהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהֵם עַתָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

ח. וּבָרַח לְבֵית דִּין שֶׁבָּאָרֶץ סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ עַל כָּל פָּנִים. אפילו שהעדים הראשונים מעידים עליו. והטעם מפני זכותה של ארץ ישראל שמא ימצאו לו זכות מחדש (בבלי מכות ז,א ורש"י שם). וְאִם הָיוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַצְמוֹ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בִּפְנֵיהֶן. אם בא לפני אותם דיינים שדנו אותו בחוץ לארץ וכעת הם נמצאים ומשמשים בית דין בארץ ישראל.

תקציר הפרק 

🤔 מרגישים את החרב החדה על הצוואר?
הכלל הכי חשוב בחיים הוא ש"עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר", או בניסוח של חכמינו ז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", כי עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר ועוד אפשר לשנות ולתקן. הכלל הזה חל גם על האדם שדינו נגזר למוות, שגם בדרך למקום שבו יבוצע בו גזר הדין "מוסרין לו שני תלמידי חכמים ששומעין דבריו בדרך, אם יש ממש בדבריו – מחזירין אותו" (הלכה א). עד שזה נגמר – זה לא נגמר, וגם ברגע האחרון עוד אפשר להימלט מהגורל! 🔓

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נידון למוות על עבודה זרה – היתכן שיהרג לא על ידי עדיו?

2.האם מותר לדון למוות בחול המועד?

3.בית דין שהרגו בטעות – חייבים לצום באותו היום?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן