א. הַקְּרוֹבִים פְּסוּלִין לְעֵדוּת דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" (דברים כד,טז) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּכְלַל לָאו זֶה שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל פִּי בָּנִים וְלֹא בָּנִים עַל פִּי אָבוֹת, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קְרוֹבִים.
אֵין פָּסוּל בְּדִין תּוֹרָה אֶלָּא קְרוֹבִים מִמִּשְׁפַּחַת אָב בִּלְבַד, וְהֵם הָאָב עִם הַבֵּן וְעִם בֶּן הַבֵּן, וְהָאַחִים מִן הָאָב זֶה עִם זֶה, וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַדּוֹד עִם בֶּן אָחִיו. אֲבָל שְׁאָר הַקְּרוֹבִים מִן הָאֵם אוֹ מִדֶּרֶךְ הָאִישׁוּת – כֻּלָּן פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶן.
אֵין פָּסוּל בְּדִין תּוֹרָה אֶלָּא קְרוֹבִים מִמִּשְׁפַּחַת אָב בִּלְבַד, וְהֵם הָאָב עִם הַבֵּן וְעִם בֶּן הַבֵּן, וְהָאַחִים מִן הָאָב זֶה עִם זֶה, וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַדּוֹד עִם בֶּן אָחִיו. אֲבָל שְׁאָר הַקְּרוֹבִים מִן הָאֵם אוֹ מִדֶּרֶךְ הָאִישׁוּת – כֻּלָּן פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶן.
ב. הַגֵּרִים אֵינָן בְּדִין הַקְּרוֹבִים. אֲפִלּוּ שְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ – מְעִידִין זֶה לָזֶה; שֶׁהַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד הוּא חָשׁוּב.
ב. הַגֵּרִים. שהיו קרובים בגיותם. אֵינָן בְּדִין הַקְּרוֹבִים. אינם נידונים כקרובים. שֶׁהַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד הוּא חָשׁוּב. ואין לו קשר לקרוביו כשהיה גוי (ראה גם הלכות איסורי ביאה יד,יא).
ג. הָאַחִים זֶה עִם זֶה, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם – הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן, וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה שֵׁנִי בְּשֵׁנִי, וּבְנֵי בְּנֵיהֶן זֶה עִם זֶה שְׁלִישִׁי בִּשְׁלִישִׁי.
ג. הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. קרבתם מכונה 'ראשון בראשון', הואיל והם ראשונים לאב שמכוחו חלה הקרבה. וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. קרבת בני דודים מכונה 'שני בשני', הואיל והם שניים לסב שמכוחו חלה הקרבה. וּבְנֵי בְּנֵיהֶן זֶה עִם זֶה. כגון פנחס בן אלעזר בן אהרן עם יהונתן בן גרשום בן משה.
ד. וּלְעוֹלָם שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי.
אֲבָל שֵׁנִי בְּשֵׁנִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֵׁנִי בְּרִאשׁוֹן – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
אֲבָל שֵׁנִי בְּשֵׁנִי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֵׁנִי בְּרִאשׁוֹן – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
ד. שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן כָּשֵׁר. כגון פנחס בן אלעזר בן אהרן כשר להעיד על משה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי. כגון פנחס בן אלעזר בן אהרן כשר להעיד על גרשום בן משה, שכן הקרבה נובעת מאבי המשפחה ולכן קרבת שלישי בשני קלושה יותר מקרבת שלישי בראשון.
שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. בני דודים זה עם זה. שֵׁנִי בְּרִאשׁוֹן. הדוד עם בן אחיו.
שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. בני דודים זה עם זה. שֵׁנִי בְּרִאשׁוֹן. הדוד עם בן אחיו.
ה. וְהָאָב עִם בְּנוֹ כְּרִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן; לְפִיכָךְ, הָאָב עִם בֶּן בְּנוֹ – פָּסוּל, וְעִם בֶּן בֶּן בְּנוֹ, שֶׁהוּא רְבִיעִי מִמֶּנּוּ – כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן.
וְכֵן הַדֶּרֶךְ בַּנְּקֵבוֹת. כֵּיצַד? שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אָח וַאֲחוֹתוֹ, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם – הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. בְּנֵיהֶם, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת – שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. בְּנֵי בְּנֵיהֶן אוֹ בְּנוֹת בְּנֵיהֶן – שְׁלִישִׁי בִּשְׁלִישִׁי. כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מוֹנֶה בַּזְּכָרִים דּוֹר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, כָּךְ מְנֵה בַּנְּקֵבוֹת.
וְכֵן הַדֶּרֶךְ בַּנְּקֵבוֹת. כֵּיצַד? שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אָח וַאֲחוֹתוֹ, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם – הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. בְּנֵיהֶם, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת – שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. בְּנֵי בְּנֵיהֶן אוֹ בְּנוֹת בְּנֵיהֶן – שְׁלִישִׁי בִּשְׁלִישִׁי. כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מוֹנֶה בַּזְּכָרִים דּוֹר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, כָּךְ מְנֵה בַּנְּקֵבוֹת.
ה. לְפִיכָךְ הָאָב עִם בֶּן בְּנוֹ פָּסוּל. מפני שהוא כשני בראשון.
ו. כָּל אִשָּׁה שֶׁאַתָּה קָרוֹב לָהּ – כָּךְ אַתָּה פָּסוּל לְבַעְלָהּ, שֶׁהַבַּעַל כְּאִשְׁתּוֹ, חוּץ מִבַּעַל אֵם אָבִיו. וְכָל בַּעַל שֶׁאַתָּה קָרוֹב לוֹ – כָּךְ אַתָּה פָּסוּל לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהָאִשָּׁה כְּבַעְלָהּ.
ו. שֶׁאַתָּה קָרוֹב לָהּ. כגון אחות אביך. חוּץ מִבַּעַל אֵם אָבִיו. סב חורג, לפי שהחילו פסול קורבה רק על אב חורג או בן חורג ולא מעבר לכך. שֶׁאַתָּה קָרוֹב לוֹ. כגון אחי אביך.
ז. כָּל שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהֵן זוֹ עִם זוֹ שֵׁנִי בְּשֵׁנִי – בַּעֲלֵיהֶן מְעִידִין זֶה לָזֶה. אֲבָל אִם הָיוּ רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן, כְּגוֹן שֶׁלָּקַח זֶה אִשָּׁה וְזֶה בִּתָּהּ – אֵין מְעִידִין זֶה לָזֶה.
ז. כָּל שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהֵן זוֹ עִם זוֹ שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. כגון בנות דודים. בַּעֲלֵיהֶן מְעִידִין זֶה לָזֶה. לפי שקרבת הבעלים זה לזה נובעת מכך שהבעל כאשתו, ואין אומרים פעמיים 'בעל כאשתו' בקרבה רחוקה של שני בשני. אֲבָל אִם הָיוּ רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן… אֵין מְעִידִין זֶה לָזֶה. לפי שבקרבה קרובה אומרים פעמיים 'בעל כאשתו'.
ח. וְכֵן בַּעֲלֵי אֲחָיוֹת פְּסוּלִין זֶה לָזֶה, וַהֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן.
ט. וְכֵן לֹא יָעִיד לְבֶן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לְבַעַל בַּת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵעִיד הוּא לְבֶן בַּעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת.
ט. וְכֵן לֹא יָעִיד לְבֶן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. שקרבתו אליו היא של ראשון בשני. וְלֹא לְבַעַל בַּת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. לפי שבקרבה של ראשון בשני אומרים פעמיים 'הבעל כאשתו'. אֲבָל מֵעִיד הוּא לְבֶן בַּעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת. שאינו קרוב לו, שכן הוא בנה החורג של אחות אשתו.
י. כָּל אִישׁ שֶׁאֵין אַתָּה מֵעִיד לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּעַל קְרוֹבָתְךָ – הֲרֵי אַתָּה מֵעִיד לִשְׁאָר קְרוֹבָיו, כְּגוֹן בְּנוֹ וְאָחִיו. וְכֵן כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין אַתָּה מֵעִיד לָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֵשֶׁת קְרוֹבְךָ – הֲרֵי אַתָּה מֵעִיד לִשְׁאָר קְרוֹבֶיהָ.
י. הֲרֵי אַתָּה מֵעִיד לִשְׁאָר קְרוֹבָיו. שהרי אין ביניהם קרבה כלל, כדלקמן הי"ב (כס"מ). כְּגוֹן בְּנוֹ. שיש לו מאישה אחרת.
יא. וַאֲבִי חָתָן וַאֲבִי כַּלָּה מְעִידִין זֶה לָזֶה.
יב. אֲחֵי הָאָח מִן הָאֵם מְעִידִין זֶה לָזֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין בֵּינֵיהֶן קִרְבָה כְּלָל. כֵּיצַד? רָחֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְיוֹסֵף וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ רְאוּבֵן, וְהָיָה לְיוֹסֵף בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת וְהוּא מְנַשֶּׁה, וְנִשֵּׂאת לְשִׁמְעוֹן וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ יְהוּדָה – הֲרֵי מְנַשֶּׁה וִיהוּדָה מְעִידִין זֶה לָזֶה.
יג. הָאִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ – רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מֵעִיד לֹא לִבְנָהּ, וְלֹא לְאֵשֶׁת בְּנָהּ, וְלֹא לְבִתָּהּ, וְלֹא לְבַעַל בִּתָּהּ, וְלֹא לְאָבִיהָ, וְלֹא לְאִמָּהּ, וְלֹא לְבַעַל אִמָּהּ, וְלֹא לְאֵשֶׁת אָבִיהָ.
יג. לֹא לִבְנָהּ… וְלֹא לְבִתָּהּ. שנולדו לה מאיש אחר.
יד. אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה הָאִישׁוּת – הֲרֵי הִיא כִּנְשׂוּאָה לְעִנְיַן עֵדוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּאֲרוּסָתוֹ עַצְמָהּ, שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד לָהּ. אֲבָל אִם הֵעִיד לִקְרוֹבֵי אֲרוּסָתוֹ, כְּגוֹן בַּעַל אֲחוֹתָהּ אוֹ בְּנָהּ וּבִתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין פּוֹסְלִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה.
יד. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה הָאִישׁוּת. שעדיין לא כנסה לחופה. הֲרֵי הִיא כִּנְשׂוּאָה לְעִנְיַן עֵדוּת. ופסול להעיד לה לפי שכבר התקרב בדעתו אליה. אֲבָל אִם הֵעִיד לִקְרוֹבֵי אֲרוּסָתוֹ… אֵין פּוֹסְלִין אוֹתָן. הואיל ועדיין לא התקרב בדעתו לקרוביה (כס"מ).
טו. זֶה שֶׁפָּסְלָה תּוֹרָה עֵדוּת הַקְּרוֹבִים – לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֵעִיד לוֹ לֹא לְטוֹבָתוֹ וְלֹא לְרָעָתוֹ, אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא. לְפִיכָךְ הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא כָּשֵׁר לְעֵדוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְדַיָּנוּת, שֶׁלֹּא גָּזְרָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הַקְּרוֹבִים.
טו. לְפִיכָךְ הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא כָּשֵׁר לְעֵדוּת. כמבואר לקמן טז,ו. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְדַיָּנוּת. כמבואר בהלכות סנהדרין כג,ו.
וְהָאַחִים מִן הָאָב. אפילו אינם אחים מן האם. וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה. בני דודים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַדּוֹד עִם בֶּן אָחִיו. שקרבתם גדולה יותר מקרבת שני בני דודים. שכן כל הקרבה נובעת מאבי המשפחה, והדוד קרוב לו יותר מבן הדוד. שְׁאָר הַקְּרוֹבִים מִן הָאֵם. כגון הדוד עם בן אחותו. מִדֶּרֶךְ הָאִישׁוּת. שהקרבה נוצרה באמצעות קשרי נישואין, כגון האב עם חתנו בעל בתו.