א. הַלּוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָן – הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְלוֹקֶה עַל שְׁחִיטַת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו). וְכֵן אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה – לוֹקֶה. וְאִם שִׁלְּחָהּ אַחַר שֶׁלְּקָחָהּ – פָּטוּר.
ב. וְכֵן כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְּקָה לַעֲשֵׂה – חַיָּב לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. וְאִם לֹא קִיְּמוֹ – לוֹקֶה.
ג. בָּא אַחֵר וְחָטַף אֶת הָאֵם מִיָּדוֹ וְשִׁלְּחָהּ, אוֹ שֶׁבָּרְחָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (שם כב,ז) – עַד שֶׁיְּשַׁלֵּחַ מֵעַצְמוֹ, וַהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.
ד. נָטַל אֵם עַל הַבָּנִים וְקִצֵּץ אֲגַפֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּעוּף וְשִׁלְּחָהּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וּמַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּנָפֶיהָ, וּמְשַׁלְּחָהּ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם לָזֶה אוֹ בָּרְחָה וְאָבְדָה – לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.
ה. וְכֵיצַד מְשַׁלֵּחַ הָאֵם? אוֹחֵז בִּכְנָפֶיהָ וּמַפְרִיחָהּ.
שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (דברים כב,ז).
ו. הָאוֹמֵר: הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (שם).
ז. לָקַח אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
שִׁלַּח אֶת הָאֵם וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לָצוּד אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹחַ בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִלָּקְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב,ו). אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – מֻתָּר.
ח. שִׁלּוּחַ הָאֵם אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּעוֹף טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, כְּגוֹן יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וַעֲלִיָּה וְעוֹפוֹת שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב,ו). אֲבָל הַמְזֻמָּן, כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגֹלִין וְיוֹנִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּבַּיִת – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
ט. הָיוּ אֶפְרוֹחִין מַפְרִחִין שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְאִמָּן, אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. הָיוּ הָאֶפְרוֹחִים טְרֵפָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּבֵיצִים מוּזָרוֹת, וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
י. זָכָר שֶׁמְּצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הַקֵּן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, אוֹ עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
יא. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים שֶׁאֵינָן מִינָהּ וְהֵם טְהוֹרִים – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה. הָיְתָה הָאֵם טְרֵפָה – חַיָּב לְשַׁלְּחָהּ.
יב. שָׁחַט מִקְצָת הַסִּימָנִין בְּתוֹךְ הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנָּה – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יג. הָיְתָה מְעַפְעֶפֶת: אִם כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא הָיוּ נוֹגְעוֹת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. הָיְתָה מַטְלִית אוֹ כְּנָפַיִם חוֹצְצוֹת בֵּין כְּנָפֶיהָ וּבֵין הַקֵּן – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יד. הָיוּ שְׁנֵי סִדְרֵי בֵּיצִים וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן, אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת וְתַחְתֵּיהֶן בֵּיצִים יָפוֹת, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֵם עַל גַּבֵּי אֵם, אוֹ שֶׁהָיָה הַזָּכָר עַל הַקֵּן וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הַזָּכָר – הֲרֵי זֶה לֹא יִקַּח; וְאִם לָקַח – יְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
טו. הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָאֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּין הַבֵּיצִים וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בָּהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. וְכֵן אִם הָיְתָה בְּצַד הַקֵּן וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן מִצִּדּוֹ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
טז. הָיְתָה עַל שְׁנֵי בַּדֵּי אִילָן וְהַקֵּן בֵּינֵיהֶן, רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטְלוּ הַבַּדִּים תִּפֹּל עַל הַקֵּן – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
יז. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ עַל בֵּיצָה אַחַת – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
הַמּוֹצֵא קֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ עַל גַּבֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; לֹא נֶאֱמַר "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים" (דברים כב,ו) וְלֹא נֶאֱמַר "בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ" (שם), אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.
יח. אָסוּר לִזְכּוֹת בַּבֵּיצִים כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל הַבֵּיצִים אוֹ עַל הָאֶפְרוֹחִים בַּעֲלִיָּתוֹ וְשׁוֹבָכוֹ – אֵינָן מְזֻמָּנִין, וְלֹא קָנָה לוֹ חֲצֵרוֹ; כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶן לַאֲחֵרִים, כָּךְ לֹא תִּזְכֶּה לוֹ חֲצֵרוֹ בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
יט. אָסוּר לִטֹּל אֵם עַל הַבָּנִים, וַאֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצֹרָע שֶׁהִיא מִצְוָה. וְאִם לָקַח – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, וְאִם לֹא שִׁלַּח – לוֹקֶה, שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה.
כ. הַמַּקְדִּישׁ עוֹף לְבֶדֶק הַבַּיִת וּפָרַח מִיָּדוֹ, וַהֲרֵי הוּא מַכִּירוֹ, וּמְצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים – לוֹקֵחַ הַכֹּל וּמְבִיאָן לִידֵי גִּזְבָּר, שֶׁאֵין שִׁלּוּחַ הָאֵם נוֹהֵג בַּמְקֻדָּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב,ז), וְאֵין אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
כא. עוֹף שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין לָדוּן אוֹתוֹ.
