פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ט במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ו במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵם עַל הַבָּנִים. ציפור הרובצת על אפרוחיה. וְאִם שִׁלְּחָהּ אַחַר שֶׁלְּקָחָהּ פָּטוּר. מכיוון שקיים את העשה של "שלח תשלח את האם" ובכך הלאו ניתק לעשה (ראה הלכה הבאה).
א. הַלּוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָן – הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְלוֹקֶה עַל שְׁחִיטַת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו). וְכֵן אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה – לוֹקֶה. וְאִם שִׁלְּחָהּ אַחַר שֶׁלְּקָחָהּ – פָּטוּר.
ב. וְכֵן כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְּקָה לַעֲשֵׂה – חַיָּב לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. וְאִם לֹא קִיְּמוֹ – לוֹקֶה.
ב. מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְּקָה לַעֲשֵׂה. מצוות לא תעשה שיש ציווי מפורש לתקן את העברה במעשה מסוים, ובכך היא נחשבת כמצוות עשה שאין לוקים עליה. וְאִם לֹא קִיְּמוֹ לוֹקֶה. ראה גם הלכות סנהדרין יח,ב.

ג. בָּא אַחֵר וְחָטַף אֶת הָאֵם מִיָּדוֹ וְשִׁלְּחָהּ, אוֹ שֶׁבָּרְחָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (שם כב,ז) – עַד שֶׁיְּשַׁלֵּחַ מֵעַצְמוֹ, וַהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.

ד. נָטַל אֵם עַל הַבָּנִים וְקִצֵּץ אֲגַפֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּעוּף וְשִׁלְּחָהּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וּמַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּנָפֶיהָ, וּמְשַׁלְּחָהּ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם לָזֶה אוֹ בָּרְחָה וְאָבְדָה – לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.
ד. אֲגַפֶּיהָ. כנפיה.
ה. וְכֵיצַד מְשַׁלֵּחַ הָאֵם? אוֹחֵז בִּכְנָפֶיהָ וּמַפְרִיחָהּ.
שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (דברים כב,ז).
ו. הָאוֹמֵר: הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (שם).

ז. לָקַח אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

שִׁלַּח אֶת הָאֵם וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לָצוּד אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹחַ בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִלָּקְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב,ו). אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ – מֻתָּר.

ז. שִׁלַּח אֶת הָאֵם וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ. לפני שחזרה לקן.
ח. שִׁלּוּחַ הָאֵם אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּעוֹף טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, כְּגוֹן יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וַעֲלִיָּה וְעוֹפוֹת שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב,ו). אֲבָל הַמְזֻמָּן, כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגֹלִין וְיוֹנִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּבַּיִת – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
ח. שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. שלא גדל ברשותו. וַעֲלִיָּה. עליית גג. שֶׁקִּנְּנוּ. בנו את קינם.
ט. הָיוּ אֶפְרוֹחִין מַפְרִחִין שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְאִמָּן, אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. הָיוּ הָאֶפְרוֹחִים טְרֵפָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּבֵיצִים מוּזָרוֹת, וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
ט. מַפְרִחִין. יכולים לעוף. בֵּיצִים מוּזָרוֹת. שלא עתיד לצאת מהם אפרוח. טְרֵפָה. באחד מאופני הטרפות המבוארים לעיל פרקים ה-יא.
י. זָכָר שֶׁמְּצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הַקֵּן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, אוֹ עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
י. הַסִּימָנִין. סימני השחיטה (קנה וושט).
יא. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים שֶׁאֵינָן מִינָהּ וְהֵם טְהוֹרִים – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה. הָיְתָה הָאֵם טְרֵפָה – חַיָּב לְשַׁלְּחָהּ.
יב. שָׁחַט מִקְצָת הַסִּימָנִין בְּתוֹךְ הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנָּה – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יג. הָיְתָה מְעַפְעֶפֶת: אִם כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא הָיוּ נוֹגְעוֹת – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. הָיְתָה מַטְלִית אוֹ כְּנָפַיִם חוֹצְצוֹת בֵּין כְּנָפֶיהָ וּבֵין הַקֵּן – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יג. מְעַפְעֶפֶת. מעופפת.
יד. הָיוּ שְׁנֵי סִדְרֵי בֵּיצִים וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן, אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת וְתַחְתֵּיהֶן בֵּיצִים יָפוֹת, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֵם עַל גַּבֵּי אֵם, אוֹ שֶׁהָיָה הַזָּכָר עַל הַקֵּן וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הַזָּכָר – הֲרֵי זֶה לֹא יִקַּח; וְאִם לָקַח – יְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח – אֵינוֹ לוֹקֶה.
יד. שְׁנֵי סִדְרֵי בֵּיצִים. מונחים זה על גבי זה.
טו. הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָאֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּין הַבֵּיצִים וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בָּהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. וְכֵן אִם הָיְתָה בְּצַד הַקֵּן וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן מִצִּדּוֹ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
טז. הָיְתָה עַל שְׁנֵי בַּדֵּי אִילָן וְהַקֵּן בֵּינֵיהֶן, רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטְלוּ הַבַּדִּים תִּפֹּל עַל הַקֵּן – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.
טז. הָיְתָה עַל שְׁנֵי בַּדֵּי אִילָן וְהַקֵּן בֵּינֵיהֶן. ישבה על שני ענפים הנמצאים מעל הקן.

יז. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ עַל בֵּיצָה אַחַת – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

הַמּוֹצֵא קֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ עַל גַּבֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; לֹא נֶאֱמַר "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים" (דברים כב,ו) וְלֹא נֶאֱמַר "בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ" (שם), אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.

יז. שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה. הכתוב הביא מקרים שכיחים.

יח. אָסוּר לִזְכּוֹת בַּבֵּיצִים כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל הַבֵּיצִים אוֹ עַל הָאֶפְרוֹחִים בַּעֲלִיָּתוֹ וְשׁוֹבָכוֹ – אֵינָן מְזֻמָּנִין, וְלֹא קָנָה לוֹ חֲצֵרוֹ; כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶן לַאֲחֵרִים, כָּךְ לֹא תִּזְכֶּה לוֹ חֲצֵרוֹ בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

יח. אֵינָן מְזֻמָּנִין. ראה לעיל ה"ח. וְלֹא קָנָה לוֹ חֲצֵרוֹ. למרות שבדרך כלל חצרו של אדם קונה לו (הלכות גזלה ואבדה יז,ח), במקרה זה לא קנתה לו חצרו את האפרוחים או הביצים מגזרת חכמים משום מצוות שילוח הקן (ראה גם הלכות מכירה כג,י).

יט. אָסוּר לִטֹּל אֵם עַל הַבָּנִים, וַאֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצֹרָע שֶׁהִיא מִצְוָה. וְאִם לָקַח – חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, וְאִם לֹא שִׁלַּח – לוֹקֶה, שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה.

יט. וַאֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצֹרָע. לפרטי הדין ראה הלכות טומאת צרעת יא,א. שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. מצוות עשה של טהרת המצורע, אינה דוחה את מצוות לא תעשה ועשה שיש בשילוח הקן. וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה. שאף אם עבר מצוות לא תעשה ולקח את האם, מחויב עדיין במצוות עשה של שילוח האם, ואין מצוות העשה של טהרת המצורע דוחה עשה זה.
כ. הַמַּקְדִּישׁ עוֹף לְבֶדֶק הַבַּיִת וּפָרַח מִיָּדוֹ, וַהֲרֵי הוּא מַכִּירוֹ, וּמְצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים – לוֹקֵחַ הַכֹּל וּמְבִיאָן לִידֵי גִּזְבָּר, שֶׁאֵין שִׁלּוּחַ הָאֵם נוֹהֵג בַּמְקֻדָּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב,ז), וְאֵין אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
כ. לְבֶדֶק הַבַּיִת. לצורך בית המקדש. וּפָרַח. ברח. מַכִּירוֹ. מזהה אותו. גִּזְבָּר. ממונה על ההקדש. בַּמְקֻדָּשִׁין. בעלי חיים שהוקדשו לבית המקדש.
כא. עוֹף שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין לָדוּן אוֹתוֹ.
כא. שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין לָדוּן אוֹתוֹ. ראה גם הלכות נזקי ממון י,ב.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות שחיטה 🔪

שילוח הקן

אסור ליטול האם או הבנים כשהם ביחד אלא חייב לשלח את האם לפני לקיחת הביצים או האפרוחים. אם נטל, חייב לשלח האם. בדיעבד, שחיטתו כשרה.
הדין רק בעוף טהור שאינו גדל ברשותו של הלוקח והאם במצב שהיא נוגעת בקן או בבנים.
מצב האפרוחים– "הצריכים לאמם".

🗯🗯🗯
הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש את המשנה אודות קן ציפור כך:

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך…משתקין אותו

משתקים אותו, מפני שהוא תולה טעם זאת המצווה בחמלת הקב"ה על העוף, ואין הדבר כן, שאילו היה מדרך הרחמנות לא ציווה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצווה מקובלת אין לה טעם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שחיטה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שולחה האם על ידי אדם אחר-האם צריך לחזור ולשלחה?

2.האם משלח יונה המקננת במרפסת?

3.מותר לקחת ביצים שהאם אינה בקן?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן