פרק י"ג, הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת הֵן שֶׁפּוֹסְלִין אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם, וּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, וּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כֵּיצַד? זֶה הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹלָה וִיחַשֵּׁב שֶׁהוּא שְׁלָמִים, אוֹ יִשְׁחֲטֶנּוּ לְשֵׁם עוֹלָה וְלִשְׁלָמִים אוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם עוֹלָה, אוֹ שֶׁשָּׁחַט הַזֶּבַח שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלָיו – זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁמוֹ עַל מְנַת לִזְרֹק דָּמוֹ אוֹ לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה חוּץ לָעֲזָרָה, אוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה חוּץ לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ – זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. וּזְבָחִים שֶׁחִשֵּׁב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה זוֹ, הֵן הַנִּקְרָאִין זְבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִמְקוֹמָן. מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁמוֹ עַל מְנַת לִזְרֹק דָּמוֹ מֵאַחַר שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, שֶׁאֵינוֹ זְמַן זְרִיקָתוֹ, אוֹ לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה לְמָחָר מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁאֵינוֹ זְמַן הַקְטָרָתוֹ, אוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לַאֲכִילָתוֹ – זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. וּזְבָחִים שֶׁחִשֵּׁב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה זוֹ, הֵן הַנִּקְרָאִין זְבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִזְמַנָּן, וְהֵן הַנִּקְרָאִין פִּגּוּל בְּכָל מָקוֹם, וְזֶה הוּא פִּגּוּל הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.
א. מַחֲשָׁבוֹת… שֶׁפּוֹסְלִין אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. המקריב את הקרבן צריך לחשוב בשעת עבודות השחיטה וההקרבה לשם הקרבן (שמקריב קרבן זה לחטאת, לעולה וכדומה) ולשם בעלי הקרבן, ואם הקריב סתם ולא חשב לשם הקרבן ובעליו, כשר ויצא ידי חובה (הלכות מעשה הקרבנות ד,י). אמנם אם חשב מחשבה שאינה נכונה, פעמים שמחשבתו פוסלת את הקרבן. אוֹ יִשְׁחֲטֶנּוּ לְשֵׁם עוֹלָה וְלִשְׁלָמִים אוֹ וכו'. שבתחילת השחיטה חשב לשם קרבן אחד, ואחר כך לשם קרבן אחר. זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. דיני מחשבה זו יתבארו לקמן פרק טו. עַל מְנַת לִזְרֹק דָּמוֹ. ובכלל זה מחשבה הנוגעת לשפיכת שיירי הדם (ראה לקמן יז,ו). חוּץ לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. קדשי קדשים מחוץ לעזרה וקדשים קלים מחוץ לירושלים. הֵן הַנִּקְרָאִין זְבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִמְקוֹמָן. וזבחים אלו פסולים ויש איסור באכילתם (לקמן יח,ג). מֵאַחַר שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. לאחר השקיעה. שֶׁאֵינוֹ וְהֵן הַנִּקְרָאִין פִּגּוּל. והאוכלם חייב כרת (לקמן יח,ו).
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (ויקרא ז,יח) – אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְרָבָה שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי. וְהוּא הַדִּין לְכָל קָרְבָּן שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו בִּשְׁעַת מַעֲשָׂיו שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לַאֲכִילַת אוֹתוֹ קָרְבָּן. וְכֵן אִם חִשֵּׁב לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לְהַקְטָרָה. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאַחַר זְמַנָּן – הֲרֵי הַקָּרְבָּן פִּגּוּל.
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש המקראות. אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּמְחַשֵּׁב וכו'. אף שלכאורה פשט הכתוב מדבר באוכל מן הקרבן לאחר זמנו ועל כך נאמר "לא יֵרָצה המקריב אֹתו… פגול יהיה", קיבלו חכמים במסורת שמדובר בקרבן שבעת הקרבתו חשבו שיאכלוהו ביום השלישי לאחר זמנו. בִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְרָבָה שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי. לאחר סוף זמן האכילה (שלמים נאכלים לשני ימים, הלכות מעשה הקרבנות י,ו). וְכֵן אִם חִשֵּׁב לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה. ובכלל זה גם זריקת הדם (פה"מ זבחים ב,ג).
ג. אֲבָל קָרְבָּן שֶׁלֹּא נִפְסְדָה מַחֲשַׁבְתּוֹ בּוֹ, אֶלָּא נִזְרַק דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ, וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ לְאַחַר זְמַן אֲכִילָתוֹ – אוֹתוֹ הַנִּשְׁאָר נִקְרָא נוֹתָר, וְאָסוּר לְאָכְלוֹ, וְהַקָּרְבָּן כְּבָר נִרְצָה וְכִפֵּר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּדָּם: "וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר" (ויקרא יז,יא) – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ, נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְנִרְצָה הַקָּרְבָּן. לְפִיכָךְ לְעוֹלָם אֵין מִתְפַּגֵּל אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֶחָד זֶבַח שֶׁחִשֵּׁב בּוֹ אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, אוֹ שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַדָּם, אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ בְּעֵת זְרִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ.
ג. אוֹתוֹ הַנִּשְׁאָר נִקְרָא נוֹתָר וְאָסוּר לְאָכְלוֹ. וחייבים כרת על אכילתו (לקמן יח,י). וְהַקָּרְבָּן כְּבָר נִרְצָה וְכִפֵּר. אף שהבשר נפסל כשנעשה נותר, יצאו ידי חובה בהקרבת קרבן זה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים. אפילו שהבשר לא נאכל. אֵין מִתְפַּגֵּל אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. אין חייבים כרת משום פיגול אלא על אכילת דבר שהותר לאכילת האדם או המזבח על ידי פעולה קודמת שנעשתה בחלק אחר של הקרבן ('המתיר'). כגון האימורים שמותרים להקטרה על ידי זריקת הדם או שיירי המנחה שמותרים באכילה על ידי הקטרת הקומץ והלבונה. אבל דבר שראוי למזבח מבלי שדבר אחר יתיר אותו (כגון הדם, וכגון מנחת נסכים ומנחת כהן שמוקטרים כליל על המזבח), אין חייבים כרת על אכילתו משום פיגול אפילו אם חשבו בקרבן מחשבת חוץ לזמנו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יח,ז-ח. אֶחָד זֶבַח שֶׁחִשֵּׁב בּוֹ וכו'. דין אחד לכולם.
ד. וְנִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁבְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַזֶּבַח נִפְסָל בְּמַחֲשָׁבָה: בַּשְּׁחִיטָה, וּבַקַּבָּלָה, וּבְהוֹלָכַת הַדָּם, וּבִזְרִיקָתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ.
ה. וְהָעוֹף בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: בַּמְּלִיקָה, וּבְמִצּוּי הַדָּם.
ה. וְהָעוֹף בִּשְׁנֵי דְּבָרִים בַּמְּלִיקָה וּבְמִצּוּי הַדָּם. בעוף המליקה היא במקום השחיטה, ומיצוי הדם הוא במקום הזריקה, ואין בדמו קבלה (שהדם ניתן ישירות מצוואר העוף) והולכה (שהעוף נמלק על גבי המזבח).
ו. וְהַמְּנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת בְּאַרְבָּעָה: בַּקְּמִיצָה, וּבִנְתִינַת הַקֹּמֶץ בִּכְלִי שָׁרֵת, וּבְהוֹלָכַת הַקֹּמֶץ לַמִּזְבֵּחַ, וּבִזְרִיקָתוֹ עַל הָאֵשׁ.
ו. וְהַמְּנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת. אבל מנחת כהנים ומנחת נסכים אינם נקמצים אלא מוקטרים כליל, ולפיכך אינם מתפגלים כי אין להם מתירים. בַּקְּמִיצָה וּבִנְתִינַת הַקֹּמֶץ בִּכְלִי שָׁרֵת וּבְהוֹלָכַת הַקֹּמֶץ לַמִּזְבֵּחַ וּבִזְרִיקָתוֹ עַל הָאֵשׁ. פעולות אלו במנחות מקבילות לשחיטה, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו שנעשים בקרבנות.
ז. אֲבָל אִם חִשֵּׁב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים חוּץ מֵאֵלּוּ, כְּגוֹן שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הֶפְשֵׁט, אוֹ בִּשְׁעַת נִתּוּחַ, אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכַת אֵמוּרִין לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ בִּשְׁעַת בְּלִילַת הַמִּנְחָה, אוֹ בִּשְׁעַת הַגָּשָׁתָהּ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – אֵין אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם, בֵּין שֶׁהָיְתָה מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם, בֵּין מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, בֵּין מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן.
ז. אֲבָל אִם חִשֵּׁב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. בזמן עשיית פעולות אחרות מלבד אלו שנזכרו. הֶפְשֵׁט. עור הקרבן. נִתּוּחַ. חיתוך איברי העולה. בְּלִילַת הַמִּנְחָה. בשמן. הַגָּשָׁתָהּ. הצמדת המנחה לקרן דרומית מערבית. אֵין אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם. המחשבה אינה פוסלת את הקרבן בשום אופן.
ח. וְכֵן הַמְחַשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ אוֹ בְּכֻלָּן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת חוּץ מִשָּׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ – אֵין אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה מַפְסֶדֶת כְּלוּם. כֵּיצַד? הַמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה וְהוֹלָכָה וּזְרִיקָה, לְהַנִּיחַ דַּם הַזֶּבַח אוֹ אֵמוּרָיו לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיאָן חוּץ לָעֲזָרָה, אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִזְרֹק הַדָּם עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, אוֹ לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן לְמַעְלָן וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן לְמַטָּן, אוֹ לִתֵּן דָּמִים הַנִּתָּנִין בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי אוֹ אֶת הַנִּתָּנִין בַּפְּנִימִי בַּחִיצוֹן, אוֹ לְהַכְנִיס דַּם הַחַטָּאת לִפְנִים, אוֹ שֶׁחִשֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּ הַזֶּבַח טְמֵאִים אוֹ שְׁאָר הַפְּסוּלִין לַאֲכִילָה, אוֹ שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים אוֹ שְׁאָר הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה, אוֹ לְעָרֵב דַּם הַזֶּבַח בְּדַם הַפְּסוּלִין, אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִשְׁבֹּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ נָא, אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִשְׂרֹף חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת חוּץ לִזְמַנָּן אוֹ חוּץ לִמְקוֹמָן – בְּכָל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַזֶּבַח כָּשֵׁר. וְכֵן אִם חִשֵּׁב בִּשְׁעַת קְמִיצַת הַמִּנְחָה, וּבִשְׁעַת נְתִינָתוֹ לַכְּלִי, וּבִשְׁעַת הוֹלָכָתוֹ, וּבִשְׁעַת זְרִיקָתוֹ עַל הָאֵשׁ, לְהַנִּיחַ קֻמְצָהּ אוֹ לְבֹנָתָהּ לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
ח. לְהַנִּיחַ דַּם הַזֶּבַח אוֹ אֵמוּרָיו לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיאָן חוּץ לָעֲזָרָה. כיוון שלא חשב לזרוק את הדם או להקטיר את האימורים למחר או בחוץ אלא סתם להשאירם, אין מחשבה זו נחשבת מחשבת חוץ לזמנו או מקומו. לִזְרֹק הַדָּם עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וכו'ֹ. ואם זורק בפועל את הדם שלא במקומו הראוי על המזבח נפסל בשר הקרבן (ראה לעיל ב,י). לְהַכְנִיס דַּם הַחַטָּאת לִפְנִים. לתוך ההיכל, ומעשה כזה פוסל את הקרבן (לעיל ב,יג). שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים אוֹ שְׁאָר הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה. הפוסלים בעבודתם את הקרבן (לעיל א,כז). לְעָרֵב דַּם הַזֶּבַח בְּדַם הַפְּסוּלִין. לפסול את הדם (לעיל ב,כג). לִשְׁבֹּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ נָא. יש לאכול את הפסח צלוי ואסור לאכול אותו נא (הלכות קרבן פסח ח,ד), וכן אסור לשבור בו עצמות (שם י,א). לִשְׂרֹף חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת חוּץ לִזְמַנָּן אוֹ חוּץ לִמְקוֹמָן. את החטאות הפנימיות יש לשרוף מחוץ לירושלים במקום המכונה בית הדשן (הלכות מעשה הקרבנות ז,ד). ואם חשב לשרפן לאחר זמנן (למחרת יום השחיטה) או שלא במקומן אינן נפסלות במחשבה זו, שאין שרפתן נחשבת ל'אכילת מזבח' (לעיל ה"ב) שהמחשבה בה פוסלת. בְּכָל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַזֶּבַח כָּשֵׁר. אף שבחלק ממחשבות אלו אם היה עושה בפועל את מה שחשב לעשות היה הקרבן נפסל, עצם המחשבה אינה פוסלת את הקרבן.
ט. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל אֵינָהּ הוֹלָכָה, לְפִיכָךְ אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. וְהַמְהַלֵּךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ – הֲרֵי זוֹ הוֹלָכָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. כֵּיצַד? קִבֵּל הַדָּם וְהוּא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וּפָשַׁט יָדוֹ בּוֹ לְזָרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְחִשֵּׁב בְּעֵת שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּדָּם – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. אֲבָל אִם קִבֵּל הַדָּם בִּפְנִים, וְלֹא הָלַךְ בּוֹ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא הָלַךְ בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ, וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ לַחוּץ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – הֲרֵי זוֹ פּוֹסֶלֶת.
ט. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל א,כג. שֶׁהוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל אֵינָהּ הוֹלָכָה וכו'. קירוב הדם למזבח בידיים בלי להוליכו ברגליים אינו נחשב הולכה, ולכן מחשבת פסול בזמן זה אינה פוסלת את הקרבן. וְהַמְהַלֵּךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. מתרחק מהמזבח עם הדם.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות פסולי המקודשין מחשבת פסול מחשבה פסולה פוסלת את הקרבן במקרה ש: העובד שחשב תוך כדי תהליכי ההקרבה – כשחיטה ונתינת הדם: 🔹לשם קרבן אחר או בעלים אחר. 🔹להקריבו או לאכלו חוץ למקומו (לכל קרבן יש תחום המותר לאכילה – בעזרה או בירושלים) 🔹להקריב אחר זמנו (מחשבה להקריב חלקים מן הקרבן על המזבח לאחר הזמן המיועד לכך).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פסולי המוקדשין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן