פרק י"ג, הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת הַחַטָּאת: שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר, אֲפִלּוּ טָבַל לַקֹּדֶשׁ וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – אֵינוֹ טָהוֹר לַחַטָּאת: לֹא לִשְׂרֵפָתָהּ, וְלֹא לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְלֹא לְקַדְּשָׁן, וְלֹא לְהַזּוֹת, עַד שֶׁיִּטְבֹּל לְשֵׁם חַטָּאת וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה טָהוֹר לְחַטָּאת.
וְכֵן הַכֵּלִים, אֲפִלּוּ מִזְרָק שֶׁבָּעֲזָרָה – אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן כָּל הָאֳכָלִים וְכָל הַמַּשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִים – הֲרֵי הֵן לְעִנְיַן הַחַטָּאת כָּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין הַטְּמֵאִים.
א. אֲפִלּוּ טָבַל לַקֹּדֶשׁ. לשם אכילת קדשים או לעבודה במקדש. עַד שֶׁיִּטְבֹּל לְשֵׁם חַטָּאת. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב.
כָּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין הַטְּמֵאִים. המטמאים את מי החטאת (לקמן יד,י) ואת הטהור לחטאת הנוגע בהם בידיו (לקמן ה"י). והמשקים גם מטמאים את הכלים שנגעו בהם (לקמן ה"ג).
ב. כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי הַקֹּדֶשׁ – הֲרֵי הוּא לְגַבֵּי הַחַטָּאת כְּמִדְרַס הַזָּב עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה הָיָה אוֹכֵל בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ כְּמִדְרַס הַזָּב לְעִנְיַן הַחַטָּאת.
ב. כְּלִי הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב. שמשמש לשכיבה או לישיבה ויכול להיעשות אב הטומאה על ידי דריסת הזב וכיוצא בו (טומאת מדרס והלכותיה מבוארות בהלכות מטמאי משכב ומושב פרקים ו-ז). הֲרֵי הוּא לְגַבֵּי הַחַטָּאת כְּמִדְרַס הַזָּב. ולקמן ה"ז מבואר כיצד הוא מטמא את הטהור לחטאת. יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה. חכם שחי בזמן הבית, והיה מהלוויים ששימשו בבית המקדש. הָיָה אוֹכֵל בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו. היה מקפיד לאכול מאכלים של חולין בטהרה כאילו הם מאכלי קודש (ראה הלכות טומאת אוכלין טז,יב). ואף על פי כן לעניין פרה אדומה נחשבו בגדיו טמאים טומאת מדרס (ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,א).
ג. כָּל וְלַד הַטֻּמְאוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֲפִלּוּ לַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים לְחַטָּאת. לְפִיכָךְ אָמְרוּ: הַמְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת – לֹא יִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, שֶׁמָּא יִפְּלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל וְנִמְצָא הַסַּנְדָּל טָמֵא, שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִים הֵן לְגַבֵּי הַחַטָּאת, וְיִתְטַמֵּא זֶה הַמְקַדֵּשׁ בִּנְגִיעָתוֹ בַּסַּנְדָּל, וְנִמְצְאוּ מֵי חַטָּאת טְמֵאִים.
ג. וְלַד הַטֻּמְאוֹת. כל הטומאות שאינן אב הטומאה (ראשון לטומאה ושלמטה ממנו: ראה הלכות טומאת מת ה,ח). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם ה"ז. שֶׁמָּא יִפְּלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל. אך אם נפלו על רגלו הם אינם מטמאים אותו (לקמן ה"י; ועל שאר הבגדים לא גזרו: ראה כס"מ וראב"ד). שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִים הֵן לְגַבֵּי הַחַטָּאת. ומטמאים את הסנדל מדברי סופרים כדין כל משקים טמאים המטמאים כלים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ב). וְיִתְטַמֵּא זֶה הַמְקַדֵּשׁ בִּנְגִיעָתוֹ בַּסַּנְדָּל. שכל ולד הטומאות מטמא אדם וכלים לחטאת. וְנִמְצְאוּ מֵי חַטָּאת טְמֵאִים. שייטמאו מחמת האדם המקדש.
ד. מִי שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד בִּדְבָרִים הַמְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא טְבִילַת יָדָיו בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר – הֲרֵי נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ לְעִנְיַן חַטָּאת וְצָרִיךְ טְבִילָה. אֲפִלּוּ לֹא נִטְמֵאת אֶלָּא יָדוֹ אַחַת – נִטְמָא כֻּלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה.
ד. מִי שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד בִּדְבָרִים הַמְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. טומאות שונות שאינן מטמאות את האדם, אלא רק את ידיו (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ח,א). כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין. שכל האכלים והמשקים טמאים לעניין חטאת (לעיל ה"א). אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ. על אף שאדם זה אינו נטמא לעניין קודש. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאר אבות הטומאות ח,ז. וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. שמטמא את החטאת כדין כל הטעון טבילה (לקמן ה"ה).
ה. כָּל הַטָּעוּן טְבִילָה, בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – מְטַמֵּא אֶת מֵי הַחַטָּאת וְאֶת אֵפֶר הַחַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְכֵן מְטַמֵּא אֶת הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר, וְאֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ, וְאֶת הַכְּלִי הָרֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת – מְטַמֵּא כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ בְּמַגָּע, אֲבָל לֹא בְּמַשָּׂא. וְטָמֵא שֶׁנָּגַע בְּמִקְצָת אֵפֶר חַטָּאת – פָּסַל אֶת כֻּלּוֹ.
ה. כָּל הַטָּעוּן טְבִילָה בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אדם הטעון טבילה, ובכלל זה מי שטהור לקודש אך אינו טהור לחטאת. וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת. והוא הדין שמטמא כל אדם שטהור לחטאת (א"ר ותפא"י פרה ו,יא). בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. על ידי נגיעה בהם או נשיאתם (טומאת משא האמורה כאן הינה שהאדם הטמא נשא את הטהור, והיא דומה לטומאת היסט שבה מטמא הזב את הטהור: ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ב). הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר. שנפלו עליו משקים הטהורים לחטאת והכשירוהו לקבל טומאה. וְטָמֵא שֶׁנָּגַע בְּמִקְצָת אֵפֶר חַטָּאת פָּסַל אֶת כֻּלּוֹ. וכגון שמונח בכלי ומשום מעלה שעשו בקודש ובחטאת שהכלי מצרף את מה שבתוכו (הלכות שאר אבות הטומאות יב,ז, ועיין תפא"י עדויות ח,א).
ו. אֵין מוֹנִין לַחַטָּאת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לַתְּרוּמָה וְלַקֹּדֶשׁ. כֵּיצַד? עֲשָׂרָה שֶׁטָּבְלוּ לְשֵׁם חַטָּאת וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן, אֲפִלּוּ לֹא נִטְמָא אֶלָּא לְגַבֵּי חַטָּאת בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא יָדוֹ בִּלְבַד, וְנָגַע בַּחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה – כֻּלָּם טְמֵאִים לְחַטָּאת.
וְכֵן כֵּלִים הַטְּהוֹרִים לְחַטָּאת שֶׁנִּטְמָא כְּלִי מֵהֶן, אֲפִלּוּ לֹא נִטְמָא אֶלָּא אֲחוֹרָיו בִּלְבַד לְגַבֵּי חַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו, וְנָגַע כְּלִי זֶה בִּכְלִי שֵׁנִי וְשֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי – נִטְמְאוּ הַכֵּלִים כֻּלָּן לְגַבֵּי הַחַטָּאת, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
ו. כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לַתְּרוּמָה וְלַקֹּדֶשׁ. כמפורט בהלכות שאר אבות הטומאות פרק יא.
אֲפִלּוּ לֹא נִטְמָא אֶלָּא אֲחוֹרָיו בִּלְבַד לְגַבֵּי חַטָּאת. אף שהכלי נגע במשקים טהורים ונטמא רק מחמת מעלת החטאת, ואף שהטומאה הייתה רק באחורי הכלי (שבחולין ובתרומה אינו מטמא את כל הכלי: הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג, יב,ב), מכל מקום הוא נטמא כולו ומטמא את הכלים הנוגעים בו.
ז. כָּל הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ, אִם הֱנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת – נִטְמָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. וְכֵן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהֵנִיד אֶת הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, אוֹ שֶׁהֵנִיד אֶת רֻקּוֹ אוֹ אֶת מֵימֵי רַגְלָיו שֶׁל אָדָם זֶה – נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. אֲבָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ.
ז. כָּל הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב… נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. שלעניין חטאת החמירו להחשיב את כל מה שמקבל טומאת מדרס כאילו הוא נטמא במדרס ממש, ולכן מטמא את האדם המזיז אותו אפילו בלא נגיעה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ז,ב). וְכֵן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהֵנִיד אֶת הָאָדָם וכו'. הואיל והאדם ראוי להיטמא בזיבה, החמירו בו שיטמא את הטהור לחטאת המזיז אותו או את רוקו או מימי רגליו אפילו אם לא נגע בהם (ראה שם א,א, א,יד).
ח. כְּלִי הַטָּמֵא טְמֵא מֵת, אִם הֱנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת – נִטְמָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְמֵא מֵת מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד? מַפְתֵּחַ שֶׁהוּא טְמֵא מֵת שֶׁהוּא תָּלוּי בַּדֶּלֶת, וְסָגַר הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶת הַדֶּלֶת, הוֹאִיל וְהֵנִיד אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַטָּמֵא – נִטְמָא. וְכֵן אִם הֵסִיט אֶת הַשֶּׁרֶץ וְאֶת שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי זֶה טָמֵא לְחַטָּאת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ח. כְּלִי הַטָּמֵא טְמֵא מֵת. שאינו ראוי להיטמא במדרס. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת ה,ט. וְכֵן אִם הֵסִיט אֶת הַשֶּׁרֶץ וְאֶת שִׁכְבַת זֶרַע. שהם מאבות הטומאה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאר אבות הטומאות ד,ב, ה,א.
ט. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בַּכֵּלִים שֶׁהָיוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהֵן הַנִּקְרָאִין מַדָּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ – נִטְמָא לְחַטָּאת. וְכֵן כְּלִי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בַּמַּדָּף – נִטְמָא לְחַטָּאת.
ט. שֶׁנָּגַע בַּכֵּלִים שֶׁהָיוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. כלים שנישאו על גבי הזב (ושאר האנשים המטמאים במשכב ומושב), אף על פי שאין הוא נוגע בהם. וְהֵם הַנִּקְרָאִין מַדָּף. והם ראשון לטומאה כדין כלים שהזב נגע בהם (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ג). אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ נִטְמָא לְחַטָּאת. על אף שכלים אלו אינם מטמאים את האדם לעניין קודש (שהרי הראשון לטומאה אינו מטמא אדם), לעניין חטאת הרי הוא טמא.
י. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִים וּבְמַשְׁקִין בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, שֶׁכָּל אֳכָלִים וּמַשְׁקִין לְגַבֵּי חַטָּאת אֵינָן טְהוֹרִים: אִם נָגַע בָּהֶן בְּיָדוֹ – נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; נָגַע בָּהֶן בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, אוֹ שֶׁהֱסִיטָן בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶן – טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגַע בְּיָדוֹ בְּתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר כֵּלִים שֶׁאֵינָן טְהוֹרִים לְחַטָּאת – נִטְמָא כֻּלּוֹ, אֲבָל אִם נָגַע בְּרַגְלוֹ בָּהֶן – הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
י. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד. נָגַע בָּהֶן בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ… טָהוֹר. מכיוון שדברים אלו הם ראשון לטומאה שאינם מטמאים את האדם הנוגע בהם בשאר גופו, לא גזרו עליהם שיטמאו את הטהור לחטאת. בְּתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר כֵּלִים. כלי חרס שאינם נעשים אב הטומאה לעולם (ראה פה"מ פרה י,ד).
יא. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְתוֹךְ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְחַטָּאת – נִטְמָא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין – נִטְמָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יא. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאר אבות הטומאות ט,א.
יב. הַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת הַחַטָּאת, וַאֲפִלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ; מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ וּמַעֲלוֹת אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ בָּהּ – הַכֹּל נִזְהָרִין בָּהּ, וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (במדבר יט,ט) – כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְשָׁמְרָהּ.
לְפִיכָךְ, עַם הָאָרֶץ שֶׁהֵבִיא כְּלִי מִבֵּיתוֹ, אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ, וְאָמַר: 'כְּלִי זֶה טָהוֹר לְחַטָּאת' – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ כְּלִי טָמֵא לַקֹּדֶשׁ וְלַתְּרוּמָה. וְכֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר: 'טָהוֹר אֲנִי לְחַטָּאת', אוֹ שֶׁהָיוּ מֵי חַטָּאת אֶצְלוֹ וְאָמַר: 'טְהוֹרִין הֵן' – נֶאֱמָן, שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְזַלְזֵל בָּהּ.
יב. וַאֲפִלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ. שבדרך כלל אינם נאמנים על הטהרות.
אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ. שאין לו טהרה במקווה (הלכות מקוואות א,ג). וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ כְּלִי טָמֵא לַקֹּדֶשׁ וְלַתְּרוּמָה. שלעניין קודש ותרומה אין עם הארץ נאמן (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב יא,א).

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות פרה אדומה🐄

מעלות מיוחדות בעבודת הטהרה

הקדמה:
בכל פעם שנאמר בפרק (ובכלל) המינוח חטאת הכוונה לפרק אדומה.

החמירו מאד לגבי טהרת פרה אדומה, ואפילו דברים הטהורים בדרך כלל, נחשבים טמאים ביחס אליה. ולכן:
א) כל האנשים העוסקים בתהליך פרה אדומה, וכן כל הכלים – צריכים טבילה מיוחדת לשם 'חטאת'.
ב) כל ולדות (ראשון, שני וכו) הטומאה – מטמאים אדם וכלים לענין 'חטאת'.
ג) כל הטעון טבילה בגלל טומאה – מטמא את מי ה'חטאת'.
כולם נאמנים על ה'חטאת' –הכוונה שגם 'עמי הארצות' שלא מקפידים בדיני טומאה וטהרה ולא סומכים עליהם בדר"כ יכולים להעיד על אדם או כלי שהוא טהור ל'חטאת' .

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כלי ריק הטהור לחטאת שנשאו טמא-האם טהור?

2.כלי שנגע בכלי שנגע בו כלי טמא-האם טהור?

3.עם הארץ שאמר כלי זה טהור לחטאת :טהור לחטאת וכל שכן לקדש?

 

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן