א. מִי שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבְהֶמְתּוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ, בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ מַשָּׂא הָרָאוּי לָהּ בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ יָתֵר מִמַּשָּׂאָהּ – הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ, וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה).
ב. וְלֹא יִפְרֹק וְיַנִּיחֶנּוּ נִבְהָל וְיֵלֵךְ, אֶלָּא יָקִים עִמּוֹ וְיַחֲזֹר וְיִטְעֹן מַשָּׂאוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב,ד) – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת. וְאִם הִנִּיחוֹ נִבְהָל וְלֹא פָּרַק וְלֹא טָעַן – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ" (שם).
ג. הָיָה כֹּהֵן וְהַבְּהֵמָה רוֹבֶצֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וְכֵן אִם הָיָה זָקֵן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטְעֹן וְלִפְרֹק, הוֹאִיל וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ – פָּטוּר.
ד. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאִלּוּ הָיְתָה שֶׁלּוֹ הָיָה טוֹעֵן וּפוֹרֵק – הֲרֵי זֶה חַיָּב לִטְעֹן וְלִפְרֹק בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה חָסִיד עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אֲפִלּוּ הָיָה הַנָּשִׂיא הַגָּדוֹל, וְרָאָה בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ שֶׁל תֶּבֶן אוֹ קָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ.
ה. פָּרַק וְטָעַן וְחָזְרָה וְנָפְלָה – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן פַּעַם אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב,ד). לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִדַּדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ בַּעַל הַמַּשָּׂא: 'אֵינִי צָרִיךְ לְךָ'.
ו. מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ? מִשֶּׁיִּרְאֵהוּ רְאִיָּה שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "כִּי תִרְאֶה" (שמות כג,ה), וְנֶאֱמַר: "כִּי תִפְגַּע" (שם כג,ד). וְכַמָּה? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים מִשֶּׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם מָאתַיִם וְשֵׁשׁ וְשִׁשִּׁים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי אַמָּה, שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל. הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ יָתֵר מִזֶּה – אֵינוֹ זָקוּק לוֹ.
ז. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק עִמּוֹ בְּחִנָּם. אֲבָל לִטְעֹן עָלָיו – הֲרֵי זוֹ מִצְוָה וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר.
ח. מָצָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רְבוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמָּהּ – מִצְוָה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ וְלִטְעֹן עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג,ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב,ד) – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עִמּוֹ" (שם)? שֶׁאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה עִמָּהּ, וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לָזֶה שֶׁפָּגַע בּוֹ: 'הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לִפְרֹק לְבַדְּךָ, פְּרֹק' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "עִמּוֹ". וְאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן לְבַדּוֹ.
ט. בֶּהֱמַת הַגּוֹי וְהַמַּשָּׂא שֶׁל יִשְׂרָאֵל: אִם הָיָה הַגּוֹי מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ – אֵינוֹ זָקוּק לָהּ; וְאִם לָאו – חַיָּב לִפְרֹק עִמּוֹ וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַמַּשּׂוֹי לְגוֹי – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בֶּהֱמַת הַגּוֹי וּמַשָּׂאוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן אֶלָּא מִשּׁוּם אֵיבָה.
י. חַמָּרִין שֶׁרַגְלָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רְעוּעוֹת – אֵין חֲבֵרָיו רַשָּׁאִין לְהַקְדִּים וְלַעֲבֹר מֵעָלָיו. נָפַל הָאִישׁ – רַשָּׁאִין לַעֲבֹר מֵעָלָיו.
יא. הָיָה אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רוֹכֵב, וּדְחָקָן הַדֶּרֶךְ – מַעֲבִירִין אֶת הָרוֹכֵב מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רֵיקָן – מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד רֵיקָן – מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הָרוֹכֵב. שְׁנֵיהֶן טְעוּנִין, שְׁנֵיהֶן רוֹכְבִין, שְׁנֵיהֶן רֵיקָנִין – עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
יב. וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ, אִם הָיוּ עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת טוֹבְעוֹת, וְאִם עָבְרוּ זוֹ אַחַר זוֹ עוֹבְרוֹת; וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה גְּבוֹהָה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת נוֹפְלִים, וְאִם עָבְרוּ זֶה אַחַר זֶה עוֹלִין:
כֵּיצַד הֵם עוֹשִׂין? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה – תִּדָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי הַטְּעוּנָה. קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה – תִּדָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת, שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת, שְׁתֵּיהֶן טְעוּנוֹת, הוֹאִיל וְכֻלָּן בְּדֹחַק אֶחָד – הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן וְהֵן מַעֲלוֹת שָׂכָר זֶה לָזֶה. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו).
יג. הַפּוֹגֵעַ בִּשְׁנַיִם, אֶחָד רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְאֶחָד פָּרַק מֵעָלָיו וְלֹא מָצָא מִי שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ – מִצְוָה לִפְרֹק בַּתְּחִלָּה, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְאַחַר כָּךְ טוֹעֵן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שׂוֹנְאִין אוֹ שְׁנֵיהֶן אוֹהֲבִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד שׂוֹנֵא וְאֶחָד אוֹהֵב – מִצְוָה לִטְעֹן עִם הַשּׂוֹנֵא תְּחִלָּה, כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע.
יד. הַשּׂוֹנֵא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְהֵיאַךְ יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט,יז)? אָמְרוּ חֲכָמִים: כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר, הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַחֲזֹר מֵרִשְׁעוֹ.
וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, אִם מְצָאוֹ נִבְהָל בְּמַשָּׂאוֹ – מִצְוָה לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת, שֶׁמָּא יִשְׁתַּהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה, וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים, מֵאַחַר שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל יי וּמַאֲמִינִים בְּעִקְּרֵי הַדָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם יי אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" (יחזקאל לג,יא).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
נִגְמַר סֵפֶר אַחַד עָשָׂר בְּעֶזְרַת שַׁדַּי בָּרוּךְ הוּא. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים: הִלְכוֹת נִזְקֵי מָמוֹן – אַרְבָּעָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת גְּנֵבָה – תִּשְׁעָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים.
