ג. בָּא אַחֵר וְחָטַף אֶת הָאֵם מִיָּדוֹ וְשִׁלְּחָהּ, אוֹ שֶׁבָּרְחָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (שם כב,ז) – עַד שֶׁיְּשַׁלֵּחַ מֵעַצְמוֹ, וַהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.

ז. לָקַח אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

שִׁלַּח אֶת הָאֵם וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לָצוּד אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹחַ בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִלָּקְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב,ו). אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – מֻתָּר.

יז. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ עַל בֵּיצָה אַחַת – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

הַמּוֹצֵא קֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ עַל גַּבֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; לֹא נֶאֱמַר "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים" (דברים כב,ו) וְלֹא נֶאֱמַר "בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ" (שם), אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.

יח. אָסוּר לִזְכּוֹת בַּבֵּיצִים כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל הַבֵּיצִים אוֹ עַל הָאֶפְרוֹחִים בַּעֲלִיָּתוֹ וְשׁוֹבָכוֹ – אֵינָן מְזֻמָּנִין, וְלֹא קָנָה לוֹ חֲצֵרוֹ; כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶן לַאֲחֵרִים, כָּךְ לֹא תִּזְכֶּה לוֹ חֲצֵרוֹ בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

יט. אָסוּר לִטֹּל אֵם עַל הַבָּנִים, וַאֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצֹרָע שֶׁהִיא מִצְוָה. וְאִם לָקַח – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, וְאִם לֹא שִׁלַּח – לוֹקֶה, שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה.