פרק י"ג, הלכות רוצח ושמירת הנפש, ספר נזיקין
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבְהֶמְתּוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ, בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ מַשָּׂא הָרָאוּי לָהּ בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ יָתֵר מִמַּשָּׂאָהּ – הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ, וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה).
א. שֶׁפָּגַע. שפגש. רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ. מוטלת עם המשא מחמת הכובד שלו. מַשָּׂא הָרָאוּי לָהּ. שכרגיל היא מסוגלת לשאת.
ב. וְלֹא יִפְרֹק וְיַנִּיחֶנּוּ נִבְהָל וְיֵלֵךְ, אֶלָּא יָקִים עִמּוֹ וְיַחֲזֹר וְיִטְעֹן מַשָּׂאוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב,ד) – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת. וְאִם הִנִּיחוֹ נִבְהָל וְלֹא פָּרַק וְלֹא טָעַן – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ" (שם).
ב. נִבְהָל. נבוך וחסר אונים. יָקִים עִמּוֹ וְיַחֲזֹר וְיִטְעֹן מַשָּׂאוֹ עָלֶיהָ. יעזור לו להעמיד את הבהמה ולהעמיס עליה בחזרה את המטען באופן שלא ייפול שוב. וְלֹא פָּרַק וְלֹא טָעַן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. של פריקה, אבל לא ביטל מצוות טעינה שכן לפני הפריקה עדיין לא התחייב בה (חת"ס על י"ד מצוות הובא ביד"פ; ולדעת ערוה"ש חו"מ רעב,ג עובר גם על מצוות עשה של טעינה).
ג. הָיָה כֹּהֵן וְהַבְּהֵמָה רוֹבֶצֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וְכֵן אִם הָיָה זָקֵן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטְעֹן וְלִפְרֹק, הוֹאִיל וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ – פָּטוּר.
ג. הָיָה כֹּהֵן וְהַבְּהֵמָה רוֹבֶצֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. אסור לכהן להיטמא בטומאת מת (הלכות אבל ג,א-ד), והנכנס לבית הקברות נטמא. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. כשרואה אבדה בבית הקברות (הלכות גזלה ואבדה יא,יח). זָקֵן… וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ פָּטוּר. וכן הדין באבדה (שם הי"ג).
ד. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאִלּוּ הָיְתָה שֶׁלּוֹ הָיָה טוֹעֵן וּפוֹרֵק – הֲרֵי זֶה חַיָּב לִטְעֹן וְלִפְרֹק בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה חָסִיד עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אֲפִלּוּ הָיָה הַנָּשִׂיא הַגָּדוֹל, וְרָאָה בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ שֶׁל תֶּבֶן אוֹ קָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ.
ד. זֶה הַכְּלָל וכו'. באופן זה נקבע אם חייב לפרוק ולטעון או שפטור מחמת כבודו. וְאִם הָיָה חָסִיד עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. אם היה חסיד שמידתו לנהוג לפנים משורת הדין. פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ. אף שפטור מעיקר הדין (וכן הדין באבדה, הלכות גזלה ואבדה יא,יז).
ה. פָּרַק וְטָעַן וְחָזְרָה וְנָפְלָה – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן פַּעַם אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב,ד). לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִדַּדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ בַּעַל הַמַּשָּׂא: 'אֵינִי צָרִיךְ לְךָ'.
ה. עָזֹב תַּעֲזֹב… הָקֵם תָּקִים. מצורת המקור 'השב', 'הקם' נלמד שיש לעשות כך אפילו פעמים רבות (פה"מ בבא מציעא ב,י). לְהִדַּדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה. ללוות אותו יחד עם הבהמה למרחק פרסה (כמעט ארבעה קילומטר) כדי לוודא שהבהמה לא מתמוטטת שוב.
ו. מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ? מִשֶּׁיִּרְאֵהוּ רְאִיָּה שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "כִּי תִרְאֶה" (שמות כג,ה), וְנֶאֱמַר: "כִּי תִפְגַּע" (שם כג,ד). וְכַמָּה? שִׁעֲרוּ חֲכָמִים מִשֶּׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם מָאתַיִם וְשֵׁשׁ וְשִׁשִּׁים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי אַמָּה, שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל. הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ יָתֵר מִזֶּה – אֵינוֹ זָקוּק לוֹ.
ו. מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ. מאיזה מרחק מחויב לגשת אליו כדי לפרוק ולטעון. רְאִיָּה. מרחוק. שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה. שנחשבת כמפגש, כלומר ראייה ממקום קרוב. אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל. שמיל הוא אלפיים אמה. הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ יָתֵר מִזֶּה אֵינוֹ זָקוּק לוֹ. אינו חייב לגשת לעזור לו.
ז. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק עִמּוֹ בְּחִנָּם. אֲבָל לִטְעֹן עָלָיו – הֲרֵי זוֹ מִצְוָה וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר.
ז. אֲבָל לִטְעֹן עָלָיו הֲרֵי זוֹ מִצְוָה וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ. הטעינה היא מצווה וחייבים לעשותה אם בעל הבהמה זקוק לה ומעוניין בה, אך רשאי לדרוש עליה שכר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר. על הזמן שמקדיש לו.
ח. מָצָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רְבוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמָּהּ – מִצְוָה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ וְלִטְעֹן עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג,ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב,ד) – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עִמּוֹ" (שם)? שֶׁאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה עִמָּהּ, וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר לָזֶה שֶׁפָּגַע בּוֹ: 'הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לִפְרֹק לְבַדְּךָ, פְּרֹק' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "עִמּוֹ". וְאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן לְבַדּוֹ.
ח. מִכָּל מָקוֹם. בכל האופנים. וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. בלי לסייע לפורק. וְאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה. שאינו מסוגל לפרוק עמו.
ט. בֶּהֱמַת הַגּוֹי וְהַמַּשָּׂא שֶׁל יִשְׂרָאֵל: אִם הָיָה הַגּוֹי מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ – אֵינוֹ זָקוּק לָהּ; וְאִם לָאו – חַיָּב לִפְרֹק עִמּוֹ וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַמַּשּׂוֹי לְגוֹי – חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בֶּהֱמַת הַגּוֹי וּמַשָּׂאוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן אֶלָּא מִשּׁוּם אֵיבָה.
ט. אִם הָיָה הַגּוֹי מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ אֵינוֹ זָקוּק לָהּ. משא הישראל אינו ניזוק ברביצת הבהמה, וכיוון שעל הגוי מוטל לפרוק ולטעון, פטור מפריקה וטעינה. שמצווה זו חלה כלפי ישראל אחר ולא כלפי גוי. מְחַמֵּר. מנהיג את הבהמה. וְאִם לָאו. אם הגוי אינו מחמר אחר בהמתו ומוטל על הישראל לדאוג למשא שלו. אֲבָל בֶּהֱמַת הַגּוֹי וּמַשָּׂאוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן אֶלָּא מִשּׁוּם אֵיבָה. אין בהם חיוב פריקה וטעינה אלא במקרה שסירובו לסייע יעורר שנאה, אבל במקרה שהדבר לא יעורר שנאה פטור.
י. חַמָּרִין שֶׁרַגְלָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רְעוּעוֹת – אֵין חֲבֵרָיו רַשָּׁאִין לְהַקְדִּים וְלַעֲבֹר מֵעָלָיו. נָפַל הָאִישׁ – רַשָּׁאִין לַעֲבֹר מֵעָלָיו.
י. חַמָּרִין. המובילים חמורים. שֶׁרַגְלָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רְעוּעוֹת. והוא אינו יכול להתנהל במהירות עם חמורו. אֵין חֲבֵרָיו רַשָּׁאִין לְהַקְדִּים וְלַעֲבֹר מֵעָלָיו. לעקפו ולהשאירו לבדו. נָפַל הָאִישׁ. ואינו יכול להתקדם כלל.
יא. הָיָה אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רוֹכֵב, וּדְחָקָן הַדֶּרֶךְ – מַעֲבִירִין אֶת הָרוֹכֵב מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רֵיקָן – מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד רֵיקָן – מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הָרוֹכֵב. שְׁנֵיהֶן טְעוּנִין, שְׁנֵיהֶן רוֹכְבִין, שְׁנֵיהֶן רֵיקָנִין – עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
יא. הָיָה אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רוֹכֵב. חמור אחד נושא מטען ועל החמור השני רוכב אדם ורצו שניהם לעבור במקום צר שיש אפשרות רק לאחד לעבור שם. מַעֲבִירִין אֶת הָרוֹכֵב מִפְּנֵי הַטָּעוּן. מעבירים ומזיזים את הרוכב מן הדרך כדי לאפשר לטעון לעבור קודם. רֵיקָן. ללא מטען וללא רוכב. עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם. האחד יעבור ראשון וישלם לשני על ההפסד שיש לו בהמתנה (לקמן הי"ב).
יב. וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ, אִם הָיוּ עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת טוֹבְעוֹת, וְאִם עָבְרוּ זוֹ אַחַר זוֹ עוֹבְרוֹת; וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה גְּבוֹהָה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת נוֹפְלִים, וְאִם עָבְרוּ זֶה אַחַר זֶה עוֹלִין:
כֵּיצַד הֵם עוֹשִׂין? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה – תִּדָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי הַטְּעוּנָה. קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה – תִּדָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת, שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת, שְׁתֵּיהֶן טְעוּנוֹת, הוֹאִיל וְכֻלָּן בְּדֹחַק אֶחָד – הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן וְהֵן מַעֲלוֹת שָׂכָר זֶה לָזֶה. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו).
יב. וּפוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ אִם הָיוּ עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת טוֹבְעוֹת וכו'. שנפגשות במרחק קטן במיצר שיש בו אפשרות מעבר לספינה אחת בלבד. בְּמַעֲלָה גְּבוֹהָה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה אִם עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת נוֹפְלִים. דרך צרה במעלה הר שאין בה מקום למעבר שני גמלים יחד.
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה. לאחת הספינות או לאחד הגמלים דרך ארוכה יותר עד היעד שאליו הוא צריך להגיע. הוֹאִיל וְכֻלָּן בְּדֹחַק אֶחָד. הדחיפות של כולם לעבור במהירות שווה. הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן וְהֵן מַעֲלוֹת שָׂכָר זֶה לָזֶה. שאם יש הפסד מסוים לממתינים, יפצו אותם אלו שהקדימו לעבור. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט. משפט שהוא פשרה (ראה בבלי סנהדרין לב,ב).
יג. הַפּוֹגֵעַ בִּשְׁנַיִם, אֶחָד רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְאֶחָד פָּרַק מֵעָלָיו וְלֹא מָצָא מִי שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ – מִצְוָה לִפְרֹק בַּתְּחִלָּה, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְאַחַר כָּךְ טוֹעֵן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שׂוֹנְאִין אוֹ שְׁנֵיהֶן אוֹהֲבִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד שׂוֹנֵא וְאֶחָד אוֹהֵב – מִצְוָה לִטְעֹן עִם הַשּׂוֹנֵא תְּחִלָּה, כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע.
יג. הַפּוֹגֵעַ בִּשְׁנַיִם אֶחָד רוֹבֵץ וכו'. אחד זקוק שיפרקו עמו את משא בהמתו, והשני זקוק שיטעינו עמו את המשא על בהמתו. מִצְוָה לִפְרֹק בַּתְּחִלָּה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. כשפורק מהבהמה הרובצת תחת משאה מסיר ומונע ממנה צער בנוסף לסיוע שמסייע לבעליה. שְׁנֵיהֶן. בעלי שתי הבהמות. הָיָה אֶחָד שׂוֹנֵא. הייתה שנאה בין הבא לפרוק ולטעון לבעל הבהמה שנזקקת לטעינה. מִצְוָה לִטְעֹן עִם הַשּׂוֹנֵא תְּחִלָּה כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע. שלאדם יש רגש טבעי לסייע רק לאוהביו ולא לשונאיו, וכנגד זה מצווה התורה שיסייע אף לשונאו, ולא זו בלבד אלא שיקדים אותו לאוהבו כדי להכניע רגש זה.
יד. הַשּׂוֹנֵא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְהֵיאַךְ יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט,יז)? אָמְרוּ חֲכָמִים: כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר, הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַחֲזֹר מֵרִשְׁעוֹ.
וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, אִם מְצָאוֹ נִבְהָל בְּמַשָּׂאוֹ – מִצְוָה לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת, שֶׁמָּא יִשְׁתַּהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה, וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים, מֵאַחַר שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל יי וּמַאֲמִינִים בְּעִקְּרֵי הַדָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם יי אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" (יחזקאל לג,יא).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
נִגְמַר סֵפֶר אַחַד עָשָׂר בְּעֶזְרַת שַׁדַּי בָּרוּךְ הוּא. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים: הִלְכוֹת נִזְקֵי מָמוֹן – אַרְבָּעָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת גְּנֵבָה – תִּשְׁעָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים.
יד. הַשּׂוֹנֵא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. במצוות פריקה "כי תראה חמור שנאך רבץ" (שמות כג,ה). הוּא מִיִּשְׂרָאֵל לֹא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שאין מצווה לפרוק מבהמתם (לעיל ה"ט). וְהֵיאַךְ יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא מִיִּשְׂרָאֵל וְהַכָּתוּב אוֹמֵר לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. ראה הלכות דעות ו,ה. שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ. ללא עד נוסף שיכול להצטרף עמו לעדות (שאם יש עד נוסף יכולים להעיד על מעשיו בבית דין ואז כולם צריכים לשנוא אותו ואינו בגדר 'שונאך', בבלי פסחים קיג,ב).
וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת שֶׁמָּא יִשְׁתַּהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. אדם המתעכב בדרך בגלל ממונו עשוי להגיע למצב של סכנת נפשות מהסכנות שמצויות בדרך, ולכן מתייחסים להשארתו שם כהפקרת אדם המצוי בסכנת מיתה ('נוטה למות'). וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בֵּין רְשָׁעִים וכו'. אף שהאדם עובר עברות, אם הוא אינו כופר בעיקרי האמונה ואינו מתכוון למרוד או להכעיס, יש לשמור על חייו ולהקפיד לא לסכנו (ראה לעיל ד,י-יב).

תקציר הפרק 

🤔 כבלי הנעה לרכב, זה באמת כזה חשוב?
זה קורה דווקא בשעות הכי קשות. בוקר. הילדים כבר סוף סוף ברכב, את עומדת לפזר אותם במוסדות הלימוד, ופתאום הודעה בוואטסאפ היישובי: "הרכב לא מניע. מי יכולה לעזור?". ברגעים אלו כדאי לזכור את המצווה "עזוב תעזוב עמו", שבמקור עוסקת בסיוע לאדם שבהמתו "נתקעה", והיום, לפי פוסקי זמננו, חלה על סיוע לחברה שמכוניתה התקלקלה. לא לשכוח: פלוס לפלוס, מינוס למינוס. בהצלחה! 🔋

🤷‍ מי העגלה הריקה בכל הסיפור?
בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני לקראת הרכבת ממשלת ישראל הרביעית, נערכה הפגישה המפורסמת בין החזון אי"ש לדוד בן-גוריון. "שתי ספינות שהיו עוברות בנהר ופוגעות זו בזו", ציטט הרב את הגמרא שנפסקה להלכה בפרקנו, "כיצד הם עושין? טעונה ושאינה טעונה – תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה" (הלכה יב). כך, המשיך הרב את המשל, אנחנו, הדתיים, הננו העגלה המלאה, ואתם העגלה הריקה, וראוי שתפנו לנו אתם את הדרך… על אף שהפרשנות הנפוצה למשל זה היא שהעגלה החילונית ריקה מערכים, תלמידו של הרב, חה"כ שלמה לורנץ, כתב שהחזון איש הסביר לו שכוונת המשל היא לבטא את הטענה שהחילוניים הם שיכולים להתגמש משום שאינם מחויבים לסט של מצוות כמו הדתיים 🛥

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות רוצח ושמירת הנפש ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מצווה לעזור לשונא לפני האוהב – כדי לכופף את היצר הרע?

2.האם פריקה קודמת לטעינה?

3.החיוב לעזור לרשע – כדי שלא יסתכן ויפגע?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן